אם כך... מהי בעצם עבודה השם לשמה? או המושג "מסירות נפש"?
זה לא סותר?
נכון, בני-אדם מונעים מעניין אישי (אינטרס).
זה לא בהכרח רע.
זה רק אומר שאנחנו מחפשים סיבות למה שאנחנו עושים.
לחפש סיבה: למה אני אוכל? אני אוכל כי אני רעב / כי אוכל זה דבר טעים / כי אני זקוק לתזונה / כדי להעלות את הניצוץ האלוקי שבאוכל...
לעשות כל דבר שהוא "לשמה" זה לעשות משהו בשביל המשהו עצמו.
מהי עבודת ה' לשמה?
לעבוד עבודת ה' לשמה זה לעבוד את ה' כדי לעבוד את ה'.
להבדיל מלעבוד את ה' כי לזה חינכו אותנו (- לא שזו סיבה לא טובה! זו סיבה מצויינת!) או לעבוד את ה' כי יש פחד מעונש על לא לעבוד את ה' (- גם כן סיבה לגיטימית. אולי לא אידיאלית, אבל לגיטימית).
לגבי המושג "מסירות נפש",
אפשר להגדיר מסירות נפש כמוכנות למות למען הדבר בו אנחנו מאמינים.
מוכנות למות לא אומרת שאי-אפשר להיות בעל מסירות נפש בלי למות, הכוונה הפנימית והמוכנות שמנחות אנשים בעלי במידה הזו קיימת, זה שלא העמידו אותה במבחן לא אומר שהיא לא קיימת. (ובמילים אחרות, אל תתאבדו על קיום מצוות רק כדי להוכיח משהו לעולם. עצם זה שאתם מוכנים למות, מספיקה. ובעניין אחר, הרבה יותר קשה לחיות למען הדבר בו אנחנו מאמינים מאשר למות למענו.)
האם יש סתירה?
לא, לא בהכרח.
משהו שחשוב לזכור:
לפעמים יש יותר מסיבה אחת ללמה אנחנו עושים דברים.
ואפילו אם לא כל הסיבות הן נעלות, זה לא גורע מערכן.
אם נחזור לדוגמה של המזון: האם העובדה שאני אוכלת גם כדי להעלות את הניצוץ האלוקי שבאוכל וגם כי אני רעבה אומר שאני לא באמת אוכלת לשם שמים? לא!
אנחנו מורכבים. ואנחנו יכולים להכיל מורכבות.
אפשר גם לעבוד את ה' כי המשפחה שלי גידלה אותי לכך וגם כי אני מאמינה שזו הדרך הנכונה לחיות.
אף סיבה לא גורעת מחברתה.
אז לא. זה לא סותר.
מה זה אינטרס אישי?
אם זה סיבה כלשהי, זה דבר אחד, אם זה "רווח" אישי, זה "פניה".
עבודה לשמה היא עבודה לשם העבודה, כמו שמגדיר הרמב"ם "ויאהב האמת מפני שהיא אמת ולא מפני תכלית".
כלומר- לעבוד את ה' כי עבודת ה' היא עצמה ערך שעומד בפני עצמו.
אותו דבר עם תורה- ללמוד תורה לשמה זה ללמוד תורה רק לשם מציאות הלימוד- לא לשם ידיעה, לא לשם שכר,
לא לשם "התעלות רוחנית", פשוט כי ללמוד תורה זה ערך.
אותו דבר גמ"ח- לעשות גמילות חסדים לא בגלל ש"יום אחד הוא יחזיר לי", לא בשביל להרגיש טוב עם עצמי,
לא בשביל שמישהו יראה אותי ויגיד עלי "איזה צדיק".
צריך לזכור שזו מדריגה עליונה, קשה ומצריכה מידות מעולות עם עבודה עצמית עמוקה.
מסירות נפש, ממש לא חייבת להיות לשמה. מסירות נפש אומרת שהערך X גדול יותר מערך החיים שלי בעיני.
אבל גם את זה יש אנשים שמוכנים למסור את נפשם בשביל "פניות"- יגידו עלי שאני צדיק, אני ארוויח מיד מדריגה רוחנית בעולם הבא. לפעמים הדבר מגיע מתוך זלזול בערך העצמי של האדם ולא מתוך יקור הערך של המעשה.
הפניות של האדם לדברים חיצוניים לערך האמיתי של המעשה הוא קיים, הוא בהחלט מתנגד למושג- לשמה.
אבל עם זאת "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה". כלומר- זה שלב
משמעותי ואולי אפילו מתחייב לעבוד במצב שלא לשמה כדי להגיע למדריגת לשמה.
יש איזה אינטרס לעזור להורים? להביא להם כוס מים לדוגמא..?
אם רוצים אפשר לתת הסבר רגשי פסיכולוגי לכל מעשה.
אחי, הורים... שוב, הורים!!!
מה לא עשו בשבילנו...
ותהיה כנה ואמיתי עם עצמך.
בד"כ כשחופרים עמוק מספיק מוצאים איזה "אינטרס"... או לפחות אפשר להדביק.
אגב גם כי אתה אוהב אותם ורוצה בטובתם- זה מילוי רצון שלך.
כלומר- אם היו משפילים ומכים אותך, מבזים ומשפילים אותך ואז היו אומרים "לך תביא מים"-
היית עושה את זה?
א. אם בורא עולם (חס וחלילה כן?) היה מתעלל פה בכולם לשם התעללות לא הייתה שום סיבה לעבוד אותו.
כל שכן לאהוב אותו... תקן אותי אם אני טועה..
אבל לא, היסורים שלו (כמו של הורים) זה מתוך דאגה
ב.נכון אני מודה שהיה לי מאד קשה לעשות את זה.. אבל זה כי יש לי יצר גאווה שמשמכיח את הטובות שעשו לי
על פי האמת, גם אחרי בזיונות הייתי צריך לעזור להם.
א. אין קשר בין התעללות של הקב"ה להורים. אבל גם אכן היה מתעלל עדיין היינו מחויבים לעבוד אותו, אנחנו לא עובדים את הקב"ה כי הוא לא מתעלל בנו... אנחנו עובדים אותו כי זה ערך בפני עצמו ללא שום תלות בשום עניין אחר.
ב. אתה צודק, והיצר הרע הוא זה שדוחף אותך להזדקק ל"פניות". מצד האמת- היית חייב ולעשות זאת באותה שמחה, שכן אתה פועל מתוך אותו ערך. אבל העובדה שזה היה משפיע עלייך מוכיחה שיש ערך אחר שמתוכו אתה פועל בנושא הזה ולא הערך הנקי של קיום המצווה הזו.
בחובות הלבבות שער עבודת האלוקים תראה שהכל סובב סביב הכרת הטוב..
פתאום אתה בא ואומר לי בדיוק הפוך לכאורה.
לגבי ב. אני יודע שאני לא מושלם לכן הדיון לא עלי.. אבל יש הרבה מצבים שנותנים להורים בלי שום אינטרס
כמו שכתוב לגבי אבידת אביו ואבידת רבו - "שאביו מביאו לחיי העולם הזה" (בבא מציעא)
יש סיבה למה לכבד הורים... אחרת הם כמו כל אדם אחר ברחוב.
אבל רציתי רק להביא את זה בהקבלה לעבודת ה'... לא שיפתח על זה תת שרשור 
בכל אופן, לא ענית לי על העניין של חובות הלבבות.. הרי הוא אומר שעבודת ה' היא בגלל הכרת הטוב.
מבקש אמונהhttp://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/hovot/3-2.htm
אפילו מקריאה ברפרוף אתה כבר תשים לב למה שאמרתי..
אז אתה מחייב אותי בכיבוד הורים מצד הציווי של הקב"ה, וזה מתחבר עם מה שרציתי לשאול (לשיטתך)
איזו סיבה יש לי לעבוד מישהו שמתעלל בי לשם התעללות?
איזו אמת יש כאן? כי הוא חזק ממני? בראבו...
בעיקרון מה שכותב חובות הלבבות הוא ככה:
שעל פי האמת האדם היה צריך לעבוד את ה' בגלל הכרת הטוב (וזה מה שאני מבין שזו עבודה לשמה) אלא שלא כל אחד אוחז במידת הכרת הטוב, בגלל שעדיין יש לו תאוות והוא חושב בעיקר על מה חסר לו, לכן אדם כזה מחוייב בתורה מצד שכר ועונש. עד שגם הוא יגיע להכרת הטוב..
אני מקווה שעניתי על מה ששאלת...
אז העניין הוא שבכללי אני מקשה על מה שאתה אומר, שהיה ראוי לעבוד את מי שיצר אותי סתם ככה בלי סיבה (נכליל בזה גם את כיבוד הורים, או כל מצווה שהיא...)
איזו מן אמת זו...? לא הסברת... אז הוא ברא אותי נו אז? לא ביקשתי ממנו..
לכאורה, אז היינו צריכים לומר במקום "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים" אשר בראתי אתכם וזהו.. זו סיבה מספיק טובה לא?
בינתיים אתה לא מוכיח כלום מדבריך...
גם מה שהרמב"ם כתב "ויאהב את האמת מפני שהיא אמת" זה נתון לפרשנות...
מה שכן ראיתי לא מזמן, שמעבר להכרת הטוב, יש את העניין שבגלל שהקב"ה הוא כל כך טוב ומיטיב לכן ראוי לעבוד אותו... אולי לזה התכוונת..
אבל סתם לעבוד מישהו כי הוא יותר חזק? או כי הוא ברא אותי? זה לא מובן.. תוכיח 
מה שאמרתי זה שחובת הלבבות מלמד מתוך מערכת שמניחה הנחות מסויימות, ואי אפשר
לקחת שלב מסויים בתוכה אחרי ההנחות האלו ולבנות ממנו תפיסה שלמה.
כלומר- אחרי שהנחנו ייחוד(שער א) ואחרי שהנחנו שיש הטבה(שער ב) ואחרי שהנחנו שיש חובה מוסרית להטיב למטיבך אז יוצא שמזה שהקב"ה מטיב לך(שער א+ב) הוא מחייב אותך בעבודתו.
אבל אי אפשר ללמוד מזה על מה היה קורה אילו לא היה מטיב, שכן הנחת היסוד היא שהוא מטיב. ולכן אתה לא יכול להגיד מכאן שאם הקב"ה לא היה מטיב איתך אתה לא היית צריך לעבוד אותו.
הכל נתון לפרשנות. קשה למצוא פרשנות אחרת למושג, וגם מקריאה של כל הפרק מובן מאוד,
גם החזרה על העיקרון - "במצוותיו ולא בשכר מצוותיו" וכו'.
לא התכוונתי לזה בכלל. שכן אני אומר שאפילו אם לא היה "טוב" - אזי היינו צריכים לעבוד אותו.
אי אפשר סתם לעבוד את מי שברא אותך.
אני אגיד לך למה טענתך לא מתקבלת עליי.
אם כל הבסיס זה הכרת הטוב- יש מקום להגיד למה בכלל אני צריך הכרת הטוב,
הרי כל החיסרון שלי הוא מעשה ידיו של הבורא, אז על מה להכיר לו טובה, על שברא
אותי חסר ועכשיו הוא ממלא את החסרון שהוא יצר לי?
ולכן אם זה הבסיס, אזי הוא נשמט, בקלות.
אדם שאומר "טוב מותי מחיי" לא יהיה מחוייב? אתה תגיד לו שמטיבים עימו? הוא לא בחר
להיברא ולא בחר להיות מדוכא בייסורים.
ולכן, קשה לי להגיד ש"הכרת הטוב" היא כל היסוד לעבודת ה'.
היא אמנם יסוד מרכזי, אבל לא ממנה נמשך החיוב. החיוב נמשך מהיותנו קנויים לו ית'
ולכן, גם אם היה בורא רע ומתעלל, הוא ברא אותנו לעבודתו וזה כל מה שמשנה.
וזה לא נקרא אינטרס
לפי מה שאני זוכר, אני האמת הבנתי אחרת מהספרים..
נכון הקב"ה ברא את האדם כדי שיתענג על ה' אבל לא ראוי לעבוד אותו בשביל זה..
"הוו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס"
שלא על מנת- כפי שכתבת.
אבל בראשונים מופיע הרבה "על מנת שלא".
וההסבר במילים על מנת שלא- כלומר, כדי שלא תקבל את השכר כפרס אלא כראוי.
"ענין עסק התורה לשמה. האמת הברור. כי לשמה אין פירושו דביקות כמו שסוברים עתה רוב העולם. שהרי ארז"ל במדרש שבקש דוד המע"ה מלפניו ית' שהעוסק בתהלים יחשב אצלו ית' כאלו היה עוסק בנגעים ואהלות. הרי שהעסק בהלכות הש"ס בעיון ויגיעה הוא ענין יותר נעלה ואהוב לפניו ית' מאמירת תהלים.
ואם נאמר שלשמה פירושו דביקות דוקא ורק בזה תלוי כל עיקר ענין עסק התורה -- הלא אין דביקות יותר נפלא מאמירת תהלים כראוי כל היום. וגם מי יודע אם הסכים הקב"ה ע"י בזה, כי לא מצינו בדבריהם ז"ל מה תשובה השיבו הוא ית' על שאלתו.
וגם כי היה די לענין הדביקות במסכת אחת או פרק או משנה א' שיעסוק בה כל ימיו בדביקות. ולא כן מצינו לרז"ל שאמרו על ר' יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא משנה הלכות ואגדות כו'. והיינו כי מהעלותו על לבו תמיד כי עדין לא יצא ידי חובת עסק התורה לשמה במה שלמד עד עתה, לזאת היה שוקד כל ימיו להוסיף לקח תמיד מיום ליום ומשעה לשעה...
אבל האמת כי ענין לשמה פירוש לשם התורה.
והענין כמו שפירש הרא"ש ז"ל על מאמר ר"א בר' צדוק (נדרים נ"א א') עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן. ז"ל עשה דברים לשם פעלן. לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו. ודבר בהן לשמן. כל דבורך ומשאך בד"ת יהיה לשם התורה כגון לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול ולא לקנטר ולהתגאות עכ"ל. דקדק לבאר שינוי לשונו דר"א ב"צ, שבעשיה אמר "לשם פעלן", ובדבור אמר "לשמן". לכן בענין העשיה פירש לשמו של הקב"ה שפעל הכל למענהו. ובענין הלמוד פירש לשם התורה כו'.
וכוונתו ז"ל מבואר היינו כי עשיית המצוה ודאי שצריכה להיות למצוה מן המובחר בדביקות ומחשבה טהורה שבטהורות כפי שכלו והשגתו. כדי שיתקלס עילאה לגרום תיקוני העולמות וכחות וסדרים העליונים. זהו 'לשם פעלן' כי "כל פעל ה' למענהו" וארז"ל "לקילוסו". ואם כי ודאי שגם במצות העיקר בהם לעכובא הוא העשיה בפועל. והכוונה היתירה וטוהר המחשבה אינה מעכבת כלל, כמו שנתבאר לעיל סוף שער א' על נכון בע"זה,
עכ"ז מצטרף קדושת וטוהר מחשבתו לעיקר העשי' בפועל לעורר ולפעול תקונים יותר גדולים בהעולמות משאם היתה המצוה נעשית בלא דביקות וקדושת המחשבה.
אבל על הנהגת האדם בשעת עסק התורה בדיני המצות והלכותיהן אמר 'ודבר בהן' רוצה לומר הדבור בעניני המצות והלכותיהן יהיה לשמן, פי' לשם הד"ת, היינו לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול".
כבר כמעט חודשיים שאני מחפש עבודה.
נראלי שיש מין תום כזה שבע"ה נמצא בקלות עבודה, ולכן זה בסדר לקבל דמי אבטלה נמוכים שנגזרים ממשרת סטודנט..
ואז מגיע הרגע הזה, שאתה מבין שאולי ח"ו זה יכול לקחת הרבה יותר זמן .. ויפה שעה אחת קודם גם לחשוב על הכנסה זמנית וגם על לוז או משהו כזה ..
אני מניח שלרבים מילואים זאת אופציה אבל אין לי כח ורצון לפרט למה, אבל ישמצב גדול שאני מנוע מלעשות מילואים..
(לא עשיתי במלחמה..)
האם יש רעיונות אחרים למקומות עבודה זמניים?
במהלך התואר לא קמתי בזמן אז קל וחומר עכשיו שאני ללא מסגרת.. ואני מניח שאולי עבודה תוכל לגרום לי לבריאות ויציבות .. וכמובן גם להכנסה..
רעיונות אחרים לסדר ויציבות עשיה לימוד והתקדמות בתקופה מאתגרת זו מלבד עבודה זמנית/או על הצד שאתקשה למצוא עבודה זמנית זה גם מבורך..
בתפילה לפרנסה בשפע ולמציאת מקום עבודה מתאים ומספק לכולם.. ואולי אפילו השבוע אעדכן שדברים יסתדרו והתקבלתי😃
תודה רבה..
יחד עם שאר פרוייקטי הווטסאפ של ערוץ 7, הנה עוד אחד: אייטמים מעניינים שאני (או הצוות) דגים מהפורום.
מוזמנים להצטרף. קבוצה שקטה של 2 אייטמים ביום בממוצע
.
אשמח לשמוע מנסיונכם כשילדה בת שנתיים ותשע עברה למיטת מעבר (כי למדה לצאת מהמיטת תינוק), מה הכי עזר לכן שתשאר במיטה שלה במהלך הלילה ולא תבוא אליכם חמש פעמים?
רוצים להתחיל איתה מהלך אבל מנסים להבין מה יגרום לה להישאר במיטה שלה ולא לבוא אלינו כי היא יכולה וזה מפתה לצאת ולהיות עצמאית.
מבחינת שפה היא מבינה אבל לא הכי מדברת עדיין.
הריון ולידה
פה זה פחות רלוונטי
מה שיעזור זה להחזיר כל פעם
כל פעם
אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון
עם הזמן זה עובר.
ואתם כהורים.
אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה
כיף להיות במיטה עם אבא ואמא! לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק
והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון
לילד. אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?
מכירים את פורום אוצר החכמה? לתורה? ועוד כמה קצת פחות מוצלחים?
יש הרבה פורומים תורניים חרדיים. הראשונים שהזכרתי מוצלחים מאוד בהרבה מובנים, פעילים, ואפשר למצוא בהם דברים מעניינים גם לאחר זמן.
האם יקום פורום תורני דתי לאומי? שיהיה ברמה, פעיל, לגופו של עניין (בדרך כלל כמובן), ומעניין?
תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים
באיזה הקשר זה פורום?
ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.
זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.
מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.
זו פרשנות בלבד.
כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.
חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.
בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.
אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.
לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.
עכשיו יש לי אפס ניסיון אבל אני ממש רוצה לדעת לעבוד עם חומרים לעשות חריטות בעץ לבנות רהיטים וכאלה לא בקטע של מקצוע סתם כתחביב אבל אין לי מושג איך מתחילים וגם איך משלבים הכל עם לימודי תואר 
יש למישהו רעיונות לקורסים או סדנאות או ליודעת מה?
משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...
יוצא לכם? קל? קשה? יש טיפים?
כמו כן היה לי הרגל טוב שנטשתי ורוצה לחזור אליו.
איך שוברים את הכבדות שחוסמת ביני לבינו?
לשנות הרגלים רעים
ליצור הרגלים טובים
כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל
ממליצה על ספר כוחו של הרגל
הוא מסביר את הרעיון של
טריגר- פעולה- תגמול
איך להיפטר/ ליצור הרגל
או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך
הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו
לא אוהבים תהליכים
וזה גורם לקושי בהשגת דברים
אני כן אוהבת תהליכים
מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות
לרוב גם נהנת מהדרך
לכן בעיניי זה לא קשה
אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים
ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר
ללכת בצעדים קטנים
ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע
לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות
ופירט איך לעשות את זה צעד צעד
זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.
לגבי הצעדים הקטנים-
נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז
קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)
לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)
כשהייתה לי מטרה גדולה
השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....
היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי
רק צריך לרצות
ולעשות משהו קטן בכיוון.
ומוסיפים כמה שיכולים
בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים
הרצון להשתנות תמיד מתבדה