קיצונית בזמן כל כך קצר.
תחשבו על זה שנייה.
איפה אתם עכשיו, מבחינה חברתית, מבחינה לימודית, מבחינה אישיותית, מבחינה דתית - ואיפה הייתם לפני שנתיים או שנה או אפילו כמה חודשים בודדים.
הכל פשוט טס!!
זה פסיכי ומדהים ומטורף וזה מבלבל כל כך.
מצד שני זה גם מאוד משמח. לראות התקדמות דרסטית ממש בתחומים שבהם הייתי חלשה או לא ממש סגורה על עצמי.
לראות נסיונות שחוזרים שוב ושוב ושוב ושוב על עצמם.
להיזכר איך בפעם הראשונה זה היה קשה מאוד, כמעט נשברתי לרסיסים
ואיך בפעם השנייה הייתי אבודה ומתוסכלת שזה חזר שוב, אבל כבר ידעתי מה לעשות, וגם ידעתי שהולך לכאוב לי מאוד
ואיך בפעם השלישית זה כבר עבר כמעט חלק ומהר מאוד, בגלל שכבר הייתי מתורגלת בעניין. אבל כל כך כעסתי על עצמי שזה בא שוב.
ובפעם הרביעית והאחרונה (לבינתיים לפחות...) פשוט נשמתי עמוק, וידעתי שזה יעבור. כי הכל עובר בסוף, פשוט לנשום וזה כבר יעבור. כי כבר ידעתי מה לעשות וכבר ידעתי איך לא לכעוס על עצמי ואיך לא להיכנס לפאניקה ולתסכול עמוק ולדכאון, ואיך פשוט לגרום לזה לעבור - מעצמו.
וזה עבד.
הכל עובר. רק נשימה עמוקה וזהו.
ואני שמחה מאוד על מי שאני היום ועל התהליך האדיר שעברתי בשנים האחרונות.
השבוע דיברתי עם מדריכה שלי מהאולפנה בחמישית-שישית. נפגשנו והיה ממש כיף. שנאתי אותה בשישית, ממש. לא דיברתי איתה ימים שלמים ולא שיתפתי אותה בכלום. והיא גם הייתה מגעילה אליי.
ורק השנה, כשהיא כבר לא מדריכה שלי, הצלחתי להתחבר אליה ולאהוב אותה.
ופתאום כשדיברתי איתה התחוור לי עד כמה אני השתניתי. עד כמה כולם מסביבי גם השתנו מאוד מאוד מאוד, וגם אני השתניתי. וזה היה מדהים הגילוי הזה.
זהו.
וגם שקד השתנתה. אוחחחחח. מאוד.
טוב, אני לא ממש מכירה את שקד.
הייתי איתה בשבט בכיתה ז-ט, והיא פשוט מקסימה ומתוקה באמת.
היא למדה בבית ספר ממש ממש לא דוסי בכיתה ז-ח ורק היא הייתה שם דוסית אבל ממש דוסית, ואז בכיתה ט עברה לאולפנה דוסית (ניסתה להתקבל לכמה אולפנות, רק אחת קיבלה אותה וזה היה ממש קשה עבורה אבל העיקר שבסוף התקבלה לאולפנה), והיה לה ממש טוב שם.
זה היה פנימיה מלאה ולא ממש יצא לי לראות אותה אבל כשדיברנו היא הייתה מהממת וכל כך מאושרת ומדהימה.
ואז באמצע כיתה י' בערך היא נהייתה חילונית. ממש.
גופיות, חילול שבת, עברה לתיכון חילוני באיזו עיר (אבא שלה גר שם, ההורים שלה גרושים ואבא שלה חילוני) עם בנים.
היא ניתקה את הקשר עם המשפחה של אמא שלה והפסיקה להגיע לירושלים.
היא לא מאמינה בכלל בה' ואומרת ממש דברי כפירה קשים.
האמת, זה קשה לראות את זה. ואני ממש רואה את זה רק מהצד מאוד, כי אני לא בקשר איתה ולא מתראה איתה בכלל, כך יצא.
היא מקסימה באמת, אבל כל כך כל כך השתנתה. וזה מטורף.
