@נגרינסקי ו@רמבמיסט בנשמה נחשו מה היה השבת


פוסעת@נגרינסקי ו@רמבמיסט בנשמה נחשו מה היה השבת

סימעעעון
נכון יש תצעדה המצחיקה הזו בסוף? אז זרקו סוכריות ואיזה אחד חשב שאני הכלה אז חטפתי סוכריות במוח
ואני כזה "לאלא זו היא!" עד עכשיו אני לא מבינה איך הוא חשב שזו אני, בהנחה הייתי עם הפשמינה על הגב ולא על הראש.. תמוה..
נגרינסקי
כן, אה?!

וואי וואי
לא הפסקתי לצחוק
מזל שהכלה הגיעה, בעלינו לשבח
פוסעתלא, רק בצעדה, אבל אם היא לא הייתה מגיעה לא היה על מי להפיל את האשמה
את הפשמינה.
זה היה מצחיק, וואו.
אחת התפילות המשעשעות.
אני אוהבת שיש הרבה נשים בעזרת הנשים, וזה כמעט לא קורה..
יא 'שכנזיה!נגרינסקי
ממש אבל!!!נוצת זהבשום סימן זיהוי אין לה
נוצת זהבחצי כורדייה חצי מרוקאית
סטלנית אבל יודעת לאהוב


פוסעתההיתי השבת אצל תמנים
וווואי אתם עם סטלן!!!
אחלה קובנה וג'חנון על הבוקר
סתמתם לי את הקיבה לשנתיים
ג'חנון זה לא טעים.
סתם, תלוי מי מכינה.
אכל עם הגחנון גם עגבניות מרוסקות עם סחוג? אם לא אז בוזבזת.
כן וג'עלה-שזה הפיצוחים וכל זה לא?
וווואי היה צחוקים
פוסעתחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול