יש ימים עוברים בפחד
ואנחנו כאבודים
זאב בודד נוהם ביער
אחוז בבהלת אימים
לילות שלמים בצער
והדאגה לעתיד
אנחנו נמצאים בפער
מהשקט המתמיד
יש תקופות משבר
בהם אי אפשר לנשום
ואף אחד לא מתעורר
מהסבל של היום
עכשיו, יש תקופת משבר
ואנחנו צריכים
להמשיך לנסות
כשהולכים הישר לאושר
יש בדרך תקלות
ויש פה איזה עוצר
שמפריע לי לקוות
שמחר ידלק שוב אור השמש
והלבנה תפציע
ואז כולם יראו
שניסינו, והצלחנו
כשהעולם מסתנוור
מהייאוש הבא
וקשה להיות יותר
ממה שכל אחד ציפה
עכשיו, זה הזמן שלנו להתעורר
ואנחנו צריכים
להמשיך לנסות
חייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול
