-להתפלל

-לאכול משו קטן, להכין אוכל להמשך היום

-לחפש את ספרי האקורדים

-לצאת עם הגיטרה, לשם שינוי, לירושלים עיר הקודש

-להתפלל על טרמפים. לא, בעצם אסע באוטובוס, אני צריכה להיות זמינה טלפונית הבוקר.

-לשכפל פספורטים (אין מצב שאני גומרת אותם. הפספורט הכי יפה שקיים בארץ הזו.) 

-משרד הפנים|מרגיש חשוב| אולי נעשה באריאל.

-חנות כלי נגינה

-אם ישאר זמן- בגדים, בהנחה שלא- לחברות.

-כותל, מזרקות, כיף

-לבקר את טליה או לחזור הביתה, תלוי שעה.

בנסיעות-

ללמוד תנך. סבב חדשש

לישון, לישון, לישון.

לחשוב.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול