פה אלצנו בשכונה

ליעלי הקטנה

חמודה היא חננית

חרצה וכישרונית

אך עייניה עצובות

אין לה,אין לה חברות.

מחכה היא לאורח

לדבר ולשוחח

אך אליה לא באים 

רואים אותה ומתחמקים.

לא רוצים אותה לקחת

למשחקים ומסיבות

כי לא נעים אתה ביחד

והסיבה פשוטה כזאת:

מתרגזת על כל שטות

אינה מודה באף טעות

"אני צודקת! אני יודעת!"

ברגליה היא רוקעת.

הפכה יעל לאדם חדש

השתנתה לבלתי הכר

חדלה לרגוז ולקנטר

מה ארע? מה התרחש?

סיפור כה נפלא

לא תוכלו לנחש!

טוב לב ונחמד,חביב על כולם.

על יעל שמע ומאוד הצטער

והחליט להגיע,לבא לבקר

שמחה יעל לראות את הדוד

אהבה היא אותו

מאד מאד

לידו היא ישבה

שמעה סיפורים

ורק בשבילו

ציירה ציורים

לא שינתה הדיבור

המשיכה להתווכח

גם בפני האורח:

שוב נגעתם לי בתיק!

לא נתתם לי מספיק!

מי שבר? מי קלקל?

מי אותי כאן מבלבל?

על כל שטות

פורצות דמעות

שמע ראה כל זאת הדוד

ובליבו חשב

'יש לעזור לילדה הזאת

תכף ומיד עכשיו!'

הציע הדוד בחיוך ליעל

"נסע לכפר מענין במיוחד

לא מקבלים שם כל אחד

או אותך יכיסו,זה וודאי 

בואי נסע,לך מאוד כדאי!"

מהרה עם הדוד לעבר השביל

עד שהגיעו לאוטו צהב

אוטו משונה,מאוד מוזר

הזמן במיוחד לאנשים הכפר

בתחנה המתינו מספר אנשים

עצבניים,רוטנים,קולותיהם רוגזים

ענק על גוץ צעק הריע:

"זוז מכאן,אתה מפריע!"

"אני הראשון!"זעף הגוץ

"ולך מגיע להשאר בחוץ!"

"מהר! מהר! צרעך להזדרז!"

החל הנהג עליהם להתרגז

אך גברת אחת שמה שם סל

"קומו מהר,זה עבור הסלים!"

רטנה הזקנה "מה קשים החיים.."

המנוע שרק וכאלו השמיע:

לא להתעכב,לעוף כציפור

"פיפ פיפ פיפ" צפר הנהג

"פנו הכביש,היום לא חג!"

"הי את שם,שמעי, בחורה.

סגרי החלון,קר לי נורא!"

בקול כעוס צעקה הגיברת

עם כובע גדול, מאוד מגנדרת.

"לסגור החלון-מה פיתאום?

החום פה ממש נורא ואיום!"

"סרגי מהר,אני עוד אצטנן!"

קראה הגברת,קולה מתנגן

כל הדרך התווכחו השתים

בקולי קולות מחרישי אוזניים

הם הגיעו סוף סוף

יעלי שמחה

הוי כמה טוב!

"כפר העצבניה"

הנהג בקול הכריז 

"הכניסה מותרת

רק למי שמרגיז"

כלם נדחפו אל הפתח

ברעש,

האוטו נראה כמו הר

געש.

יעל והדוד

המתינו בצד

גחכו למראה

הדוחפים:

הרבה יותר נח לרדת

לאט,

גם אם מאוד

ממהרים.

ראו את הכפר הפורח

הבתים,הגינות יפים שם מאד

ושמש ממעל זורח

פרות וכבשים באחו רועים

בנוף השלו,הרגוע

אך כאלו הם האנשים-

האחד בשני רק פוגע

על כל הילדים בקול הוא גוער

"לכו מכאן,הסתלקו,טרדנים.

שואלים שאלות וכלל לא קונים.."

שוטר עם קסקט,קרא ברחובות:

"שיהיה פה שקט,די לצעקות!"

אדם די שמן,בידו מקל,

במהירות,במיהורת צעד,

לא לימין לא לשמאל סתכל

ילד קטן מכה קיבל

החליק על הכביש ומעד

לראות מקרוב את הכפר 

אך מכונית חלפה,

הנהג הסתכל

ראה את יעל ועצר

מן האוטו קפץ אדם משונה

היה זה ראש הכפר

לקבל אתיעל היה ממנה

ולכן קד קידה ואמר:

"כפר העצבניה 

מברך את בואך

חיכינו לך כבר זה זמן .

עליך שמענו

את מתאימה ועוד איך

להצטרף לחברה שכאן"

אך יעל,אוי יעל

היא החלה לרעוד

"בא מהר,נסתלק!"

התחננה אל הדוד

"מדוע ללכת את רוצה?"

התפלא הראש הכפר המוזר

"את צריכה להיות מרוצה

במקום כה נהדר

כאן לצעוק מותר 

לכעס זה שום דבר

פה אנשים לריב לא מתביישים

כאן הכן גועש,רותח

בקיצור,ממש שמח

בואי יעל,אלינו לכפר-אתנו תגורי לעד

כאן מקומך היום גם מחר

לכפר העצבניה הידד!"

"זה מקום ממש נורא

אולי הם לא רעים

אך לא נחמד כאן,לא נעים

כל אחד חמוץ,עצוב

אברח מכאן ולא אשוב"

ראש הכפר בצחוק פרץ

ודוד בעיניו קרץ

"יש לה,יש לה טענות

למלכת המריבות

מקומנו לא נאה לה 

אך הוא ממש ממש

דומה לה!

בחברתה כלל 

לא נעים

תמיד רק רוגז

ומנדים"

הקישבה יעל

אזינה

ועכשיו היטיב

הבינה

היא הורידה הראש

התבישה מאד

ובקול שקט

פנתה לדוד

"עוד תראה

אהיה אחרת

על מה שהיה 

אני מצטערת

לעולם לא אהיה

כאנשי הכפר

לכעס אפסיק

עכשיו כבר!"

"אני בך גאה,ואגלה

לך סוד:

עולם נפלא ברא הקל

חבל ,חבל אותו לקלקל

מה יפים הם החיים

בם מחליטים האנשים

בניעמות בנחת לדבר

במקום לכעוס,רק לוותר

לומר בקול-בבקשה

זו מילה כלל לא קשה

לזכור תמיד את התודה

כל כל שירות או עבודה

ואם צריכים להתנצל

לבקש 'סליחה',לא להתעצל

חיוך אחד קטן

מאיר את החיים

לקנות דרכו נתן

עולם עם ידידם

והדוד אז הסתכל

על פניה של יעל

הוא ממש לא האמין

יעל  חייכה חיוך חמים!

"יעל יעל!"

קרא הדוד והתפעל

"הוי,כמה נפלא

רק תרצי-את יכולה!"

הם נשאו רגליים

הבייתה הבייתה לחזור

לגלות  עולם

בו כולם כולם

אדיבים ושמחים לעזור

אל בית יעל באו השניים

שמחה ואושר על

השפתיים

"הביטו הפלא!" קראו כולם

"הלוואי ןתשאר כך

לעולם!"

הזדהה!

(והאמת היא שאת כן)

זה קצת מקריפ

הזדהה בלי להתחמק!