רוב הפעמים לפחות

לכן השאלה
האם רגש זה באמת "האמת שלי"?

כי אם למשל אני בבאסה ואז אני שם שירים ומתעודד, זה אומר שהרגש הוא חיצוני

מה שעוזר לך לצאת מזה זה דברים חיצוניים אבל זה באמת מה שעוזר לרגש שלך. הרגש לוקח דברים חיצוניים למקומות שהוא צריך.

המוח הוא זה שגורם לזה שאני אשים שיר שיעודד אותי, כלומר המוח הוא בעצם יותר "אני" מהרגש

זה הכל אותו גוף בסוף. ברור שהרגש מושפע מדברים חיצוניים. גם הדבר שבגללו אתה מתרגש הוא חיצוני.

הוא מגיע בזכות/בגלל אותה השפעה, זה לא הופך את הרגש לשל מישהו אחר.
זה כמו שאני רואה חברה אוכלת ואז פתאום אני נהיית רעבה, הרעב הוא לא שלה הוא שלי,אבל כתוצאה מהריח והראייה של האוכל אני גם נהייתי רעבה ...

אני שואל למה נותנים לו יותר חשיבות מלשכל אם השכל פחות מושפע מדברים כאלה

יותר גטרם לו להרגיש משהו שהוא לא יכול בלעדיו . שמחה,אהבה,פחד אלו רגשות שהשכל לא יכול לתת לנו .

אבל אני כל הזמן מקבל את ההרגשה שמחשיבים יותר את הרגש וזה מוזר, אם המוח מושפע פחות מדברים חיצוניים והרגש מושפע יותר מדברים חיצוניים, אז לא המוח הוא מי שיותר משקף אותי?

אבל כשאתה מכיר אנשים הרגש תופס מקום דומיננטי. אם הבןאדם גורם לי לצחוק זה יגרום לו להתחבב על פני, וכן ההפך .
אז הרגש והמוח משקפים אותך בו זמנית .

אם הבנתי אותך נכוו אזהשאלה איך הרגש *שלך ספציפית* מתייחס לדברים.
שני אנשים יכולים לעבור תאונה, אחד יצא עם טראומה נפשית קשה ולא יהיה מסוגל להיכנס יותר לאוטו והשני יתגבר על זה בקלות ויחזור לעצמו.
הרגש שלנו מושפע מבחוץ אבל לוקח את זה שונה מרגש של אנשים אחרים. זה הרגש שלך ורק אתה שולט ומחליט עליו.

השאלה היא למה משווים את הרגש לעצמיות של הבן אדם אם הרגש מושפע כל הזמן מדברים חיצוניים

הדברים החיצוניים זה לא אני, הם משפיעים, אבל לא אני

ממה הרגש יושפע אם לא מדברים חיצוניים?
אני לא מבינה למה זה שהוא מושפע מדברים חיצוניים גורם לזה שזה לא יהיה אתה.

הכוונה היא שאם הראש הוא זה שמכוון את הרגש, למה בכל זאת נותנים יותר משקל לרגש?

כתוב על זה בתניא, אני לא לגמרי יודעת אבל בעיקרון זה "מח שליט על הלב" ובאמת צריך ללמד את עצמנו לשלוט על הרגש.
אם יש כאן מישהי/ו שלומד את זה, ואמור להיות כאן, אז הם יכולים יותר לפרט לך את זה.

להשליט את המח שיחליט על הרגש זה מאד קשה.

שאני מסוגלת לזה.
זה קשה מאד ולפעמים גם לא אפשרי.

כמו שכתבת התניא מסביר את זה... אני לא ממש למדתי את הנושאים האלה בתניא, אבל אני יכולה אולי לבדוק

בדיוק כמו שאמרת, המוח מכוון אותו. זו חלוקת התפקידים בין הרגש לשכל - המוח מכוון והרגש פועל.
בלי הרגש היינו רובוטים.
ובמילים קצת שונות - המוח מכוון את הכיוון הכללי של האדם, לאן הוא ילך. בעזרת המוח אפשר לשלוט על תגובות רגשיות במצבים שונים - אבל כשנתקלים במצב כלשהו הרגש הוא זה שיקבע את התגובה אליו. המוח רק יכול להכין אותה מראש (או לשלוט בה בשעת מעשה, אבל עקב איטיותה של החשיבה ביחס לרגש זה יקח זמן)

זה אומר שהוא היותר "אמיתי" לא?

בגלל זה יש רגש, אבל זאת לא נראת לי הצדקה מספקת בשביל לתת לו יותר ערך

שניהם אמיתיים.
(וראית את העריכה?)

ובאמת אין סיבה לתת לרגש יותר ערך, פשוט יש להם תפקידים שונים.

(עכשיו)

העריכה קצת יותר מסבירה אבל זה עדיין לא מסביר למה זה נראה שיש חשיבה של "מה שאתה מרגיש זה ורק זה מה שנכון בשבילך" למה נותנים לזה יותר מקום ביחס לשכל?

או אם אנחנו מסכימים עם זה?

(יש מצב שעם עוד כמה, לא קראתי את כל התגובות)
אז ככה |מכחכח|

לגבי ה"גם" - הדור שלנו הוא דור האינסטנט, זה ביטוי חביב שראיתי בלא מעט מקומות ואימצתי אותו. פחות מסתכלים על הטווח הארוך, יותר על הכאן ועכשיו. כל הגירויים שלנו הם מיידיים, כל הפרסומות מנסות לשכנע אותנו שאנחנו "חייבים את זה עכשיו", כל המדיה היא מעכשיו לעכשיו וככה אנחנו גדלים. אם ככה - ברור שיתנו משקל עודף (ולפעמים בלעדי) לרגש, כי הוא זה שמשקף את המקום שבו אנחנו נמצאים *עכשיו*.
לגבי ה"וגם" - אני אקח את השאלה למקום קצת שונה סתם כי בא לי לכתוב את דעתי על התרבות הזו של דור האינסטנט. לדעתי זה טוב שמדגישים את המקום של הרגש בחיים שלנו, כי במשך שנים הוא לא היה נוכח שם בכלל והתרבות היתה שכלית נטו והדחקות למיניהם, מה שגורם נזקים נפשיים. אלא שכמו כל דבר קיצוני שמתקנים אותו - הלכו בהגזמה לצד השני, ומתייחסים רק אל הרגש (וכך גם הפמיניזם, בלי קשר לזה. פעם באמת היה דיכוי נשים, והיום במקום להגיד "טוב, אז בואו נבטל את הדיכוי המיותר הזה ונתחשב בצרכים של כל אדם ללא קשר למינו ונחיה באהבה ואחוה שלום ורעות", יוצרים מלחמה בין המינים לכיוון השני - שהגברים הם רעים ואלימים והנשים צריכות להתקומם נגדם). וממילא הפיתרון הוא לתת לכל אחד את המקום שלו - הפעולות המיידיות הן לפי הרגש, שהרי לכך נועד (לא תמיד הרגש מתוקן - אדם נולד עם רגש תקין, אבל לפעמים מתעוררים בו קלקולים מסיבות שונות שצריל לתקן. ועד שמתקנים - בלית ברירה המוח צריך לתפוס לפעמים את המקום של הלב). והמוח תפקידו לנטר, לחשב חשבונו של עולם ולראות אם האדם הולך בכיוון הנכון.

ועוד משהו - היצור המוזר דאיתקרי אינטואיצי"א בלע"ז הוא שילוב של שכל ורגש כשהם באים בצורה המתוקנת שלהם, ויש כאן הרבה מקום להאריך אבל זו תיאוריה שאני עוד צריך לפתח ואין לי מה לכתוב מעבר לזה בינתיים. אולי @קמנו ונתעודד יכול לעזור בזה (או לחלוק עלי, שאז יהיה מעניין)

בס"ד

 

ככה להטיל אותי לקלחת משל הייתי תפו"א חתוכים לקוביות?

 

באופן כללי השלב הראשון הוא להסכים עם בננית, אח"כ אפשר לראות מה יש אולי להוסיף.

ביחס לשאלות כמו מה קורה היום מחוץ לדל"ת אמותיי אני חושב שכדאי לי להיזהר, מסתבר שאני לא מכיר כל-כך. ממילא קשה לומר מה מתאים ומה פחות לנפש הדור, ואילו תיקונים מומלצים לה.

 

בכל אופן, במקום לשלב בין הרגש והשכל הייתי דווקא נוטה לעשות פיצולים נוספים, בעיקרון יהיה יותר פשוט באמת להגיד כמו בננית שהשכל יהיה כוח ההכרעה וקבלת ההחלטות שבאדם, כעת נצטרך להתמודד עם תפקודים נוספים, במידה מסויימת חושים, שגם עוסקים בהכרת המציאות, כמו הרגש, אבל נכללים כיום בשם 'שכל'. עוד הפרדה מסויימת כדאי לעשות בתחום הרגש, אבל שם זה יהיה יותר מורכב, בין תפיסת והכרת המציאות שברגש לבין הרובד הביצועי של תחילת התגובה לאותה המציאות.

איפשהו בכל זה תופסת מקום חשוב האינטואיציה, ולא רק היא, אלא עוד כמה דברים חשובים שמוזנחים בדורותינו.

חבל עליהם, יכלו לצאת טעימים יותר.

ולגבי הסוף - כגון? (גם לא בטוח שהבנתי את ה"עוד הפרדה מסוימת" - אתה טוען כמוני, שלפעמים השכל אמור לתפוס את מקומו של הרגש בתגובות? או טענה אחרת שלא הבנתי?)

