את עצמנו, את הסביבה, את אלוהים.

אנחנו פוחדים מדברים שאנחנו לא מכירים

אנחנו הרבה פעמים לא מצליחים...

ולכן אנחנו מפחדים מזה. שהמציאות היא לא שאנחנו כל הזמן טועים אלא גם מצליחים.

וזה לא נתפס בשכל. מה? אין יותר כישלונות?

ומזה אנחנו פוחדים. מהמציאות הלא מוכרת הזאת.

מהרגע שאחרי

מהרגע שאנחנו יודעים שזה מאחורינו 

ולא יודעים מה יהיה מחר.

אנחנו מפחדים שלא נצליח

אנחנו מפחדים ממחר

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.