תחביבים זה כל מה שיש לנו להציע?

מסכימה שצריך לבלום אותו בכל דרך, אפילו טיפשית, השאלה היא מה השלב הבא

זה כמו וייז.. פספסת את הפניה?  ישר הקב"ה מחשב לך מסלול אחר.  

רק צריך להמשיך לנסוע..

אבל מי אמר שיהיה לנו קל בדרך שהכתיב לנו?

זה כבר נחשב מסירות נפש  שזה דבר גדול מאד ומרים את האדם למדרגות עצומות

אף פעם לא לעצור..

יש על זה מאמרים שלמים בליקוטי הלכות

אם זה חשוב לך אני אחפש

מצד אחד-

איזה כיף שהתגובות פשוטות ואופטימיות, וזה באמת נכון במידה מסויימת.

קום, תעשה משהו נחמד, תפתח תחביב , לי היו בתקופות קשות ממש מנטרה שהייתי אומרת השכם והערב .. 

"אני __ , מאמינה בטוב העולם, אני יודעת שאני טובה והערך שלי לא תלוי בשום סיפור אישי או מעשה חיצוני.." וכו'.

ממש לעמוד מול המראה ולומר כמה אתה אוהב את העולם, את עצמך, לכתוב כל יום דברים טובים שאנשים עשו לך ושאתה עשית, וכמובן שה' עשה איתך.

מצד שני.(שהוא פחות מ10%! רוב התנועה הנפשית היא סעיף א'!)

לא בשקיעה, ולא במסכנות- להיות מסוגל להיפגש עם הכאב בנפש שלך.

יאוש לא מגיע סתם משום מקום. 

שוב.. מניסיון, אני התחלתי לצאת מזה רק שהפסקתי לפחד . כשהסכמתי להקשיב לקולות שצפו בי (והם היו מבהילים קצת).

זה טוב!

זה מלמד אותך לאהוב אותך תמיד.

ולהיות מסוגלת להכיל באמת.

ולהקשיב. ולהקשיב לאחרים שיש להם כאבים.

וזה הופך אותך לבוגר\ת יותר.

ולחוות דברים לעומק.

הייתי לעיתים יושבת שעות במיטה ובוכה, זה כואב מאד! וקשה. אבל כל הזמן היתה שם תפילה, שהקב"ה יאיר ויפתח ושהכל יהיה בסדר.

להוסיף אמון גם. בעצמך, בה', בארץ ישראל..

נותנים לו מקום, לא בורחים, מכירים בו

ומה גרם לך לייאוש העמוק, אבל מנק' המבט שעולה לי כרגע, ז"א איפה שהייאוש שלך פוגש אותי ומזכיר לי ייאוש עמוק אצלי, אני למדתי להכיר בו ולהשלים איתו ואז נפלתי עמוק אבל זו ירידה לצורך עלייה. וזה היה לי עדיף עשרת מונים מפעם אחרת שחשבתי שהכל בסדר והתגברתי עליו ואז ליפול בבום.

המוח, ככל איבר אחר, יכול להיות חולה. כמו שיש מחלה של הכליות, או של הלב, או של הריאות ,או של הכבד וכו' תיתכן מחלה של המוח. מכיוון שכל האיברים תלויים במוח, וגם המוח עצמו, ואפילו מי שאנחנו, המוח הוא אולי הדבר הכי מסובך בבריאה. לכן, לא פשוט להיות רופא מוח. בכל זאת, הרבה פעמים הרופאים והתרופות עוזרים לבריאות הנפש. עדיף להיעזר בהם מאשר לשקוע ביוון מצולות.

אסיים באיחולי בריאות, גופנית ונפשית, ובהצלחה.

אבל, אם בן אדם נכנס למצב של יאוש בלי סיבה נראית לעין, רצוי מאוד שיפנה לרופא. אחרת, הוא עלול להידרדר עוד יותר ולהכניס את עצמו למצב של סכנה. גם אם לא, למה לסבול סתם?

כי אם זה מסיבה אמיתית, זה רגש טבעי ולפעמים דוקא התרופות הן הסבל האמיתי (קרא על תעשיית התרופות)

בס"ד

זה בכל זאת תרופות כימיות שמשחקות עם המוח.

אז נכון, יש שזקוקים להן, אבל לא כולם. 

עבודה מול פסיכולוג יכולה בהחלט להביא תוצאות גם ככה.

בכל מקרה, מומלץ שהיא תפנה לעזרה מקצועית אבל זה ממש לא חייב להיות פסיכיאטר.

[כמובן כל הנ"ל זה בהנחה שזה ייאוש מתמשך ושהיא כבר לא יודעת מה לעשות איתו].

בס"ד

פסיכיאטר הוא זה שרושם תרופות.

ללכת לפסיכולוג זה לא דבר רע ולא צריך להיות בדכאון קליני בשביל זה.

פסיכולוג זה אדם שהולכים אליו כשמחפשים מישהו שיהיה שם, שאמור לדעת מה לעשות. 

זה נורא נחמד לומר שמספיק מישהו שמבין אותך, זה לא ככה במציאות. 

פסיכולוג טוב שאתה מתחבר אליו יודע גם לשקף לך ולהביא אותך למקומות בעצמך שאדם אחר לא בטוח היה מצליח.

בדיוק כמו שהולכים לרופא כשיש שפעת ככה הולכים לפסיכולוג כשיש כאב נפשי.

לא כדאי להציג את זה כדבר רע, להפך, זה דווקא ראוי להערכה שאנשים הולכים ועוזרים לעצמם.

בכל מקרה אל תבלבלו בין פסיכיאטר לפסיכולוג.

פסיכיאטר זה בהחלט משהו יותר קיצוני, אבל פסיכולוג זה ממש סטנדרטי [גם פסיכיאטר זה סטנדרטי אבל זה מערב תרופות כימיות בד"כ].

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.