מרגישה חייבת להגיב כי כואב לי לקרוא אותך. הכאב והחוסר אמון כל כך נוגעים לי ללב

מה שאת רואה בפורום זה לא מייצג. גבר שטוב לו בנישואין בדר"כ לא יכתוב פה.

אני לא יודעת באיזו חברה את מסתובבת שאת רואה את זה כל כך הרבה מסביבך, אני שייכת לחברה יחסית חזקה מבחינה דתית ובגדול זה הרבה פחות מצוי, אמנם רואים את זה אבל הרוב ממש לא ככה. 

את מכירה את זה שכשמשהו מסוים תופס אותך את רואה רק אותו כל הזמן? כמו מישהי בהריון שפתאום רואה מסביבה רק נשים בהריון כל הזמן. או שאת רוצה לקנות איזה רכב מסוים ופתאום את רואה אותו בכל מקום, כי זה מה שיושב לך בראש אז זה תופס לך את העין? 

נראה לי שנפלת לסוג של דכדוך וייאוש מעולם הגברים וזה מה שאת רואה מסביבך כל הזמן. אני בטוחה שאם תחפשי מסביבך תוכלי לזהות גם גברים נאמנים והגונים. נסי לשנות את המבט ולספור בכמה גברים מהסוג הזה את נתקלת ובכמה מהסוג הזה, אולי הניסוי הזה יאיר את עיניך ויפוגג קצת את היאוש..

אז אני לא יודעת על מה אתם מדברים...

אני נמצאת בחברה שבאה במגע עם כל הסוגים...

לצערי אני רואה את זה בכל מקום, ומחפשת דווקא את האחרים. ועד שאני מוצאת ומתלהבת, בסוף מגלה ששוב, זה נסיון קשה מידי

אני באה גם כן מחברה חזקה מבחינה דתית ואף פעם לא נתקלתי בכאלו מצבים, וזה לא שאני מכוערת (בלשון המעטה). כנראה התופעה שמה שבראש זה מה שרואים...

דוקא אני תמיד הייתי מתפלאת איך זה שעם כל היצר הרע החזק שיש היום - אני לא רואה גברים יוצאים מכליהם ברחוב ובכל מקום, זה הרי מה שהיה צריך להיות עם כל הפריצות ועם היצר החזק הזה... ועד היום זה מפליא אותי.

איך זה רק במסתרים, ואיך לא רואים באופן בולט יותר דברים שקשורים לזה.

לך קשה בזה, לאחרים קשה בדברים אחרים.

כל אחד ישתדל להשקיע במה שמוטל עליו.

ומי ש"מדבר איתך" על מה שלא שייך - תהיי מספיק אסרטיבית בשביל לעצור את זה, במקום לעמוד נדהמת..

[לא יודע למה התכוונת בהודעת הפתיחה "במה שאני אשמה" - אם זה באמת או רק חוששת שאשמה במשהו. אבל אם יש משהו אובייקטיבי, לבוש או התנהלות מצידך שיש להם חלק בענין - בוודאי תיפרשי מכך מיידית]

אני לא מנסה לרמוז לך שאת לא צנועה,

אבל אם בצניעות עסקינן אז אכתוב מה שכתבתי בתגובה אחרת שלי פה:

יש בגדים שעל אף שהם צנועים - הם לא תמיד מסתירים את מה שאת לא רוצה שיראו ויש בגדים אחרים לעומת זה שיתנו הרגשה אחרת.

את בהחלט יכולה לבדוק מה את משדרת.

לדעתי קשה לראות כזה דבר (כמו שאת חווה) במקום העבודה, ולחיות את זה יום יום עם כזה בוס.

כמה אפשר? זה עושה רע בנשמה.

אני לא יודעת אם בכלל הייתי ממשיכה לעבוד במקום שזאת ההתנהגות של הבוס.

הייתי מחפשת עבודה אחרת תוך כדי.

ואם הייתי חייבת לצבור שם ניסיון כי זה מקום שקשה להתקבל אליו - אז הייתי מתנהגת בצורה מאד עיניינית ותמציתית וכל הזמן חושבת רק על זה שאני רוצה לסיים כאן X זמן וללכת.

וגם - שלא אכפת לי אפילו אם הבוס יפטר אותי כי אני לא נחמדה ולא מוצאת חן בעיניו.

וגם הייתי שוקלת להיפרד מחברות כאלה כמו שתיארת... כולל העובדת שיורדת עם הבוס לעשן, ולחפש חברה אחרת. מספיק אפילו חברה אחת טובה לצאת איתה לבלות לפעמים.

אבל זה כל כך כואב לשמוע...

אין לזה פיתרון??? 

התרבות המערבית מנסה לנטרל בכח את היצר הטבעי שיש לגברים ומנסים בכח ליצור מצב שהוא נגד הטבע בכך ששמים נשים וגברים בחיכוך יומיומי מתמיד ואז מתפלאים למה יש בגידות ובתים נהרסים.

