חמתי שתחי' , 

היא  מלמדת בממלכתי דתי( בה"ס מעורב) כבר מעל עשור לפני כן היא לימדה במוסדות דתיים יותר.

והיא פשוט נותנת להם אור ! והם מאוד אוהבים אותה !

היא מספרת להם סיפורי צדיקים , ומלמדת אותם פסוקים , וכל שיעור איתה הוא חוויה כי היא מכניסה הרבה תכנים יהודיים .

וזו ממש שליחות !

אם תיקחי את המקצוע הזה בתור שליחות , בכל מקום שתהיי את תאירי את הנשמות האלה.

כי המקצוע שבחרת , זה מקצוע שבורא נפשות .

לכן , אם יש בך את הכוחות והכלים להפיץ אור בקרב מקומות שבהם לא הקירות לא ספגו תורה ואת זו שתעשי זו ,שכרך מרובה.

 

ממליצה לראות את הסרט הבא לקבל מעט מוטיבציה מהמורה הנפלאה הזו .

 

 

 

בהצלחה רבה בבחירותייך.

 

 

א. קיבוצניקים מהשמאל ו"צפונבונים" [זה, כמובן, בהכללה. גם בקירבם יש פה ושם שהנשמה היהודית מתעוררת ומחפשת...], שחשופים לדיונים על "הדתה" וכדומה, בוודאי יגיבו באופן שלילי כפי שכמה מהמגיבים אמרו, אבל מסורתיים יקבלו אותך באופן טבעי לגמרי. עליך לזכור, שרוב מניינו ובניינו של הציבור שמתואר כחילוני הוא בעצם מסורתי.

ב. את חושבת שמותר לך להפקיר ילדים יהודים, שלא זכו לקבל אפילו "מעט מן האור"?! בחינת "אני את נפשי הצלתי" ולעזאזל עם כלל ישראל?!. אולי את מפחדת מפני שהאמונה שלך עצמך לא כל כך חזקה? אם זה המצב, באמת אולי כדאי שתשמרי על נפשך ותוותרי על עבודה בבית ספר ממלכתי רגיל.

לשם מה שולחים בנות שרות לאומי ללמד על יהדות בבתי ספר "חילוניים"?! כדי לאבד את בנות השירות או כדי לקרב את עם ישראל לתורת ישראל?

 

אני במקומך הייתי הולכת על חיפה כנראה
או מוותרת על הסטאז השנה ועובדת בעבודה אחרת שלא נחשבת לסטאז וממשיכה לבדוק אם מתפנה משרה באיזור (חופשת לידה לדוגמא)

איפה את חיה? החילונים פה רוב וחייבים ללמוד לחיות, לעבוד, לאכול, ועוד איתם... היא לא תיהפך לחילוניה והיא כבר לא ילדה קטנה . קצת אמון בבני אדם לא יזיק...

חוץ מזה שאין שום בעיה, היא לא הולכת להיות רופאה שצריכה לגעת באנשים היא פשוט מורה... פשוט...

צריך להבין שחילוניות היא דבר גרוע, ולא לכל אחת מתאים להיות בסביבה בלי אמונה ובלי לבוש. 

בנות מאד מאד נמשכות אחרי החברה, זה לא קל.

 

הנשירה התחילה לפני 200 שנה ולא בגלל גישה פתוחה. סך הכל אמרתי שצריך ללמוד להתגמש החיים זה לא מחלקת בייניש

ואני ממשיכה להתאפק

בעז"ה

מקדימה ואומרת, שכל מה שאני אומרת זאת דעתי בלבד ואני לא מייצגת אף אחד.

קודם כל, ההשוואה בין מורה לרופא בכלל לא מתאימה
בעיניי להיות רופאה בסביבה חילונית זה בכלל תא נורא, לעומת מורה בסביבה חילונית
אין לי שום דבר נגד חילונים, הם באמת לא נושכים, אבל הם חיים בצורה שונה לחלוטין מדתיים.

כשמורה הולכת ללמד בבית ספר חילוני יש לה לא מעט אתגרים
הלבוש החריג שלה, הלעג שבטח יגיע (בצחוק או ברצינות) מהחברים לצוות, הישיבה המעורבת בחדר המורים, הקשר היום יומי עם מורים גברים, התכנים שנחשפים אליהם שם ובטוח יש עוד כמה דברים שעכשיו לא עולים לי.
גם החינוך של ילדים לדרך שונה מאוד מהדרך שבה אני מאמינה וחיה זה לא פשוט.
להגיד לילדים להוציא אוכל ולאכול בלי נט"י, בלי ברכה, בלי כיפה- לי זה לא פשוט. שאני כמורה דתייה אתן לזה יד וזה מה שהילדים יראו.
וגם, יש בתי ספר שמאוד מפחדים מתוכן יהודי, ממנגינות יהודיות, מכל קשר לדת- ואז בוחנים את המורה במיליון עיניים כדי לוודא שאין בטעות שום תוכן דתי.

בקיצור, זה אתגר לא פשוט בכלל. גם רוחנית
ואני חושבת שבחורה רווקה, לא מומלץ שתכניס את עצמה לזה

אני היום, מעדיפה לשבת בבית ולא ללמד בממלכתי.
אחרי שאתחתן- כנראה שהשיקולים יהיו שונים, ואני חושבת שעדיין עבודה בממלכתי תהיה ממש מחוסר ברירה אמיתי.


(כתבתי תוך כדי שיחה עם אנשים סביבי, אז מקווה שיצא ברור)

א: לגבי הלבוש השונה והלעג. לא מרגיש לי שהלבוש כזה שונה. חצאית זה לא רק לדתיות. חוץ מזה שאם נגיד את האמת יש די הרבה דתיות שהולכות עם כל מיני סוגים של מכנסיים צנועים...

הלעג הוא לא שיקול כי מצד התלמידים נראה לי, אני לא מורה, שתמיד יהיה קשה ויהיה לעג ומצד המורים האחרים לא. הם חברה מבוגרים שלא יורדים עלייך כי את דתיה.

ב: לשבת מעורב בחדר מורים. באמת בעיה ואפשר לשבת בנפרד או פתרון אחר... אני מקבל גם את ההערה על הרווקה, באמת לא מומלץ. לגבי נשואה פחות בעיה, נראה לי. לאט לאט היא תבנה את המשבצת שלה שם וזה לא יהיה מוזר לאף אחד.

ג: ברכת המזון... מורה מקצועי הוא לא מחנך ולחנך בבית ספר חילוני זה באמת משהו מיוחד... ללמד חשבון או אנגלית בבית הספר החילוני לא נראה לי שנכנסים לחינוך שם...

ד: בדיקה של התכנים הדתיים... נראה לי שזה סתם משהו שהמציאו בשביל לפחד מחילונים... מורה זה מורה ואף אחד לא מחפש אותך... ואם כן אז גם בתור חילוני לא הייתי רוצה לעבוד שם....

אנחנו עם אחד וחברה אחת וחבל שמורה דתי לא ילמד בחילוני או הפוך...

א. צניעות זה במילא ניסיון לא פשוט. לאף אחת.
אז כן יש מצב שבחורה שתלך לעבוד בחילוני ותרגיש ממש חריגה עם החצאית הארוכה שלה והחולצה הסגורה והארוכה- תנסה לשנות מעט כדי להראות פחות שונה בנוף. לאף אחד לא נעים לבלוט בשונות שלו.

ב. לשבת בנפרד זה באמת פיתרון. אבל זה האידיאל? שמורה תצא אחרי שיעור להפסקה ותשב עם עצמה? שכולם ישבו יחד והיא תשב לבד? תדבר עם הקירות?
אחרי שיעור מחפשים את האיוורור הזה, לשבת עם המורים האחרים, לדבר, להחליף חוויות, להתייעץ
לי היה פחות קורץ עבודה כזאת שאני נידונה בה לבדידות כל הפסקה

ג. גם מורה מקצועי נמצא עם תלמידים באוכל, או נכנס איתם לכיתה אחרי הפסקת אוכל וצריך לברך איתם
גם מורה מקצועי יכול לתת צו'פר ביסקויט או משהו כזה בלי שיברכו
גם מורה מקצועי יכול להתחיל יום עם תלמידים, בלי תפילה

ד. בטח שיש בזה משהו!
במקוצועות הקודש בוודאי שיש הבדל בתכנים. הצורה שבה לומדים.
וכן, אני מכירה מורות דתיות בבתי ספר ממלכתיים שאפילו כשמלמדות שיר לחיזוק לוח הכפל הן צריכות להסתיר שהמנגינה היא דתית.
ואני בטוחה שאלה שאני מכירה הן לא חריגות

אנחנו עם אחד וחברה אחת, אבל עם דרכי חיים שונות- אז יש מרחק מסויים שצריך לשמור כדי לשמור על הדרך שלנו

ושוב, כל הנ"ל מבחינתי נאמר בנחרצות לגבי רווקים
ולגבי נשואים יש עוד שלל שיקולים וזה מאוד אישי

לק"י

אני לא מרגישה חריגה בכלל עם חצאיצ ארוכה, חולצה סגורה וכיסוי ראש מלא.

ב. במהלך השירות הלאומי הייתי בבתי ספר חילונים- רוב הצוות נשי למהדרין.
(דוקא בבתי ספר דתיים יש יותר מורים גברים).

יש בתי ספר שאת המורה היחידה הדתייה
ויש הרבה בתי ספר שיש בהם גם מורים גברים

לק"י

הרוב המוחלט היו נשים.

אני חושבת שגם אם זה בית ספר רק של מורות אבל ממלכתי, לרווקה פחות מומלץ ללכת לשם

ההבדל בין ירידה חברית לירידה שפוגעת הוא מאוד דק, וגם ירידות חבריות יכולות להיות מעיקות במינון גבוה. מאוד תלוי באופי.

כי את נמצאת בסביבה שזרה לך בתרבות ובסגנון.. וגם קשה לא להיות מושפעת אלא אם את ברעל על זה שיש לך שליחות שם.
לדעתי זה מומלץ רק למי שיש לה אופי חזק, ופחות הייתי הולכת על זה בשנת סטאז שהיא גם ככה שנה קשה שדורשת הסתגלות.
לגבי מעבר דירה- נשמע לי קצת קיצוני לעבור דירה בשביל עבודה, כל מי שאני מכירה מצאה בסופו של דבר באיזור שלה סטאז, גם אם זאת משרה פחות טובה או אחרי תחילת שנה.. השאלה כמה זה משמעותי לך המעבר.
אבל בסופו של דבר זאת החלטה אינדיבידואלית לגמרי שלך..

אם זה לא מפריע לך..ואת יודעת לקראת מה את הולכת...(אם זה הערות מהילדים, מורים הורים) זה גם עניין של שייכות. אם לא איכפת לך להיות שונה .
אז תלכי על זה

מכירה משהי שלימדה בבית ספר חילני..ולא יכלה להגיד מילה שקשורה ליהדות שלא יגידו שהיא מחזירה בתשובה.

אם תרצי אסביר באישי.

אני לא רוצה ליצור פה אש סתם.

ממש אין לי פה עניין נגד חילונים.. להיפך, אני מאמינה שזה שליחות חשובה וצריך אנשים שיעשו אותה.. אבל אני גם מאמינה שלא כל אחד מסוגל לעשות את השליחות הזאת..
יש לי מטרה לעשות טוב גם לתלמידים שלי וגם לי ואם אני לא אהיה מסוגלת לעשות את זה אז אני לא אשיג את המטרה..
זה באמת נובע רק מזה!
והלוואי שאצליח
אשמח לעוד תגובות..
תודה לכולם

אני לא מורה, אבל אני עובדת במקום חילוני

ולדעתי יש משהו בלהגיע בחזות הדתית ולהראות לאנשים שאת אמנם דתיה אבל לא נושכת ולא מפחידה (למרות שמכינה אותך מראש לזה שיש כאלה שמאוד קשה להם עם זה..)

ואפילו להראות שיש לך דרך ארץ, אהבת ישראל ואת כל הטוב שהדת מעניקה.

לדעתי הייתי רק מתרחקת מלימודי תורה. כי הבנתי שמשרד החינוך מביא את הדברים בצורה מאוד שונה בחינוך הממלכתי

או שהייתי דווקא מנסה להתקרב, כדי להביא בכל זאת את הצד שלי..

האמת היא שלא, לפחות לא בשנה הראשונה- להורים יש נטיה לפחד ממורה ש"תחזיר להם את הילדים בתשובה" (ברור לי שלא לשם את שואפת, אבל אני פוגשת המון פרנויות ופחדים מהנושא..)

כהתחלה הייתי מתרחקת מזה..

 

המון הצלחה!

אני לא באה בראש של להחזיר בתשובה.

באה בענווה
משתלבת במסגרת
מציגה את עצמי-
הבחור יבחר.

גם אני בגישה הזאת.

לייצג את הדת בצורה הטובה ביותר שאני יכולה ע"י דוגמה אישית

לא מדברת עם אף אחד על כשרות או שבת, אלא אם פונים אליי

אני עדיין נתקלת באנשים שפחות אוהבים אותי רק בגלל החזות

אנשים שמנסים להעמיד אותי בכל מיני נסיונות

מאוד עוזר להבין שהבעיה היא אצלם, שהכל נובע מפחדים שלהם, סליחה על הביטוי- אבל מבורות שלהם

להסתכל עליהם כתינוקות שנשבו ולדון לכף זכות

מבלי להיכנס לשאלה החשוב השהעלית, שאני לא מבין איך מי שלא מכיר אותך יכול לייעץ מעל גלי האתר, בעולם ההוראה יש המון משרות והשאלה אים הגעת למסקנה שבמקצוע שלך יש רק את שתי האפשרויות הנ"ל.

ה' שפתיך יפתח לבקש שיפתח לך פתח להוראה קרוב למקום מגוריך, ובדיוק במסלול ובמתכונת הטובים לך

שהמורים נכנסים אליו ע"י המפקח של המקצוע והוא זה שאומר להם באיזה בתי ספר חסרים מורים ובאיזה לא.
לכל מחוז יש מפקח אחר ודיברתי עם המפקחים של מחוז ירושלים ושל מחוז מרכז ושניהם אמרו לי שאין להם בתי ספר דתיים..
אז נשאר מחוז חיפה..
מחוזות אחרים לא באים בחשבון מכל מיני סיבות..

בין היתר בבית ספר חילוני והיו שם גם דתיות. ..וגם המורות החילוניות היו בסה"כ נחמדות. לא הייתי שם אבל מורה ובאתי רק 2 בשבוע.

ראשית, ממש מבינה אותך, המון שנים חששתי ללמד בחילוני, תרבות אחרת, איך יגיבו וכו'.

לאחר כמה שנים בהוראה שיניתי התמחות ובעקבותיה עברתי ללמד בחילוני. 

כמה נק':

1. לא נכנסת לדת. לא רוצה לתת תחושה שאני כופה דת. כן מכניסה מקורות יהודיים נוספים. 

2. גם בחדר מורים, מנסה לא לדבר על דת ופוליטיקה, אם שואלים אני עונה, אבל לא נכנסת לוויכוחים (אני לא טובה בזה...) באתי לעבוד, מתאים לי לעבוד שם ולא מנסה לשנות אף אחד.

3. בהתחלה היה לי מאוד קשה עם הצוות, הסתכלו עליי כעל שונה. המנהלת פרגנה לי והייתה מקסימה! היו מורים שהתייחסו כרגיל, היו מורים ששאלו אלפי שאלות (זה נכון ש...) והיו גם מורים שהרגשתי שהם מלאי טינה כלפי כמייצגת הדתיים. לא לקחתי אותם אישית, לא נכנסתי לוויכוחים, כיבדתי אותם במורים וכבני אדם, והפלא ופלא גם היחס שלהם אליי השתנה. סוג של שליחות שיש גם דתיים נורמליים. 

4. קשיים טכניים:

# כשיש כיבוד שמביאים, לא תמיד כשר (עוזר לדיאטה),

# צריכה לשים לב לתאריכים שנקבעים בהם דברים, מבחינת הלוח העברי (למשל כ"ד כסלו זה יום לימודים, בשש בערב - כבר הדלקת נרות),

# היה אב בית סבאל'ה חביב לכולם שכל פעם הייתי צריכה להזכיר לו שבי לא נוגעים (עם מורים לא הייתה לי בעיה),

# קבעו טיול צוות לסיור בכנסיות (אחרי שהמנהלת הבינה שדתיים לא יבואו, שינו את הטיול),

# שאלות של תלמידים על משיח ובית מקדש (ניסיתי לא להיכנס לזה)

# תלמידים שנוגעים - מסבירים להם והם מבינים.

# מנהלת ויועצת שהמליצו לתת לטיפה להרגעת ילד...

5. כיום אני אוהבת ללמד שם, לפעמים מורים חדשים לא יודעים איך להתייחס אליי, ומהר מאוד הם רואים שהכל בסדר, אני מדברת אתם ושומרת על דיסטנס.

6. זה תלוי בך - אם מתאימה לך כיום התמודדות כזאת. ותלוי בבית הספר, איך צוות ההנהלה יקבל אותך.

 

המון הצלחה בהחלטות ובהוראה!

 

לק"י

- נראה לי שביסודי קל יותר מבתיכון.
- תלוי במקצוע- תנ"ך כנראה שלא הייתי הולכת ללמד בחילוני. מקצועות חול לא אמורים להיות בעיה.
- יש מורים דתיים בבתי ספר חילונים. את יכולה לחפש בית ספר כזה.
- יש קשיים טכניים כמו כיבוד שכשרותו לא ידועה, מיקרוגל טרף וכו'.

אני מורה בבית ספר חילוני חנ"מ. יש אצלינו הרבה צוות דתי ומסורתי.
לא תמיד הבדיחות והשיחות שלהם הם לרוחי, אבל בגדול די בסדר.
מבחינת פעילויות שיש- אני באמת לא תמיד הולכת (אבל זה יכול לקרות בכל עבודה במקום חילוני), וכיבוד- מסתדרות בין הדתיות שבחבורה

שתהיה החלטה מוצלחת

דבר ראשון בא לי לאחל לך בהצלחה ענקית! ברוכים הבאים למקצוע הכי מספק בעולם!

 

אני מלמדת כיתות ח' בחט"ב חילונית ואני יכולה לומר לך שלא נתקלתי בשום קונפליקט.. 

אז נכון שזה לא כמו החדר מורים באולפנה שכולן שם דוסיות ואת מרגישה בחממה, אבל את תמצאי את המורות שאת יכולה להתחבר אליהן. במקום שאני מלמדת יש הרבה מורות דתיות לא שאני מפתחת קשרים רק איתן, אבל ברור שיש יותר במשותף.

באופן אישי זה כן פחות נעים לברך אחרי האוכל במקום שכולם שם לא דתיים אבל זה לא נתפס מוזר, כי קולטים שאת דתייה ויש לך הנהגות שונות. חוץ מזה שזאת הזדמנות לעבוד על הביטחון העצמי שלך

 

מה שכן - אני לא יודעת איזה שכבת גיל תלמדי, אבל אצלי הרבה פעמים הבנים הולכים מכות ואז אני מפרידה בינהם. ברור לי שזה לא מאה אחוז סבבה, אבל זה לא מגע של חיבה והאלטרנטיבה זה שהם ימשיכו לריב, אז אני עושה את זה בקטנה ממש.

 

לפי התגובות כאן נראלי אנשים לקחו קצת קשה את הקטע של ה-"להיות דתייה בבית ספר חילוני" עושים עניין משום דבר.. קחי את זה בסבבה, זה לא כזה סיפור גדול..

 

אל תשתגעי לנסוע עד לצפון.. לבתי ספר ממלכתיים יש יתרונות, הם לא זורקים עלייך דברים ומאוד מכבדים את המערכת שעות שלך בלי לתקוע לך מילויי מקום בלי סוף. המשכורת נכנסת כמו שעון ואין חלטורות.

יאללה בהצלחה ענקית ותעשי חיל!

 

נער בן 14 שטוף טסטסטרונים לא לוקח את המגע שלך "בקטנה ממש", במיוחד לא אם את מורה שמקפידה לא לגעת. החברה המערבית כפתה עלינו לראות בני עשרה ולדמיין מלאכים זכים עם כנפיים. במציאות, מדובר בגיל שמספר הפעמים ביום שהנער מגיע לשז"ל יכול להיות דו ספרתי (!!), אם היה "יום קשה".

שימי לב, משפט קשה לפנייך: אין שום צורה ללמד בחט"ב אם את לא זקנה בת 70 מקומטת לחלוטין. המוח שלהם טס על 160 ולא נח לרגע. לא בהפסקות התכופות שהם מבקשים לצאת לשירותים, ולא בלילה כשהמחשבות על הכתה חוזרות אליהם.

האמור הנ"ל לא שונה בין דתיים לחילונים. תחושת האשם בתחילת הדרך (למרות שגיל 14 הוא לא כל כך תחילת הדרך) היא נחלת הכלל. אצל חילונים, הבעיה נפרצת ככל שהזמן שוחק את הבושה עד עפר.

אולי כי אני בת אפעם לא חשבתי על הדברים האלה.

לא שאני מרגישה צורך להתנצל על ההתנהגות שלי, אבל בהשוואה למה שקורה בינם לבין הבנות בכיתה המגע שלי אפילו לא נתפס כמגע. 

 

אני לא יודעת מאיפה אתה מגיע, אבל אני מניחה שממקום תורני מאוד. אולי יהיה קצת קשה לקבל את מה שאומר, אבל אצל חילונים רמת הרגישות קצת שונה.. ואולי אני חיה בסרט. לא יודעת.

 

בכל אופן לקחתי את הדברים לתשומת ליבי. ומאחלת גם לך לשים לב לנקודה שיש דרך מכובדת יותר לכתוב דברים בפורום.

הדברים נאמרו בצורה חדה, כי אין אפשרות ללכת סחור סחור סביב נושא הצניעות וההתבגרות בתחילת גילאי העשרה. עלולים להפסיד את עומק הבעיה אם לא מסבירים בצורה חריפה.

גילוי נאות, לא תמיד הייתי במקום תורני מאוד. הסביבה הקרובה שלי הייתה בחט"ב הייתה רחוקה מההגדרה "תורנית", ובתחילת התיכון היו לי חברים קרובים מהחינוך הממלכתי. היינו מדברים, ונפשם לא הייתה שונה מנפשי. כולנו נולדים שלמים, תמימים.

אני עומד מאחורי הדברים בצורה מלאה: הרגישות שלהם בתחילת הדרך זהה לחלוטין. וגם כשסף הריגוש יורד, נניח בתיכון, הוא יורד דווקא בדברים הקרובים, הבנות אליהן הם רגילים. כדי להתרגש, הם ינסו "לשבור" מישהי שלמה. בת שירות, לדוגמה.

שהאנונימי מתיר לך להתבטא כמו מה שאתה בעצמך כתבת... הבושה נשחקה עד עפר והכל מותר...

מה הקטע ללחוץ על האנונימי וללכלך? היית יכול להתבטא אותו הדבר בצורה שונה... יש לך מזל ש @Seal עוד לקחה אותך ברצינות... באמת יפה מצידה...

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.