לתלות סטיקרים,לכתוב על התיק,לקשקש על הקלמר,לחייך,ולפזר את זה לכולם,את ה"הכלטובה"הזה,
זה שכתוב בכל מקום,שנמצא תמיד שגור על השפתיים,מוכן לצאת בכל רגע אפשרי,בצורה פיזית,ווירטואלית,דרך המחשב וכאלה..
עדיף לא להגיד ולא להאמין, או להגיד, לא להאמין, ומתוך שלא לשמה בא לשמה??
זה תמיד גם לי ממש היה מפריע, כאילו אם אתה לא שמח- אל תגיד! זה ניראה לי באיזשהו מקום סוג של צביעות. מעמיד פני שמח בעיני כולם, כשבעצם אתה מרגיש רע בתוך הפנים..
אבל, יש משהו במשפט "מתוך שלא לשמה בא לשמה". אם מחייכים, ומשננים לעצמך שבאמת הכל לטובה. צריך ללמוד, להעמיק, ולחפש.
דיברתי פעם על המשפטים ההאלה עם מדריכה שלי, והיא אמרה משו מאוד נכון: היא הייתה מאחלת לחברות שלה בימי הולדת וכדו', שיהיה להן הכל לטובה. יום אחד היא שמה לב, שזה לא האיחול המתאים- האיחול המתאים זה שנזכה לראות שהכל לטובה. בתכל'ס צריך רק לפקוח עיניים ולראות שזה באמת נכון, אולי "לא הכל טוב" אבל "הכל לטובה!" וזה כן נכון. אנחנו לא מצפים שכל החיים שלנו יזרמו על מי מנוחות, אבל כל מה שקורה הוא לטובה, למן הקידום שלנו, ולמען שיהיה לנו בתוצאה הסופית טוב!
בהצלוחס!
בס"ד
המשפט שבכותרת, הוא אחד העקרונות המרכזים של "ספר החינוך". אדם שעושה פעולה מס' פעמים רב, מחנך את עצמו לעקרון ולעניין שמאחורי הפעולה הזאת.
אדם שמתרגל לחשוב שהכל טוב, באמת יחשוב שהכל טוב.
ודבר נוסף, קשה להסביר את זה בשכל אבל הדיבור והמחשבה של האדם משפיעים על המציאות. אדם שיחשוב טוב באמת המציאות תשנה ותהיה טובה!!!
רק הארה קטנה:
צריך גם לפעול מעבר למחשבה טובה. לא מספיק רק לחשוב טוב.
דוג': היה לי מבחן כלשהו [ולאו דווקא עיוני] ולא כ"כ הרגשתי מוכנה אליו. אבל אמרתי- אני אגש, מה כבר יכול להיות? אני אחשוב טוב ואסמוך על הקב"ה ובע"ה יהיה טוב!
ו..לא. לא עברתי.
העניין הזה של "תחשוב טוב יהיה טוב"- לא צריך להיות האופציה הראשונה. אלא רק אחרי שמיצינו את שאר האפשרויות, ועשינו 'התערותא דלתתא'. [ככה כותבים?]
מקוה שהובנתי.
ב"הצלחה!
שהמשפט הזה"הכל לטובה" הוא לא ממש נכון..המשפט הנכון הוא "כל מה שה' עושה-הוא עושה לטובה" ומכך שהכל לטובה..אבל שזה יהיה ברור שהכל בא מידי ה ולכן זה חייב להיות לטובה..גם אם קשה לפעמים להאמין וגם אם את מרגישה צבועה כשאת עושה אתזה(שאגב,גם לי זה מפריע לפעמים)את חייבת להמשיך לנסות עד שאיזה פעם אחת זו תהיה שמחה אמיתית מתוכך ולא מהכרח..
בהצלחה חברה=)
בס"ד ליקבה"ו
אכן, מתוך שלא לשמה יבוא לשמה, אבל זה רק בתנאי שהוא לא שוקע בשלא לשמה, כי אדם כזה, כבר אמרה הגמרא- טוב לו שנהפכה שליתו על פניו (במילים אחרות- לא נולד). אם אדם מתחיל עם מילי דשטותא כדי לצאת מעצבות ונשאר בהם זו בעיה, אך אם הוא עובר מתוך כך לשמחה אמיתית ופנימית אז הדברים במקומם.
