רק בנות, נראה לי שמי שרוצה יכולה לבוא אבל לא כדאי לכן,
כל החרדיות שם יסתכלו עליכן כאילו נפלתן מהירח, (חוץ ממני כמובן)
בהצלחה לי
רק בנות, נראה לי שמי שרוצה יכולה לבוא אבל לא כדאי לכן,
כל החרדיות שם יסתכלו עליכן כאילו נפלתן מהירח, (חוץ ממני כמובן)
בהצלחה לי
שִׁירָהחבל שלא עידכנת אותנו ![]()
...
בהצלחה אהובה!
זריחהפעם הבאה בע"ה!
חמדמדה
זריחההיה ממש טוב ברוך ה'
נפרדתי מהמנהלת וראיתי את המורה שלי מכתה ה', היא לא ממש זכרה אותי אבל אמא שלי הזכירה לה , ההיא אמרה שהייתי מוכרת לה
היו כמה שפנו אלי ואמרו לי שניגנתי יפה,אז אני מניחה שזה נכון ![]()
היה קצת מלחיץ בהתחלה אבל לגמרי עברתי את זה מצוין
אז שנה הבאה תואר במוזיקה
מגניב!
כהרגלך בקודש, לא צילמת, נכון?
את יודעת שאם היינו באות איתך, היית יוצאת עם מאה תמונות לפחות.
לא בכל יום את מנגנת בקונצרט ...
לא נורא פעם הבאה ![]()
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)