הוא התעצבן. כמו תמיד כשהפקודות שלו לא מבוצעות.
הוא הגיע אחרי רבע שעה. עצבני. מקלל. חצוף.
החלטתי לא לדבר איתו
הוא ביקש שבחזור נקפיץ אותו. אמרתי שאני לא מבטיחה. הוא התעצבן ואני חזרתי ואמרתי שלא מבטיחה.
יצאנו מהמסעדה. הוא אמר איפה בדרך הוא צריך לרדת. עצרתי לו אבל לא רצה לרדת. אמר שאתקדם עוד. אמרתי לו שאם אני מתקדמת עוד העצירה תהיה רק אחרי הרמזור כי אין איפה לעצור. הוא לא ענה ואני המשכתי לנסוע. הגענו לרמזור והיה ירוק אז נסעתי. עברנו את המקום שהוא היה צריך להגיע אליו.
החמור פתח את הדלת. נסעתי בערך 300 מטר עם דלת פתוחה. הגענו לעוד רמזור. היה אדום. הוא ירד באיטיות בכוונה. התחלף לירוק, התחלתי לנסוע קצת ואח שלי השני נבהל והתעצבן ודחף אותו מהאוטו החוצה בכוח. הדפוק נעמד על המדרכה, הרים אבן וזרק על הרכב. המשכתי לנסוע בלי להגיב לו.
זה תמיד ככה. אם לא עושים מה שהוא רוצה, הוא מתחרפן.
אם הוא לא היה יורד ונשאר עם דלת פתוחה הייתי מזמינה לו משטרה. שיקחו אותו. שיעשו בו מה שבאלהם. במילא אין לו תקנה.
וקרדיט על החינוך שלו מגיע לאבא שלי ולרב החכם שלו.
אני צריכה לצאת מהבית. דחוף.
אולי אטוס להודו בכיוון אחד.
(אם אני לא לבד כאן אשמח לדעת. גם מאנונימי)