זה נכון שהכל לטובה, אך לפני שמודיעים את זה לעולם והופכים את זה לאקט חיצוני ויפה, אולפניסטי במידת המה, כדאי להפנים, כדאי לחיות את זה. לא שאסור להגיד את זה עד שחיים את זה, אבל אדם שתולה את זה בכל פינה ולא מאמין בזה, נמצא בבעיה.
תנסי לנסות לראות איך זה עובד בעולם, ללמוד את זה, להפנים, ליישב על הלב, רק לאחר מכן תתחילי להפיץ. לפני כן תאמרי, תכתבי קצת, אבל רק על אש נמוכה, כי חשוב שעיקר האש תבוא מבפנים.
אם תרצי קצת פירוט על איך ליישב את הדברים על הלב- http://kipa.co.il/noar/ask_show.asp?id=171370
בהצלחה
"הכל לטובה" - אנ לא חושב שזה מונח שאפשר סתם לזרוק אותו. הכל לטובה, פירושו שאת עושה את כל מה שקורה לך - למשהו טוב.
לא הכל טוב בעולם. יש דבר שנקרא רוע. קראי לו "שטן" אם תרצי. לא קיים כוח אחד שקוראים לו "טוב" ורק הוא בשטח. יש משהו שנקרא "רע". לדברים שהרוע עושה, אנחנו קוראים "דברים רעים". ביכולתך, להפוך את הדברים הרעים לדברים טובים. אם תעשי את זה הרבה פעמים, תוכלי לומר שאת עושה "הכל לטובה".
לומר ש"כל מה שקורה זה טוב" - זה שגוי*. לומר "כל מה שקורה - אני אעשה שיצא ממנו משהו טוב" - זה המשפט הנכון.
מי שמרגיש שהוא הופך דברים רעים לדברים טובים - שיתלה בשמחה סטיקר של הכל לטובה. מי שלא עושה את זה, ומנסה לשכנע את עצמו באמצעות דקלום "הכל לטובה" פעמים רבות ביום, לא יגיע רחוק.
אז בואו ננסה להפוך כל דבר לטוב, ואז נוכל לומר כולנו בפה מלא ובאמונה: הכל לטובה.
בברכה,
עוזיה.
*אמנם, יש שאומרים שבאמת כל מה שקורה זה טוב, אבל אלו דעות מועטות.
אוהבת את אבאבס"ד
לא רק בתליית סטיקרים, אלא גם בלשנן את זה כל היום "הכל לטובה" "ישתבח שמו" "טאטע!" כל אלה מילים שאני מזכירה אותם במהלך היום ואת יודעת מה? אפילו שאני רק אומרת אותם- אני מושפעת מהם.
יש לי חברה שהיא תולה על הדלת מול המיטה שלה כל מיני משפטים של "איזה טוב ה'" "כל מה שעושה ה'- הכל לטובה" "אני שואפת להתעלות ברוחניות" כל מיני כאלה. כל הדברים האלה באים מתוך כתיבה על הדף אבל הם משפיעים! אם לא במודע, בתת מודע. זה מתחיל משם, התת מודע קולט את זה וזה מתחיל להשפיע. וגם כח החשיבה פועל פה. כשאדם אומר וזורק משפט לעולם העולם מקבל את המסר וזה משפיע, לא רק עלייך אלא על כל העולם. פשוט אנחנו לא קולטים את זה.
כל חשיבה, יצירה בריאה משפיעה על העולם, כי עובדה- היא פה. לכן כל החשיבה הזאת שהכל לטובה, על סטיקרים או סתם לשנן בעל פה זה גורם לאיזה שינוי במציאות בה אדם חי. זה משפיע עליו עד כדי כך שהוא יכול להרגיש את זה.
פעם אחת חזרתי מסיבוב שערים ועליתי בטעות על קו 2 כי איזה אישה אחת אמרה לי שזה קו 2! ואז בכלל התברר שזה היה קו אחד! והסתבכתי שם..והייתי חייבת להגיע מהר לתחנה מרכזית כי הקו האחרון שלי היה יוצא משם..! בקיצור התעצבנתי על האישה הזאת וכעסתי..ונלחצתי שלא יהיה לי קו לחזרה הביתה..אך פתאום תפסתי את עצמי ואמרתי "חשיבה חיובית" לחשוב מחשבות טובות. עצם החשיבה שלי היא שולחת סוג של מרתע לעולם. כל חשיבה חיובית משפיעה. מחשבה הוא כח אדיר. ובאמת התחלתי לומר לעצמי "אין! אני מספיקה את הקו ויהיה מה! אני חייבת להספיק אותו וב"ה לא רק שאני אספיק אלא יהיה לי זמן אפילו לקנות אוכל (חח)" ובאמת..כשהגעתי לתחנה..באמת הספקתי לקנות אוכל ולרוץ לקו שבדיוק הגיע
אז מה רציתי להגיד בכל זה, שאם אדם מרגיל את עצמו, אפילו אם הוא האדם הכי לא שחושב חיובי, אם הוא רגל את עצמו לכתוב את זה בסטיקר או לתלות על התיק- זה משפיע, ועוד איך משפיע. ואני חושבת שכדאי לכתוב בכל מקום "הכל לטובה" "הכל טוב והכל לטובה"- זה חודר, באמת. אם לא למודע, לפחות לתת מודע.
שנזכה!
את לא יכולה לומר--"אני לא אפסיד את האוטובוס ויהי מה...". הביטחון בה' הוא לא "רק אם אספיק"...
את צריכה להאמין--שהטעות הזו כוונה משמיים עבורך וה' סובב את זה ולכן לא תתעצבני על ה"שליחה" שלו...- ולהתפלל שה' יעזור לך להספיק להגיע לאוטובוס...ושאם לא תספיקי-זה יצא בסוף לטובה.
את צריכה להאמין שאם הפסדת- זה בעזרתו יתברך יצא לטובה-- כי הכל מאיתו...
ה' לא "חייב לנו"... הוא מסובב את העניינים בצורה מופלאת הנשגבת מבינתנו--
את צריכה לחשוב לעצמך-- למה ה' סובב שאגיע דווקא לכאן? אין שום דבר בלי סיבה--...בעזרת ה' זה יהיה רק לטובה--
אבל לא לשכוח לדבר אליו ולבקש ממנו שתספיקי--ושיהיה הכל לטובה.
ברכה והצלחה לכולנו...
אדם שיש לו מסוגלות עצמית,שמאמין ביכולות שלו להצליח,ובמילים שלנו-חושב טוב,
יעשה את מירב המאמצים להצליח במשימה כלשהי,רוב הסיכויים שכשמתאמצים ם מצליחים..
מכאן הגיע ה"תחשוב טוב,לכן-בגלל שניסית והשקעת גם-יהיה טוב.
וככה גם היפך,בנאדם ללא מסוגלות עצמית,שחושב רע-שלא מאמין ביכולות שלו לבצע,לעשות,להאמין,ליצו ליזום וכו'..
לא ישקיע מאמץ כי "גם ככה לא אצליח",ומי שלא ישקיע מה הם הסיכויים שיצליח בדבר..?
אא"כ יש לו פוקס..
אני מחפש מקורות לנושא בכותרת. אשמח לכל הפניה, גם אם זה רק לפרק יחיד בתוך ספר.
אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
תודה
תודה לGEMINI
שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".
שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה
לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא
אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)
(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)
יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה
ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י
סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך
א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)
ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)
לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים
חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש
"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16
פירוש נוסף-
בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה
[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17
כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)
הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...
לט אבות מלאכה שאסורות בשבת נעשו לצורך בניית המשכן.
לשם מה נצטרכו בבניית המשכן למלאכות של הכנת הלחם?
זורע, חורש, קוצר, מעמר, דש, זורה, טוחן, מרקד, לש, אופה?
@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.
@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.
(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת 
)
רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות
האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו
מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן
וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ
בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.
הכי שיש ביהדות.
בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו
כְּקֶדֶםאחרונהשאלה ממש בסיסית.
לפעמים אני רואה בקבוצות שו"ת בווצאפ שאלות על קיום מצוות שילוח הקן ואני מבין שניתן לקיימה גם בימינו.
טשמח להבין האם זה אומר שהשואל בהכרח מעונין לאכול את הביצים שבקן?
גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש
הם רוצים לקיים מצווה
בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים
מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.
אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.
זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.
ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?
למה צריך את זה? בוא דבר.
וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא
