סתם, לא באמת כזה דחוף, אבל צריך עד מחר בצהריים.
אני צריכה שני דברי תורה קצרים על הפרשה בשביל שבת..
עדיף שיהיו בשבח הארץ וכו (בכל את, אולפנא חקלאית..)
תודה
סתם, לא באמת כזה דחוף, אבל צריך עד מחר בצהריים.
אני צריכה שני דברי תורה קצרים על הפרשה בשביל שבת..
עדיף שיהיו בשבח הארץ וכו (בכל את, אולפנא חקלאית..)
תודה
פוסעת3...
2...
1....
עוד רגע יהיה לי ד"ת
ככה זה עובד
פוסעתהבנים פה לא יתנו לפגוע בכבודם
אקונה מטטהיש מכשיר די חדשני שקוראים לו מחשבב
ויש במחשב אפשרות שיהיה אינטנט

אז תלמדי ממני
http://www.xn----2hcm6cgyhbh.com/2017/06/dvar-tora-shlach.html אתר ראשון
פוסעת
אקונה מטטהפעם כתבתי על זה משו ממש ממש יפה אבל הוא נאבד לי
לקוטי מוהר"ן תנינא קטז – ויקיטקסט
לפתח את הרעיון שאם אותם אנשים לא הבינו מה זה ארץ ישראל הגשמית אז אנחנו לא מבינים מה זה א"י הרוחנית
את העומק שבארץ, שזה בעיני היה גם החטא של המרגלים, שהם ראו את ארץ ישראל הגשמית אבל לא הבינו את העומק שבא, קיצר מוזמנת לפתח את זה 
למעשה, אני מתנגדת לברסלב.
אבל תודה על הרצון הטוב!
יהדות=דרך חייםואני גם מעלה בו לפעמים..

אקונה מטטהואז הבעל של המורה קיבל אותי לישיבה שלו
אני לא טובה בלדבר לפני אנשים
פוסעתוהייתי עם הספר ביד כדי להרגיש ביטחון.
וסתם ככה אין לי בעיה לדבר, אבל כשזה משו חשוב וכולם מסתכלים עליי אני לא מצליחה.
אפילו כשאני אומרת את דעתי בדיון אין לי בעיה, אבל משומה זה מלחיץ אותי מידי
את ברגבות?

אני באלומות..פוסעתלמדה ברגבות...
סיפור-
נחמיה היה בטרמפיאדה.
בטרמפיאדה היו הן גברים והן נשים
בחור אחד נגש לפתע לאיזו בחורה והתנצל על איזה פעם שעקף בטרמפ מסיבה די מוצדקת (לפחות בעיניו ובעיניה) והסביר את עצמו.
הבחורה מחלה.
ואז
הוא המשיך לדבר איתה (לשון הרע!)
ושאל אותה איפה היא לומדת
והיא ענתה בקול חלוש אך הבחור שלנו חזר אחריה.
"ברגבות?
איזה קטע."
נחמיה הוא דוס. הוא יודע שאסור לדבר סתם אם האישה.
אבל לעזאזל!
זה היה קשה.
נחמיה המשיך בקריאת שנים מקרא ואחד תרגום.
והתאפק.
בסוף בא טרמפ ולקח את הבחורה.
נחמיה נשם לרווחה.
אל תביאנו... וכו' ולא לידי נסיון.
נחמיה עף על עצמו.
נחמיה עייף בעיקר.
נחמיה מזכיר שבעצם- יש עולם מלא של אולפנות. כמו שיש עולם של ישיבות קטנות/תיכוניות.
ושמה יש גם חברויות ויש עוד דבר מוזר שקורים לא מעיינות וזה כמעט עליה לרגל. וואוו.
נחמיה נזכר שהוא בחצי השני של העולם.
נחמיה תוהה אם באמת זה אותו הדבר.
נחמיה תוהה אם יש מעיינים (לבנים)
נחמיה לא מחשיב את השבו"ל בהר המור.
נחמיה השתמש יותר מדי פעמים בשמו הפרטי
נחמיה נרדם.
נחמיה כדאי שתלך לישון
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)