למה לא להשתמש במילים גסות? (לא שאני משתמש חלילה. אני פשוט מנסה להגדיר את הבעייתיות בזה)

ככה.

כדי שכסוף סוף נשתמש בהן זה יהיה ממש משחרר

 

 

 

סתם. לא אוהבת את ההרגשה המלוכלכת שנוצרת אצלי אחר כך.

למה את בחרת בה?

לומר את המילים ש'אסור' להגיד

לכן זה עושה לנו טוב

גורם לנו להרגיש כאילו שברנו איזה טאבו

(כמובן שפה זה נשמע יותר דרמטי מאיך שזה באמת)

אז השאלה היא למה מלכתחילה החלטנו שאלו מילים אסורות

(לא בדיוק עניתי לך אבל לא נורא)

יש אנשים שהשפה הרגילה שלהם מלאה בכל כך הרבה קללות שהם אפילו לא שמים לב כשהם מקללים... הם לא מנסים לשבור טאבו, הם "רק" מדברים...

שמתבגרים לוקחים סמים לפעמים בשביל למרוד

ויש כאלה שלוקחים סמים פשוט כי הם רגילים לזה (או מכורים)

זאת פשוט התרגלות. עדיין לא מצביע על מאיפה זה נובע.

ולא ציינת את דעתך בעניין. מוזמן.

לא בכל חברה כל המילים נחשבות לגסות.

אני בדיוק באמצע לגבש אותה, כשיהיה לי משהו חכם להגיד, אשתף

(אני לא.)

טוב, אתה צודק. בוודאי שבכל חברה יש הבדלים בכמות ובסוג המילים שאסור לומר.

אבל למה זה משנה בעצם?

אני אשמח לשמוע את דעתך

זה משנה כי זה דוחה את הטענה שלך כלפי הבעייתיות בזה.

לכשתתקיים

לא דוחה

אני חושבת שמילים הן לא גרועות בזכות עצמן אלא כי אנחנו מתייחסים אליהן ככאלה

ולכל חברה יש את הטאבואים שלה.

מה שנכון, יש חברות שבאופן כללי נוטות לשבור טאבואים (כלומר, המילים האלו לא פוליטיקלי קורקט גם אצלם אבל הם בכל זאת משתמשים בהם הרבה. אלו אנשםי זולים יותר.)

(גילוי נאות: לא חשבתי על זה קודם, זה בגלל השרשור שלך אז שאפו.)

לאותיות שלהן? לצליל? או למשמעות, למה שהן אומרות. האם החברה מייחסת משמעות למילים ועפ זה נקבע הטאבו או שאת אומרת שגם ברמת התוכן הטאבו הוא תוצר חברתי.

למה אנשים שהן לא פוליטיקלי קורקט הם זולים?

(שתי נקודות לי! )

ננסה לדייק את זה:

יש נושאים שהם טאבו וזה עניין חברתי. המילים ששייכות לנושאים האלו הופכת, מטבע הדברים, לטאבו בפני עצמן.

זולים הייתה הגדרה מאוד מאולצת (נורא קשה לדבר סביב דברים בלי לתת דוגמאות). התכוונתי לחברה נמוכה יותר, שהשפה הזאת הרבה יותר נפוצה אצלה.

(2 נקודות אכן מגיעות לך ביושר: ..)

בואי ננתח את מהדעה שלך. את אומרת שאנחנו מתייחסים למילים כגסות מכיוון שהטלנו טאבו על הנושא בו הן עוסקות. כעת יש שתי אפשרויות

א. הבעיותיות בשימוש במילים אלו היא עצם שבירת הטאבו - מה שקראת קודם מרידה

ב. הטאבו הוטל מסיבה מסויימת על קבוצה מסויימת של משמעויות, ושימוש במילים אלו הוא נגד העיקרון שבגללו הרחקנו את המילים האלו מהמרחב הציבורי.

 

האפשרות הראשונה נפסלת. ראשית מכיוון שהיא לא באמת פותרת את הבעיה, גם אחריה נצטרך לדון מדוע יש טאבו על קבוצת מילים (כאשר לומר שהוא הוטל באופן שרירותי זה לא באמת מתקבל על הדעת) ושנית מכיוון שכפי שראינו, יש חברות שאצלן הטאבו לא קיים ואנו מתייחסים אליהם בפטרונות (בדרך כלל) ותופסים את דרכם כשלילית (שזה בעצם הצד השני של המטבע של הנקודה הראשונה)

 

בכל מקרה, נותר לנו רק כדור אחד בקנה. וממילא לא פתרנו עדיין את הבעיה. ונשאלת השאלה - מדוע החברה שלנו (לצורך העניין, התורה, או הקב"ה) החליטו להוציא מהשיח את קבוצות המילים שאנו מכנים "גסות"?

א. נכון בפני עצמו - אפילו אם אתה לא מאמין בטאבו, תאמין בו כי אנשים מאמינים בו. אם אתה שובה אותו אתה לא בסדר לא בגלל המילה עצמה אלא בגלל שבירת הטאבו שתפגע באנשים סביבך.

נ'קודה מעניינת - אני לא בטוחה שאת הטאבו הטילה התורה או הקב"ה.

בכל אופן לא ידוע לי על איסור בנושא

(עד כמה שהבנתי, 'לא תקלל' נאמר לגבי איחול רע לאחר)

 

אז באופן כללי. את הולכת מסביב לנקודה, אבל לא נוגעת בה. עצם העניין הוא סיבת הטאבו, לא נגעת בנקודה הזו בכלל.

נכון שהמונח לקלל השתנה במהלך השנים ומשמעותיים אינה זהה למה שהיה בזמן התורה, אבל זה לא הופך את השימוש במילים גסות למותר. אפשר לחקור קצת במקור לאופי האיסור אבל לא זה מה שמעניין בהקשר הזה

די ברור למה אסור לקלל את החבר במובן של לאחל לו דברים רעים: 

כי הפחד היה שזה עלול להתגשם.

מכאן ועד לאיסור לנקוט במילים גסות כשאתה עצבני הדרך ארוכה.

לא על איחולים רעים.

כשדיברת על איסור מהתורה לקלל.

האיסור הוא על איחולים רעים.

כך שלכאורה אין איסור מהתרה לקלל(?)

כתבתי שאופי האיסור של שימוש בשפה גסה הוא משהו צדדי בדיון. אבל אם את מתעקשת אני יכול לכתוב על זה משהו

אם יש לך משהו ומר בנידון אני אשמח לשמוע

כי זה לא טוב לנפש של האדםם!!!!

הקללות מחפישות את הנפשש!!!

למה אסור לקלל?

אני שואל למה

זה מפריע בכוונה בתפילה!

אוי שנ' יעזורֱ

רחמנא ליצלן רחמנא לשיזבן......

סתם,

אני קשה היום

אבל

תכלס, זה נכון!

כוונה בתפילה? זה הכל?

ובקיצור - 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לא!

זה אמירות כלליות מידי ולא ברור מהן איך בדיוק התהליך הזה קורה

אני מרגישה שאני הופכת לירודה, שאני פועלת מתוך החלקים השליליים שבי.
ונראה לי גם יש עניין רוחני בזה.

"שלילי", "ירוד" וכדו'. זה בעצם לומר שאנחנו חושבים שזה רע, שזו בדיוק ההנחה שעליה אני מערער בשאלה שלי.

מה הכוונה עניין רוחני?

כל קבוצה בעייתית מסיבה אחרת

עניין רוחני זה שיש לי אמונה לא רציונלית שפליטת מילים שליליות (בהינתן...) פוגעת ברמה המוסרית של העולם

לגבי הקבוצות השונות.

מה הכוונה לא רציונלית? מה זה הרמה המוסרית של העולם?

על קצה המזלג ממש..
ארחיב בהמשך

כי זה לא עושה טוב לנפש

כי זה איסור תורה מפורש.

וגם זה לא נעים לסביבה.

(חרש)

(אלהים)"לא תקלל"

השאלה היא למה

יש סביבות שבהן זה נעים, לצערי. שם זה מותר?

וכמו שכתבתי, יש בזה איסור תורה

אבל כמו שאמרתי, זה לא רלוונטי, אני מנסה להבין את הטעם. את הטעם שהבאת דחיתי ואת שזה אסור אני יודע... אלא אם אתה בא לומר שזו גזרת הכתוב

תזכיר לי מה זה גזרת הכתוב?

צבא טמא? אין לך בושה?

גזרת הכתוב זה משהו שעושים כי הוא כתוב בלי טעם אחר. כמו פרה אדומה נגיד, או דין שאלה בבעלים וכאלה.

אתה צריך לחשוב על האנשים שאתה מדבר עליהם

כי למילים יש כח חזק.

חזק מאוד.

יותר מדי חזק.

 

 

מנסיונות.....

 

 

 

 

אפילו משתמשים בזה בשביל שבחים

למה כן?

אתה רק משחית את עצמך ופוגע באחרים, ואפילו אי עסקינן במילים גסות ולא בקללות שהן איסור.

אני אבהיר, אני מחפש תירוץ למה לקלל (חלילה), אני מנסה לחקור את העניין הזה ולהבין את שורש הרע שבו. אשמח אם תכתוב ברובד הזה

בס"ד

אני אשתדל לענות כמיטב יכולתי. ברור לי שאפשר להוסיף עוד הרבה למה שאני כותב כאן, אבל זה מה שכרגע יש לי לומר בעניין.

מה הבעיה בלקלל? כולה זרקתי איזו מילה, שגם ככה אף אחד לא זוכר שנייה אחרי זה שאמרתי אותה. זה לא באמת פוגע באף אחד, ובטח לא בעצמי, אז מה כלכך מפריע לכם?

אני מצטט קטע ממסילת ישרים, פרק יא (אם טרם למדת, מומלץ ללמוד, ספר חזק ביותר). "עוד בעניין זנות הפה והאוזן, דהינו, הדיבור בדברי הזנות או השמיעה לדברים האלה, כבר צווחו ככרוכיא ואמרו (ירושלמי תרומות), ולא יראה בך ערות דבר- ערות דבר זה ניבול פה. ואמרו (שבת לג.) בעוון נבלות פה צרות מתחדשות ובחורי שונאיהם של ישראל מתים. ואמרו עוד- הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו ואומרו, אפילו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים לו לרעה. ואמרו עוד- אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין."

אז דבר ראשון אפשר לראות את החומרה הרבה שהתורה מייחסת לניבול פה, זה לא כזה פשוט כמו שחשבנו.

בנוסף, בהנחה שאתה מבין את מטרתך בעולם פחות או יותר, ויש לך בסך הכל מגמה להתעלות בקודש ולתקן את עצמך לפי דרך התורה- לפי דרך התורה, בודאי שצריך לשמור על הפה. כאשר אתה מקלל או מדבר מלוכלך- אתה פוגע ישירות בנפש שלך. שים לב למשהו- תנסה לשחזר לפעם הראשונה שקיללת קללה 'רצינית'. בטח לשנייה תפסת את עצמך ואמרת משהו כמו "אופס, נפלט לי, פדיחות" או משהו דומה. למה? כי הנפש שלך עדיין הייתה נקייה מזה, אבל לאט לאט יש שחיקה, ועם כל קללה, הנפש נשרטת עוד קצת וזה פחות ופחות אכפת, עד שכבר מקללים מתוך הרגל בלי לשים לב. אבל למה כשהיית יותר קטן זה הפריע לך? כי הנפש שלך הייתה נקייה לגמרי, ולכן כשקיללת הבנת בתת מודע שעשית משהו לא טוב. אתה צריך לנסות לחזור למצב ההוא, שכשתקלל ח"ו או כשתשמע קללה, זה יציק לך, כמו שאם מישהו ייתן מכות לילד קטן לידך זה גם יפריע לך, וכמובן שאתה לא תתן מכות בעצמך לילד קטן.

מסופר בגמרא על התנא רבי יוחנן, שכשעמד למות ביקשו תלמידיו ברכה ממנו, ואמר להם- "יהי רצון שיהיה עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם". מה זה אומר- הרבה פעמים אנחנו מתפדחים לעשות דברים בגלל אנשים בסביבה שלנו, אבל אם אנחנו לבד, אין לנו בעיה, למרות שבאמת הקב"ה תמיד איתנו. אם אבא שלך היה לידך- היית מקלל? סביר להניח שלא. למה? כי פדיחות, לא נעים. אז מאבא שבשמים לא פדיחות? קל וחומר שכן, הרבה יותר פדיחות.

חוץ מזה, תחשוב מה זה אומר עליך בתור אדם. את מי תשמע מקלל- ערס מצוי מהרחוב, או שר בממשלה? אנשים ברמה גבוהה, אנשים רציניים- פשוט לא מקללים, זה מבטא רמה נמוכה. אם איזה חבר כנסת פולט בטעות איזושהי מילה לא טובה, ישר כל כותרות העיתונים למחרת יצעקו על זה- למה? כי אדם ברמתו של חבר כנסת, מצופה ממנו לדבר יפה ולא מלוכלך. ובהנחה שאתה לא רוצה להיות ברמה נמוכה, אני מאמין שלא לקלל זה חלק הכרחי מזה.

מעבר לזה, בא נחשוב איך זה שאתה מקלל עוזר לך בחיים- אני אגלה לך סוד- זה לא.
אם יש יעד לקללה, לדוגמה חבר שעצבן אותך, אז עצם זה שהסברת לו במילים מאוד יפות מה דעתך עליו- זה פתר משהו? סביר להניח שלא. במקרה הטוב זה ירגיע אותך קצת (אבל אם תחשוב קצת לפני תבין שאתה יכול להירגע בדיוק באותה מידה גם אם לא תקלל), במקרה הרע זה פשוט ימשיך את המריבה ויגדיל אותה. ואם נניח אין יעד לקללה, לדוגמה הקיר שהרגל שלך בדקה שהוא במקום, אתה חושב שאם תקלל זה יזיז לו? הנפגע היחיד מהסיפור זה אתה.

ואם תחשוב על משמעות מה שאתה מוציא מהפה. סביר להניח שרוב המילים שאתה משתמש בהם בקללה, ממש לא קשורים בכלל לרצון שלך לקלל. כלומר- המשמעות הקללה שאמרת ממש לא קשורה לזה שחבר שלך עצבן אותך. אז אם כבר אתה מוציא מילים מהפה- לפחות שיהיו לעניין. בנוסף, סביר להניח שאם באמת תפנים את משמעות מה שאתה אומר- לא תרצה לומר את זה, זה מביך, בוטה ורדוד מידי. לכן אם יש בסביבתך חברים ששומרים על הפה (והאוזניים) שלהם, כבד את זה ושמור על הפה שלך אז, לפחות בשבילם.

אז לסיכום, למה כן לקלל?

ליד אנשים אני אף פעם לא מקללת כי לדעתי זה מאוד מוריד מהערך של האדם. ולבד לפעמים נפלט לי- אבל ממש משתדלת שלא.

אשכרה.