#בוקר טוב עולם

#פתח תקווה

#משרד הפנים שילכו לעזאזל. שעותתתתתת ועוד אין ת.ז.

#אין בגדים לתאיר.

#הביתה בעייפות.

#בייביסיטר לילדות מתוקותתת לאכול אותן.

#מסיבת סיום של אחותי בכיתה ח'

#לבוא לבי"ס כבוגרת זה קול

#היא כבר נשואה והיא נשואה עם ילד

#לדבר  איתה

#ההצגה

#מורות, מורות, מורות.

#אנשים ישנים רצח.

#היא אמרה שהיא תשכנע תמנהלת של טליה לקבל אותי שוב כדי שתהיה לה חברה לטרמפים נראה אותה

#וואהלי אני עייפה.

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול