בס"ד

צוואות בני יעקב- הצוואות הן קובץ כתבים סיפוריים חוץ-יהודיים. בצוואות מתוארת דמותו של יוסף כצדיק על סף המוות שמספר על חייו ובתוך כך גם על התמודדותו עם אשת פוטיפר. בתחילה, יצרה אשת פוטיפר דיסטנס ביניהם וגרמה לו לפחד ממנה ולרצות לרצות אותה כדי שתפסיק לרדות בו או פשוט כי מרוב זלזולה הערכתה הפכה לדבר יקר. מאוחר יותר, היא שינתה את יחסיה אליו תוך ניסיון לנצל את כניעותו לאחר שבירת הדיסטנס אך יוסף סירב לה בזוכרו את חינוך אביו ואף הסתגף בצומות ממאכל ומשקה (דבר בעל מאפיינים נוצריים יותר מאשר יהודים). בשלב השני ניצלה אשת פוטיפר את ריחוקו של יוסף מביתו והציקה לו (כאשר הביטוי "הצקה" מצביע על הטרדה שאין דרך להוכיח שיש בה כוונת זדון) בביקורים יומיומיים בלילות באמתלה של "אימוצו" לבן כי לה לא היו בנים וכך יצרה גם קירבה פיזית שנועדה לבלבל את יוסף. יוסף בתמימותו כפי שמתואר מתפלל עבורה שתלד אך היא ממשיכה לדחוק בו לזנות עמה ומשנגלות לו כוונותיה הוא מנסה להחזירה בתשובה מתוך צערו על שנכנעה ליצירה. בשלב השלישי היללה אשת פוטיפר את יוסף בפני בעלה בעוד שמאחורי גבו ניסתה להדיח את יוסף לזנות עימה בתירוץ שבעלה כה מעריך אותו שלא יחשוד בהם. יוסף מתמיד בסירובו מתפלל ומתענה. לאחר מכן, מחליפה אשת פוטיפר טכניקה ובאה ליוסף לשמוע שיעורי תורה ולאחר זמן מה מציעה לו לשוב בתשובה יחד עם בעלה בתמורה לכך שיהיה עימה. יוסף מתנגד פעם נוספת ואף מסביר לה את התנגדותו בטיעונים דתיים (שאותה הם כמובן לא מעניינים). לבסוף מציעה אשת פוטיפר ליוסף להרוג את בעלה כך שהוא יוכל לשאת אותה כדין ולרשת את כל הונו יוסף מסרב בזעזוע ומאיים לחשוף את כוונותיה והיא בתגובה מחניפה לו במתנות.

בראשית רבה- "וימאן ויאמר אל אשת אדניו הן אדוני לא ידע אתי מה בבית וכל אשר לו נתן בידי". בראשית רבה מבקשת לעודד עבודה בצמוד לתנ"ך כך למשל נאמר שם "אמ' לה מתיירא אני מהן אדם הראשון" בלא מקור וכך מאלצת אותנו לחזור לסיפור אדם הראשון ולמצוא שם את ה'הן'. בסיפור האדם הראשון המילה 'הן' נאמרת בהקשר לאכזבתו של ה' מחטאם של אדם וחוה חטא שלאחר מכן נענשו עליו בגירוש מגן עדן. לפי המדרש יוסף מפחד מלאכזב את ה'. דבר אחר- יוסף אומר הן אדוני ואשת פוטיפר חושבת שהוא מפחד מבעלה ומציעה להורגו עונה לה יוסף- לא מספיק שאהיה נואף אהיה גם רוצח? וכך מתבהר לנו שה"אדון" אליו התכוון היה בעצם מצפונו. דבר אחר- יוסף אכן כיוון "באדוני" לפוטיפר ואמר לאשתו שאם רצונה במין הרי אין שוני בין סיפוק רצונה איתו לסיפוקו עם בעלה ואם כן אין טעם להסתכן ("חלב עזים שחורות וחלב עזים לבנות אחד הוא")

בבראשית רבה לא מוצגת תמונה אחידה אלא שלושה פירושים שונים שאינם מתיישבים יחד לעומת תמונה חד ממדית של צוואות יעקב וזאת כי מטרת המדרש אינה לספר על עובדות היסטוריות ולא לפאר את יוסף בתיאורים מפליגים של צדיקותו (תיאורים שרחוקים מלהיות רגילים ואינם מעוררים הזדהות מצד הקורא) שלושת הפירושים פונים לשלוש סוגי אנשים הצדיק איתו ניתן לדבר על חוסר רצון לאכזב את ה' הבינוני שמזדהה עם המצפון והאחרון שרק הפחד להיתפס בעברה מטריד אותו. בכך מצליח המדרש להיות מחנך ולדאוג שכל קורא ייקח עימו מסר לחיים.

