לצאת לעבודה זה לא באמת כזה מלבב כמו שמציגים את זה.. זה סוחט לאישה את כל הכוחות ולא סתם ה' החליט שעול הפרנסה יהיה מוטל על הגבר. ומיצוי היכולות וסיפוק עצמי זה בדיוק העניין :אישה שמרגישה שמחה במה שיש לה תהיה מועצמת בכל מציאות שהיא. היא לא זקוקה לתלות חיצונית שתסמן לה וי שהיא באמת "שווה" משהו 

לרובן לא מתאים לעבוד בחוץ.. וזה גם תכתיב שה' ברא. את הפרנסה הוא קבע שהגבר ינהל

קל "לרדת" על מישהו ולא לענות עניינית. 

ואת עושה מזה כלל גורף

לרוב הנשים שאני מכירה סביבי לצאת לעבוד לא סוחט את כל הכוחות

ולהיות עקרת בית דורש כוחות לא פחות

אישה ששמחה באמת במה שיש לה. לא דיברתי על עצמי ואמרתי שכולכן אחרת ממני.. ממש לא!

ומי שחושבת כך שתשאל את עצמה מדוע.. אולי זה עירער אצלה כמה יסודות

תחלקו אבל בכבוד

שזה אומר לעבוד בעבודה מאתגרת, להביא את היכולות שלך לקצה,

אני ממש שמחה ושלמה עם מה שאני עושה בעומק ובאמת!

נכון שיש תקופות קשות יותר וקשות פחות,

יש תקופות של שילוב מושלם עם חיי משפחה, ויש תקופות שפחות,

ולא, ממש לא חיפשתי עבודה בגלל הבלאגן העצום... את זה אני יכולה לפתור ע"י עוזרת או להביא פחות ילדים,

אני ממש לא יוצאת לעבודה כדי לברוח מתפקידי הבית, זאת ממש חשיבה מעוותת!

מילא תגידי גידול הילדים בפן הרגשי, תשומת הלב, אבל התפקידים הטכניים?? ממש לא רואה בהם אידיאל, אלא צורך נטו. ואם לא מצליחים למלא את הצורך הזה- יש פתרונות נקודתיים. (כמו אוכל מוכן, עוזרת, חלוקת עובדה עם הבעל וכד')

יש הרבה נשים שמחות ומאושרות מחיי קריירה, באידיאל ומלכתחילה.

ומה זה המשפט הזה: "לא מרוצים ממה שה' מכתיב ורוצים לעשות משהו אחר"-

ה' לא הכתיב לי לצאת לעבודה והוא גם לא הכתיב לי להתחתן ולהוליד ילדים- אני בחרתי את מסלול הקריירה שלי, אני בחרתי מתי להביא ילדים את ההפרשים בינהם ומתי לחזור לעבודה כל פעם, מתי לשלב, מה להעדיף על פני מה וכד'.

נכון שזכיתי לסיעתא דשמיא בכל צעד ושעל- החל מהלימודים, דרך קבלה למקום העבודה, הזכות להביא ילדים ולגדל אותם וכד'

נכון שיש נקודות מסויימות על המסלול חיים שלא בחרתי ולא צפיתי כמו שהריון יהיה הריון בסיכון (שמשפיע ישירות גם על חיי המשפחה וגם על פיתוח הקריירה)

אבל זה רחוק מאוד מההגדרה "ה' הכתיב".

ואני אגיד לך משהו על הדכדוך שכתבת- בהחלט מדכדך אותי להיות בבית יותר מיומיים ברציפות ואין לי טיטולים לחליף, הכלים נקיים, הכביסה וכד'.

גם אם תתני לי לראות סרטים כל היום אחרי יומיים מיציתי לחלוטין.

אם חשיבתי מעוותת, לא חייבים להגיב לה

ואני הגבתי על התאוריה.

ואם את פותחת דיון על תיאוריה מסויימת, ואני חושבת שהתיאוריה בכללותה או נקודה ספציפית בה היא מעוותת למה לא לא להגיב ולומר את דעתי?

בלי לכתוב שאני חושבת מעוות.

כתבתי ספציפית על הלוגיקה של לא מרוצה ממטלות הבית- לכן יוצאת לעבודה,

משהו לא הגיוני בבסיס של המשפט.

מי שרואה ביציאה לעבודה אידיאל, תעשה את זה גם כשאין לה משפחה ואין לה מטלות בית, נכון?

אז איך זה מסתדר לוגית עם החשיבה הנ"ל?

וזה מה שקורה בפועל, במקצועות "קרייריסטיים", בהתחלה כשרווקים נותנים פוש גדול מאוד בעבודה.

עם בניית המשפחה, מתחילים להוריד הילוך בעבודה ולהאט את קצב התפתחות הקריירה לטובת שילוב עם חיי משפחה, וכשהילדים גדלים, מעלים הילוך שוב (מתקדמים לתפקידי ניהול בכירים יותר)

ולעניין התיאוריה- יש הבדל בין תיאוריה לבין דעה אישית, לא רואה עניין להתעמק בזה,

רק לציין שבקריאה של מה שכתבת כתיאוריה או כשמחשבה אישית זה ממש שונה.

בכל אופן- מתנצלת, לא התכוונתי לפגוע אישית.

כיוון שה' מנהל את העולם.

ואנחנו פיציןת שחושבות שבוחרות ומנהלות את חיינו.

אז ממש לא ! אנחנו  מראות השתדלות ובחירה וה' הוא זה 

שמנהל הכללללללללל

ה' מנהל את העולם- ובתור מנהל- החליט לתת לי זכות בחירה,

ואני השתמשתי בה, והוא לא הכתיב לי מה לעשות- לא כי הוא לא יכול, כי ככה הוא החליט לברוא את העולם.

כשמורה מכתיבה בכיתה, לכל התלמידות יש את אותו סיכום,

כשמורה מנהלת שיעור- ונותנת את האפשרות לכל אחת לסכם כהבנתה- הסיכומים יוצאים שונים, למרות שכל התלמידות היו נוכחות באותו שיעור.

יש נקודות מסויימות שה' מכתיב כמו שהאפשרות שביצית מופרית תתפתח לתינוק- היא רק בגוף האם.

כשה' ירצה לפתוח זאת לבחירת בני האדם- בני האדם יוכלו לפתח רחם מלאכותי ולבחור אם אמא תישא בבטנה את תינוקה או מכשיר מעבדה.

ושליחות, ושל חלק השליחות לא קשורה בגידול ילדים ועבדות הבית..

יש רופאות

מדעניות

כימאיות

מוסיקאיות

מורות

ועוד ועוד..

לכל אחת כישרון שנתן לה ה',

אז אם הן יוצאות לממש אותו, אני לא חושבת שהן עושות את זה כי בעומק באמת, עצוב להן על זה

אלא הפוך

שמבחירה (וכן, גם שיקולים כלכליים) נשארתי עם כל אחד מילדי שנה,

או כמעט שנה בבית לאחר הלידה, אבל אני גרה בבועה, וגם חברתית זה מקובל כאן

כשעובדת, עובדת בערך בשעות שהילדים בגן/בית ספר כלומר עד 8-3

ומאוד מרוצה. אני מרגישה גם שאני תורמת מעצמי וגם שזה לא בא לגמרי על חשבון הילדים

נכון, מורכבים בהחלט.. ולכן הצגתי מורכבות אחת, שכך שאני מנתחת אותה

ונשים במשפחה, הן מתאימות לתיאוריה שלך.

אני, למשל, עבדתי וכבר קצת עשיתי כסף וקריירה כי התחתנתי מאוחר. אז אני נהנית להיות בבית עם הבת שלי ועולם העבודה לא קורץ לי ואני גם יודעת שיהיה לי סיוט להתמודד עם הלחץ, כי אני פרפקציוניסטית בבית ובכל דבר.

ועדיין לפעמים קשה לי עם המצב הנוכחי, רק שאין לי פיתרון. לפעמים גם להישאר בבית זה אילוץ - למי שיודעת שיהיה לה קשה מאד לעבוד וגם לטפח את הבית..

זה נושא אינסופי. לא הייתי טורחת לחשוב על תיאוריות בנידון כי זה באמת מושפע מכל כך הרבה דברים בתכונות, באופי, בכישרונות, בתנאים החיצוניים וגם במה שמקובל בחברה מסביב ובמשפחה מסביב.

אשמח לשמוע את תגובת הפותחת

א. ברור שאי אפשר לשרוד כל היום מול ארבע קירות. אבל זה לא אומר שאפשר לממש את הכוחות רק על ידי העבודה.. אפילו בורא עולם, קבע שהגבר מותאם לזה. מתווכחת איתו?

ב. שתעשה מלאכה, לא סתרתי. היא לא חייבת כל היום לקפל כביסות ולגהץ.. אבל שוב- עבודה זה לא מקום שמותאם לאישה לכתחילה. רק לנשים מאוד מסוימות שיש בהן כוחות של שליחות (רופאות, אחיות וכו')

בסה"כ כתבה תגובה עניינית

בעלי יודע לנקות..

הוא זריז הרבה יותר ממני!

אז נכון שהתוצרים לא תמיד לפי טעמי (ז"א הרף שלי בנקיון יותר גבוה ואני יסודית מאוד)

אבל זה לא אומר שהוא לא מנקה טוב!

מנסיון-גברים יודעים לעשות הכל!לכבס, לגהץ, לנקות לבשל.

פשוט לא תמיד נותנים להם הזדמנות

או שהם פשוט לא כ"כ רוצים ללמוד.

שהמקום הטבעי של האישה הוא הבית.

העבודה הפנימית והאישית צריכה להיות בסביבת הבעל והילדים.

שיציאה לעבודה היא סוג של בריחה.

גם כשיש התמודדויות במקום העבודה, עדיין יש שכר כספי שמפצה במשהו.

בבית יש עבודה ואת הפירות לעיתים רואים מיד ולעיתים רק אחרי שנים רבות.

אך כדי להחזיק מעמד צריך תמיכה!

בראש ובראשונה בעל מפרגן, שמאמין בזה.

כי הסביבה מאוד לוחצת, ומשדרת ששהייה בבית זה בזבוז זמן ובזבוז מיצוי עצמי.

לדעתי זה הפוך, לרוב הנשים לא מתאים להיות בבית כל היום, זה הרבה יותר מתיש,

התשה מנטאלית, לא פיזית.

דווקא העבודה בחוץ נותנת כוחות לעבודה אח"כ בבית

וחבל חבל חבל שאין כמעט עבודות במינון שעות נמוך, אני מאוד רוצה לצאת קצת

אבל זה מה שתוקע אותי בבית, כי אני לא מסוגלת לשים תינוקות 8 שעות במעון 

מתסכל ביותר

תפרח בבית כי עבודה זה לא קל במיוחד לנו הנשים.. וחבל שלא מציגים את התמונה השלמה ביחס לעבודה בחוץ. בכל אופן את דעתי אמרתי שוב ושוב במהלך השרשור.. נראה לי שדי מוצה תודה לעונות.

בעל, ילדים וזה..

ובכ"ז ממש לא פורחת  בבית וגם ממש לא עושה את עבודות הבית בכיף ובשמחה

ומה זה התמונה השלמה? מצד האישה? מצד הילדים?

אשמח אם תפרטי למה את מתכוונת...

למה אנחנו כנשים, שמקומנו הטבעי הוא פנימה (ובכלל כך אנו בנויות, יותר פנימיות יותר "אוגרות" )

מוצאות את עצמנו יותר ויותר בחוץ ששם קשה לנו וזה משבר לנו את הכוחות בכל רמה שיש? אולי זה בגלל שקשה לנו לשמוח בבית? במציאות שיש לנו? ולכן לדעתי, מי ששמחה במציאות שיש לה, תשמח שהיא מחליפה טיטול! ולא תראה בזה מועקה ולכן תרצה לצאת החוצה לעבוד.. היא תשמח בזה שיש לה ילד להחליף לו.. יש שמתפללים לשמוע קול בכי של תינוק וחוזרים לבית ריק.. כל כביסה זו תהיה שמחה על זה שיש לה למי לכבס, על זה שהיתה לה את הזכות להעניק חיים ולדאוג להם.. [ ואני רואה את המציאות הזו בפועל אצל נשים מסוימות]

תמונה שלמה הכוונה ביחס לעבודה. כולן מציגות את זה כאילו העבודה היא חזות הכל, וזה מיצוי הכישורים וכו' וכו'..

אבל בתכלס- זה לא נכון. עבודה לאישה זה קשה. זה שובר את הכוחות שלה.. היא טוענת שזו התאווררות ובעצם זה לגמרי הפוך

אני שמחה להחליף טיטול אבל מרגישה גם צורך לעשות משהו מעבר לזה,

ולמה את חושבת שקשה לעבוד בחוץ וזה משבר את הכוחות??

להיות דוקא עבודה..

ובודאי שכן.. אם תהיינה אמיתיות, אז תראו שעבודה בחוץ זה לא קל לאישה (והייתי גם בבית וגם בעבודות)

אבל למה דוקא דרך עבודה?!

מותר לי להגיב למי שעונה עניינית כשאני מרגישה שיש פה גלישה לתקיפה אישית זכותי לומר זאת. עם רגשות לא מתווכחים.. את חושבת שתינתן לך תשובה בכל אופן שבו תביעי את עצמך. ואני לא..

בכל אופן תודה על תגובתך

עבודה משברת את הכוחות של האישה. זה די ברור..(לא ראיתי מישהי שכתבה שזה לא מובן) זה לא מקומה הטבעי, היא יותר פנימה והגבר החוצה. וזה אגב מתבטא בהמון דברים אחרים. הקב"ה בחר דוקא בגבר כמפרנס. וזה באמת מתאים לכוחותיו.

לא כתבתי שזה לא נותן מילוי, אלא שלדעתי ברגע שזה נעשה מרצון של לברוח מהבית, אז זה מילוי מדומה ולא אמיתי.

גם כתבתי שיש נשים שיש להן ייעוד לצאת מהבית (רופאות אחיות וכו'). אבל שוב זה לא מותאם לכולן.

ממה שראיתי, נשים ששמחות במה שיש להן לא ירצו לצאת לעבודה(למקום שממילא לא מותאם להן) הן יוכלו ללמוד משהו קליל, לצאת לחוג, לקרוא וזו תהיה ההתאווררות שלהן ולא עבודה. עבודה היא לא חזות הכל ולא היא הבלעדית המספקת אויר לנשימה..

ורק מדגישה: חלילה לא אמרתי שאני שמחה במה שיש לי, וכולן הפוכות ממני (יש נשים שהבינו כך). הלואי ובעז"ה אזכה גם אני לראות בטובו של ה' עליי, בכל צעד ושעל

כל זה כתבתי כאן לאורך כל השרשור.. 

הרי זה יותר מזה.. זה משהו פנימי קשה לאישה לעבוד כל השבוע להשקיע כוחות כה רבים ואחרכך להיות עם פניות למשפחה, להשכים, לסיים בשעות צהריים מאוחרות

ומנין לך שחויתי חויה ספציפית? אין שום קשר.. 

נסכים שלא להסכים

הנחת היסוד שלך לדעתי לא נכונה - עבודה לא משברת את הכוחות של האישה.

ברור שיש עבודות שכן. נכן שגם יש נשים שעצם היציאה לעבודה מטילה עליהן עול נפשי שסוחט את כוחותיהן

ויש הרבה מאד נשים שהעבודה נותנת להן כוחות, סיפוק, שמחה שמשפיעים לטובה על הכוחות שלהן ועל הפניות הנפשית שלהן להעניק לבית ולילדים

תשמח בכל מציאות, בין אם היא בבית ובין אם היא עובדת

אישה שמשקיעה כוחות נפש בגידול ילדיה בשלווה ובשמחה יכולה לעשות זאת בין אם היא עובדת בחוץ ובין אם לא

אני מאמינה שיש נשים שעובדות בחוץ כי זה בריחה מהבית כמו שיש נשים שלא עובדות בחוץ וממורמרות

ויש גם הרבה מאד נשים שעובדות בחוץ לא מתוך בריחה אלא מתוך בחירה או אילוצים ויודעות ללמוד לשמוח עם כל מציאות שה' עשה להן ולהיות אמהות ורעיות מצוינות

תרשי לי לשאול, אני מניחה שאת לא עובדת בחוץ?

יש לי תחושה שבאיזשהוא מקום עמוק ומודחק את חווה אמביוולנטיות ביחס לבחירה שלך ולכן התאוריה שהצגת עוזרת לך להרגיש טוב יותר עם הבחירה שלך, אני טועה?

גם אם אני צודקת - זה בסדר גמור. רובינו בוחרים מתוך מכלול שיקולים מודעים ולא מודעים ולפעמים עולים בנו ספקות ביחס לבחירה שלנו ואז אנחנו מחפשים חיזוקים לבחירה

אני עובדת בחוץ, אילוצים שונים הכתיבו את אופי העבודה, מסגרת השעות, לא יכולתי להאריך חופשת לידה - שוב מאילוצים שונים. בדר"כ אני שמחה בחלקי, מודה לה' שיש לי עבודה טובה, נהנית בעבודה, מרגישה שאני ממצה יכולות שונות שפחות באות לידי ביטוי בבית. ובבית - יש לי סדר עדיפויות שאומר - קודם כל מה שקשור לגידול ילדים בשמחה, באהבה, עם תשומת לב ומחשבה וערנות לצרכים של כל ילד ואח"כ התפקוד הטכני של הבית. באמת לפעמים הצד הטכני של תפעול הבית הוא זה שנפגע יותר אבל בחלק הזה קל יותר למצוא פתרונות חלופיים כמו מזון מוכן, עזרה בתשלום ועוד

א-ב-ל להגיד לך שקל לי רגשית עם המחשבה שהילדים שלי במסגרות מגיל כל כך צעיר? אם רק תפתחי איתי את הנושא הדמעות יתחילו לזלוג.. אז אני מזכירה לעצמי מהר את כל הסיבות הנכונות שבגללן בסופו של דבר בחרנו כך ומדחיקה את העניין מהר עד הפעם הבאה...

אם טוב לאישה בבית - ברוך ה', טוב לה לעבוד - גם ברוך ה'. 

מותר לאישה לבחור מה שמתאים מתוך האופציות שה' נתן. 

מותר לנו להישאר בבית גם אם למדנו תואר וכולם ציפו שנעבוד ונעשה וקריירה ומצד שני מותר לנו לצאת לעבוד גם אם יש ילדים קטנים בבית. 

בקשר להתאווררות. נגיד יש אישה שבאמת עובדת רק בשביל כיף והתאווררות (שזה די נדיר) . אז זאת דרך הכי בריאה בעיניי. מה עדיף שהיא תבזבז כסף בסדנאות מוזרות או תעשה סיבוב אינסופי בין מספרה לסלון יופי? בעבודה היא עושה משהו מועיל. 

אני לא טיפוס אמהי במיוחד, כך נבראתי, זה מה שאלוקים הכתיב לי, והעובדה היא שעבודתי לא קשורה כהוא זה לילדים. אני נותנת לילדים שלי את כל מה שאני יכולה ואוהבת אותם לא פחות מכל אמא אחרת, אבל קשה לי להיות איתם לתקופה ארוכה מדי 24/7 העבודה נותנת לי התאווררות וגורמת לי להתגעגע אליהם ולחזור לטפל בהם עם הרבה שמחה. אני ממש לא גאה בזה-אבל השלמתי עם זה, אני חושבת שעדיף לי להיות אמא איכותית כמה שעות ביום מאשר אמא צמודה מתוסכלת. היום האופי של הנשים השתנה (אולי גם פעם זה היה כך ולא היו אופציות אחרות), בנוסף-העבודה חשובה לי-אני מרגישה שאני ממצה את עצמי וזה ממילא לא בא על חשבון הילדים, יתכן ואת צודקת בקשר לנשים מסוימות, על עצמי אני יכולה להעיד שזה ממש לא נכון.

הדורות השתנו ואיתם הצרכים וגם חלוקת הכוחות. 

כיום נשים מצד אחד חלשות יותר פיזית ומצד שני בעלות אופקים רחבים יותר, משכילות יותר וכו'...

יש נקודות מסוימות בתאוריה הזו שניתן להתחבר אליהן, אך בבסיסה אני ממש מתקשה להסכים איתה משום ש:

א. לא חסרות עבודות שלא רק שלא באות על חשבון הבית והילדים, אלא שמוציאות ממך את הטוב שבך ומשפיעות לטובה על התנהלותך בבית ועם הילדים.

ב. עבודה ומשפחה ובית לאו דווקא אמורים לבוא אחד על חשבון השני כמו שאנשים לעתים אוהבים לתאר...

ג. אישה שממצה את כישוריה בעולם העבודה ומגיעה לידי סיפוק בהחלט יכולה להביא איתה הביתה שמחה וסיפוק ולאו דווקא רק עייפות וחוסר סבלנות...

את כל זה אני אומרת מהמקום האישי שלי. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ומרגישה שהיא שליחות מדהימה, אבל את מרבית השנה האחרונה ביליתי בבית בגלל שמירת הריון והוצאתי את הילד מהמסגרת בחזרה לבית לבית כדי שהוא יהיה איתי כל היום (גם משיקולים כלכליים) אבל בעיקר כי רציתי לנצל את הזמן שנשאר לו כבן יחיד. אבל אני בהחלט מתגעגעת לעבודה ולא כי לא טוב לי בבית. שמחתי מאוד להיות יותר עם הילד, והשתפרתי ממש בניהול משק הבית (מה שבעבר הייתי פשוט גרועה בו) אבל אני בהחלט חושבת שחזרה לעבודה תעשה לא רק לי אלא לכל הבית יותר טוב. אישה היא עיקר הבית, עמוד התווך והמשפיעה העיקרית על האוויר והאווירה, ואם עבודה, פרט לתרומה הכלכלית, היא גם כלי למימוש עצמי וסיפוק אישי שלה, אז רק הרווחנו עוד

ועוד נקודה למחשבה - לפי התאוריה הזו נשים שיוצאות לעבוד על מנת שהבעל שלהן יוכל ללמוד תורה רוב היום, היו אמורות להיות ממש אומללות, כי אמנם זה מבחירה אבל הן מפרנסות עיקריות...והפלא ופלא, גם בקרב הקבוצה הזו תוכלי למצוא את המאושרות שבנשים.

אלו מטלות שלא מנוגדות והפוכות מאופיה וטבעה של האישה.. וברור שלא אמרתי שצריך לשבת בבית בבטלה.. בודאי שלא. אבל שוב- לא אחזור על עצמי..

זה סכום יפה גם ככה

ולא חייב עציץ אפשר גם משהו מתכלה כמו שוקולדים

אגב כדאי שובר שאפשר לקנות במבצעים

ושיש לו אופציה דיגיטלית

דרים קארד יותר ספציפי לחנויות

וכרטיס פיזי זה עוד יותר מגביל כי צריך שהוא גם יהיה עלי ברגע הנכון

רק טלפון כשר, ונראה לי פחות נחמד להדפיס בבית דף עם השובר.

כאילו, עשיתי את זה בעבר אבל עכשיו חשבתי אולי שיותר חגיגי לתת כרטיס פיזי. 

יודעת כי קיבלנו

העברנו את הקוד לסמארטפון

אבל אפשר להשתמש בכרטיס הפיזי…

ולעומת זאת דרים קארד יש לי איפה לקנות קרוב לבית.

מעניין איפה קונים ביי מי באמת

רציתי רק להוסיף שלפעמים נשאר איזה עודף שלא יודעים מה לעשות איתו ומי שאוסף "נתקע".

כמובן שעדיף להשתמש בכל הסכום, אבל אם לא יוצא לדעתי לגמרי אפשר לקנות משהו קטן שלא יוצא בול בסכום, נניח שוקולד, ועם היתרה אפשר לקנות משהו קטן לילדים כמו שלוקים תוך שמעדכנים את ההורים..

סייעות 175, ואז זה בדיוק 550. אבל מתלבטת כי נראה לי שהסייעות בתכל'ס עובדות בדיוק כמו המורה אז זה לא יפה.

או בעצם פשוט אולי 175 לכולן ו 25 באמת לתרום למשהו/ לקנות שלוקים לילדים

הן לא עובדות אותו הדבר המורה מתכננת בבית אחראית על הכל וכו

אבל

היתי נותנת בסכומים שלמים

170 או 180

לפעמים יש הנחות על כרטיסי מתנה, ואז אפשר למצוא אפילו כרטיס במחיר טיפה גבוה יותר באותו סכום.

לא הייתי אוספת עוד כסף.

גם מתנה פיזית אם את מוסיפה - יש קופונים ומבצעים ואז יש קצת יותר אפשרויות באותו הסכום 

בהנחה שהיא על חשבונך האישי.

יש כל מיני מבצעים בחנויות וקודי קופון שלא מוגבלים לשימוש אחד לפי תז או משהו כזה

אמנם אפשר לרכוש עד 5 תווים כאלה, אבל אם זו ממילא לא הנחה שהיית משתמשת בשביל עצמך אז זה לא על חשבונך. מניחה שגם אם לך אין מועדון בטח תוכלי למצוא מישהו עם מועדון שלא משתמש בהטבה הזאת

כרטיס דרים קארד של 180₪

ולהוסיף צרור ברכות מהתלמידים וההורים אפשר להוסיף שוקולד מיוחד ולאסוף עוד כמה שקלים ממהורים בשביל זה לצרף הכל יחד

לשני הילדים אין כתמים.

אני בגישה שאם יש לך חשק לפיצה, כנראה הגוף רוצה את זה.

תאכלי ותהני.

אם לא יהיה חשק, אל תאכלי בכח. 

איך פיצה תרגום לכתם לעובר? מהכוונה בכתם?

סליחה, אבל נשמע כמו איזו אמונה תפלה.

וגם אם היה בזה שמץ של אמת- מה הבעיה בכתם בצורת פיצה? נראה לי מגניב ממש

אבל אם יש חשק אז למה לא לאכול?

בכל מקרה כתם לא יהיה את יכולה להיות רגועה

שלא מומשו

הרעיון זה פשוט לסלוח לעצמך כשיש לך חשק כי זה טבעי ואם בא לך ויש לך אפשרות - פרגני לעצמך ותאכלי אם את רוצה

זה הכל

אכלתי פיצה אחת

ועכשיו אכלתי עוד אחת

למזלי לפחות אין לי תאבון

כי לפני ההריון הייתי אוכלת אפילו 3

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה 

ספורט קבוע

קורס דיגיטלי או פרונטלי לפיתוח תחביב

לימוד תורה

השתלמויות אם יש דברים רלוונטיים

הכנה לשנה הבאה

לסדר או לעצב איזו פינה בבית

התנדבות

לקבוע עם חברות או משפחה או לנסוע למקומות מעניינים כי יש זמן

מזדהה עם הקושי לסדר לעצמי לו"ז ולא ללכת לאיבוד בזמן הפנוי, אולי בזה אני שמחה שאני לא מורה ;)

כל מיני פרוייקטים בבית כמו סידור ארונות וכו'

ספורט

התנדבות

קורס 

אבל אחרי שאני רואה את העבודה שלהן כל השנה, אוותר על החשק הזה...חחחח
 

האמת שבשלב הזה בחיים הייתי שמחה לעבודה עם פחות יציאות מהשגרה, אפילו שמדובר בחופש... אבל מניחה שעם הילדים החשק הזה יעבור

למשהו קבוע יותר עוד אין לי תוכניות. מחכה שבעלי יסיים את המילואים ואז נראה...

יש לך רעיון איפה יש השתלמויות לא יקרות מידי?

בד"כ קבוע מחכה לסדר אלבומים בקיץ

קורס

ימי עיון לנשמה - תנ"ך, בכל לבבך

לקבוע עם חברות/אחים/משפחה

להגיע לסדר דברים שאין לך זמן היומיום

ליצור

וכמובן להאט את הקצב ולהנות מהנחת

לפעמים באמת מקצרת ולא אומרת מהרחמן.

לא יכולה לומר שהברכה נעשית בכוונה של ממש

תפילות לצערי זה רק ברכות השחר ותהלים. (ברכות השחר זה לפני שהילדים קמים) פעם הייתי מתפללת תפילה אחת בשבת (בד"כ מנחה) אבל לאחרונה לצערי אין לי כוח אפילו לזה, כי זה דורש לעמוד, ובאמת הריכוז בתפילת עמידה חשוב יותר...

וגם לי נקיפות מצפון שאני מזכירה לילדים להתפלל או שולחת אותם לתפילה ובעצמי לא...

בכל אופן, בקשר לברכת המזון - זה חינוך טוב לילדים שרואים שאסור להפסיק באמצע הברכה גם אם לילד יש משהו דחוף. (גם בתפילה זה ככה, כמובן...)

אני משתדלת גם ללמוד פרשת שבוע, וזה משהו שאפשר להפסיק בו באמצע אם ילד צריך אותי, ומצד שני אני לרוב לומדת בקול, אז הילדים רואים ושומעים. אז אולי אפשר משהו כזה...

ברכת המזון אני מקפידה לברך מיד כשאני מסיימת לאכול, ברגע שזה נדחה קל לשכוח... משתדלת לברך מתוך ברכון ואז גם הילדים רואים שאני מברכת, וגם זה עוזר יותר לכוונה (לא תמיד מצליח🫣).

תפילה לצערי ביום יום בד"כ לא מגיעה, משתדלת בשבת שחרית/ מנחה לפחות, גם קורה שמתפספס לצערי. אבל הי כרגע אני במשימה אחרת בדיוק😉👶🏻 לא סתם נשים פטורות ממצוות שהזמן גרמן.

כדי להרגיל את עצמך בחזרה.

אם זה משהו שהיית רגילה אליו אז תוכלי לחזור להרגל הזה מאוד מהר.

תרגילי את עצמך לברך בקול, הילדים יקלטו שזו ברכה ולאט לאט יתרגלו לא להפריע. בעיניי זה ממש דרך פשוטה להחדיר אמונה בילדים ששם שמיים שגור בפה.

תקראי על המעלה של הברכה וכמה זה חשוב. תדמייני כמה התפילה והברכה שלך חשובה. דווקא, בתור אמא למשפחה, עסוקה ומוטרדת, שבתוך סדר היום העמוס את עוצרת ומתפללת.

אם היית בתוך זה בעבר, תוכלי לחזור לזה בקלות בסיעתא דשמיא.

תפילות, תתחילי ממנחה, היום ארוך ויש זמן. לא צריך לייחד יחודיים, זה ממש עצה של היצר הרע שאומר לך שעדיף לא להתפלל בכלל כי את לא מרוכזת . בניגוד לגברים שיש להם את המניינים שלהם אנחנו יכולות להתפלל כמעט מתי שרוצות אז זה יכול להתמסמס כי מרגיש שתמיד אפשר אח''כ. אז תקבעי לך שעה שבה את עומדת להתפלל והיא תהיה קבועה.

אני יודעת על עצמי שיש תקופות שיותר חסום לי להתפלל, ויש תקופות שיותר קל, אבל מה שקובע והגדרתי לעצמי אני עושה ומאוד משתדלת לא לפספס. ברגע שעולים על הגל זה הרבה יותר פשוט.

מעריכה אותך מאוד על הרצון הזה, שתראי ברכה !

לצערי גם לא כל כך מתפללת וזה כואב לי מאוד

מקפידה, זה ממש דאורייתא... אבל לא מלחיצה את עצמי להתרכז. התרכזתי- מה טוב, אבל בסוף החובה היא לברך עם או בלי כוונה.

תפילות- לצערי אני חלשה. משתדלת תפילה אחת ביום אבל בתכל'ס לא כל יום מתפללת, לפעמים כן ולפעמים לא.

אבל גם כשאני מתפללת אני לא במקום של "אם לא התכוונתי זה לא שווה " כל אחרת אני לא אתפלל לעולם... משתדלת כפי יכולתי, בנחת.

כן מנסה שהיו עוגנים לתפילה. למשל, אם אני מצליחה להקדים קצת לעבודה אז נכנסת לבית הכנסת של מקום העבודה ומתפללת שם כמה דקות 

נראה לי כדאי לחשוב איך בכל זאת אפשר.

הילדים לא יוכלו 2-3 דק' בלעדייך?

יותר עצלות.

על הרעיון של ברכת המזון, כדי להתחבר יותר, וככה העצלות מתגמדת...

בהצלחה יקרה!!!

זה לא פשוט להתחיל מה שלא רגילים.

לפני הרבה שנים קיבלתי החלטה שאין דבר כזה מבחינתי יום בלי ברכות השחר ועמידה.

אז כן, יש פעם ב.. איזה יום שפספסתי עמידה. אבל משתדלת ממש כי זה חשוב לי.

במבט שלי- עבודת ה' היא בראש סדרי העדיפויות והכל נובע משם. העצה שהכי עוזרת לי היא כל הזמן להוסיף עוד קבלה, להיות כל הזמן בתנועה קדימה.

לפני כשנתיים לקחתי על עצמי שברכת המזון תהייה מתוך הכתוב. באופן מעניין זה דווקא גרם לי לזכור יותר לברך.. (וברור שעדיין קורה לפעמים שאני שוכחת.. אבל משתדלת במיוחד שברכת המזון זה דאורייתא)

ובסוף, מרגישה ממש שזה לא בזכותי, אלא חסד ה' שאני מצליחה עם 8 ילדים ועבודה להגיע לזה...

בתפילה - יש אומרים שאשה שטרודה בענייני הבית יכולה לומר רק ברכות השחר ובתוכם ברכות התורה , ובזה יוצאת ידי חובת תפילה.

בברכת המזון גם אפשר לקצר, אני לא זוכרת בדיוק איך נכון לקצר . זוכרת שיש נוסח בלאדי ממש קצר .

בהצלחה !

ואני בסדר גמור עם זה. בשלב הזה בחיי זה לא הגיוני. לא סתם נשים פטורות מזה.

בשבת שיש לי קצת יותר נחת אז משתדלת יותר,אבל הרבה פעמים הסעודות שלי נקטעות בללכת להניק או להחליף טיטול...

(אני עם 2 מתחת שנתיים איתי בבית)

סיקרנת האמת

הולכת לשאול את הרב שלנו

מזדהה עם החוסר סבלנות.

אני כן מברכת וכן משתדלת להתפלל שתי תפילות ביום (משתדלת. לא אגיד שתמיד מצליחה)

אבל ממש מרגישה שזה בלי סבלנות. אני מברכת וחושבת על זה שאני רוצה כבר לשטוף את הכלים שאכלתי בהם, מתפללת וחושבת על מה צריכה לעשות אחרי התפילה.

זה קשוח כאמהות, אין לי מה להגיד חוץ מלחבק.

ואולי אוסיף, שאני כרגע ממשיכה להתפלל למרות חןסר הכוונה והסבלנות בדיוק כדי שזה ימשיך להיות הרגל ובעז"ה שיום אחד גפ תחזור הסבלנות.

אז מעודדת אותך להתרגל לזה חזרה גם אם זה לא יהיה בשיא הכוונה כרגע

ניסיתי להגיד לעצמי שאנסה אפילו רק ברכות השחר וברכת המזון קצרה של נשים..

אבל גם בזה לא מצליחה לעמוד

ומצטערת על זה מאד.. אבל לא מצליחה..

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

איך משיגים את הסידור?

סידור תהילת נשים

טלפון לבירורים: 0502802092

ניתן גם דרך "הידברות" https://www.shops.hidabroot.org/items/8596006-%D7%A1%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8-%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%AA-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%97-%D7%A2%D7%93%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%A8%D7%97

@יעל מהדרום*

נקרא "תפילת נשים"

זה סידור שיש שם בעצם את התפילות מסודרות לפי מסלולי זמן, את יכולה לבחור מסלול לפי הזמן שיש לך ביום, ולהתפלל מתוך הסידור הזה.

נדמה לי שיש שם גם ברכת המזון/ הלל / תפילות לחגים.

נגיד 5 דקות - תפילה מינימלית

7 דקות- עם תוספת קטנה  

10 דקות

15 דקות זה כבר קטעי תפילה יחסית ארוכים.

הבנתי שיש לזה ביקורות מעולות.

* (אם זה פירסום אפשר למחוק, אבל זה נראה לי פשוט לתועלת אז אני כותבת פה) 

תפילה/ ברכה/ זמן פנוי לעצמך/ זמן למקלחת וכו - כל הדברים האלה תלויים באיפה את ממקמת את הדברים האלה בסקאלת סדרי העדיפויות שלך ובמקום שאת רוצה להיות בו ולא בהכרח בזמן פנוי כמו שאנחנו תופסות

בתפילה לעומת מקלחת יש גם יצר הרע שמפריע, אבל עדיין אפשר לגנוב כמה דקות בבית בלי ילדים שיפריעו  רוב הזמן לדעתי.

פניות מנטלית לתפילה זה כבר משו אחר וזה תהליך מנטלי/ נפשי. כמו פניות לעשות כל דבר אחר. ולפעמים באמת קשה למקבל אבל אני חושבת שאם אנחנו חיות בתוך מרוץ עכברים שלא מאפשר לנו לפתח את הזהות שלנו בתור אמהות/ בנות זוג/ נשים יהודיות - משו לוקה בחסר בדרך

**האמור לא נכתב כתוכחה, גמני לוקה בזה.

ברכת המזון אף פעם לא מפספסת ב"ה אבל בתפילות יש לי על מה לעבוד לצערי

תפילה מלאה בשבת ככשולם איתי -לרוב לא מצליחה

אבל בסוף המעצור האמיתי

הוא זה

שכשהיתי רווקה הרגשתי חייבת והיה לי הרגל והיה לי ברור משתפלתת ובטח ובטח מברכת

לא היה לי מושג לש לקבל פטור והתרגלתי לזה כחלק טבעי מהחיים

עם האמהות..והפטורים וההקלות..קצת עליתי על זה טרמפ כדי להפטר מהמחויבות שלפעמים העיקה עלי

קשר עם ה' הכי חשוב לי בעולם ואני ממש לא מחפשת 'לא להתפלל''

אבל תפילה כל בוקר היא גם אתגר.. לפעמים מעי3 כי מעקב דברים אחרים וגם ככה הזמן קצר

ולרוב הבעיה היא שתוך כדי עשיה ושגרה אין כבר פניות נפשית לעצירה הזאת..למחויבות כאת..

אני במילא לא מונחת שם באותו רגע ומרגישה שזה רק כדי לסמן וי

וגם עד שיש לי כמה דקות שקט אז בא לי לשבת בשקט לעושת דברים אחרים שכיף לי נגיד

לעומת אז. לדבר עם ה' אני ממש בכיף מדברת כל המזן ופשוט תוך כדי

ואני לא ה

בעשיה כל הזמן

אבל תמיד יתחשק לי יותר לשבת על הספה לקרוא ספר מאשר לפתוח סידור

בשבת הולכת לתפילה בערב -וקא ומחוברת מאוד

אבל הערוץ של תפילה ביום יום מסידור ממש סגור לי כבר שנים

ונכון זה גם הילדים

אבל בעיקר משהו בי שלא מונח

אומרת תמיד ברכות השחר

ולתקופות מתפללת בשבת

וברכת המזון משתדלת לזכור

לפעמים שוכחת או אומרת לעצמי שבהמשך ותכף וושכחת

ויתרתי לעצמי על מים אחרונים כי זה עזר לי לברך מיד ולא להתעצל לקום

אבל מתבאסת על עצמי כי כבר לרוב לא עושה

ופעם זה היה ברור ומובן לי מאיו

קיצר מרגישה שאצלי זה סוג 'ל חוסר פניות קצת עצלנות ובעיקר חוסר חשק להתמודד עם חוסר כוונה בתפילה

רובם די גדלו ב"ה
זמן יש לי.
זה התחמקות במחשבה של ואם היא תבכה, אם הוא יצא עוד פעם לשכנים בלי לשאול וכו ווכו
ואם ואם ואם

טוב אז כבר לא נברך

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

אלא אם כן את הולכת למשהו ממשלתי כמו תעשייה בטחונית וכד'

בקשר למקומות חרדיים לא ניסיתי אבל לדעתי זה דווקא המקומות שתהיה הכי פחות גמישות. כולן יוצאות לחופשות לידה, כולן יש להן ילדים, כולן רוצות חופש לפני חגים או בחופשות ביס וכו' לא תהיי יוצאת דופן בסטטוס שלך

יש הרבה מקומות כאלו שמתחשבים בהן להגיע ולצאת מוקדם. 
 

אבל השכר משמעותית נמוך יותר בכמה אלפי שקלים משאר האנשים באותה המשרה. 

עובדת בחברה ציבורית, 8 שעות תקן

יומיים בשבוע היברידי.

בימים שכן נוסעת, שעות הנסיעה נחשבות לשעות עבודה. אני מרוצה מההסכם.

אני בטוחה שהייתי יכולה לעשות יותר בחוץ, לי זה מספיק לשלב הזה בחיים. בעז''ה שתמיד תהיה ברכה. 

בטח אם את נכנסת לקבוצות חרדיות שכל מי שהיא אמא עובדת 8 שעות.

אני בתחום אחר לגמרי ומחפשת עכשיו משרה גמישה. 

אני אפילו לא אומרת משרה חלקית או משרת אם אלא רק גמישות שאוכל להוציא את הילדים לפעמים ולא מוצאת....