עריצות הבג"ץ מתחילה להישחק?
הרבה פעמים אנו שומעים את המושג "אקטיביזם שיפוטי" אך לא בטוח שאנחנו מבינים מה זה אומר. ובכן. בגישה השיפוטית יש שתי גישות עיקריות: גישת האקטיביזם השיפוטי והגישה הנגדית שהיא גישת הריסון השיפוטי.
הדוגלים בשיטת האקטיביזם השיפוטי ובראשם נשיא בית המשפט העליון לשעבר אהרון ברק, טוענים שבית המשפט העליון צריך לפרש את החוקים ולפיהם לדון בהחלטות הכנסת והממשלה ולפעמים גם לבטל אותן לפי ראות עיניהם. לפי שיטה זו, זכות בית המשפט העליון להתערב גם בנושאים שעליהם ממונים הרשויות האחרות.
לעומת זאת, הדוגלים בשיטת הריסון השיפוטי טוענים שלבית המשפט העליון אין סמכות לדון בנושאים עליהם ממונים הרשויות האחרות. וכשבג"ץ פוסל חוק הקשור למדיניות הממשלה וכדו' הוא פוגע באחד מעקרונות הדמוקרטיה-ביזור סמכויות. כלומר חלוקת הסמכויות בין שלוש הרשויות. ועל כן אסור לבג"ץ לדון ולהתערב בהחלטות הקשורות לאחת מהרשויות האחרות.
כיום, האקטיביזם השיפוטי היא השיטה השולטת בבית המשפט העליון. תוצאותיה של גישה זו ראינו לאחרונה בהחלטת בג"ץ לפנות את היישוב עמונה, להתיר את פתיחת המרכולים בתל אביב בשבת וכדו'. ראוי לציין שנושאים אלו הם נושאים שבהם קיים סטטוס קוו ברור ומדיניות ממשלתית ועל כן בג"ץ התערב בנושאים לא לו.
השבוע (רביעי) עברה בקריאה טרומית הצעת חוק של ח"כ בצלאל סמוטריץ' מהבית היהודי, הקובעת שעתירות נגד רשויות המדינה ביהודה ושומרון יידונו מעכשיו בבתי המשפט המחוזיים ולא בבג"ץ.
הצעת החוק הזו, אם תעבור בשלוש הקריאות הנוספות כנדרש היא תחילת סוף עריצות הבג"ץ והעוול הנעשה ביהודה ושומרון באופן תמידי על ידי שופטי בית המשפט העליון.