אין אפוטרופוס זה כולל את כל סוגי האנשים בעולם: עודי"ם, אנשי צבא, חכי"ם, מורים וכן גם ת"ח, לא סתם גזרו על כ"כ הרבה הרחקות(פרמיטיבי וחשוך) אבל הם הבינו את מה שאנחנו מסרבים להבין, א"א להילחם נגד הטבע וכל הצדקנים למינהם יודעים את זה טוב מאד אבל הרצון להכניס את המודרניזציה לתורה עולה על השכל הישר וזה חלק מהעיוותים הנוראיים שיש בדורות האחרונים, הכל בשם השווין כמובן.. 

את רואה את מי ש"מסתכלים", שהרי לרבים שהולכים ולא מסתכלים, אינך שמה לב.

ומה קשור ל"לא בא להתחתן"? אדרבה, תתחתנו ותבנו בית נאמן, ונאמנות ואהבה זה לזה.

[לא כדאי להכליל "היצר שלהם".. אבל אכן את צודקת שחשוב גם הכבוד העצמי והענייניות שהבחורה משדרת]

היא לא נשואה אז הפתרון האולטימטיבי שלך להתגרש לא עובד כאן  

רק מה?

אני לא פותח על זה פוסט בן 1000 מילים שכולו האשמה כלפי המין הנשי

אם גבר פותח שיחה עם נשים - זה כי הוא פשוט סוטה

אם אישה פותחת שיחה עם גברים - זה רק כי בעלה לא מפרגן ומשוחח איתה בבית

אהבתי

בלי לדבר על אשמתו של מי.

לכל אחד בזוגיות יש צרכים שהם מהותיים, שאם הם לא מתמלאים זה פוגע ביכולת של אותו בן זוג להיות מחויב לזוגיות.

עדיין לכל אחד יש מחויבות לשמור אמונים לבן הזוג או להחליט שזה לא מתאים לו ולפרק את החבילה, בכל מקרה בגידה (באיזה רמה שלה גם היא ברמת הפזילה החוצה) זה דבר שהוא לא מוסרי.

איכשהו נתפס שחוסר מענה על צרכים מינים הוא יותר "מצדיק" פזילה חוצה מאשר חוסר במענה על צרכים ריגשיים. אולי כי באמת צורך ריגשי אפשר למלא בהרבה דרכים אחרות וצורך מיני אין דרך הלכתית למלא בלי הזוגיות (לא נתווכח על הדקויות זה לא המקום) 

אבל האמת שכמו שחמור לא להענות לצרכים המינים של בן הזוג ככה חמור לא להענות לצרכיים הריגשיים של בן הזוג. 

וזה באמת לא משנה מאיזה מגדר כל אאחד מבני הזוג. 

ועדיין זה לא מצדיק פזילה החוצה כמובן בשום צורה. 

יש נימה יותר סלחנית לבחורות שמתחילות, לא יודעת למה...

אבל ברמת העיקרון אפשר לומר את זה על שני הצדדים...לא הייתי אומרת שאם גבר נשוי מתחיל עם בחורה הוא סוטה, הייתי יותר מרחמת... 

זה מפחיד אבל יש בזה גם משהו מיוחד... 

מיוחד: ששמו אותי בעולם הזה וזה אומר שכן יש לנו את הכוחות להתמודד יותר מכל דור אחר שלא היה יצר הרע חזק כל כך ...

אני קראתי שלפני ביאת המשיח, הסטרא אחרא מוציאה את כל הכלים האחרונים שעוד נשארו לה, כי היא יודעת שעוד מעט הסוף, ולכן כל כך קשה מבחינת צניעות כי זה בדיוק הכח הכי חזק של הסטרא אחרא... 

וגבר אחד כזה ודאי קיים

פשוט כי הוא נשוי לי  

סתם, כי אין מישהו מושלם. 

ולעולם לא נצליח להיות בטוחים ב100% שלעולם יהיה לנו טוב ביחד,

אם "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" אז אם על עצמי אני לא יכולה לסמוך ב100% אז איך על מישהו אחר? באמת אי אפשר להבטיח.

כן יש הרבה מה לעשות, קודם עם הפחד הזה ואחר כך כדי למקסם את הסיכויים לזוגיות טובה. 

יש לי תשובות בשבילך, אבל זה ארוך וכנראה עדיף באישי אם באלך  

ראשית, מה שאת כותבת מזעזע. מישהו שלא נשוי להן.. ר"ל. איזה כיעור.

דבר שני, את כותבת ש"גם לך יש יצר הרע" - ומצד שני, שאת לא נפגשת בגלל דברים שפגשת בהם אולי..

נו? הפוך על הפוך. מרוב "זהירות" את רוצה חלילה להיכשל?

תכירי בצורה כשרה מישהו טוב, בלי להרבות בפחדים, תתחתני - ואז תשמחי מאד על כל הנורמליות שלך.

ובטוח יש לך כחות. תאמיני בהם.

[וגם כדאי לא "לשמוע חוויות" מבנות שנוהגות לגמרי ההיפך מה"דתיות" שכאילו אוחזות בה, בדברים הכי בסיסיים - בלי לדון אותן כעת על קשייהן וענייניהן. זו תותפעה לאנדירה בין בנות לצערנו, שכאלו שנכשלות בדברים לא טובים, "משתפות" חברות כשרות, ומכשילות אותן ע"י יצירת אוירה כאילו "זה כך". הרחק מחבר רע]

עושה רושם כל פעם שמישהו עושה משהו לא בסדר, בודקים קודם כל מה המגדר שלו, ובמקרה והמגדר שלו נגדי לזה של המתלונן, ייפתח שרשור שכותרתו 'למה כל הגברים/נשים (השלם בהתאם לסיטואציה)'.

אנשים לא בסדר יש פה ויש שם.

זה באמת לא נכון לגזור על כל המין הגברי חוסר אמון בכלל מיעוט 

אמנם ידיעה שהקב"ה ברא מציאות מורכבת ומסובכת מביאה אותנו להתמודדות ולא בריחה

לגזור חוסר אמון על הסביבה זו בריחה מהטוב האלוקי שטמון במציאות ולעיתים עטוף ברע

מאחל לך מכל הלב שתמצאי את הצדיק, הענו והקדוש שראוי לך

אתה לא מנהל את הפורום הזה?

לפעמים אני חושבת שיש אנשים שמדמיינים שמתחילים איתם וזה פשוט לא קרה. 

אם מישהי כותבת לך במפורש שאתה חמוד ובא לה להכיר אותה זה להתחיל אבל אם היא מנסה להיעזר באדם אחר ולשאול שאלות או עיצות בשביל להיתרם בשביל עצמה, אני לא בטוחה שהיא התחילה איתך .

סתם נשמע לי הזוי שמישהי נשואה תתחיל עם מישהו בפורום שהוא גם נשוי על סמך כלום ושום כלום.

יש כאן כמה דברים וברשותך אני רוצה לה 

א. אכן גם גברים שמוחזקים כ"דוסים" יש להם יצר הרע ונפילות וחלקם מחזיקים תדמית שרחוקה מאד מהרף המוסרי שלהם. נכון. זה ממש כואב. 

ב. את צריכה רק איש אחד שיהיה ברמה הרוחנית שמתאימה לך ואיתו תבנו את הקן המוגן שלכם. ממש רק אחד, אני בטוחה שהוא קיים  

ג. החשש בכלל לקבל הצעות בגלל כל המגעילים שפגשת זה עניין שכדאי לברר אותו, זה הכי מובן בעולם, באמת. ואני מניחה שאת לא רוצה שתהיה לך סיבה מוצדקת לא לשמוע הצעות אלא לנסות להסתכל על הדברים בצורה אחרת, יש מה לעשות עם זה. אם תרצי אני קצת מבינה בזה ויכולה להסביר לך יותר בפרטי. 

ד. האם יש משהו בך שמושך הצעות כאלה? לא בהכרח. בואי נגיד שמי שמחפש את זה ינסה אצל הרבה בנות וזה לא אישי וכן חשוב אולי לשבת עם עצמך ולחשוב מה הגבולות שלי, מה אני רוצה לשדר לעולם, איפה אני חותכת גם כשלא נעים כדי לשמור על עצמי. אין לנו שליטה על איך שאנשים מתנהגים אלינו אבל יש לנו שליטה על איך להגיב וזה מה שישנה את מה שיקרה בהמשך. 

זה פשוט עולם פנימי מעוות שלא קיבל טיפול מספק...

לפדופילים, עברייני מין ועוד כמה מילים לא נעימות...

ובאמת אם אישה עושה כזה מעשה היא לא נקראת סוטה..

לכן אקרא לזה יותר עולם פנימי מעוות... או בקיצור כמו שחז"ל אמרו רוח שטות אבל רוח שטות רצינית...!! 

זה אחרת מהמושגים של היום...

ואין וויכוח שהמעשה מזעזע בין לאישה בין לגבר... 

סטיה זה לא ללכת בדרך הנכונה. אדם שיורד מהשביל בטיול הוא סוטה, סוטה מהדרך..

ואגב, לדעתי זו כן סטיה, כי יש כאלה שרק כשהם מבינים שאת נשואה הם מציעים, כלומר זה מה "שעושה להם את זה"

אכן סוטה.

פראי אדם. משוגעים.

עוד "דתי וחרדי". מגעיל.

[ואני לא חושב שזה "עוזר". כי ריבוי דוגמאות כאלה, שהן מיעוט קטן ביחס לאנשים הנורמליים, עלולות ליצור אוירה כלשהי כאילו זה סוג של "נורמה"..]

להסתובב בחברה נורמלית, להתרחק מכל שיחה לא במקום עם גבר וזה לא יקרה לך.

וגם אם מישהו יתבלבל, הוא מיד יבין את מקומו וילך.

יש נחמדות וחיוכים שהם לא במקום.

הצחקתני...

אני מסתובבת בחברה שנחשבת נורמטיבית. ואני יודעת לייבש יפה מאוד... ואת יודעת? יש כאלה שכשייבשתי אותם אז הם יותר נדלקו... ואני לא רוצה לצטט אותם בפורום פתוח...

ואגב, אני מעדכנת את כל מי שגולש לשיחה קצת יותר אישית איתי שאישי רואה את כל ההתכתבויות שלי (וזה לא משנה אם זה נכון או לא נכון) ויש כאל שבלב הזה נעלמו ויש כאלה שיותר נדלקו... אין סוף לסטיות... (ויש כאלה שגם אחרי איומים מאישי וחסימה וכו המשיכו להציק....)

זה לא תמיד עוזר לייבש, אלא לפעמיים זה יותר גורם לרגש אצל גברים לנסות יותר ויותר בלי להרפות, זה החברה שאנחנו חיים בה ואין מה לעשות עם זה, זה מציאות שלצערנו קיימת.

לגבי מה שאמרת לה שאת מקווה שזה "יעזור לה" - על זה אמרתי שאני לא חושב שלתת דוגמאות מפורטות דווקא עוזר. מישהי שכותבת כמותה, יכולה לחשוב שנו... אולי הם ה"נורמליים".... הרי היא כותבת שמתמודדת בעצמה. 

לעומת זה, אלו שכתבו כאן שלא נתקלו - "מיישר" מה אמור להיות. מחזק לאחוז בכך.

לגבי"השתקה", זה כבר אכן משהו אחר. אם נתקלים בעבירה ו"משתיקים" במקום לטפל/להתלונן, כל דבר לפי עניינו וחומרתו - אז באמת עלולות לצאת מכך תקלות (אני עצמי, כשקראתי את התועבות שהבאת, דבר ראשון שעלה לי זה למה לא התלוננת על הטרדה.. שמא מישהי אחרת כן תיפול בפח וזה יציל אותה).

[לגבי מה שכתבת בסוגריים, התגובה היחידה שאני יכול לומר על זה היא: איכס. מעבר לכל התועבות/איסורים שכרוכים בכך.

מה שלא ברור לי, איך קרה לך שהיית שם עד שהם עברו את ה"חמש דקות"... הכי טוב במקרה כזה, פשוט לעוף משם. מגעיל]

ובכלל מי שעובדת כנותנת שירות במיוחד שהוא לא פנים מול פנים - יש יותר סיכוי שתיפגש עם יותר סוטים.

מספיק סוטה אחד ליום על כל כמה עשרות שיחות עם אנשים נורמליים וכבר אפשר להצהיר - שסוטים פונים אלי דבר יום ביומו...

אני עצמי עובדת במקום שרובו גברים ובחיים לא נתקלתי בכאלה מקרים.

אני רק אומרת שאם "חוזרת" עבדה במקום שנותן שירות ולכן עברו תחתיה הרבה לקוחות כל יום

אז יש יותר סיכוי שהיא תיתקל במדגם מייצג מאד קטן ומזערי של סוטים.

אם היא מדברת עם המון אנשים נורמליים ורק פעם ביום יש מישהו סוטה - אז אפשר להגיד שכל יום היא נתקלת בסוטים , שזה נשמע כאילו זה דבר נפוץ - למרות שהוא בכלל לא נפוץ.

 ואכן לא תמיד זה לקוחות מזוהים, יכול להיות שתרצי לקבל שירות כל שהוא ולהתקשר לברר פרטים את לא תהיי חייבת להזדהות, ויש סוטים שבכוונה מתקשרים לכאלה מקומות כדי לדבר עם בנות, בלי שהם באמת יצטרכו את השירות.

גם שלא תחשובנה שדמיון כשזה באמת. עוד יותר - שבזכות זה תדענה לעצור מיד ואסרטיבית. לא להגיע למצב של "התביישה לומר" ו"בטח לא התכווין" כשזה לא כך. וגם לא להאשים את עצמה כשאין לה בכך חלק (שגם זה, לצערנו, לא תמיד נכון. אבל כשאין- צריכה לדעת שאין).

ומשתתף בצערך על "פנינים" מגעילות כאלה.. ה' ירחם, ישפוך רוח טהרה ומשמחה.

במיוחד לאור העובדה שכמות לא מבוטלת של נשים הודו שאירוע כגון זה מעולם לא קרה להן,

לעומת מעטות שטענו שזו התנהגות נפוצה

אולי החתימה?

גם אני לא נתקלתי בשום גבר נורמלי שחי בזוגיות טובה ומסתכל על אחרות...

וגם בעלי הוא אדם מקסים ואת זה קלטתי כבר בתקופת הדייטים כשהיינו במסעדות - הוא הוריד את העיניים כשמלצרית הגיעה לידנו ודיבר בתמציתיות כשצריך.

בין השורות של ההודעה הפותחת שלך ראיתי שאת כותבת שאת לא מסירה מעלייך אחריות, זה אומר שבהחלט יכול להיות שגם את אשמה?

אולי זה תלוי במקומות שבהם את מסתובבת?

אולי זה תלוי במה שאת משדרת?

או באיך שאת מתלבשת?

לי אישית היתה חברה ממש טובה בתקופת התיכון שהיינו הולכות ביחד להרבה מקומות, ולמרות שתמיד היו אומרים שאני יותר יפה ממנה - קרו מקרים שבחורים פוחזים (ולא גברים נשואים) היו מתחילים דוקא איתה ומעולם לא התחילו איתי! אפילו שאני לידה - לא היו מסתכלים עלי! היא היתה מושכת אותם במבטים שלה כי היא היתה נמשכת לזה.

טוב בעצם את כותבת שאת צנועה אבל את מודעת לעצמך שיש בך משהו שמשדר את זה... אז זאת כבר בעיה אחרת,  אולי לא כל בגד צנוע הוא גם מתאים לך? יכול להיות שבגדים מסויימים על אף שהם צנועים עדיין לא מסתירים את מה שאת רוצה, ובגדים אחרים יגרמו להרגשה אחרת...

את אומרת שקשה לך ובא לך לפרוק עול, ובכן - זה יכול לקרות בכל מצב בחיים.

גם לי בתור נשואה מעל שנתיים - היתה תקופה כזאת שהיה לי קשה עם ההריון ועם העבודה ועם המטלות של הבית, וממש הרגשתי חזק שאני רוצה לפרוק עול, עד שמגיעה השבת ויש לי קצת זמן אז אני לא יכולה לראות סרט שלא הספקתי כל השבוע? מי צריך את כל החוקים והגבולות האלה??

אז תדעי לך שכמו שכתבה המכונה "סטופ" - האחריות על החיים שלך היא שלך בלבד. וזה יכול לתפוס אותך בכל עת ובכל מצב בחיים - וזוהי בדיוק ההתמודדות שלנו.

אולי דוקא עכשיו זאת ההזדמנות שלך להוכיח לך ולבוראך שאת יכולה, שיש בך כוחות שאת יודעת לנצל! שאת לא נכנכית ואת לא תשברי!!!

כתוב שבימות המשיח יהיו נסיונות קשים והמשילו את זה לחבל שמנערים אותו חזק (חבלי משיח) ורק מי שיתפוס בו חזק חזק ולא יפול - יזכה להינצל. אז דוקא עכשיו כשהחבל רועד בעוצמה - תתפסי אותו חזק בכל הכח 

בהצלחה רבה.

ועוד דבר - כשתתחילי להיפגש, ותמצאי בחור חמד, ותתחתנו, ויוולדו לכם ילדים מתוקים ואת תראי את התום בעיניים שלהם - כל ההרגשה הזאת של חוסר אמון בעולם תתפוגג כלא היתה, והעולם שלך יהיה מלא בשמחה וטוב, עם בעל אוהב וילדים טובים.... כמובן עם כל הקושי במירוץ החיים. אבל זה קושי טוב ומאתגר שמוליד רק אושר וסיפוק!!!

תמיד טוב להתפלל ולדעת שאנחנו בידיים של הקב"ה ולסמוך ולבטוח עליו, ואין רוגע גדול מזה.

לא מכירה אף סיפור כזה בסביבתי ולא נתקלתי בהתנהגויות כאלה. ואני יכולה להעיד על בעלי שהוא כמו שסטופ כתבה  על בעלה - נקי לחלוטין. הוא מקפיד במקומות פחות צנועים (נניח בשכונות מסוימות שמתלבשים שם פחות צנוע) ללכת עם כובע וחליפה כדי שאף אחת לא תתחיל איתו, והוא לא יסתכל על אף אחת (כשלבושים דוסי פחות נעים להסתכל אפילו בטעות על משהי לא צנועה). אני לא יודעת מה עם החברים שלו, אבל אף פעם לא הרגשתי שמשהו בסביבתנו מסתכל עלי. (האמת שכשאני נראת טוב את המחמאה אני מקבלת מנשים כשמסתכלות - לא הרגשתי אף פעם שגברים דתיים/חרדים הסתכלו מעבר להרף עין - בטעות, נשים מרשות לעצמן יותר לבחון). יתכן שאנחנו ב"ה בסביבה שמורה, יתכן שזה משהו שמשדרים/לא משדרים, אבל ברור לי שהעולם לא כזה גרוע כמו שתיארת. עבדתי גם עם גברים לא צדיקים במיוחד-נשואים ואף פעם לא היה לי או לחברותי לעבודה משהו מהסוג שתיארת. 

אני ממש נעלבת כי מעולם לא פנה אלי גבר והציע לי דברים כאלה, לא כשהייתי רווקה ולא כנשואה 

ואני לא שיא הצניעות (מודעת, זו נקודה שקשה לי) לובשת חצאית קצרה וצמודה, פאה ארוכה ומתנופפת, חולצות צמודות וכו'. 

כנראה שזה עניין של הסתכלות ולא כל שיחה אישית שמפתח איתי אדם בעבודה אני רואה כאילו הוא מתחיל איתי ואולי אני לא תמימה מספיק אבל הייתי בעבר וגם אז לא התחילו איתי.

יש לזה דימוי של שיא הגועל אבל זה פשוט לא קרה לי

כי חיביים להיות נחמדים-בתור נותני שירות

ולהגיד גם שיש כאלה שמדברות יותר מידי קיטשי

והם מעצבנות אותי כשהם מדברות עם בעלי

הי מה שלומך?ומחכות לתשובה טוב אז יש לי להציע לך

כדאי לך...

והכל בטון מתוק צעיר ורענן ואישי מידי מידי

אאוצ'

או שאני נתקלתי במדגם לא מייצג (משכאמור דיי לא הגיוני כי אני עובדת בתחום שנחשב פרוץ מאוד לכל נושא ההטרדות המיניות)

או שאת נתקלת במדגם לא מייצג (מה שאת אומרת שלא הגיוני)

או ששתינו נתקלנו במדגם לא מייצג של גברים משני הסוגים.

יש בנות יפות ויש בנות עם חן... וזה לא קשור לצניעות..

לפעמים גברים אוהבים יותר את החמודות והמתוקות מאשר את היפיופות... 

יש גם בנות שמטבען פחות נעימות או פחות משדרות חום ואולי איתם בלי קשר קשה יותר להתחיל.

והפוך.. 

ולא כל חיוך הוא התחלה....

יש לך טעות בפרשנות של מה שקורה סביביך...

לתת ציונים לפרשנויות שלי.

ולא ראיתי שכתבתי במקום כלשהו שחיוך = התחלה. הבטה = סטיה.

של "מלא מלא גברים" מכל המינים הסוגים והצבעים מביא אותי לחשוב שאת טועה בפרשנות.

זה שיש סוטים זה ברור. זה שיש אנשים שלא יודעים איפה הגבול שאסור לעבור אותו עם אשה זרה זה גם ברור. וזה שיש נשים שלא יודעות לתת ברקס לגברים האלה זה גם ברור.

אבל חבל לא להתחתן בגלל זה. אולי יש לך פחד מנישואין והוא לובש את הדבר הזה כדי למנוע ממך להתחתן. אולי כדאי לטפל בזה. מגיע לך להיות מאושרת , זה לא הוגן שגברים האלו יהרסו לך את החיים בעקיפין.

מה הפשר שגברים שטוב להם עם נשותיהם שונאים אותך? למה ואיך זה מתבטא?

א. אם הכוונה "התחילו", זה ממש - לא סתם שאמרו לך שלום בחביבות וכד' בקצרה, או התענינות, כאל סתם אדם, ואת "פירשנת" כך, אלא ממש - אז באמת חבל מאד. בלתי ראוי בעליל.

ב. לא "שומעים אל הרבה מאד רבנים".. אלא בגלל שזה ההיפך ממה שמצפים, אז זה מרעיש ומזעזע מאד.

אבל רוב הרבנים האמיתים, שהם רבים מאד, דרכם נאמנה; אוהבים את הבריות, נוהגים בחביבות ודרך ארץ, ובצניעות הראויה.

ג. הסיפור עם הבוס מאד מצער. נכון שלפעמים אדם שעבר מה שעבר, עלול לחפש איזה "עידוד", אבל מה שתיארת מוגזם. כדאי שתזהירי את חברתך מהנזק שעלול להיגרם.

ד. חבל מאד-מאד שיש לך חברות שלא שמרו עצמן כהוגן. מלבד האיסור החמור - הזיקו לעצמן, לכל החיים.

ה. אשרייך, ממש אשריך, שאת שומרת על עצמך. על אף שזה אמור להיות מובן מאליו.

הסיבה אינה צריכה להיות רק התקוה אצל מי זה לא קורה - אלא שזו האמת הכי בסיסית. גם אנושית. גם תורנית.

וחבל לחשוב שזהו, בעצם העולם מופקר ו"כולם" כך... לא. תמשיכי בדרכך, מתוך הכרת האמת היפה והטהורה שבה - ותמצאי מי שמתאים לך ואת לו.

לא נכון ש"העולם מופקר וכולם כך". נכון שיש יצר הרע, ונכון שלצערנו הפקרות שמשודרת מכל מיני צדדים, משפיעה לצערנו גם על מי שלא היו אולי מושפעים ללא זה - אבל אין מעמידין אדם בנסיון שלא יכול לעמוד בו. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". יש בחירה, ה' יעזור.

ו. את יכולה לתת אמון, בדיוק כמו שאת יכולה לתת אמון שאדם אינו גנב, למרות כל מיני מקרי מעילות וכד' שיש בעולם.

אדרבה, תיעני להצעות, אחרי שתבררי על מה מדובר. תכירי בנחת, ותבדקי במי מדובר. 

ז. אם היית מליונרית מצליחה - והיית רואה המון כאלה פשוט אין להם כסף לאוכל נורמלי, גם היה לך חשק בעצם להפסיד מה שיש לך? לא. אז התורה ודרכה, יותר יקרה מזה. ממש שטות וחבל להפסיד טוב שיש בך, כי את רואה כאלה שהיצר סימא את עיניהם, ואינם רואים את הטוב האמיתי שאת רואה.

ח. הנה, את אומרת "הרגשתי שמתחשק.. לפרוק עול"... אולי זו היתה "הדגמה" קטנה של יצר הרע.

אז כעת לא תפקידך "להבין" את כל מי שנכנע ליצרו ומאד טובה הרבה של  חיים שלווים וכשרים וטהורים - אבל כן תפקידך להיות שם בעצמך, ולהשתדל להקים בית כזה.  

[וגם כדאי להבחין בין "יצר" רגעי לתופעות כמו שהזכרת, בלי להכשיר אף דבר לא טוב. "שאני רואה גבר מתחתן הוא בוהה".. בוודאי שלא טוב, ובוודאי שהתפיסה שלך איך צריך להיות היא הנכונה. אבל מישהו כזה, על אף שהתחתן, לא בהכרח מחוסן מיצר הרע, ויתכן שמשהו תפס לרגע את מבטו, ויצא מזה. אין לכך קשר בהכרח לנאמנותו לאשתו, ובוודאי שלא בגלל זה אמור "להתחיל" עם מישהי כתיאורך]

ט. כדאי שתנצלי את מה שהרגשת אתמול, כדי להעמיק קצת בהבנה של הכיעור שבתופעות שהזכרת - וממילא בטוב בפנימי והיציב בדרך שאת בחרת בה. ואז - במקום להיות ביאוש ממה שנתקלת ולחשוב כאילו "הכל הפקר" עד לקבלת המכה בפנים ח"ו - את תתחזקי בשמחה על כך שאת לא שם. 

לפעמים כשרואים יותר מידי דברים רעים, אז עלולים לקבל לרגע חלישות הדעת, כאלו יאוש, כאילו את ה"מלאכותית".. אבל לא. איפה שאת, שם האמת.  תתחתני - תראי כמה טוב ששמרת עליה.

אבל תכירי. תבררי. פשוט תחפשי אדם בסטנדרטים שמתאימים לך אל תקלקלי לעצמך, לא בשידוכים ולא באישיות, בגלל מה שאצל אחרים פחות טוב ממה שאת זכית בעמלך.

חזק ונתחזק...

אבל לפעמים הבטה, חיוך טון דיבור יכולים להתפרש לכל מיני כיוונים

השאלה הופנתה לכותבת

וזה לא תמיד נקרא שרצה להתחיל איתך. 

כי מה שאת מתארת מהעבודה שלך זה באמת בעיני גבר חילוני לא נקרא כלל וכלל להתחיל.

במצב של ימינו זה מאד לגיטימי לומר דברים כאלה, זאת התעניינות\סמול טוק ותו לא. (לצערינו הרב)

גם לדעתי תגובתו מדוייקת.

וזה לא קשור לאיך שדוקא אני או את מתלבשות, מספיק שבכלליות הדור פרוץ וגבר חשוף לכל כך הרבה מראות לא טובים בכל מקום.  הגירוי הוא בכלליות, באויר, באווירה.

ודווקא בגלל היצר הרע הזה חז"ל הביאו שאין אפוטרופוס לעריות.

זה לא צחוק ואסור לרמות את עצמנו.

יש יצר הרע והוא רוקד בתוכנו (כן גם לנשים יש יצר הרע בעניין הזה) הוא יודע איך לגרום לאדם ליפול אף שהוא לא רוצה בכך ולכן צריך מאוד מאוד להזהר ומאוד מאוד לשמור את עצמנו מכל דבר שיש בו חלק קטנטן של יצר הרע, לא לחינם חז"ל מביאים המון דברים להילחם עם היצר הרע, ואם זה בעריות אז במסכת אבות מביאים שאל תרבה שיחה עם האישה באשתו אמרו ק"ו וכו'... וכן בגמרא שמספרת על מישהו שחלה בגלל שרצה להיות עם מישהי ואפילו לדבר איתה אחרי הגדר חז"ל לא הסכימו ולבסוף האדם מת. זה לא לחינם, יש יצר הרע ואם משחקים איתו אם מוותרים לו הוא גובר פי כמה וכמה.

אדם (מדבר על גברים בעיקר) שמדבר על סתם דברים עם אישה זה עלול להביא לשאר דברים שאף הוא לא חלם שזה יגיע לזה.. 

וד"א אני יודע על מה את מדברת ואני מבין את זה, אבל זה כלל וכלל לא כל הציבור כך.

וכן אסור לסמוך על אף אחד,

וכל הסיפורים ששומעים זה בגלל שעוברים על הלכות שחז"ל קבעו אם זה הלכות ייחוד ואם זה עוד הלכות שחכמים קבעו סייג להרחיק מעבירה. לדוגמא רב שעובר על הלכות ייחוד מיד צריך להוקיע אותו ולפרסם ברבים.. לצערנו העולם מלא בבעיות.. יש עוד הרבה להאריך אבל לבינתיים זה מספיק

חייבים להגדיל תורה ויר"ש בעמ"י ולהיות חלוצים בנושאים שצריך להיות חלוצים בהם.

בתור אחד שהיו לי המון נסיונות ועדיין יש המון נסיונות, אני  אומר לך שגבר ירא שמיים ע"פ רוב עובד על עצמו וזה עבודה יום יומית וכל רגע ורגע, העולם מלא בנסיונות ובעיקר בענייני עריות, אני לא חושב שיש היום גבר בין רווק בין נשוי שלא מרגיש את הנסיונות יום יום ורגע ורגע, יש הרבה קשיים וגם גבר שיפול לדוגמא לראיית מראות אסורים, הוא ימצא דרך לחזור בתשובה ולתקן את המעוות כי גבר שהוא ירא שמיים הוא לא ירפה במלחמה הזו, כי כל גבר ואני מדגיש כל גבר עובר נסיונות בעניינים האלו, אבל השאלה איך הוא מתמודד איתם, ואני אומר לך שבתור אחד שכבר עבר המון דברים (וזה לא להתפאר חלילה) אדם שהוא ירא שמיים הוא חוזר בתשובה ומתקן את המעוות, הנסיון הזה להפוך את המין הגברי לבעייתי הוא לא צודק, כי כמו שגבר לא מבין את הנסיון של הנשים לדוגמא בשמירת הצניעות (או כמו שאמרה לי אשתי שהעניין של השרוול מעל המרפק או מתחת אצל חלק או רוב הנשים אצלם זה מלחמה חזקה ותמידית) כך גם אישה לא מבינה את הנסיון של הגבר, ויש המון נסיונות שהם קשים מנשוא.

נכון יש קשיים השאלה מה האדם עושה איתם, האם הוא נותן להם להשתלט עליו או שהוא נלחם בזה יום יום... ואני חושב שהמדד ליראת שמיים זה לא מה האדם חוטא אלא איך הוא קם, 'שבע יפול צדיק וקם" כך נלע"ד

וכן אסור שיהיה לך אמון באף אחד שעובר איתך אפילו בטעות על הלכות ייחוד או כל דבר שכתוב בשו"ע ואף אם זה יהיה גדול הדור. ברגע שאדם עובר על משהו (לא מדבר על מקרה של שוגג) צריך מייד לברוח ממנו כמו מאש.

לסיכום: העולם לא שחור לבן

א]לא כולם כאלה הרבה כן ב] זה נושא מורכב ג] תעשי מה שטוב לך אבל בסוף מגיעים לקופה בסופר ולא דנים אדם עד שמיגעים למקומו אבל יש בסוף חשבון לשלם 

ד] שווה לך לצאת ולהתחתן הרוב לא שוכבים עם נשים אחרות [אני לא קורא לזה בגידה אלה עם כן האישה הייתה נשואה בגלל שזה נושא מורכב הלכתית אצל בנים]    אומרים ש 1 ל7 יש מקרה של בגידה ומאחורי כל גבר יש גם אישה חחחח 

או עוד נשים יש הבדל בין הדברים

חחח שמירת הסטטוס שקבעו היום אשכנזים בגלל החרם ובגלל שהם וספרדים כדי שהנשים שלהם לא ידקרו אותם

[כל אחד וסיבותיו הוא] תחשבי מישהו שהיה נשוי ל 13 נשים נניח ושכב עם אישה 14 אז הוא בגד בכל ה 13?! לא בגלל שלא היה כזה מושג בכלל [הוא כן עבר אולי על חטא אבל לא בגד ]

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?