אם זה אמיתי - 

אז קודם כל, מה הקשר "מעצבת אופנה" וכו'.. "כל העולם מעריץ אותם ויש להם סיפוק"?.. זה מתאים אולי לבת בגיל ההתבגרות לחשוב. הכל הצגה. אין להם סיפוק יותר מהעבודה שאת כותבת על עצמך. לשנות מקצוע - מחכים לחלון הזדמנויות, ובינתיים משתדלים לשמוח במה שיש בעבודה ובמשפחה.

הדבר השני - שוב, אם זה באמת. ברור שצריך לחלוטין לנתק כל מגע. וכעת. די מבחיל אם אשה נשואה מביעה דעה אם מישהו בעבודה "חתיך" או לא.. אל תצחקי איתו 5 דק' לפני הנושא ולא כלום. ענינית ודי. לא צריך להגיע ל"בגידה". זה עצמו לא בסדר.

אם מרגישה בדידות רגשית, דברי עליה עם בעלך - תקבעו זמנים בשבוע שמפנים הכל ויושבים ביחד.

ושוב, הכל אם זו בכלל הודעה אמיתית.

תאמיני לי, "אושיית רשת" זה לכל היותר כמו שכתבת "לכאורה נראה"... אלו לא פעם האנשים הכי מסכנים. הכל תלוי בהצגה שלהם כלפי חוץ. שמחי בחלקך. חלק מאלו שאת כביכול "מקנאה" בהם, פשוט לא מסוגלים להגיע לרמה של עבודה כמו שלך, אז עושים איזה קורס לכל היותר, יחצנו"ת, וכמה תמימות חושבות שהן בפיסגת האושר.... ממש ממש לא.

אם למדת תכנות - יש לך כישרון. אלא מה? שכעת את רואה שזה לא בשבילך. קורה. את יכולה להתייעץ עם בעלך. להחליט למשל שתעברי לעבודה חלקית, תעשי קורס שאת חושבת שתרגישי בו סיפוק (אבל לא לפי "אושיות רשת"...), ועם הזמן תוכלי להחליף עבודה. חשוב להתקדם לפי מה שמתאים - אבל לא חייב שברגע אחד או כל או לא כלום.

וחלק מהענין של  היכולת האמיתית להגיע לפיתרון יחד עם הבעל - הוא שאין אף אחד אחר חוץ מהבעל.. גם לא "חלקית".

לכן, הפיתרון שלוב זה בזה. 

דבר ראשון, ניתוק טוטאלי - ממש טוטאלי - של כל תקשורת עם האדם ההוא מחוץ למינימום שבמינימום ההכרחי לעבודה. לא בדיחה, לא משוב לבדיחה, לא כלום. בהתחלה קצת יותר קשה. אח"כ אומרים, ברוך שפטרני...

במקביל - לייצר יותר הזדמנות לחידוש העומק הרגשי עם בעלך.

[הבנתי שאת אומרת שההוא לא בטעם שלך. אבל במצב מתוקם ונורמלי, ענין כזה בכלל לא אמור להיות בארסנל של מישהי נשואה. לכן, תזדרזי לנתק כל קשר - ובמקביל לפתח קרבה רגשית עם מי ששם זה אמור להיות...]

נ.ב. כעת ראיתי את התיקון. אני מסכים איתך שיש בזה בבחינת "בגידה רגשית", אם גם עוד לא במצב חמור מאד.

ומה שעושים - זה פשוט להפסיק לגמרי. מיד. ולחזור בתשובה אל בעלך.. ואל עצמך. בהצלחה.

לגבי החלק הראשון: הרבה פעמים ממבט מבחוץ חיים של אחרים נראים כ"כ יותר מושכים, צבעוניים, יפים, מלאי עניין...

ושלנו- כ"כ אפרוריים ושגרתיים.

וזה סתם כי את החיים שלך את פוגשת כל יום, הם רגילים ושגרתיים בשבילך.

כשקראתי את ההודעה שלך ישר קפץ לי לראש "וואו, איזה אישה תותחית!" משלבת עבודה רצינית, דורשת ומסודרת עם ניהול משפחה מוצלחת. הרבה נשים חכמות עם המון פוטנציאל עובדות בעבודות שלא בדיוק מממשות את היכולות שלהן סתם כי הן "התגלגלו עם החיים" במקום לנהל אותם ולבחור מה לעשות.

יחד עם זאת- אם בכ"ז את מרגישה לא מסופקת- אתם יכולים לשבת ביחד, את והאיש שלך, ולחשוב איך אפשר להכניס בתוך השגרה הברוכה והעמוסה איזה קורס, או לימודים של יום בשבוע, או כל דבר אחר שיוסיף לך, מתוך חשיבה מתוכננת, משפחתית ומסודרת. ולא להשאיר את זה בגדר פנטזיה לא ממומשת בחיים לא מנוצלים. 

ומכאן לחלק השני- אני חושבת שיש קשר הדוק בין הרגשה של "אני חיה חיים שלא מתאימים לי" לבין צורך רגשי בקשר אחר, באהבה ממקור אחר.

לדעתי יש אפס לגיטימציה לקשר כזה. זה יכול להוביל למקומות גרועים, וגם בלי זה זה לא שייך בכלל בכלל. בגידה רגשית, כמו שאמרת.

(במיוחד שהקשר איתו מספק לך איזשהו צורך רגשי)

אם תצליחי לעשות את הסוויץ', להרגיש שהחיים שלך הם שלך ובשבילך, הם טובים ויפים וממוצים (וזה יכול להיות עם או בלי שינוי. או רק הבנה והפנמה, או שינוי כלשהו) הם אולי לא מתפרסמים על גבי הרשת, אבל את בהחלט יכולה להיות גאה בהם..-

ממילא גם מהקשר הזה יהיה לך יותר קל להשתחרר.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה