אבל אני קוראת לו בני.
שקטטטטט

אבל אני קוראת לו בני.
שקטטטטט

(זאת התחמקות אלגנטית מהחוסר הבנה של מה שכתבת פה הרגע
(
ולכי לישוןן
מה?בני?
את אומרת או שואלת?
השיחה הזאת בנינו הופכת אותי לחסרת הבנה באופן מיוחד.
זה משעשע במקצת
הפעם גם אני לאגלידת לימוןשכוויח. מסתובב עליכן סיפורי אימים על הבגרות
אהה אכן.
מסתובבים ממורמרים על החלונות (חאלונות) ואומרים שאתן התעלפתן ואתן בערך מתות ואיזה חוצפה וכו וכו
יש לי תקווה
הצחקתני ממש.
שיר ישן!!נער מתבגררמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)