אז ככה, אני לא באה להאשים ולשפוט, רק לשתף ולפרוק, ולשמוע אם יש לכם משהו חכם לומר לי על זה.
בתור רווקה שמחפשת את החצי השני שלה, יצא לי לא פעם שגברים התחילו איתי.
מה הבעיה? הבעיה היא שחלקם היו נשואים. או רובם...
בטח תגידו "אוקיי, הם היו גברים תת רמה, חסרי יראת שמיים".
זהו, שלא... חלקם גם דתיים יראי שמיים או לפחות כאלה ששואפים להיות כאלה.
ואולי יהיו פה חרדים שיגידו "אצלנו זה לא קורה". אז זהו, שכן.
גם כאלה התחילו איתי.
במשך שנה אני מסתובבת בהרגשה שאין על מי לסמוך...
שומעים על הרבה מאוד רבנים שנתפסו כיראי שמיים, ובסופו של דבר גילו שהם פושעים.
מעבר לעובדה שאני מלקה את עצמי על כך שאני משדרת כפי הנראה איזשהו שדר מיני גם כשאני צנועה מאוד, אני באמת מרגישה חוסר אמון נוראי.
גם כאלה שלא התחילו איתי, הרגשתי שהם מסתכלים עלי (בין אם זה בעלה של הבת דודה, ובין אם זה בעלה של חברים של המשפחה שאנחנו מתארחים אצלם, ובין אם זה הבעל של החברה הכי טובה שלך). זה כואב לי.
אני מודעת לעצמי, ואני לא דוגמנית, ככה שלא זאת הסיבה...
אני נראת טוב ותו לא.
והעולם מלא בבנות שנראות טוב. אז מה?
בשנה האחרונה היו לי הרבה מאוד הצעות, ולא רציתי לצאת עם אף אחד... ולא הבנתי למה.
ועכשיו אני חושבת שיש חלק שגם קשור בזה...
לאחרונה עבדתי במקום חדש, הבוס היה דתי רציני ונשוי.
פתאום שמחתי לראות גבר ראשון ששומר דיסטנס מהעובדות שלו. סוג של הערצתי אותו...
אלא מה? שאחרי תקופה, פתאום אחת הבנות סיפרה לי שהוא שלח לה הודעה כזאת של "אם לא הייתי נשוי, היית יוצאת איתי?" (משהו כזה).
אח"כ גיליתי גם שיום אחד הם יצאו ביחד לעשן במקום שבו לא יוכלו לראות אותם. מזל שזה נגמר רק בזהב, או לפחות אני רוצה לקוות שכך.
ואח"כ הבנתי שגם הוא מדבר איתה על כל מיני נושאים שלא שייך לפתוח אותם עם בחורות... גם אם הם לא בוטים במיוחד.
(הערה כמו "למה הוא עצבני? כנראה שהוא במחזור").
וגם איתי וכלפיי הרגשתי איזשהו מתח מסויים איתו, ואני לא מסירה מעצמי אחריות בנושא, אבל לא זה הנושא כרגע.
(האמת שגם עם כל שאר העובדות הוא היה מדבר שיחות עומק... ואני תוהה אם זה באמת נבע מתמימות. כי לכולן היה כלפיו איזושהי אהדה שהיא מעבר לסתם היותו בוס נעים ונחמד).
אני לא שופטת אותו בכלל, הוא נשוי הרבה מאוד שנים ואין לו ילדים, ועוד כמה טלטלות שהוא עובר. הוא עומד בנסיונות מאוד קשים.
אני לא שופטת גם אף אחד אחר.
(השבוע חשבתי מה ההבדל בין להבין את החוטא, לבין להסיר ממנו אשמה.
למדתי על שאול המלך, והבנתי את הסיבות שבגללם הוא חטא, אבל הוא עדיין נקרא חוטא. כלומר, הוא אשם גם אם אפשר להבין אותו.
וזה מה שכואב לי, שאני מבינה את זה, אבל הם עדיין אשמים. וגם אני, במה שאני אשמה...
וגם אם ליצר הרע יש חלק, וצריך להכיר בחלק הזה, אנחנו צריכים לקחת אחריות).
יש לי הרבה חברות רווקות שלצערי חוטאות הרבה בתחום שבינו לבינה, ואני ב"ה הצלחתי לשמור על עצמי. אולי גם בזכות התקווה והמחשבה שאצל אנשי תורה זה לא קורה, או קורה פחות...
אני מסתובבת לאחרונה בתחושה שהעולם הזה מופקר. שאין אמון בעולם... בשום מקום. שיצר הרע משתולל וכמו הארבה הוא מחסל כל חלקה טובה
ואני יודעת שזה לא בדיוק נכון, אבל איך אני יכולה לתת אמון במישהו כשאחרי שאני רואה שגבר מתחתן הוא בוהה או מתחיל עם בחורות?
אתמול הרגשתי שלמרות שאני מאמינה מאוד, וחושבת שהתורה היא הדבר הכי טוב שאני יכולה לקבל,
היא עול בשבילי. הרגשתי שמתחשק לי לפרוק עול.
אני לא יודעת איך זה קשור בדיוק לגברים הנשואים , אבל זה מה שעומד לי מול העיניים.
כואב לי. ואין לי כח לערוך את הכאב, אז סליחה אם הדברים לא ברורים במיוחד.
בתור רווקה שמחפשת את החצי השני שלה, יצא לי לא פעם שגברים התחילו איתי.
מה הבעיה? הבעיה היא שחלקם היו נשואים. או רובם...
בטח תגידו "אוקיי, הם היו גברים תת רמה, חסרי יראת שמיים".
זהו, שלא... חלקם גם דתיים יראי שמיים או לפחות כאלה ששואפים להיות כאלה.
ואולי יהיו פה חרדים שיגידו "אצלנו זה לא קורה". אז זהו, שכן.
גם כאלה התחילו איתי.
במשך שנה אני מסתובבת בהרגשה שאין על מי לסמוך...
שומעים על הרבה מאוד רבנים שנתפסו כיראי שמיים, ובסופו של דבר גילו שהם פושעים.
מעבר לעובדה שאני מלקה את עצמי על כך שאני משדרת כפי הנראה איזשהו שדר מיני גם כשאני צנועה מאוד, אני באמת מרגישה חוסר אמון נוראי.
גם כאלה שלא התחילו איתי, הרגשתי שהם מסתכלים עלי (בין אם זה בעלה של הבת דודה, ובין אם זה בעלה של חברים של המשפחה שאנחנו מתארחים אצלם, ובין אם זה הבעל של החברה הכי טובה שלך). זה כואב לי.
אני מודעת לעצמי, ואני לא דוגמנית, ככה שלא זאת הסיבה...
אני נראת טוב ותו לא.
והעולם מלא בבנות שנראות טוב. אז מה?
בשנה האחרונה היו לי הרבה מאוד הצעות, ולא רציתי לצאת עם אף אחד... ולא הבנתי למה.
ועכשיו אני חושבת שיש חלק שגם קשור בזה...
לאחרונה עבדתי במקום חדש, הבוס היה דתי רציני ונשוי.
פתאום שמחתי לראות גבר ראשון ששומר דיסטנס מהעובדות שלו. סוג של הערצתי אותו...
אלא מה? שאחרי תקופה, פתאום אחת הבנות סיפרה לי שהוא שלח לה הודעה כזאת של "אם לא הייתי נשוי, היית יוצאת איתי?" (משהו כזה).
אח"כ גיליתי גם שיום אחד הם יצאו ביחד לעשן במקום שבו לא יוכלו לראות אותם. מזל שזה נגמר רק בזהב, או לפחות אני רוצה לקוות שכך.
ואח"כ הבנתי שגם הוא מדבר איתה על כל מיני נושאים שלא שייך לפתוח אותם עם בחורות... גם אם הם לא בוטים במיוחד.
(הערה כמו "למה הוא עצבני? כנראה שהוא במחזור").
וגם איתי וכלפיי הרגשתי איזשהו מתח מסויים איתו, ואני לא מסירה מעצמי אחריות בנושא, אבל לא זה הנושא כרגע.
(האמת שגם עם כל שאר העובדות הוא היה מדבר שיחות עומק... ואני תוהה אם זה באמת נבע מתמימות. כי לכולן היה כלפיו איזושהי אהדה שהיא מעבר לסתם היותו בוס נעים ונחמד).
אני לא שופטת אותו בכלל, הוא נשוי הרבה מאוד שנים ואין לו ילדים, ועוד כמה טלטלות שהוא עובר. הוא עומד בנסיונות מאוד קשים.
אני לא שופטת גם אף אחד אחר.
(השבוע חשבתי מה ההבדל בין להבין את החוטא, לבין להסיר ממנו אשמה.
למדתי על שאול המלך, והבנתי את הסיבות שבגללם הוא חטא, אבל הוא עדיין נקרא חוטא. כלומר, הוא אשם גם אם אפשר להבין אותו.
וזה מה שכואב לי, שאני מבינה את זה, אבל הם עדיין אשמים. וגם אני, במה שאני אשמה...
וגם אם ליצר הרע יש חלק, וצריך להכיר בחלק הזה, אנחנו צריכים לקחת אחריות).
יש לי הרבה חברות רווקות שלצערי חוטאות הרבה בתחום שבינו לבינה, ואני ב"ה הצלחתי לשמור על עצמי. אולי גם בזכות התקווה והמחשבה שאצל אנשי תורה זה לא קורה, או קורה פחות...
אני מסתובבת לאחרונה בתחושה שהעולם הזה מופקר. שאין אמון בעולם... בשום מקום. שיצר הרע משתולל וכמו הארבה הוא מחסל כל חלקה טובה
ואני יודעת שזה לא בדיוק נכון, אבל איך אני יכולה לתת אמון במישהו כשאחרי שאני רואה שגבר מתחתן הוא בוהה או מתחיל עם בחורות?
אתמול הרגשתי שלמרות שאני מאמינה מאוד, וחושבת שהתורה היא הדבר הכי טוב שאני יכולה לקבל,
היא עול בשבילי. הרגשתי שמתחשק לי לפרוק עול.
אני לא יודעת איך זה קשור בדיוק לגברים הנשואים , אבל זה מה שעומד לי מול העיניים.
כואב לי. ואין לי כח לערוך את הכאב, אז סליחה אם הדברים לא ברורים במיוחד.
