אבל היתה שיחה מדהימה ממש עם אבא.
כמה זמן לא דיברנו ככה.
וכמה נקודות למחשבה.
איכס. איזה לילה.
היינו בסעודת שבת אצל דודה שלי והיתה שם הגרושה ההיא. אוף זה ככ עצוב. יש לה שני ילדים קטנים.
על קוצים ישבתי שם.
אחרי שעה וחצי קמתי והלכתי. לא הייתי מסוגלת יותר.
נחמד שמה שהם החליטו לדבר היה הנושאים הכי רגישים.
למה לעזאזל צריך לדבר כל הזמן על אולפנות ולימודים. ועוד לשתף אותי בשיחה.
ולמה הם חושבים שיש לי איזשהו כח לארגן לאחותי מסיבה לכבוד זה שהיא סיימה יב??
חוסר טאקט קוראים לזה.
אז קמתי והלכתי. ולא מעניין אותי אם מישהו נעלב. שיתמודדו.
שעתיים וחצי הסתובבתי בישוב, דווקא היה נחמד שלא היה אף אחד. היה לי הרבה זמן של שקט. אני חושבת שהקפתי את הישוב שבע פעמים.
חזרתי הביתה והיה נעול. טוב ששכחו לנעול ממאחורה.
ישנתי כל היום. יצאה שבת. זהו.
איזה שבת דיכאון.