מחילה אבל מי לימד אותך את זה?? נודף ריח ביקורת.......

בס"ד

זה מקורס באוניברסיטה

הצוואות זה קובץ שלא התקבל ביהדות אז הגיוני שאם התכוונת אליו הרגשת באי נוחות

לא מסכימה עם הניסוח , ניחא. מחשבות מעניינות יש להם שם. 

בכלליות
בעיניי

התפיסה האקדמית "מוציאה את הנשמה" לדברי חזל הקדושים.

בס"ד

זה להשוות בין הקובץ הלא יהודי הזה למקורות היהודים ולהראות איך לעומתו למדרש יש ערכים חינוכים

(וכמו שכתוב שם יש הרבה ביקורת על הצוואות בין השאר יש שם מוטיבים נוצריים)

בס"ד

 קין והבל בראשית רבא כב- "ויאמר קין אל הבל אחיו בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" (בראשית ג, ח) ומה נאמר בשיח ביניהם? המדרש מציג מספר אפשרויות. הראשונה- שרצו לחלק ביניהם את העולם כך שלקין יהיה כל מה שמחובר לקרקע ולהבל כל מה שזז. (מי התחיל בשיח הזה? לכאורה קין אך אנו יודעים שבקורבנות לה' הבל החל בלתת את הצאן ואז קין נתן מפרי האדמה כך שלא ברור מי החל בחלוקה). אמר קין להבל שהאדמה עליה הולך היא שלו ענה לו הבל שבגדיו שלו אחד אמר התפשט והשני אמר עוף מתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו". בפירוש המוצג בפנינו אין הגיון בכלל וכולו נאמר במין ציניות שכן למה לחלק את שטח העולם כאשר ישנם כה מעט אנשים? ולמה לחלק בצורה כזאת כאשר לא ניתן להסתדר אם רק אחד מהדברים? גם כאן אין מטרת המדרש לספר מה קרה אלא ללמדנו מסר לחיים- אם חושבים קצת לפני מעשה ניתן למנוע צרות גדולות. אפשרות שנייה- אומר רבי יהושע בשם רבי לוי שהויכוח היה על חלוקת השטח, בתחמו של מי יבנה בית המקדש ומתוך הויכוח "ויקם קין אל הבל אחיו". הפירוש הזה מתבסס על המילה "שדה" בפסוק המקורי ונעשה הקיש בינה לבין הפסוק "ציון שדה תחרש" ממיכה בו המילה שדה פירושה בית המקדש. גם הפירוש הזה מלא באבסורד שכן לקין והבל לא היה כל ידע על בית המקדש ושניהם אפילו לא מעם ישראל. פירוש שלישי- לפי רבי הונא לקין הייתה תאומה ולהבל היו שתי אחיות (נולד בשלישיה) והויכוח נסב על מי יקבל את האחות הנוספת קין הבכור או הבל שנולד עמה ומתוך כך "ויקם קין אל הבל אחיו". לכאורה יש מחלוקת בין הפרשנים אך לא כך הדבר כי אין מטרת המדרש לספר עובדות היסטוריות אלא ללמד מוסר השכל.

לפי נחמה ליבוביץ המדרש מכיל את שלושת סוגי הרציחות בעולם: 1.קרקע, מיטלטלין = מאבקים על רכוש וטריטוריה. 2. בית מקדש = מלחמות על רקע דתי 3. תאומה יתרה= סכסוכים על נשים.

"ויקם קין" מפרש רבי יוחנן שהבל היה גיבור מקין וידו במאבק הייתה על העליונה. כאשר היה נותן קין תחתיו אמר לו ששניהם לבדם בעולם וכיצד יסביר את רציחתו לאביהם, מעורר את העניין של עלות מול תועלת שהיא מעולם ההקשרים שלו, לעומתו הבל "מתמלא עליו רחמים" ומשחררו. אז קם קין והרג את הבל. בין הבל לקין יש פערים בתפיסת העולם ועמדתו המוסרית הטובה של הבל אינה מעידה על מוסר דומה אצל קין. "טב לביש לא תעביד וביש לא ימטי לך"- כשעושים טוב לאיש רע הוא משיב ברע. המדרש כאן מנסה ללמדנו שיש להיות שקולים בהפניית רחמינו אל אנשים.

בס"ד

אני זוכרת כשלמדתי את זה והיה לי נורא קשה הרעיון שיש אנשים שלא נכון לרחם עליהם

שמעתי המון את מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמים ושכאלה אבל זה היה לי חדש

ובתפיסה שלי כל אדם יכול להיות טוב אם רק נותנים לו יחס טוב ואמונה אז ממש התווכחתי עם המרצה

אבל זה לא עזר לי

בסופו של דבר עמוק בפנים ידעתי שהוא צודק

יש אנשים שלא ראויים לרחמים

ובכל זאת אף פעם לא הפסקתי לרחם

בס"ד

מגילת אסתר- פרק א': בשנה השלישית למלכות אחשורוש נעשה משתה של 180 יום. שרשרת אירועים למערכת הפקידותית בה היו פגישות בנושאי מדינה תוך הצגת עושרו של אחשורוש לכולם. בשבעת הימים האחרונים מוזמנים כל תושבי שושן למשתה אחרון שמתאפיין בפאר גדול ובחוק שלפיו מותר לעשות הכל "כי כן יסד במלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש". במקביל לאחשורוש עושה גם ושתי משתה משלה. ביום השביעי כשהמלך שיכור לגמרי הוא שולח אליה את שבעת סריסיו ומבקש להביאה בכתר מלכות כדי להשוויץ ביופייה. מצד אחד בקשת הכתר היא ביטוי של היותה מלכה ועל מלכה להיות מכובדת מצד שני ההצגה של גופה לראווה מוזילה אותה. אחשורוש בשכרותו מערבב בין שני העולמות. ושתי מסרב להיענות להזמנה והפרשנים חלוקים בדעתם מדוע. מבין אלו שדנים אותה לכף חובה יש שאומרים שהייתה מוכנה לבוא 'לענטז' מול כל הגברים אך צמח לך קרן או זנב (אין הכוונה כפשוטו אלא קרן במשמעות חצ'קון או פגם גופנים וזנב כבעיה בבגד שלבשה). אחשורוש מתעצבן ומבקש את עצת יועציו. ממוכן מרחיב את הסכסוך למימד ממלכתי במקום אישי ומייעץ להחליף את ושתי (יש לשים לב שדבריו נאמרים בצורה דומה לדרך בה בישר שמואל לשאול על העברת המלוכה ממנו). המלך שולח איגרת לכל חלקי הממלכה שבה סיפור ושתי וצו המלך להיות כל איש סורר בביתו ומדבר בלשון עמו. רבא אומר שאמלא האיגרת הראשונה כשהייתה מתקבלת השנייה ישר היה טבח ולא היה נשאר פליט בישראל ויש להבין אמירה זאת. באגרת הראשונה יש כמה ליקוים שגרמו לעם לפקפק באחשורוש ואלו הם: א. אחשורוש מפרסם את סיפור השפלתו בידי אשתו ב. הציווי להיות כל איש סורר בביתו הוא אבסורדי משום שאפילו האיש הכי פשוט בעם שולט בביתו ונראה שהיחידי שלא הוא המלך עצמו. ג. השלטת שפת האב יכולה לגרום לקצרים בתקשורת בינו לבין אשתו בנוסף החינוך נעשה ברובו על ידי הא ואם היא תאלץ לדבר בשפה שאינה שגורה בפיה הרי שהילד יגדל באוצר מילים קטן ותהיה לו בעיה בהבעה ד. מדוע שאנשים ישליטו את שפתם בביתם כאשר המלך עצמו אינו משליט את שפתו בממלכתו? האיגרת כולה מציגה את אחשורוש באור לא מחמיא וכשבאה באיגרת השנייה שגם ככה מוזר (שכן מדוע להרוג עם שלם ללא צידוק?) האנשים האלימים שהיו מנצלים את האיגרת מידי בכדי לרשת את נכסי היהודים נרתעו והחליטו לחכות ולראות מה יצווה המלך.

נקודות לפרופיל אישיותי של אחשורוש לפי פרק א- 1. בזבזן (המשתה) 2. אינו יודע לשתות בצורה נכונה הראויה למלך 3. לא החלטי (נשען על עצת יועציו בנוגע לושתי) 4. לא חושב עד הסוף על מעשיו (תוכן האיגרת)

בס"ד

פרק ב':  אחשורוש מתפקח משכרותו ומתעצב על לכת ושתי יועציו מציעים לו לקיים מנגנון למציאת מלכה חדשה וכך נעשה. (הדבר דורש הוצאות רבות מאוד – איתור נערות שינוע לשושן החזקת ארמון נשים טיפוחן במשך שנה החזקת ארמון פילגשים וכו'). תקבולות לשוניות בפרק- אסתר ב, יב "כי כן ימלאו ימי מרוקיהן" בראשית נ "כי כן ימלאו ימי החנטים" התקבולת באה להדגיש את המימד המחפיץ בשנת ההתארגנות לפגישה עם במלך (כמו שהעיסוק בחניטה היא עיסוק בגוף בלבד שאין בו נשמה). 
אסתר ב'                                                 בראשית מ"א
"ויפקוד המלך פקידם בכל מדינות מלכותו"    "ויפקוד פקידים על הארץ"
"ויקבצו את כל נערה בתולה טובת מראה"    "ויקבצו את כל אוכל השנים הטובות"
"וייטב הדבר בעיני המלך"                         "וייטב הדבר בעיני פרעה"

התקבולות פה הן בין המערכת הפקידותית שנעשה בשושן למציאת מלכה למערכת לאגירת מזון לקראת הרעב שהייתה במצרים ונועדה להגחיך את אחשורוש שבניגוד ליוסף שניצל את כל המשאבים האלו להצלת מצרים והאזור אחשורוש ומבזבז סכומים דומים רק למען הנאתו האישית. בהמשך הפרק כתוב "ותלקח אסתר" וזאת כי לפי רוב הפרשנית מרדכי ואסתר היו נשואים והמילה תלקח מבהירה שאסתר לא הבאה לשם ברצון ולנאנסת בניגוד לנואפת מותר לשוב לבעלה. עוברות שלוש שנים של הוללות עד שאסתר מגיעה ומחליפה את ושתי (צריך לחשוב מה השפעת שלושת השנים הללו על הממלכה). במגילה נכתב שאסתר הייתה יפה ואילו חכמינו מכנים אותה ירקרוקת אין בכך כדי לומר שהייתה מכוערת אלא שנבחרה לא בגלל יופייה (אולי משום שבניגוד לכל המרצות היא הייתה קשה להשגה). "ויאהב המלך את אסתר" אחשורוש היה עם כל מועמדת במשך לילה אחד מקסימום 12 שעות אין זה זמן מספיק בכדי שתתפתח אהבה כל שכן כשאסתר אינה משתפת את המלך בדבר מעולמה. המלך מקיים למען אסתר משתה (משתה אסתר לא משתה נישואים היא מתחתנת הוא נותר חופשי). ומקבץ נערות שנית.

נקודות לפרופיל אישיותי של אחשורוש לפי פרק ב- 1.בזבזן (הפעם רואים זאת מין המנגנון למציאת מלכה) 2. ילדותי ("מתאהב" בכזאת מהירות). 3. תאוותן (עובר על כל הבנות וגם אחרי נישואיו כשהוא כביכול מאוהב "ובהקבץ בתולות שנית" כי חבל שכל אלו  יגיעו והוא לא יהיה איתם |מגלגל עיניים|)
 

בס"ד

פרק ג':  "אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן" גדל- כמו שמגדלים צמח. המן היה העשיר החדש בחצר המלכות וכתוצאה מקשרי הון שלטון במהרה הגיע למשרה גבוה בארמון. להמן שיגעון גדלות והוא דורש מכולם להשתחוות לו הדבר מעוגן בחוק וכולם משתחווים מלבד מרדכי. ישנם מספר פירושים הנוגעים לסיבת סירובו של מרדכי להשתחוות וביניהם- 1. כשהיו במדבר נתן מרדכי להמן אוכל ושתייה בתמורה לחתימה על מסמך (כנראה סוג של שטר מכירה לעבדות) ובגללו לא השתחווה. 2. להמן הייתה שרשרת עם עבודה זרה שאליה מרדכי לא רצה להשתחוות. המן מגלה את סרבנות מרדכי ובהבינו שהמחלוקת ביניהם היא מטה-פיזית רוחנית הוא מערב את הגורל. בהפילו פור יוצא חודש אדר (מה שלא טוב במיוחד להמן שנמצא בניסן מרחק כמעט שנה מהתאריך המיועד). כדי להשלים את מזימתו פונה המן למלך ומתחיל באמירת אמת בכדי לקנות את אמונו. "ישנו עם אחד מפזר ומפרד בין העמים בכל מדינות מלכותך" –אמת, "ודתיהם שנות מכל עם" -כאן משתהה ובודק את תגובת המלך, את האמירה הזו ניתן לפרש בשתי אופנים 1. שמצוות דתם שונות מהמוכר –דבר שנכון 2. לא מחויבים לחוק המלך –לא נכון, המן ממתין לראות אם המלך ימחה על האמירה הזאת ואם כן יטען שהתכוון לדבר הראשון אך אם לא ימחה סימן שהמלך נכון להקשיב לשקריו. "ואת דתי המלך אינם עשים ולמלך אין שוה להניחם" –שקר מוחלט. המן מצייר את היהודים כסוג של משפחת פשע מאוד גדולה המפוזרת ברחבי הממלכה וחותרת תחת המלך ומראה נכונות לשלם בעד פתירת הבעיה הזאת למען המלך אך המלך מוותר על השוחד ומגיש להמן את טבעתו. החוק יוצא החוצה "והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה"

נקודות לפרופיל אישיותי של אחשורוש לפי פרק ג- 1. מקיים קשרי הון שלטון 2. קל לשכנוע 3. מקדש את החוק מצד אחד ומצד שני מפקידו בידי המן כלאחר יד (בנתינת טבעת המלך).

בס"ד

פרק ד': מרדכי מגלה על הגזרה ולובש שק ואפר. אסתר ששומעת על התנהגותו נחרדת ומיד שולחת לו בגדים אך אינה שואלת מדוע מתנהג מראש בדרך כזאת מרדכי דוחה את עזרתה והיא שואלת אותו לבסוף מה קרה. מרדכי מספר לאסתר על הגזרה החדשה שיצאה ועל כך שהוא מצפה ממנה לטפל בעניין. אסתר מזכירה למרדכי על מנגנון השמירה על המלך שברירת המחדל שלו היא שאם אין אישור כניסה הורגים את מי שבא לחדר המלך (אלא אם המלך מגיש לו את שרביט הזהב). מרדכי עונה לה בחריפות שאם לא ממנה תבוא הישועה היא תבוא ממקום אחר. אסתר מתעשתת ומבקש "לך כנוס את כל היהודים" " וכאשר אבדת אבדתי – בעולם הבא לא תהיה עוד אנוסה ולא תוכל לשוב לבעלה ותחשב לחוטאת או בעולם הזה תמות.

בס"ד

פרק ה': אסתר נכנסת למלך לאחר שלושת ימי הצום והוא מושיט לה את שרביט הזהב. יש להניח שהיה מופתע מאוד שכן עד כה אסתר לא יזמה כל מפגש איתו ותמיד התחמקה ממנו בעת הזאת לאחר ניסיון ההתנקשות של בגתן ותרש כל חריגה מהנורמה מבהילה אותו. ביודעו שבאותה מידה שהושיט לה את שרביט הזהב יכול שלא להושיט והייתה מתה הוא מסיק שהיא באה בגישה של הכל או כלום. אנשים שבאים בגישה כזאת הם הכי מסוכנים כי אין להם מה להפסיד אך אסתר מלכה וטכנית יש לה הרבה מה להפסיד מכך הוא מסיק שיש מי שמציע לה יותר משיש לה ומחניף לה בהצעת עד חצי המלכות כדי להעבירה לצד שלו ולגלות מי עוד לוקח חלק במזימה נגדו. אך אסתר מבקשת רק שיבוא לסעוד איתה עם המן ובכך גורמת לאחשורוש לחשוד שהמן קשור בחתירה נגדו. המשתה נערך ואחשורוש קצר רוח לראות מה תהיה ההתפתחות אך אסתר אוכלת בנחת ומורחת אותו במשפטים ארוכים "ותאמר שאלתי ובקשתי" ולבסוף כל שמבקשת הוא ארוחה נוספת ומשמרת אותו במצב לחוץ. המן יוצא מהמשתה מרוצה אך בדרך פוגש במרדכי ששוב אינו משתחווה ומתעצבן עד כדי אמירת "כל זה איננו שוה לי" זרש אשתו מציעה לו לבנות עץ תליה גבוה כדי שישחרר את האנרגיות על נקמתו.

