המורה דיברה על כל אחת והבנות והיה גם דברים אישיים ומרגשיים.בנות שבחיים לא בוכות בכו.
ורק אני מכל הכיתה לא בכיתי .הייתי עצורה.
כולם שאלו אותי למה לא בכית? הרגשתי שאין לי לב.שאין לי רגשות.כולם בכו חוץ מימני.כל הזמן וכל הפעמים וכל היום.חוץ מימני.הרגשתי רעה.רציתי ללכת משם כמה שיותר מהר.איך לא התרגשתי ובכיתי מכולם ומהדברים הטובים שאמרו עליי וכל מה שחוויתי כל השנים האלו? אני מעריכה כל הזמן את החברות שלי. אבל לא הצלחתי לבכות גם אם זה ריגש.ורק לי זה קרה.
מרכיבה על סוסים באופן קבוע
)