עולם הפוך ראית
עולם של ילדים שבורים
בתוך רעש שלא פוסק
ביחד עם אינספור צבעים.
זה מתחיל בשניות
ומסתיים במילים
מתפרץ ברגע של נחת
ונעלם במרוצת הימים.
יכול להיות שאפשר
לעבור ככה עוד שנים
עד שיום אחד זה יגמר
ונתחיל חיים אחרים.
אבל הלוואי שלא כך
הלוואי שאפשר אחרת
כי לגמור ולגמור
זה בכלל לא הסרט.
לכולם כואב הרעש
ואין אחד שלא מחפש
אבל לא יודעים איך לגעת
בבפנים שמתחספס.
הבור הכואב הזה
יכול להתמלא בשטויות
אבל ככה יכאב תמיד
ככה לא נצליח להרפות.
מותר להקשיב ללב
ולהסתכל לשאלות בעיניים
ואם אין תשובות ברורות
תביט לרגע בשמיים.
והלימוד המושלם
קצה החיים האמיתיים
זה לברר משמעות
זה לצקת עומק בימים.
רק תיתן לזה חשיבות
ורגע שישקע בך ויכונן
עולם אחר בקרבך
עולם שבו תרגיש שלם.
