שבו ביניכם ושוחחו על הדברים, כששניכם תהיו רגועים יותר

מתוך מקום כעס אימפולסיבי, הייתי מבהירה לו שזה היה מאוד משפיל ובאיזשהוא אופן גם מוקצן ואולי אלים.

כך לא מתנהגים אופן רגיל. וזו הרגשה משפילה כשכבר קורה.

אבל בגלל שכל כך ברור שכך לא מתנהגים, יש מקום להניח שכנראה באמת קרה משהו שהוציא אותו מהאיזון, ומהתנהלות סבירה. יתכן שהוא עצמו הרגיש מושפל ממשהו ובגדר של "לא יכול להסביר" וכשירדת איתו בכל זאת, נסע בלי יכולת להסביר או לדון..

לכן, מסתבר שהכי כדאי, כשיעבור קצת זמן - אם עד אז לא יעשה את זה בעצמו - לבקש שיסביר מה בדיוק קרה אז, שגרם לו לא לרצות שתגיעי, לנעול ולנסוע... תנסו לדבר על זה בנחת. להבין מה קרה.

את צריכה לדבר איתו לבכות לו ולהגיד כמה נפגעת ממנו ולשחק לו ממש על המצפון מה גם שזה צודק ופעם הבאה הוא יחשוב 8 פעמים לפני !!!

אמנם אני לא את, אבל זה מה שהייתי עושה:

מניחה את עצמי לרגע בצד. לגמרי. מתוך הבנה שזה משהו חריג וזה אומר שעובר עליו משהו.

מתקשרת אליו, או מחכה שייחזור ומדברת איתו.

משדרת לו אהבה גדולה, אכפתיות גדולה מזה שכ"כ כואב לו.

אחרי שהוא  פורק את הכעס או התסכול או מה שזה לא יהיה- ונרגע- ואולי גם מקבל חיבוק של השתתפות בצער ואהבה, אז הייתי אומרת לו איך הרגשתי רע.

אגב- הוא אמר שהוא רוצה לנסוע לבד- כך שבאיזשהוא מקום העובדה שהתעקשת לרדת איתו אולי הכעיסה עוד יותר, כי כאילו לא כיבדת את המקום שלו. (גם אם מצידך לא היתה כוונה כזו, כמובן)

זה לדעתי.

א-ב של זוגיות בעיני:

אהבה

להרגיש את הכאב של השני גם אם לי כואב

לא להאשים

להתסכל בעין טובה. 

בהצלחה!! 

ואני לגמרי מבינה את הפגיעות שלה.

האמת, דווקא בגלל שאני כ"כ מבינה את הפגיעות שלה- כתבתי לה מה שכתבתי.

לא כתבתי לה ממקום חיצוני של "נו נו נו, את לא בסדר".

כתבתי לה לגמרי מהלב- מה שאני חושבת שיכול לעזור לה- גם כשהיא פגועה וגם במקרים נוספים שאולי יהיו לה. 

מצטערת, לא התכוונתי להיות מכילה ולהגיד לה כמה שהיא מסכנה. וגם לדעתי לא צריך לשפוט את בעלה- נשמע שהוא היה נסער ולא התכוון לא לכבד אותה. 

התכוונתי לכתוב לה מתוך מקום שלגמרי מבין אותה- מה היא יכולה לעשות כדי להרגיש יותר טוב ולהתמודד בצורה טובה עם מה שקרה.

ואני לא יודעת מה זה אדם נורמלי או לא. 

אני מניחה שגם אני הייתי נפגעת כמוה, אבל גם בתוך הפגיעות יש דרכים שונות להתנהל, ומה שכתבתי זו דרך להתנהלות גם מתוך כאב ופגיעות- דרך שלא מובילה לרחמים עצמיים ולשקיעה אלא להתרוממות, להבנת בן הזוג ולחיזוק הקשר.

אגב, זה מה שהפותחת שאלה: מה הייתם עושים במצב כזה? אז עניתי. 

ותאמין לי, שכל מה שכתבתי זה נטו מנסיון. לא שום דבר מדמיון. 

ואלו דברים שהייתי אומרת לעצמי לו הייתי באותה סיטואציה.

עכשיו תקרא שוב את ההודעה הקודמת שלי ואולי תראה אותה באור שונה. 

על ההתעקשות לרדת איתו אחרי שאמר שיסע לבדו, יש בו כנראה אמת.

כשאדם במצב "לא ברור" בגלל איזו פגיעה שהיתה, והיא מנסה בכל זאת "ללכת איתו" - שזה לא כמו לדבר ולומר שכבר התכוננה וכו' - זה באמת יכול ליצור תחושת נסיון-כפיה וחוסר אונים מסויים במצב המבולבל של אותו רגע.

בלי לזלזל בתחושת ההחמצה מצידה, וכאילו לא קויים מה שסוכם והתכוננה עבורו.

ממש אהבתי את המקום של לקחת את הפגיעות למקום של אהבה ולהתרומם משם,

לא כולם מסוגלים לזה! הרבה לוקחים את זה למקום של להסתגר בתוך עצמם וליצור מעין חומה.. (לא משנה אם זה מוצדק או לא מוצדק) אבל הגישה שלך יפה ודורשת הרבה עבודת המידות! 

והחומה הזאת היא הכי גרועה.

כי כל מטרתינו לקשר, לא להסתגר.

אבל צריך ענווה וכנות כדי לא ליצור חומה.

קשה לי להאמין...

אבל אני כן יודעת שזוגיות היום היא לא דבר פשוט.

וכדי שהקשר ישמר ויתקדם צריך עבודה מאוד קשה, לפעמים כנגד הטבע לגמרי

וזה אומר שצריך לפעמים לצאת מעצמך. גם אם כל התחושות משדרות לך בעוצמה: הוא פגע בי, אני מסכנה.

לרוב- כשמדובר בשני בני זוג שמודעים לצורך בעבודה ויש ביניהם אהבה וכבוד בסיסיים- אז הפוגע עושה את זה בעיקר מתוך קושי או פגיעות שלו. לא נראה לי שיש זוג אוהב ונורמלי שבכוונה פוגעים אחד בשני. 

תודה.

אין לי מושג למה החלטת שהבעל של הפותחת מתנהג כלפיה בברוטאליות לעיני השכנים באופן עקבי.

ואני לא ראיתי בהודעה שלה שום סימן לאלימות.

ראיתי אישה פגועה מבעל בסערת רגשות.

ולכך הגבתי.

אני לא מכירה אותך ואתה לא מכיר אותי, אבל החיים שלי לימדו אותי שאם איש שבבסיסו הוא הגון וטוב מתנהג בצורה פוגענית- אז זה נובע נטו מתוך כאב וקושי וממש לא במטרה לפגוע ולהכאיב.

אז אפשר להיכנס בו ולהכריז עליו כעל בעל אלים וכו', ואפשר גם לנסות להבין אותו וללמוד אותו ולהיות איתו ביחד בקושי.

זה לא בא על חשבון השני. זה רק מקדם את שניהם.

ובעיני- הרבה יותר אמיתי.

לדעתך אין שום פרופורציה.

אולי קרה משהו אחר והדו"ח היה רק ה"קש ששבר את גב הגמל"- אבל מרוב תסכול הוא לא היה יכול לדבר?

אולי דווקא אצלו דו"ח כן יכול לגרום לכזאת תגובה, מסיבות שאת לא יודעת מהן?

הכי קל להגיד "נו נו נו", לא יפה להתנהג ככה".

אבל אישה, שמכירה את בעלה, אסור לה להתנהג ככה. היא צריכה ללמוד להבין אותו.

יש אנשים מורכבים יותר.

יש אנשים עם נפש רגישה יותר

יש אנשים שחוו ילדות לא קלה

יש אנשים שלא תמיד מצליחים להיות נחמדים לאישה שלהם גם אם היא הכי יקרה להם בעולם.

אני לא יודעת מיהם- הפותחת ובעלה- אבל יש טווח מאוד גדול של זוגיות שהיא בריאה.

זוגיות בריאה גם יכולה להתקיים בין בני זוג שמגיבים בצורה קיצונית יותר למצבים.

היא גם יכולה להתקיים בין איש שנוטה לתגובות קיצוניות לאישה רגועה ומכילה.

אני לא יודעת מה המקרה פה- אבל לא הייתי ממהרת לקטלג את המקרה הזה כמקרה נורא ואיום שצריך ייעוץ.

אם זה כך, אז אכן הדברים שכתבתי קודם אינם רלוונטיים.

מניחה שפה בפורום אין לנו יותר מדי איך לעזור- כדאי לך לפנות למישהו שאת סומכת עליו שילווה אותך, יחזק אותך ויעזור לך להחליט החלטות נכונות לך ולילדים.

בהצלחה!!

משהו מאד מוזר קרה כאן

לא הייתי מניח לנושא בשום אופן

בחיים, אבל בחיים אני לא מצליח לצייר שהייתי מתייחס ככה לאשתי

לא מדבר על זה שאם היא לא באה אין לי חשק בכלל ללכת בעצמי

להתנהג בצורה בוטה לאדם הקרוב אליך ביותר? יש כאן התרחשות כלשהי שאסור להניח לה

כמובן שצריך התנהלות חכמה...

האם קרו דברים כאלו בעבר?

המילים שלך קצת דורכות על יבלות כואבות

מה זה עוזר לה לשמוע שאתה לא מתיחס ככה לאישתך?

כל המשיבים צריכים לדעת שיש בידם אחריות גדולה מאוד, כי אם חלילה יתפרק בית בישראל(שאפשר היה להצילו) בגלל תגובה של מישהו כאן זה עוון חמור מאוד.......

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

(לא הייתי שם, רק ראיתי פרסומים)

אנחנו כנראה יותר מידי עירוניים בשביל זה, אין ברכה פרטית, וגם לא נראה שיש אופציות מה לעשות באזור מסביב.

אבל תודה, אשמח לעוד תגובות. 

הנה הקישור: נוף החאן, צימר בכפר אוריה | Weekend

היינו אומנם עם שלושת הילדים ולא רק זוג, אבל גם לזוג זה שווה בהחלט לדעתי.

אני זוכרת שהמחיר היה נמוך יחסית למקומות אחרים ויכול להיות שדווקא כן יתקרב לתקציב (לא יודעת לגבי אוגוסט).

הבעלים של הצימר מקסימים.

יש שם בריכה שווה שפרטית בשעות מסוימות שאתם שם (בעל הצימר מסביר הכל כאשר מגיעים. בגדול כאשר זוג או משפחה רוצים להיות בבריכה ויש במתחם עוד זוגות אחרים אז או מחלקים מראש שעות ואז יש לכם שעות רק שלכם.

או נכנסים בלי לקבוע כאשר פנוי ואז סוגרים את הדלת של הבריכה עם הווילון וכך זה סימן לאחרים שתפוס ולא נכנסים )

יש גם ג'קוזי גדול בנוסף. גם בחלק מהצימרים בפנים וגם ליד הבריכה עם מפתח ודלת וכנ"ל כאשר זה מתחלק לזמנים שהם רק שלכם).

זה באיזור צרעה ואשתאול, נוף מדהים, הרבה מסלולים. יש גם סניף איקאה קרוב אם שייך

ומרכז של חנויות אוכל וכו' באיזור (לא בכפר אוריה עצמו אבל קרוב).

לא יודעת לגבי תחב"צ.

אנחנו נהנינו מאוד וממליצה

תהנו המון

איזה כיף ❤️

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.