בס"ד

 

מה כגון? הצעתי להחליף את החלוקה לשתי מחלקות - שכל ורגש, לשלוש שהן ארבע - A (שכלולה בשכל), B1 (שכל) וB2 (רגש) וC (רגש).

 

הרציונל הוא שA עוסקת בקבלת החלטות, B בהכרה וC בהוצאה לפועל. עוד יש לחקור על ההבדל המדוייק בין B1 לB2, וכמובן שיש עוד הרבה מה לחקור בתוך כל מחלקה, אמת היא שאיפשהו שם (כנראה בB1) נמצאת האינטואיציה החמקמקה.

אני לא בטוח שאני מסכים לגמרי (בעיקר לא עם הסיווג של A) אבל זה בהחלט מעורר מחשבה.
והתכוונתי קודם לשאול על "עוד כמה דברים חשובים שמוזנחים בדורנו".

מה זה תפיסת והכרת המציאות ומה זה הרובד הביצועי של תחילת התגובה?

 

(יש לי הבנה אבל לא בטוחה שלזה התכוונת)

לא סגורה על עצמי שמסכימה ען הסוף
תודה שכתבת!

כי לא תמיד אתה מרגיש אותו רגש לאותו דבר,מכאן נובע-זאת בחירתך

מצד שני-הדבר גרם לך להרגיש ככה ולולא הוא לא היית מרגיש

אבל הוא פועל מדחפים פנימים

הרגש הוא חלק ממני, אבל לפעמים נראה שנותנים לו יותר חשיבות מלשכל. למה?

ותמשיכו לענות, זה מעניין

הם משפיעים אחד על השני.
ולכן קורה הרבה פעמים שקורה משהו בשכל והרגש מפרש אותו לכיוונו.
זה מגיע ביחד, זה לא שני דברים נפרדים.
ד"א, זה אותו דבר גם הפוך.
יכול לקרות לנו משהו ברגש והמח יפרש את זה פיזית לכיוונו.
יכול להיות שאדם יהיה מאד לחוץ לדוג ומרב לחץ יתעלף. לי זה קרה.
או שנהיים חולים מלחץ, זה קורה.
יש קשר ביו הרגש לשכל, אי אפשר להתעלם מזה.

למה הרגש מקבל יותר חשיבות מהשכל?

שזה בגלל שהדרך לפרש הרבה דברים זה יותר דרך הרגש, ולכן זה נראה שיש לרגש יותר חשיבות..

לא אמרתי מה טוב או לא, כתבתי משהו עובדתי.
ואם אתה שואל, אני חושבת שהדרך חצי נכונה.

בין השכל לרגש.
ולדעת לשלוט עליו.
(אני ממש לא אומרת שאני ככה. ממש לא אני הכי רחוקה מזה שאפשר. אבל לדעתי זה מה שנכון)

תודה!

והשכל את הרצון הגבוה והתאורטי יותר

אם השכל הוא המטרה שלי והרגש הוא משהו שמשתנה, אז למה הדבר הקבוע מוערך פחות מהדבר המשתנה?

אני חושבת שהשכל משקף תמונה רחבה יותר של האישיות, דרגתה ורצונותיה, ואילו רגש משקף תמונה יותר נקודתית והווית (לשון הווה)

 

שניהם קריטיים.

השאלה היא למה ה"חלוקה" של החשיבות יותר נוטה לרגש?

לא מודדים נכונות של תפיסה עפ"י שליטתה במרחב התרבות הציבורי...

לפעמים זה רק יותר נוח לאנשים ולכן תופס.

 

(נראה לי שבהיבט מסוים רגש יותר חשוב ובהיבט אחר שכל. צריך לחשוב על זה)

זה בכל זאת מושרש מאוד חזק שיש לרגש מקום מרכזי ואולי אפילו בלעדי במובן מסויים

(זה בערך מה שאני מנסה להבין)

נגיד כשאדם מרגיש רע הוא מסוגל לומר שטויות והגזמות.

אם מישהו נפגע מאוד מחבר הוא יכול לזרוק משפט כמו "בא לי למות". למה? כי הוא לא נותן מספיק מקום לשכל שמווסת את התחושות.

צריך מאוד להקשיב לרגש - הוא מספר לנו בכנות איפה אנחנו.

למשל מהצד ההפוך - יש אנשים שנפגעים ולא רוצים לצאת חלשים ולכן משיקולי כדאיות עושים פרצוף אדיש. הרבה פעמים הרגש פשוט מתפוצץ והם מבינים שהם נלחמים בעצמם.

*לפעול* כמה שיותר לפי השכל, ושהמקום של הרגש הוא כסוג של ביקורת עצמית?

אפשר לומר שזה כמו פעולה צבאית -

השכל הוא המפקד שמתכנן תוכניות ומהלכים בקרב, והרגש הוא אנשי המודיעין שנכנסים לחמ"ל בזמן אמת ומעדכנים על התפתחויות והפתעות בשטח שלא ייחסו להם חשיבות/שלא ידעו על קיומן לפני הקרב.

כי כמו ש@סביון כתב למעלה הרגש הוא גם זה שבסוף בסוף קובע
אז אולי המוח זה הפיקוד והרגש הלוחמים?

כשהלוחמים לא מתייעצים עם המפקד הם עושים שטויות ודופקים את המערכה

 

וכשהמפקד עובד לבד ואין לוחמים

...

תודה!

ומדויק.

צריך אבל לנסח את זה קצת..לא?

כיף לקרוא אותך גם בצורה כזו.
או אפילו בעיקר בצורה כזו

וכל הכבוד שכתבת את זה ↓ בפורום 👏👏👏

לא הגבתי שם כדי שתוכל לערוך אם תחליט לשפץ

אופס, כבר א"א לערוך. לא נורא

ממ ניראלי שזה ויכוח כזה של רגש מול שכל.. והאם רגש מושפע ממקורות חיצוניים, מבחוץ, מהשאר, השארית, מקום שהוא לא טהור ואובייקטיבי כמו טהרת השכל. מה זה אומר רגש. מה זה אומר שכל. למה החלוקה צריכה תמיד לבוא של אחד מעל השני, ואם אתה משתיק רגשות יותר והשכל הוא הפועל בחוזקה אתה הטהור, הקונקרטי יותר, המעלה הגבוהה. אלו שני מישורים שונים, לא אחד מעל השני. אלא מקבילים. שניהם הם פועל יוצא של המוח. כן, חלקים שונים במוח. ושניהם מושפעים מבחוץ, בצורה משמעותית אפילו, לדוגמא, אנחנו אנשים מאוד ספציפיים שגדלו במקום מאוד ספציפי, אי לכך ובהתאם לנסיבות הנ"ל אנחנו מורגלים בחשיבה מסויימת, אפשר לומר תורשתית אפילו, מבחינת כל מיני דברים. מישהו אחר על פני הגלובוס לא בהכרח היה חושב ככה. וזאת גם סתם דוגמא שכזאת. אני חושב שהבחוץ משפיע על הכל..אבל בטח שלא נותנים מקום לרגש, הרי הוא הנחות תמיד. זה מראה חולשה כביכול, נו טוב. מתי שיתחילו לראות שהוא לא מייצג אולי מקום נמוך כל כך כמו שמייחסים לו ויתחילו להתייחס אליו ברצינות..המקום הרגשי הסובייקטיבי אולי. נניח הפילוסופיה גם כן הגיעה לשם מתישהו, נניח "ביקורת התבונה הטהורה" של עמנואל קאנט. אקזיסטנציאליזם. יש בהחלה של נקודות רגש או קיומיות, אנושיות פתיחת אופקים למקומות חיים יותר, לאופציה נשגבת ואקסטטית. צריך אולי להסכים להן אבל, להסכים למכלול הזה, שאנחנו לא מכשיר שסוחב את המוח, יש מטרה לכל החלקים, לכל החושים. המישור גם של שכל ורגש הוא השלב השני לפעמים. ולפעמים יש עוד שלב או שניים מעליו. מעל הלוגיקה האנושית שמתמוססת מידי פעם עם השערות חדשות. נו בסדר. השאלה היא במה אפשר לאחוז. האם יש עוגן מסויים. שהוא אובייקטואלי. לא בטוח. או שכן. רק שהוא אישי יותר. הוא לא אובייקט. הוא אובייקט בשבילי אבל לא לכולם שזה קצת איבד את ההגדרה שלו, כי הוא מתגלה בסובייקט.












(@סביון מקווה שזה לא מבולגן מידי)

לקרוא אותך זה ממש כמו לשמוע אותך מדבר

וכתבת חכם.

חח מקווה שהצלחתי

רק הבנתי שאי אפשר לדעת ולהחליט מה יותר חשוב

אני חושב שגם השכל מושפע מבחוץ ושרגש ושכל הם לא אחד מעל השני הם פשוט שונים..אם אפשר לחלק אותם ככה

האמת שלי שייך לאמונה שלי בדבר מסוים שהוא נכון, זה לא מחייב להיות קשור ברגש.

להיות לו אמת, שכן אמת מעצם הגדרתה היא אחת ואם הוא כל פעם משנה את האמת שלו, מה בעצם היא שווה?

השאלה הייתה למה בכל זאת נותנים לרגש הרבה חשיבות
נראה לי שענו לי למעלה

אשכרה.