*מסיבת סוף-שנה זה מעצבן.
*אם החופש קורא לך מכל הכבישים אל תקשיב לו.
*יש אנשים שלא אוהבים חופש. קבלו אותנו.
*יש אנשים טובים. הם לא ברדיוס שלי.
*גם אם מישהו לא דיבר איתנו שנתיים והוא שולח "מה קורה?" ושקוף שהוא צריך טובה צריך להתייחס אליו יפה.
*אסור לצקצק עם הפה כשעומדים ברמזור עם עיוור. זה מסוכן.
*כשמישהו מכריז בצהריים "לא אכפת לי מה קורה אני הולך לישון מוקדם" זה מתכון לחפירה עד מאוחר.
*כשרעבים צריך לאכול גם אם לא רעבים.
המצב לא טוב כמו שאני עושה אותו.
(כמעט) לילה טוב לכם.
אונמרואני ממש מתחברת למה שאת כותבת. לא רוצה לחפור לך את זה כל פעם, אבל רק שתדעי.)
הפעם באמתלילה טוב.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
