עוד לא החלטתי מי בדיוק.. אבל הייתי מלא הערצה לאומץ של החבר'ה שם.

אני מתלבט בין הגמד לבלודיני עם החיצים

(נותן בך מבט מזלזל ומבייש..)

לגולאס!

;)

חייב לציין שמאד נהניתי...

אמנם סרטים נחמדים.. אבל איפה המחווה לשבוע הס-פ-ר???

אורה הכפולה.. תמיד רציתי אחות תאומה!

וואי למה אני מרגישה בוגדת כרגע?

מי היית רוצה להיות - לי או אורה?

בכל אופן, לגביי - יכול להיות שהייתי רוצה להיות אן שרלי. לא בטוח - היא קצת נועזת מדי בשבילי. אבל אני אוהבת את הדמיון שלה ואת הראייה החיובית שלה.

(אם כבר מהסדרה הזו - אז כנראה שאונה מרדית' יותר מתאימה לי. אבל הרוב כאן לא מכירים אותה)

וצריכה להיזכר עוד בספרים שקראתי ובדמויות שהתחברתי אליהן משם... 

היא נוראית!

ואונה בהחלט חמודה ומתוקה, אבל יש לה חיים קשים מדי..

(את אן שרלי אני לא סובלת, היא גאוותנית מדי)

זה החיסרון בדמויות מספרים- כמעט לכולם יש חיים קשים וזה לא מלהיב במיוחד..

(אח, מרגישה שייכת לקהילה סודית)

בינתיים חשבתי על עוד ספרים: אולי הייתי רוצה להיות כמו אחינועם מ"היינו כחולמים" (אורנה בורדמן). או אולי תמרה מ"הפרש" (חיה הרצברג). או אן מ"החמישייה המפורסמת". או מאיה מ"מסע אל ים הנהר". או ליאה מ"מהלאל"/"יוזבד". או מגי מ"לב של דיו".

כל אלה דמויות שאני מתחברת אליהן - לא ממש שהייתי רוצה להיות במקומן.

סך הכול - החיים שלי טובים יותר משלהן.

אחינועם היא יתומה מאם ועם אם חורגת, וחיה לבד עם סבא שלה,

תמרה גרה רחוק מאד מההורים ונאלצת לפלס את הדרך לבד,

מאיה בכלל יתומה לשתי הורים וסובלת עד המסע התעללות מהתאומות (אם כי הייתי שמחה להצטרף אליהם להפלגה! נשמע די חלומי.. וגם ללמוד לנגן בפסנתר כמוה קורץ לי),

להיות בכוזר הדמיונית של מ. קינן נשמע לי זוועה- הרציחות שם, התככים, זה שאת לא יודעת מי בעדך ומי נגדך- מלחיץ ממש, 

ומגי בכלל לא עוברת חיים פשוטים

רק לאן אין שום בעיות, אבל החמישיה תמיד שיעממה אותי ואן היא הדמות הכי מסכנה שם, תמיד נשארת לבד לדאוג לאוכל (ובכלל, היא די לבד שם, בין בנים ובת שרוצה רק להיות בן, די מבאס. אם כבר חבורה נחמדה זה הרביעיה והתוכי, שם יותר נחמד להיות)

לא שהייתי רוצה להתחלף איתן...

ואת צודקת, באמת הרביעייה והתוכי זו חבורה יותר נחמדה.

מתחברת עם הדמויות של מאיה (ספר שהייתי רוצה לבקר בו!), ותמרה (אבל אני יותר אוהבת את הדמות של מיכל בספר), והיה כיף להיות בתקופה של היינו כחולמים, אבל לא מתחברת שם לדמויות.. אלו דמויות או ספרים שעלו לי במחשבה

וגם המכשפה מאגם הקיכלים- אני ממש אוהבת את קית, והספר מה עשתה קלובר גם כן (לא ספר מוכר), וסופי מהטירה הנעה, ופאולין מנעלי בלט, ורוזלינד מבנות פנדרוויק, ואלה מאלה המכושפת, 

ואמא של אלי ומוליק משלט רחוק ויש עוד הרבה שלא עולים לי

ומכשפת השממה הוא כינוי מגניב באמת

אבל אם כבר עדיף דמות חיובית, לא?

(פתאום קלטתי מי את )

אבל האמת היא שציפיתי לדמות יותר מעניינת

ואין לי בעיה עם כינוי שלא לרוחי- ככה אפשר להתווכח על זה

אז נראה לי שאני מתחברת יותר לדמות של אייזה (או קיירה, בתרגום לעברית) מהספר "מראת הקסמים של קיירה". או מתחברת לדמות של אריידה, שמופיעה בשני הספרים הללו.

בניגוד לאלה אין בה שום תוכן (והיא מכוערת, אז זה גם לא נעים להתחלף איתה)

אבל אריידה מתוקה ממש! צודקת לא חשבתי עליה

ולכן יותר מיוחדת בעיניי.

לכן אין כל כך עומק

ומתמודדת זה לא הכל, דווקא אני לא מתלהבת מיותר מדי התמודדויות בחיים

(ואלה מוכשרת בשפות ובמשחק בצורה יוצאת דופן, זה מעניין בפני עצמו)

אה, והיחידות שמשחקות שם כדורגל זה סקיי וג'יין

אם ככה את נשמעת בחורה מעניינת!

שתיהן די הפוכות- אחת ריאלית יותר מדי והשניה הומנית מדי..

והעיסוק בספורט הוא הדבר שהכי פחות קרץ לי בספר (טוב, גם חיות לא משהו..)

אבל 100 שנה???

לא נסחפת קצת?!

גם אותן

(וגם עם אופי של מורה)

ממש לוחמת..

והמון צניעות.

אמזונה עם חצאית ריצפה..

מי שלא מכיר את הסוף של הספר כנראה שהוא לא צמ"ע...

זה התחיל ברכבת הקלה. לא להנאתי

אישה מבוגרת בשנות ה40+ עומדת לידי

מסתכלת עלי אני עליה והיא מתחילה לדבר

איכשהו מתברר שהיא חזרה ממסיבה שהיא ארגנה למועדון שלה, איזה מועדון? המעריצים של הארי פוטר

ואז השיחה התגלגלה מפה לשם כל הנסיעה היה הוויכוח עם סנייפ דמות חיובית או לא. מתברר שלא. 

(ובכך הרסה לי את כל התאוריה שלי על הארי פוטר במחי נסיעה קלה אחת)

הסוף

רק בגלל שהוא אהב את לילי והיה לו מצפון על זה שהוא סיפר לוולדמורט על הנבואה, לא בגלל שהוא בן אדם טוב.

אם בסוף הסתבר שהוא שייך לאוכלי המוות?

(זכור לי ככה לא?)

האמת שלא ידעתי על קיומו של "שר הטבעות" עד שלא יצא הסרט.  אז תניח לי 

אבל הארי פוטר הפסקתי לקרוא כשחזרתי בתשובה 

לא יודע אם זה בסדר מבחינה הלכתית לקרוא ספרים כאלה 

ואשרייך שהפסקת לקרוא את הארי פוטר!

(לא יודע אם זה אסור אבל ברור שעדיף להמנע)

שטויות אחי לא נפגעתי או משהו..

(חכה חכה... )

והערה קטנה, דווקא לילד לא הייתי נותן להכנס לכל הדמיונות האלה

איך היה? מעניין..

אם הייתי קורה עכשיו- כנראה שלא

כמו שכתבתי כבר- לא יודע אם ממש אסור אבל ברור שעדיף להמנע

(יש גם בעיות צניעות של בנים/בנות)

לא יודע בדיוק

אומרים שהיא הכניסה שם כמה דברים מהנצרות

אולי אם זה מוסתר זה פחות בעייה

לא הבנתי לאיזה אוירה את מתכוונת?     

לגבי הקסמים\כישופים וכו',  זה לא שהם מייחסים את כוחות הקסם לאל כלשהו או שדים..

זה דמיוני לגמרי... פשוט אנשים מיוחדים שנולדים עם כוחות קסם..

לא נראה לי שיש לזה איזשהו קשר לעבודה זרה...

עם ג. אני מסכים בהחלט.    זה עוד חשש שבגללו הפסקתי לקרוא...

שזה ספרי חיצונים כמו שפירש רע"ב 

"ובכלל זה הקורא בספר דברי הימים של מלכי נכרים ובשירים של עגבים ודברי חשק שאין בהם חכמה ולא תועלת אלא איבוד זמן בלבד" 

וחבל שלא!!!  כי החלום שלי זה לחיות באוירה כזאת  

(גויים? למה?)

אבא שלי ראש ישיבה ועדיין קורא הארי פוטר ויודע את כל הסדרה בע"פ. רק צריך זהירות ולשים לב למסרים לא טובים שמנסים להכניס לנו לראש.

תשאלי אותו למה מותר.. אני אשמח לדעת

זה בגלל שאנחנו כמשפחה מתמקדים בעיקר בעומק שיש בספר (כן, יש עומק) ולא בסיפור.

לאחר מחקר עמוק ודיבור עם רולינג (כנראה היה לה ממש משעמם) 

הם החליטו שסנייפ לא דמות חיובית (אגב היא מעבירה סדנאות על זה מי שרוצה) 

סנייפ סה''כ דמות אנוכית מאוד, שאהב את לילי וכל שהוא רצה זה לעשות לה טוב, והוא הבטיח לשמור על הארי. וההוכחה לכך שהוא לא דמות חיובית- שהוא התעלל בהארי, והוא לא היה צריך לעשות זאת, הוא שנא את הארי כי הוא היה דומה לג'יימס. ולא חיבב אותו בלש' המעטה. 

הוא התחייב לשמור על הארי, והוא עשה זאת בהצטיינות. 

זה לא הפך אותו לדמות חיובית. 

@צריך עיון

@אניוהוא

@מבקש אמונה

@אופטימיות

@shelomohoter

בקשר לדיבור עם רולינג יכול להיות שהיא הגזימה בלהט הדברים.. 

בבקשה לא להרוס גם את זה עד שסוף סוף יש הזדמנות בארי פוטר לחשוב לעמוק על הדמות

היא מורכבת כי הוא עבר דברים קשים, ויש בו הרבה צדדים באישיות סותרים אחד את השני, אבל בסך הכללי הוא לא אדם טוב

כלומר היתה לו ילדות מאד קשה וגם אחר כך היא המשיכה להיות קשה, והוא בהחלט מעורר רחמים, אבל עדין לכל אחד יש בחירה איך להיות למרות הילדות שלו. והוא לא בחר להתמודד איתה בצורה חיובית.

הוא התחבר מאז ומתמיד לאנשים רעים, וגם כשהחליט לעזוב אותם הוא עדין המשיך להתעלל בתלמידים ולהוריד להם את הביטחון העצמי, ולעזור ולפתח רק את התלמידים הרעים. לא נראה שהיה בו באמת יותר מדי טוב.

זה שהוא אהב תמיד את אמא של הארי ובגללה הבין שוולדמורט לא איש טוב, ועזב אותו לכיוון השני, וגם החליט לשמור על הבן שלה בכל מחיר לא הופך אותו לאדם טוב, אלא הופך אותו לאדם נאמן לאהבתו (שזו תכונה חיובית- נאמנות, אבל גם באדם רע לפעמים יש תכונה חיובית וזה לא הופך אותו לאדם טוב)

וזה שהארי קורא ככה לבן שלו- לא יודעת איך להגיד לכם, אבל הארי גם לא בדיוק היה מסוגל להרוג אוייבים שלו, יש בהארי הרבה טוב לב ותכונות חיוביות, אבל הוא לוקח את זה קצת לקיצוניות- לאהוב את האויב שלו אם הוא קצת הרבה חרטה או הסביר לו למה היה לו קשה.. 

 אז זה לא מה שמשכנע אותי אם הדמות טובה או לא

(במיוחד שלדעתי זה נובע בעיקר כי הוא מרגיש נקיפות מצפון שאמא שלו עזבה את סנייפ לטובת אבא שלו)

@חינוך כושל

@צריך עיון

@אופטימיות

@מתן תורה

ומסכימה עם הסוגרים, גם לי זה מאד מפריע

או מאלפוי

או סיריוס

איזה איש, איזה ענווה.. כמה חמלה ואהבת זולת- כל אדם...

משו משו

טיפוס חכם, עם המון ידע על העולם. שקט. שלווה. 

 (בלי קשר לזה שהמומינים זו סדרת הילדות האהובה עליי ביותר, הייתי שמחה לחיות שם..)  

אז בעצם אתה נשאר בצ"ע...

הוא סובל כמעט כל החיים שלו.

בהחלה כילד- מהאשה הלבנה.

ואז כנער- מכל הילדים בארמון.

כמבוגר- יש לו טיפה נחת כלורד הזהוב (והרבה כאב לב בגלל פיץ שרב איתו)

ואז הוא סובל עינויים נוראיים ומת, וחוזר לחיים.

ואז הוא ממש סובל מהאנשים שרודפים אחריו בגלל דבורה.

ואז הוא סובל עוד ועוד...

בחיים לא הייתי רוצה לחיות ככה! 

(גם לא הייתי רוצה להיות פיץ. או כל דמות אחרת שם. כולם שם עוברים מסיוט לסיוט ומסבל פיזי לסבל נפשי.. )

אבל זו אכן סדרה מדהימה, למרות כל הטראגיות..

זו סדרה טראגית ברמות אחרות..

ואם כבר דמויות- אז יש שם את צ'ייד שיש לו חיים מענינים

או אביר שאמנם מת בגיל צעיר אבל חי די סבבה עד אז..

או סרפד. אחת הדמויות שאני אוהבת. היא אמיצה וחוצפנית ויוזמת ועושה. ולמרות שלא הכל דבש- היא לא סובלת כ"כ הרבה ויש לה גם הרבה כיף..

יש שם המון דמויות מענינות. 

משי מהבלגריאד - כי הוא הדמות היחידה שם שבאמת נהנת מכל העסק. 

הוא עשיר, הוא גאון, הוא נהנה מהחיים. וגם כשכולם סובלים הוא נהנה..

או בלגארת - כי למרות שהוא די סובל איזה 4000 שנה באבל על פולדרה, הוא גם יודע להנות מהחיים ולמהדרך וגם יש לו כוחות קסם די חזקים שזה נחמד למדי 

או גדיל מרומח הדרקון, כי הוא גם חי בלי דאגות בזמן שכולם סביבו כל היום דואגים כל הזמן. יש לו חברים טובים והוא מציל את העולם ונהנה מההרפתקה במקום לסבול.. 

היכולת הזו להנות בכל מצב.

אולי איזה דרקון ארד או כסף, זה נראה לי גם נחמד לחיות ככה- חזק, בלי דאגות, אבל טוב.

בגדול- רוב הדמויות בספרים עוברות המון סבל וצרות. רק בסוף טוב להן (אלא אם הן חיות בטרגדיה ואז הן סובלות גם בסוף..)

אז אם כבר לעבור הרפתקאות- לפחות שיהיה לי כיף בדרך ולא רק סבל וכאבי לב..

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!

ישב כמה שנים בכלא, שוחרר כמיטב המסורת של מערכת המשפט הישראלית המלאת חמלה והגנה על אלו שהרסו חיים.

מסתבר שתוך כמה שנים יחזר להסתובב עם פמליה וחסידים שוטים, בדיוק כמו מוטי אלון...

היו מחאות, דיבורים, ואז השתקה.

אולי צריך להציף את הנושא הזה שוב.

צריך לעקוב, לבדוק מה הסטטוס של הרוע הזה

מי מסוגל לחזור לכזה איש? להאמין בו?

מדובר על אנשים אינטלקטואלים... לא לבושי שחורים שנוהרים אחרי כל כת מזדמנת וכל איש אשר בשם רב יכונה, אשר כל רדיפה שבעולם וכל פיצוץ פרשייה לא תרחיק אתם ממנו אלא תוסיף ותעצים את אהבת והערכתם אליו..

איך יש עדיין אלפי חסידים לברלנד?!

אם אתה מכיר שמישהו שמתפתה לשם, תציל אותו. זהו.

שהיכולות שהביאו אותו למקומו הקודם עדיין שם. ספויילר: זה אכן דבר שלא מסובך מדי ללמוד. אבל רוב האנשים המערביים לא מאמינים בזה ואז כשזה עובד להם זה שוק חייהם.

כל חברה מחשבת אחרת את הסיכון שלה, בהתאם לנתוני הרכב ובהתאם לנתוני הנהג.

יכול להיות שאתה צעיר ואני לא, שאין לך עבר ביטוחי נקי ולאחרים יש, שהג'יפון שלך שונה משל אחרים...

אם הייתה חברת ביטוח אחת שהיא הייתה הכי זולה לכולם, האחרות היו פושטות רגל.

מניסיון אישי:

תבדוק בכל החברות הישירות, שזה ליברה, ביטוח ישיר, AIG, wesure. בנוסף תנסה באתר וובי שמכסה בעצם כמעט את כל שאר החברות.

לפעמים ההבדלים באמת מגיעים לאלפי שקלים, אבל אם אין לך עבר ביטוחי נקי 3 שנים לפחות אז באמת לא תקבל הצעות זולות...

תבדוק אם זה צד ג' שכולל גניבה. יכול להסביר את המחיר

ותעשה השוואת מחירים

במהלך פעילות זיהה אחד החיילים דמויות חמושות ללא קסדה, שלפי כל הסבר הגיוני אינם מכוחותינו.

ביקש אישור ירי מהסמל. לפי ההוראות באותה הפעילות הוא היה צריך לאשר בעצמו. משום מה חשש והעלה למ"מ. גם הוא יכל לאשר משום מה העלה למ"פ, והוא העלה למ"ד. שמענו בקשר את המג"ד מורה למ"פ לירות, המ"פ מורה למ"מ, המ"מ מורה לסמל והסמל נותן פקודת 'אש' לחייל. בשבריר השנייה בין פקודת האש' ללחיצה על ההדק, החייל מזהה שאחד המזוהים שם קסדה. הוא ממתין רגע עם הירי ומעלה לסמל את הדיווח, כי הוא חושש שזה בכל זאת כוחותינו. זה עולה לבירור למעלה ומתברר שאלו חיילים שבאמצע פעילות עלו על גג של בית שהם לא צריכים להיות בו בכלל, שהוא שטח השמדה, כנראה כדי לחפש קליטה.

קוראים לזה נס.

טנק מהכח שלנו היה תקולוהגיע למגרש טיפולים אחורי באיזה מוצב בעזה. זה היה אחרי ימים מתישים מאד לצוות, ואיכשהו שכחו לפרוק את כלי הנשק בטנק. הטק הגיע לשם בערב יום כיפור. בליל יום כיפור עבד אחד הטכנאים בתוך הטנק, ובטעות לחץ וירה צרור מהמאג. הטנק היה מכוון ממרחק של עשרות מטרים בלבד, לתוך מניין של תפילת ליל יום כיפור, עם עשרות רבות של מתפללים. הטכנאי ידע את זה, והוציא את הראש מהטנק, מוכן לראות את התמונה שהולכת להיצרב לו בראש לכל החיים. הוא רואה מולו טנק. בלי שום הסבר הגיוני, כשיש מקומות חנייה פנויים בצורה מסודרת, הגיע כמה דקות קודם מפקד טנק והחליט לחנות את הכלי שלו כך שיחסום את הטנק המטופל, והלך. הטנק שלו ספג את כל הצרור, והנזק היחיד מהאירוע היה מפקד שקיבל ריתוק 28 על חשבון חופשת השחרור שלו😬

ניסים.

פעילות בלבנון. כוח החי"ר צריך לכבוש ווילה ענקית, 3 קומות. לא רוצים להיכנס דרך הדלת מחשש שהיא מחוברת למטען. טנק יורה כדי לפתוח פתח כניסה, ובמקום חדר שיתפוצץ, פיצוץ ענק, הגג עף וכל הוילה נדלקת בבעירה מטורפת תוך שנייה. הבית היה ממולכד.

לברך כשמסיים תקופת לחימה. שיצא מכלל סכנה.

1.שני בני דודים שלי רבו והיו בנתק חצי שנה.

בשבת חלמתי שבני דודים שלי מתחבקים, וקמתי בוכה. ממש דמעות זולגות וזולגות, נדיר מאד.

ביום ראשון התקשרתי לבן דוד והוא אמר שבשבוע שעבר הם השלימו...!

2.בסעודת פסח התווכחנו ולא הסכמתי על דבר תורה, ואז אמרתי משפט גאוותי 'למדתי הרבה תורה, לא נראית לי דעתך'. ובביס הבא המצה דקרה ופצעה אותי בחיק. ממש ננעצה לי בחיך, זה ממש כאב (אף פעם לי קרה לי ככה). ואז אמרתי שזה קרה זה היא לחם ענוה ואמונה, ולא הייתי בענוה ואמונה...

3. הוצאתי מהפה משפט קשה לה', 'אין סיכוי שאני אעמוד בניסיון'. ואחרי שנייה השפרצתי דאורדוראנט והוא עף לי כמעט לפה (אף פעם לא קרה לי). כאילו לומר לי אל תגיד דבר כזה...

4. למדתי תורה, והיתה אזעקה ולא היה לי כח ללכת לממ''ד, ובשנייה הבאה הגעתי לקטע בגמ': "שאם היה קורא ובא, פוסק. (רמז שאני צריך להפסיק...) לא פסק מאי? אמר ר' מיאשה בר בריה דריב''ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם" (כלומר בגלל שאני לומד את המשפטים - לא יחיו = סכנה)

סימנים מחפשים בשבת.

כלומר: סימנים מחפשים בדברים הטובים שקורים לנו.

אחרת אנחנו הופכים את הבריאה כולה למשהו מיסטי, שכל היום מרמז לנו כמה אנחנו לא טובים

"אם תלכו איתי בקרי אלך איתכם בחמת קרי"

פירוש שלמדתי שאומר אם אדם אומר מקרה כשה' מסמן לו דברים אזהוא מגיע למצב שצריך ללכת איתו בחמת קרי (לא ברמזים קטנים)

אנחנו יהודים מאמינים בהשגחה ומאמינים בקב"ה

לא אומרת להפוך עכשיו כל דבר אב ל לעיתים מסמנים לנו משמים

נסעתי באזור שעה וחצי למקום ואחרי 2 שניות שהיינו שם היה לי תחושה עזה של לרצות לחזור בחזרה .. ברמה ש רגליים לקחו אותי משם

ואני אומרת לחברה בואי בואי נחזור עכשיו והיא אומרת לי למה? ואני לא יודעת להגיד לה

חזרנו נגד ההגיון איך שעלינו ויצאנו משם באוטובוס מכיוון השני מלא משטרות ...והבנו שאין דבר כזה סתם תחושה היה פיגוע מאוד קשוח שם וניצלנו ב" ה

עוד אירוע ..

בחור מאוד מוזר פנה אלי ואיך שהוא פנה ברחתי ממנו חשבתי שזהו נגמר אבל אז קלטתי ש

שחברות שלי מדברות איתו אני התעצבנתי שהן מדברות איתו ידעתי שיש לו כוונות לא טובות .

בדיעבד הבחור הזה מטריד סידרתי ..

וזהו לא באלי להמשיך את הסיפור

אבל ה' שומר

עוד סיפור אבל מטורף

ממש דאגתי שלא אספיק לעשות משהו חשוב לחברה שלי שהיתה כלה ואז נזכרתי בשיעור ששמעתי שמי שרוצה לעשות מצווה ה' יעזור לו אז מדאגה וחרדה ובכי לרוגע מטורף .. גם לא היו אוטובוסים ולא היה כלום

וה' באמת עזר משהו מפחיד נגד ההגיון ברמה שאנשים שהיו שם אמרו מה לעזאזל.. קיצר סיפור אישי מטורף ועד היום אני מזכירה לעצמי את הסיפור הזה שאם אתה מאמין במאה אחוז ה' לא שוכח והוא מייצר לך באותו רגע ישועה מטורפת

לפני שנים רבות הייתי צריך להגיע לצפת לאירוע מסוים.

חברים שלי יצאו עם רכב מהמרכז, ואני חיכיתי להם בכביש 4 בתחנות האוטובוס שליד אוניברסיטת בר אילן.

בזמן שחיכיתי שיבואו עם הרכב, ניגשה אלי צעירה יהודיה שאינה ישראלית, ושאלה אותי באנגלית אם אני יודע איזה אוטובוס מגיע לצפת.

כמובן שהיא לא הייתה צריכה לעלות על אף אוטובוס 😏

ובפינה של החדרון ישבו שני חב'רה, היתה לי איזה תחושה לא טובה בבטן, אמרתי להם - לכו. אחרי חצי דקה הארון נפל על איפה שהם ישבו...

כאילו חצי דקה ממש הם שמעו את ה"בום" של הנפילה...

שהייתי נערה התנפץ לי על הראש דלת זכוכית ענקית ויצאתי רק עם פצע ביד..אין הסבר הגיוני

ואוו היה מדהים ועוצמתי... ממליצה

ובבוקר פחות יש מה לעשות😒 אממ ללמוד קצת.. אולי ללכת שוב לכותל לסוף הצום 

לפעמים שיעורים על אגדות החורבן

לפעמים מגילת איכה וספר איוב עם פרשנים

לפעמים שנ"צ ארוך

לפעמים שיטוט בפורומים וברשתות

אשתדל לנסוע לכותל בל"נ.

בזמנו היו כמו מעגלי למידה מאולתרים באגדות החורבן וכו'. כך עד הבוקר. ותיקין

ואז חוזרים הביתה לשינה עד כמה שעות לפני הסוף הצום.

כיום יש ילדים קטנים על הראש. זה ממלא את היום

מגילת איכה, קינות.

קוראת ספרים על חורבן הבית

ספרים על השואה/ גירוש גם באים בטוב

אפשר עם התרגום גם, או עם מפרשים.

קוראים את החצי הראשון של ספר ירמיה מלבד נבואות הנחמה, ונבואות פורענות ביחזקאל ותרי עשר.

קוראים בלופים א. מזמורים עד, עט, פח, ו- קלז בתהלים.

עושים חשבון נפש, מנסים לבכות, אם מצליחים - נהדר, לא מצליחים - בוכים בלב על כך שאנחנו כל כך רחוקים ממקדש, נבואה, והשראת שכינה שאפילו לבכות על היעדרם לא מסוגלים.

ובסוף היום, מתבטסים על כך שלא עמדנו במצופה מאיתנו מבחינת עבודת ה' המיוחדת של יום מרומם ונורא זה.

סליחה על הרוח הקודר של הדברים.

שבת מלאה בשמחה לכולם!

סיבוב שערים אחרי שחרית,

ואז שינה עד מנחה וצאת הצום.

הייתי מעלה לפה כמו כל שנה אוסף של סרטים מתקופת גירוש גוש קטיף.

קראנו לזה פה בערוץ 'ספיישל תשעה באב'.

רשימת שינדלר

ספר ירמיהו

לא לצאת מהדירה ולבכות תחיים על החורבן ועל החורבן הפרטי שלי

גמרת לבכות?

German concentration camps factual survey

חד־משמעית הדבר הכי מזוויע ומטורף שראיתי בחיים. היו לי סיוטים.

ראיתי את "האזור האפור" שהוא מטורף דיו, אבל זה פשוט... משהו. כאילו, יש לי לב חזק והכל, אבל וואו.

אם כן, למה המזוכיזם הזה.

אם לא, סרטים מבויימים על השואה, בעיני הם כלעג לרש;

אין סרט שיכול לחקות את זה.

זה סרט שהכינו מיד לאחר שחרור המחנות אך לא סיימו לערוך אותו, ובגלל כל־מיני סיבות גנזו את הפילם, ורק אחרי 70 שנה קבוצה של אוצרים ומומחים ערכו אותו וסידרו אותו לסרט.

לא מזוכיזם, פשוט להבין מה בדיוק היה.

קצת לא נשמע טוב ליצור סרט כשהזוועות עדיין בשטח.... של מי הרעיון הזה?

לא זוכרת איזה מהם, יש צילומים שהנאצים עצמם צילמו. גם של באבי יאר. ומזעזע

אותנטי לחלוטין; כל כך עצוב ומזעזע. כל כך רוצים שהקב"ה יסלח, ישמור עלינו

יביא גאולה לכולנו, אין כבר כח. זה לא היה מזמן כל כך....

כנראה לא הבנתי מה הכוונה ב"סרט" שדיברת עליו.

ותחשבו על כך שהאומה הזו עשירה ומשגשגת כאילו לא קרה דבר.

הרי אפשר להשתגע אם חושבים על זה!

ועוד יש אנשים שנוסעים לשם ואפילו משתקעים שם.

האינטרסים וכבוד עצמי, כנראה לא הולכים ביחד...

יש הרבה סרטים אותנטיים על איך נראו מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה, ברגע כניסת הצבא האמריקאי למקום, עם כניעת הנאצים ושחרור המחנות.

זה סרט ערוך מאוסף צילומים של צלמים צבאיים בריטיים (בעיקר), אמריקאים וסובייטים, שצילמו את המצב מיד לאחר שנכנסו למחנות. כלומר צילומים אמיתיים.

הרעיון במקור היה להציג בפני האוכלוסיה הגרמנית כדי לעורר בהם אשמה ולהרחיק אותם מהנאציזם.

חוץ מזה רצו לתעד את הפשעים לטובת ראיות בבתי המשפט / טריבונלים.

בסופו־של־דבר הסרט הספציפי הזה נגנז כי לא הספיקו לערוך אותו עד ששינו את המדיניות והפסיקו להציג את הסרטים האלה.

עיקר הסרט עוסק בברגן־בלזן, במצב של המחנה עם השחרור, טיפול בניצולים, קבורת המתים כו',

אבל במידה כזאת או אחרת גם במחנות אחרים כמו דכאו אוושוויץ אבנזה. נראה לי שזה אחד המקיפים ביותר.

כולל כמה מהרגעים המפורסמים ביותר כמו הרב לזלי הרדמן קורא קדיש מעל הבורות.

לא ניתן לתיאור.

שהנאצים ימ"ש צילמו בעצמם; זוכרת אפילו קשיש אחד לפני מותו, הולם על לוח ליבו בשתי ידיו..

לא יכולה לחשוב על זה, הכל מאבד משמעות, הכל שחור ולא שווה,,,,זו ההרגשה שלי לחזות בזה.

או להתחיל בעלייה להר הבית\תפילה בכותל ואני ממליץ להגיע גם לקידוש לבנה מאוחר בכותל להיות בקרבת כמה אדמו"רים. (האדמו"רים מפינסק קרלין לעלוב וספינקא- ירושלים תמיד מקדשים את הלבנה בכותל במוצאי ט' באב)

באמת ככה מכנים את זה?

לדעתי כל הרעיון של ללעוג ל"תרבות יוון" ו"אנשים שמסתכלים על אנשים אחרים רצים אחרי כדור ומוחאים כפיים" קצת נדוש עד־כדי... קיטש. אפשר ברגע אחד לקנות "עליונות" מוסרית או סוג־של אליטיזם חברתי באמירת הכביכול מובן מאליו.

מה אני אגיד לך:

מעולם לא עניין אותי ממש כדורגל כהוא זה, אבל כן ראיתי כמה משחקים, כי ראיתי שממש התלהבו מזה במקום העבודה. ובסך־הכל יש בזה משהו כיפי ומשחרר, וזה די מגניב לראות כדורגל ממש מקצועי. לרוב אני מעדיף כדורסל, אבל גם זה היה מעניין. וזה מצחיק וכיפי "לפרשן" ו"להמר" כאילו אני או העמיתים לעבודה מבינים בזה איזה משהו. אני רואה בזה הנאה ילדותית ותמימה, שאינה סותרת את האופי שלי כאדם מוזר ומתבונן.

לעיני המתבונן כן זה נראה כמו "נהירה" ו"תרבות המערב" אבל חוץ מכאלה שהם באמת "חולי כדורגל" בסך־הכל זה סתם משהו חמוד ומרגיע. לרוב האנשים העובדים אין פנאי או כוחות פיזיים או חברים כדי לארגן משחק כדורגל בערב כדי לפרוק קצת עצבים, אבל כן מתאפשר לשבת על בירה ולצחוק קצת סביב משהו קליל וכיפי.

ככה אני רואה את זה.

כשקוראים את התנ"ך, רואים שעברי מצוי ובינוני היה יותר קרוב לישראלי מסורתי מודרני מאשר לרב דב לנדו.

גם דוסים, תתפלא.

ויש אנשים שזה מעניין אותם, ויש אנשים שלא.

אני אגב ראיתי כמה משחקים במונדיאל השנה. למה? הבנתי שמכל המדינות, ארגנטינה הכי אוהבת ישראל. אז אני בצד שלה. ואיתי הרבה אנשים שזה השיקול שלהם. אני לא מבינה כלום בכדורגל (טוב, עכשיו קצת יותר) וזה לא מעניין אותי. מבחינתי זה היה עניין פוליטי.

אבל זה נכון שזה סוג של המקום האחרון שבו במערב מותר להיות עם חוויה לאומית בריאה. כן גם פוליטית.

הוא לא מעודד אותי. לא מפריע לו אבל זה לא מעניין אותו בכלל... אני רואה לבד וצועקת על השחקנים מה לעשות. אהה, ותוך כדי צוחקת על השדרנים שאומרים על השחקנים מה הם אמורים לעשות כאילו זה עוזר

אז זה לא האשם הצפוי. אז מי הדביק אותך בזה? תמיד היה לך חיבה לזה ?

ואין מי שיכניס אותי לזה. סתם עלה לי לראש. בנות הן משוגעות, אתה יודע

בעיני זה חילול השם שדוסים ממרכז מתלהבים מהדברים האלה ברחוב כאילו מינימום מדובר ביום העצמאות

ובמה זה שונה מפעילות פנאי כמו דמקה?

פעילות פנאי סתמית. בצפייה במשחקי ספורט - מלבד ביטול התורה ומשוב הלצים שבעניין - מתחברים לעולם הערכים הזר של תרבות המערב. זו פסיחה על שתי הסעיפּים. ומי שההבלים הללו תופסים אצלו מקום נכבד בנפש - ממקום זה שבנפשו נדחקת הקדושה.

לגבי ביטול תורה כאילו באמת שישבו וילמדו במקום לצפות

מי שצופה בין כה לא היה פותח גמרא בזמן הזה. ואם היה לו כח ללמוד הוא לא היה רואה.

וגם לגבי תרבות המערב מה כל־כך תרבות המערב בזה?

אם באמת זה משהו שתופש הרבה מהזמן ומהמקום בנפש אז אפשר לראות בזה בעיה

אם זה סתם עיסוק סתמי אני באמת לא רואה מה ההבדל בין לקרוא חדשות (הרבה יותר משחית את הנפש, מלא איסורים ולשון הרע), לבהות בקיר ולגרד את הבטן (מביא לידי שעמום), לקרוא ספר קריאה (מלא ברעיונות זרים ולפעמים גם בעייתיים), לבין לצפות בכדורגל שחוץ מאנשים שיודעים לרוץ יפה לא קורה שם כלום.

• תרבות גוף חיצונית, נכרית, ושטותית שעומדת בסתירה לערכי תורת ישראל.

• לקרוא חדשות (לא בהגזמה) זה חשוב, להאמין ללשון הרע שלצערנו לעתים מופיעה בחדשות - אסור, ובאמת חמור.

• קריאת ספר יכולה להיות נפלאה/ סתמית/ לא ראוייה/ אסורה בהתאם לאופי הספר, אופי הקורא, והמקום הנפשי אותו חפצים למלא על ידי הקריאה. אך צפייה במשחקי ספורט זה שלילי באופן גורף.

ולא למדת.

אפשר לומר את זה על כל שנייה בחיים, אבל בסוף זה מונח רחב.

• עדיין לא הסברת למה, רק קבעת שזה ככה. בסך־הכל מדובר במשחק. מי שלוקח את המשחקים האלה קשה, כן, זאת בעיה של תרבות יוון. אחרת זה סתם כמו להסתכל על ריקוד או אומנות, שגם הם תרבות יפת. מה ההבדל בין זה לבין להסתכל במשחק שחמט? או לשחק בעצמך דמקה, כשאינך יכול ללמוד תורה?

• למה זה חשוב? ועדיף להסתכן באיסורי דאורייתא מאשר משהו שאין בו איסור קונקרטי?

• כל ספרי הקריאה שאינם סיפורי צדיקים בסוף מלאים בכל־מיני השקפות שאינן בהכרח תורניות, דמויות שאינן בהכרח תורניות, קריאה מעוררת רגשות והזדהות ומחשבה. בניגוד לזה ספורט זה סתם להסתכל איך אנשים רצים יפה. מה כל־כך שלילי בזה? איך בדיוק זה משפיע שלילית על הנפש? אחרי שראיתי ספורט, מה קרה לי? במה השתניתי לרעה?

ב-2018 יצא מחקר של איזה שמאלנית, שטוען שבארועי מדיה גדולים בעולם מדינת ישראל מנצלת את זה שאין מקום בחדשות כדי להפציץ בעזה/בלבנון.

הקו הצהוב התקדם מאוד יפה בחסות המודניאל.

ורק רומז לכך שההבלים הללו נועדו רק עבור גויים. ועם ישראל צריך לנצל את זמנו לתורה ומעשים טובים, (כמו השמדת אויבים).

Attack When the World Is Not Watching? US News and the Israeli-Palestinian Conflict | Journal of Political Economy: Vol 126, No 3

או תשומת הלב המוקפדת על הבלורית, או המחמאות השקריות חסרות הפרופורציה בחוברות שמוציאים לכבוד הבחור החשוב החתן דנן (ולא הזכרתי בכלל את הכלה החסודה שהיא באמת באמת בעלת חסד ומידות טובות וכולה תפילת צדיקים ויראים ויראת שמיים ויחידה בדור, ואם היא עובדת בהייטק אז גם זכה החתן "ושלל לא יחסר" ואכמ"ל)...

ולא מן המותר להזכיר את דברי בית שמאי שאוסרים לשקר גם בזה, במיוחד אם לא נשאלו על הכלה. ועדיין התורה אמרה "מדבר שקר תרחק".

וכך או כך, גם לשקר יש גבולות.

אבל יפה שנתפסת דווקא למה שאפשר להשתמש בו ולהגדילו כדי להסתיר את יתר הדברים. כהרגלך בקודש לצופף שורות.

לא עלה על דעתי. רק אחרי התגובה שלך הבנתי. שוב, אתה עם הלצופף שורות....באמת נקדימון, זה כבר מעייף.