גם בעניין שר הטבעות..

מרחמים שם מלא.. ובעיקר על גולום במלא סיטואציות שהוא מנסה להרוג או לבגוד והיה צריך לחסל אותו..

וזה מצטייר כאילו זה היה טוב כי היה שמור לו תפקיד לסוף, או כאילו יש בו עדיין קצת טוב בפנים ולכן ראוי לשמור עליו בחיים..

וכאילו בזכות הרחמים האלו הכל היה טוב בסוף.

@אורה2x מה את קוראת פתאום שר הטבעות??

קשי עורף, עזים שבאומות וכו'.

כלומר העניין של גומלי חסדים, רחמנים וביישנים, זה דבר עמוק שיהודי חושף ע"י התורה והמצוות. אבל העור החיצוני עבה

אין ספק שזו מידה מורכבת.
למעשה, עם ישראל מוגדרים בחז"ל כ"גומלי חסדים ביישנים ורחמנים".
כלומר, זו מידה שטבועה בעומק נפשו של העם.
אבל- כל מידה, צריכה איזון. לכן היא נקראת מידה- יש מידה נכונה של שימוש בה.
עומק הרחמים היא ההבנה שלכל דבר בעולם יש שורש אלוקי שהוא בהכרח טוב, ההבנה הזו
מאפשרת להסתכל מעבר לקליפה החיצונית ולהבין שהיא רק עוטפת נקודת אמת ואור.
להסתכל על ילד שעושה דברים לא טובים ולהבין שבאמת בתוכו יש עומק של טוב, שפשוט חסום כרגע,

ומתוך כך לפעול זו דוגמא למידת הרחמים. 

יש שני צדדים נפולים לרחמים- לא לרחם על הראויים לרחמים ולרחם על שאינם ראויים.

הצד הראשון נגיע מתוך ההבנה שאם הדבר מתחיל מנקודת טוב שורשית- היציאה מהנקודה הזו היא בחירה
שלו. כלומר, "הוא בחר בזה" ולכן הוא לא ראוי לרחמים. שהרי לכולם יש התמודדות- אז למה לרחם עליו? 
זה צד שמונע מהרחמים להתממש, כי הוא למעשה טוען- זה לא שייך לרחם כלל.
הצד שאת שואלת עליו אני מניח הוא, לרחם על רשעים. כלומר, להכיר שגם את הרשעים הגדולים ביותר, 
הנחה בעומק העניין האלוקי, וגם בהם יש ניצוץ מסויים של טוב, שפשוט התבטא בצורה שגויה.
ואז מרחמים גם על מי שאין ראוי לרחמים וזה דבר מזיק מאוד. 

הבעיה פה היא לא עצם הרחמים, אלא המחשבה\הרגשה האישית של האדם על איך צריך לבטא את הרחמים הללו.
אם ניקח אדם שחילל שבת במזיד, עם עדים והתראה, דינו מיתה בבי"ד.
מהצד הראשון "ושפטו העדה... והצילו העדה" כל עדה שאינה מחפשת להציל- אינה יכולה לתת דין בנושא הזה,
כדי להימנע הנפילה הראשונה של הרחמים. אבל מהצד השני קשה לאנשים לחשוב שהריגתו בסקילה היא דבר שקשור לרחמים, אלי אפילו יהיו מי שיגידו "תרחמו עליו, אל תהרגו אותו", אבל אם באמת אין צד להציל אותו, אז הרחמים עצמם דורשים את מיתתו בסקילה.
זה אולי נשמע לנו לא הגיוני, אבל החטא מתחיל כשאדם מעדיף את דעתו על דעתו של הקב"ה.
וכאן מגיעים לנפילה הגדולה של הרחמים בצד שמרחם על רשעים- הם מתבטאים בצורה מקולקלת ומזיקה, כי החוטא זקוק לכפרה ולתשובה, זה מתוך רחמים כלפיו שיש לו דרך תשובה, שתלויה לעיתים במיתה(כמו שכותב הרמב"ם שמי שראוי למיתה מסויימת התשובה תלויה לו עד שימות בה), ולכן המעשה הרחום ביותר כלפי מי

שהתחייב מיתה זה הריגתו במיתה הראויה לו.
כמו שאול ועמלק, החטא של שאול לא היה עצם השארת אגג, אלא שהוא הפעיל "שיקול דעת" על דברי הקב"ה,

כמו שמופיע על הלימוד של דואג האדומי לשאול "אם גברים חטאו, מה נשים חטאו, אם נשים חטאו מה טף חטאו, אם טף חטאו מה בהמות חטאו"- כלומר, הבחירה בשיקול הדעת האנושי לעומת שיקול הדעת האלוקי הוא פוגם את המידה של הרחמים.

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