היה אדם, ערבי (ימות אמן) שעצר בתחנת דלק מעבר מכמש לכיוון כוכב יעקב, והיסס קצת ואמר 'לפסגות'.
בנס אף אחד לא עלה.
סיפור אמיתי, נא להעביר ולהיזהר.
היה אדם, ערבי (ימות אמן) שעצר בתחנת דלק מעבר מכמש לכיוון כוכב יעקב, והיסס קצת ואמר 'לפסגות'.
בנס אף אחד לא עלה.
סיפור אמיתי, נא להעביר ולהיזהר.
בתחנת הדלק לכיוון כוכב-יעקב ופסגות, שאלו אותו לאן הוא נוסע, הוא היסס לרגע וענה במבטא ערבי: "לפסגות"
חוששים שזה היה ניסיון לחטיפה או משהו...
אחד מהם...
זה היה בערב?
כי העובדים מגיעים או ברגל מרמללה או ברכב מציר הזבל
היה אצלנו אחד כזה
או שעוברים על זה לסדר היום?
הייתי שם כמה שעות לפני...
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)