נכנסתי להריון עם התקן..הפתעה ענקית! פחות משנה.. ילד שישי.
הלם של שבועיים.. לא רציתי הריון! ההריון הקודם זיעזע את כל הבית ואת הזוגיות והוציא אותי מאיזון נפשי..
דיברנו מעט עם רבנים, ניסיתי לקבל היתר להפיל ולא ממש שיתפו פעולה עם הרעיון..
בסופו של דבר מה שתקע היה וועדת ההפלות שנקבעה לאחר 40 יום. מבחינת הרב זה כבר איסור ודאי להפיל.
זרמתי עם זה.. תכלס.. אני אוהבת תינוקות! אם נותנים לי אותם בלי הריון.. מוכנה לקבל כל עשרה חודשים אחד..
וגם בעלי הבטיח לי שהוא יהיה איתי ויעזור לי לעבור את הסיוט הפעם.
הבעיה,
ההריונות שלי הם אחד הסיוטים הקיימים עלי תבל!!!
אני מאוד משמינה, מה שפוגע לי בברכיים.
יש לי קוצר נשימה בהריון.. מה שמונע ממני להאמץ.
יש לי בעיה בעצבים של רגל ימין שנגרמת כתוצאה מהשתרשות שלוחצת על אותם עצבים, לא יכולה לעמוד רצוף!
יש לי בחילות בלתי פוסקות.
יש לי סימפליוזיס שבהריון קודם התחיל בשבוע 13 (!!).. ושבגללו שכבתי כל הזמן.
מעבר לזה.. ההריון תקע לי את החיים!
בדיוק הוצאתי את הילד למסגרת והתחלתי לחפש עבודה, מה שכמובן כרגע תקע אותי
התחלתי ללמוד נהיגה והפסקתי כי אני לא מצליחה להתרכז.
התחלתי כבר חודשיים ללכת לחדר כושר כדי להוריד את כל השאריות. ועכשיו הכל אסור ואני גם לא יכולה כי כואב לי!
חוץ מזה..
בעלי עובד שבעה ימים בשבוע.. ולא, המשכורת לא מאפשרת לקחת עזרה! הוא חוזר הרוג הביתה! ואין לו כוח (אין לי תלונה אחת עליו!) גם לטפל בילדים ובבית..
יש עוד הרבה קטנטנים בבית שצריכים וכמהים ליחס ולטיפול הוגן.. ולאמא שלהם אין סבלנות!
ההריון הקודם שלי, סביבות שבוע 25 הרגשתי שאני על סף שיגעון.. התחשק לי לקפוץ מאיזה מרפסת מרוב שהוא היה קשה.. ועכשיו.. אני מתחילה להרגיש את זה.. רק בשבוע 9.
מתחשק לי לקבוע תור להפלה וזהו! בלי לשאול רב.. כי אף אחד לא יתיר לי גם ככה.. (ואל תפנו אותי לרבנים מתירים כי כנראה זה לא הזרם אליו אני משתייכת). אני מרגישה שהחיים שלי נגמרו לי. ונכון..יש צרות הרבה יותר גדולות! אבל כרגע.. אני מרגישה באבל שמשתלט לי על החיים ופוגע בי, בילדים ובזוגיות המהממת שהיתה לי עד לפני חודשיים
