מעון לבד זה 1800 נראה לי לפני הנחה ואחרי זה 1200 

והיא עובדת... ואפשר גם בתור התחלה לשים את הילד במשפחתון זול יותר לפני מעון...

טיטולים ומגבונים אפשר למצוא ממש ממש זולים, לא חייבים האגיס ופמפרס.. יש של רמי לוי ושל בייביסיטר. אפשר חמישיה של מגבונים ב10 שקלים למצוא בכיף,..

בגדים אפשר לקנות בחנויות זולות כמו סלקט, זברה, וכאלה... יש מחירים ממש טובים. וגם יד שניה אפשר להשיג בקלות.

אם היא לא מניקה אז יש ארגונים שעוזרים בסבסוד תמ"ל פעם בחודש אם אני לא טועה.

כנ"ל עגלה/עריסה/לול/שידה- אנשים מוסרים בחינם כל הזמן.

ממש לא חייבים להגיע ל3000 לחודש לילד.

כי אז הויכוח עובר "להאם את מעריכה תורה או לא" ואין לי ספק שאת מעריכה כי התחתנת עם אברך..... וגם כי עיקר הקושי שלך זה לא הלימוד שלו, אלא העול הכלכלי והפחד מהעתיד והלא נודע מבחינה כלכלית שכל זה נופל עליך ואותו זה בכלל לא מענין.

לכן, לדעתי תדברי איתו על הקושי שיש לך בעול שנופל עליך לבד. על הפחד והחשש מהלא נודע שאת עוברת לבד. אלו דברים שהוא יבין...

בהצלחה 

אמר לו לפרק ככה הכל ולפוצץ אני יודע שאת תדברי על בחירה חופשת וכו אבל יש אנשים שהגבילו את עצמם והפכו את עצמם לשפוטים של ״רבנים מסויימים״ ללא דעה עצמאית 

מאיך שאת מתארת ומציגה

ומהתגובות שלו אלייך

נשמע כמו חבילה עסקית שנסגרה דרך חברת פלאפון.

לא עמדה בתנאים אז מבטלים את העסקה.

על איזה בסיס התחתנם? 

האם יש בינכם אהבה, תקשורת, חיבור, עניין, נעימות הבנה...?

ושאלה אולי קצת מעצבנת, אבל אם הוא מראש אמר לך שהוא לא מוכן לעבוד ואת יודעת שאת רוצה בחור שלומד ועובד אז למה לכתחילה התחתנתם?

כואב לשמוע, אבל דורש בירור פנימי...

השיח שלכם נשמע מאד טכני והחלטי.

הוא: אני לא עובד

את: אתה כן עובד

בין המשפט שלו למשפט שלך מפרידה תהום עמוקה.

לקיים שיח פירושו לנסות להבין אחד את השני.

למה הוא לא עובד?

האמנם רק אהבת תורה ואולי חשש מהעבודה ? ואולי משהו מן העבר?

ומדוע לך כל כך חשוב שיעבוד?

האם רק כסף? ואולי חשש מתלות? ואולי משהו אחר?

כשתבינו כל אחד מה עומד מאחורי העמדה של השני אז תתחיל הזדהות וחיבור ביניכם.

במקום הזה יהיה מקום אולי לאיזו פשרה.

אולי הוא יסכים לעבוד חלקית ואולי במקצוע מסויים וכו'

יש שאלה ותשובה עליו באתר כיפה:

הרב מאיר אבוחצירא | שאל את הרב

על הרב רבי מאיר אבוחצירא מבאר שבע | שאל את הרב

משהוא מפחיד ומוזר - פורום לשאול את הרב

אז לצערי לא יודע אם "הרב" הזה באמת יעזור. ולא כדאי לך להתקרב אליו כלל וכלל...

הבבא מאיר מאשדוד נפטר יותר מלפני 30 שנה, מי שיש עכשיו זה הנכד שלו מבאר שבע שכתבתי למעלה.

הוא אמר לך לפני שהוא לא מתכונן ללכת לעבוד וכנראה שהיה קבלות שהוא לא עובד ולא מתכונן לעבוד .

אם זה כל הסיבה , ועדיין את אוהבת אותו והשאר מושלם ,והוא לא לוקח ממך כסף אלה פשוט לא מכנסי כמעט כלום אז מה הבעיה בעצם חוץ מזה שהוא לא עובד? 

[אם את ממש רוצה שהוא ילך לעבוד תדברי עם הרב שלו אולי הוא יכניס לו משהו לשכל כמובן שתגידי לרב שאם הוא לא הולך לעבוד לא יהיה הרבה ילדים בגלל שאת לא מסכימה להגיע לחרפת רעב]

ואם לא וזה ממש ממש ממש עקרוני לך בחיים אז לא, ואם זה לא כזה עקרוני ואת מסתפקת ב 4000 אז כן תישארי לפחות הגעת לשיפור תראי אולי ברגע שהוא יתחיל לעבוד אז הוא ירצה לעבוד יותר ואולי זה תקוות שווא את מכירה אותו . מצד שני רק בשבילך הוא הסכים לעבוד עוד בשביל להביא 4 אלף את צריכה להתחשב בזה גם השאלה אם זה מספיק או לא , חוץ מזה יש צד חיובי את יכולה להיות אשת קרייריה ולפתח את עצמך ולהביא גם מיליונים אם את רוצה וזה כזה חשוב לך ! [בדר״כ נשים נדפקות בגלל שהם מתחתנות אז הבעל עובד עד מאוחר והן צריכות להיות כל הזמן עם הילדים ולטפל בבית] הכל עניין של זווית הסתכלות.

לדאבוני נראה שבמקרה של פותחת השרשור הדברים לא מתחילים או נגמרים בכסף או קריירה,

ו"פשרה" שהיא תקבל בחירוק שיניים לא תעזור כאן ולא תוכל לרפא כאבים עמוקים יותר - תקשורת, אמון, הכלה ועוד.

או במשפט אחד - נשמע שיש נושאים ליבתיים יותר שעליהם לעבוד גם מחוץ למעטפת של העניין הכלכלי

לא מדובר במחלוקת כלכלית בין בזק לחברת החשמל

מדובר במערכת יחסים מורכבת.

איך החיים המשותפים ייראו אם את  תהיה ממורמרת 

כל החיים על מה שאת מפסידה מהחיים איתו?

ואיך הוא יחיה עם זה שאת לא גאה מספיק בתורה שלו?

ואולי אפילו מרגישה שהיא אויב שלך....

(ובצדק מבחינתך כי זה פוגע בחלום שלך)

ונניח שתצליחו לחנוק את הרגשות הפגועים שלכם

מה המחיר שתשלמו על החנקת הרגשות האלה?

הדרך למצוא את שביל הזהב תלויה בפיתוח שיח משמעותי ועמוק ביניכם

לבחון את המשמעויות והערכים של שניכם בחיים ואיך מתגייסים יחד לקדם אותם

רק מתוך זה תבוא אחר כך פשרה כלשהיא.

מישהו חיצוני (מגשר) שזורק סכום לפי ראות עיניו

אינו מקדם בכלום את מערכת היחסים ביניכם 

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.