נקודות לפרופיל אישיותי של אחשורוש לפי פרק ה- 1.פרנואיד 2.ערמומי וחכם (מבצע צעדים בכדי להעביר את אסתר לצד שלו ולהבין מהם פרטי המזימה)

בס"ד

פרק ו': אחשורוש לא מצליח להירדם מרוב הלחץ וחושב על כך שאם יש מזימה כזאת בטוח יש אנשים בארמון שיודעים על זה. הוא מניח שהם לא מספרים לו כי לדעתם זה לא ישתלם להם ולכן מבקש לראות בספר הזיכרונות שלו מתי לא השתלם למישהו לעזור לו ומגלה שמרדכי לא קיבל גמול על הצלתו. בינתיים הוא שומע רעשים של החצר ומתברר לו שזה המן שמרעיש מזמין אותו להיכנס ומבקש את עצתו בדרך לגמול "לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" המן בחשבו שהכוונה אליו מציע להלביש את האיש בבגדי מלכות ולהרכיבו על סוס המלך. אחשורוש מתלהב מההצעה ומצווה על המן לעשות כן. תקבולת לשונית-  בטקס החליצה נאמר "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו" משפט עם דמיון לקריאת המן "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" התקבולת באה להזכיר לנו שאף שהטקס הזה נראה חביב הוא לא נעים כלל וכלל כמו שהחליצה אינה נעימה וזאת כי המן הוא שר בכיר בממשלה ולא טוב למרדכי שיזכר לו שהמן הושפל על ידיו זה דבר אשר מזמין נקמה כמו כן עד כה המן היה חביב המלך והשפלה כזאת מבלבלת את הציבור כולו. הצ'ופר של אחשורוש לא באמת עושה את עבודתו ובסופו של דבר רק מוציא אותו טיפש. המן שב הביתה מושפל ומספר לאוהביו את אשר קרא לו והם משיבים שאם מרדכי הוא יהודי אין לו סיכוי לגבור עליו. בעוד הם מדברים שלחי המלך באים לקרוא להמן למשתה השני.

נקודות לפרופיל אישיותי של אחשורוש לפי פרק ו- 1.לא חושב על דברים לעומק (ומעיד על כך הצ'ופר הלא ראוי).

בס"ד

פרק ז': במשתה השני חושפת אסתר שסיבת הפגישה היא שעמה בסכנה אחשורוש מופתע ושואל מי עשה זאת ואסתר מצביעה על המן. אחשורוש יוצא לחצר המלך כועס ומבולבל על כך שכל הקונספירציה שלו נהרסה ברגע כשהוא שב הוא רואה את המן למרגלות אסתר ומסיק שהוא מנסה לגעת במלכתו תוך שהוא מתחמם בעצביו על המן אחד ממשרתיו מגלה לו שהמן גם בנה עץ תליה למרדכי אוהב המלך. בכעסו מצווה אחשורוש על תלייתו של המן על אותו העץ.

נקודות לפרופיל אישיותי של אחשורוש לפי פרק ז- 1.לא עוסק ברצינות בענייני ממלכתו (כיצד הוא מופתע מדבריה של אסתר? הלא הוא זה שאישר את השמדת העם! כנראה אפילו אינו זוכר את זה) 2. קל לכעוס 3. פועל מתוך כעס ללא בירור אמיתי של הסוגיה. (מוציא להורג את המן בסופו של דבר לא בגלל מעשיו האמיתיים אלא על אונס שלא קרה).

בס"ד

פרק ח': המלך מעביר את נכסי המן לאסתר. מרדכי בא לארמון לאחר שאסתר גילתה למלך שהוא דודה. אסתר מתחננת לביטול הגזרה ואחשורוש נותן למרדכי את טבעתו כדי שיחוקקו חוק פתרון אך אינו מוכן לבטל את החוק הקודם. מרדכי ואסתר מצווים על היהודים להתקהל ולהתגונן ביום הגזרה (וזאת מדינת חוק ולכן מחוקקים בה מלחמת אזרחים מסודרת |מגלגל עיניים|) מרדכי ממלא את מקום המן. היהודים שמחים והגויים מפחדים מהם.

נקודות לפרופיל אישיותי של אחשורוש לפי פרק ח- 1.שוב קל דעת בנתינת הטבעת 2. מראה שוב דבקות כמעט דתית לחוקים.

בס"ד

סיכום- מגילת אסתר מציגה את סיפור השלטון בעולם. ממלכת אחשורוש נתפסת לכאורה כנאורה ומתוקנת אך בפועל היא בנויה על גחמות ואינטרסים. נראה שהישועה באה בזכות מרדכי ואסתר אך מהתבוננות מעמיקה ניתן לראות שמרדכי תלוי באסתר ואסתר תלויה במידת השפעתה על המלך. המלך עצמו תלוי בגחמותיו ונותן ליצרו להיות זה ששולט בו.במהלך המגילה אנו רואים התנהגויות סותרות אצל המלך וניתן להסביר אותם בדבר פשוט, המלך חכם כאשר מדובר בנושאים היקרים לליבו באמת ובאלו שלא הוא אינו טורח להתעסק הכל נמדד אצלו במה שנעים וחשוב לו ולא בצורכי הממלכה. שישה פעלים מתארים את עלייתו לגדולה של מרדכי –וילבש וירכיבהו ויקרא ויסר ויתנה ותשם אותם פעלים מתארים גם את עלייתו של יוסף לגדולה ובאים להראות שכמו שיוסף היה רם ונישא אך נשכח בהמשך כך יכול לקרות בכל רגע למרדכי ואין הכוח שבידיו אלא אשליה זמנית. מתברר שכולם במגילה הם לא יותר מבובות בתיאטרון אבסורדי לחלוטין שאותו מנהל ה'. ואם כך ניתן להבין מדוע שם ה' אינו מוזכר במגילה –תיאטרון בובות שבו רואים את המפעיל עלול להיהרס. רבא אומר "חייב אינש לבשומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" ועניינו של דבר הוא ההבנה הגבוה שאין הבדל ממשי בין הבובה הטובה לרעה כולנו שלחי ה' המופעלים בידיו. המגילה מראה קבוצת אנשים שחושבים שהם אלו המובילים את חייהם אך לבסוף נגררים על ידי המפעיל ובאה ללמד מסר את הקורא המבקש יציבות מסר לפיו יש לסמוך רק על מי שחיצוני לדרמה. פורים כיפורים בשני הימים האלו הרעיון הוא לשים הכל בצד ולהיאחז בה'. שורש השמחה הוא בנשמה אך רעש האירועים היומיומיים מעמעם אותה בפורים אנו מתנתקים מהרעש ואז אנו יכולים לשמוח באמת. בפורים ארבעה מצוות- מגילה אשר מכניסה אותנו לאווירת השמחה מתנות לאביונים כדי שגם הם יוכלו לשמוח משלוחי מנות שמקרבים בין אנשים וסעודת מצווה.  

בס"ד

מדרש תנחומא (ורשה) פרשת וירא סימן יח- במדרש מסופר שישמעאל מקנטר את יצחק על כך שהוא עשה ברית בגיל שלוש עשרה בניגוד ליצחק שעשה בגיל שמונה ימים כך שכאבו היה גדול יותר הוא טען כנגד יצחק שבמקומו הוא היה עושה בעיות יצחק נפגע מכך ועושה חשבון נפש פנימי שבסופו מכריז בקול רם שגם אם היה מצווה ה' שאביו ישחוט אותו לא היה מוחה אך גם אחרי ההכרזה הוא אינו מרגיש בנוח וה' מאפשר לו להוכיח את עצמו בניסיון העקדה (לפי המדרש הזה מוקד העקדה הוא יצחק והניסיון הוא שלו כך שאין מקום להשוות את העקדה להקרבה למולך) (אפשר לראות שחשבון נפש מסוג זה שייך לאדם בוגר לכן יש להניח שיצחק היה מבוגר בעת העקדה). מדרש תנחומא נכתב בזמן בו הייתה דילמה יומיומית בעניין של המרת הדת מול הדילמה הזאת בנו חזל את דמותו של יצחק כך במדרש. לפי פרנקל המדרש בנוי כמדרש ראי.