והיה לנו מאוד קשה לעזוב אותה אבל זה החיים והיו הרבה בנות ששמרו איתה על קשר ממש גם אחרי אבל המחנכת שהחליפה אותה נעלבה מזה.. לכן מה שהייתי מציעה זה להמשיך לשמור על קשר אבל לא ממש כדי שזה לא יהרוס למחנכת הבאה

בעיני מאוד חשוב לראות מה קשה. יש מורים שונים וכל אחד יש לו את הקושי שלו. צריך לראות האם הקושי זה לשחרר את הצמיחה שלהן בידי מישהו אחר? הרי ציינת שיש תלמידות שעשו דרך ממש משמעותית, את חוששת שזה יפסק? אני לפחות מניסיוני יודעת שאני רק בורג בדרך ארוכה שהתלמידות שלי יעברו ואם עשיתי עבודה איתן בע"ה היא תמשיך ותתפתח(לא תמיד בדרך הנראית לעין שלי) האמת שגם מאוד עוזר ההסתכלות הזו מהתחלה.. זו רכבת שאני רק תחנה אחת בה.. בזמן הזה רוצה לעשות המון טוב, ולעזור לכל אחת להגיע למקום שהיא יכולה... ותמיד תמיד אפשר להמשיך להתפלל על תלמידות.. לי זה ממש עוזר. וכמו שאמרה קודמתי, צריך לאפשר להן להמשיך הלאה ולאפשר לזו שבאה אחרייך מרחב לעבור איתן תהליך...

בהצלחה רבה!!

ומוסיפה: נכון שאת נקשרת מאוד לבנות כיון שהשקעת בהן והענקת להן. וזה לא קל מנסיון!
אך, תחשבי שבמשך החיים אנו ניתקלים בהרבה פרדות חלקן מרצון אך רובן ללא בחירתנו ולכן כל פרידה כזאת כמה שהיא קשה וכואבת אך היא תקל מהפרידה הבאה.
אנחנו חייבים ללמוד בחיים לשחרר ולעזוב. למרות הקושי העצום.
תכניסי לעצמך קודם כל שזה טבעי יאת לא היחידה.
דבר שני שבעזה שנה הבאה יבואו תלמידות חדשות ואת תשקיעי בהן ותאהבי אותן ואת חייבת לפנות להן מקום ותמיד תוכלי להשאר בקשר עם התלמחדות הקודמות. בפרט עם אלה שעשו כברת דרך ארוכה ומאמינה שהן יצטרכו אותך גם בהמשך.
ודבר אחרון ואני מסיימת: תחשבי גכ על הבנות הרי אתן לא תישארו יחד לנצח וברור שתאלצו להיפרד אז... עדיף כמה שיותר מוקדם.
ושלא תחשבי שאני לא מבינה, ממש לא! אני כותבת את הדברים לעצמי כי אני נמצאת כמעט באותה נקודה.
אז בהצלחה רבה ורק טוב

מנסיון אומר - קודם כל זה תכילי את זה שאת נקשרת. יש לזה "חסרונות" ויתרונות. החיסרון - כאב הפרידה... היתרון - את כנראה אדם של אנשים. ז"א את מתחברת לבני אדם. וזה גם אומר כנראה שאת אדם רגיש. 

לדעתי תחבקי את המתנות שהתכונה הזו נושאת, כי בסה"כ זה דבר חיובי בעיניי.

זה נוח כי יש לך חשבוניות מרוכזות ואתה לא מאבד אותן.