מיום שנעקרה דמעה אחרונה מפניה
נותר ליבה עקור
ועקר,
מפיל תמיד פירות כאבו המלוחים.
צוחק בלי משמעות, ושותק:
מה כבר אפשר לומר
כשהרגש מוכנס לבידוד?
בכיס שלו יש
תמיד שני סכינים,
חוט קצר, לב שלה
שגילפה בצורת עפרון.
(רק הוא רואה:
לב זקן וערירי.)
בכיס שלה תמיד
כמה חוטים פרומים
מחולצה קרועה שלו,
מילים שלו שנתן
בלי לשים לב,
פיסת געגוע שתלשה
מקצה הרגש
כשנסגרה עליו
הדלת.
(רק היא רואה:
בכיס שני שלו
מפתח לדלת)