באיזה סרט הבצפר הזה חי שההתוועדות הזאת מעניינת??? ואחר כך עוד המורה צועקת עלי...
מזל שמחר אני מסיימת איתה
למרות ש.... ממ.... לא היינו בה....
אבל החלק הראשון באמת היה נורא. בשני הייתי לבדי
ובשלישי........
סניורהההתחלה זה היה סוג של התוועדות וזה היה משעמם![]()
אבל איתך היה כיף ובסוף עם המורה הזו![]()
![]()
סניורהלא הייתי שורדת עוד יום אחד אפילו![]()
אבל זה לא רלוונטי. אלא אם היא תעלה איתכן..
![]()
שושנה בין החוחים
סניורהיואוו... במציאות מזה לא...
לא נשמע בכלל
את יודעת זה ממש בקטע הטוב!
הבנתי שבקטע הטוב, אבל אני ממש לא בן אדם מצחיק...
מעניין למה זה נראה ככה![]()
מעניין אם זה עובד
חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)