מרגישה חייבת להגיב כי כואב לי לקרוא אותך. הכאב והחוסר אמון כל כך נוגעים לי ללב

מה שאת רואה בפורום זה לא מייצג. גבר שטוב לו בנישואין בדר"כ לא יכתוב פה.

אני לא יודעת באיזו חברה את מסתובבת שאת רואה את זה כל כך הרבה מסביבך, אני שייכת לחברה יחסית חזקה מבחינה דתית ובגדול זה הרבה פחות מצוי, אמנם רואים את זה אבל הרוב ממש לא ככה. 

את מכירה את זה שכשמשהו מסוים תופס אותך את רואה רק אותו כל הזמן? כמו מישהי בהריון שפתאום רואה מסביבה רק נשים בהריון כל הזמן. או שאת רוצה לקנות איזה רכב מסוים ופתאום את רואה אותו בכל מקום, כי זה מה שיושב לך בראש אז זה תופס לך את העין? 

נראה לי שנפלת לסוג של דכדוך וייאוש מעולם הגברים וזה מה שאת רואה מסביבך כל הזמן. אני בטוחה שאם תחפשי מסביבך תוכלי לזהות גם גברים נאמנים והגונים. נסי לשנות את המבט ולספור בכמה גברים מהסוג הזה את נתקלת ובכמה מהסוג הזה, אולי הניסוי הזה יאיר את עיניך ויפוגג קצת את היאוש..

אז אני לא יודעת על מה אתם מדברים...

אני נמצאת בחברה שבאה במגע עם כל הסוגים...

לצערי אני רואה את זה בכל מקום, ומחפשת דווקא את האחרים. ועד שאני מוצאת ומתלהבת, בסוף מגלה ששוב, זה נסיון קשה מידי

אני באה גם כן מחברה חזקה מבחינה דתית ואף פעם לא נתקלתי בכאלו מצבים, וזה לא שאני מכוערת (בלשון המעטה). כנראה התופעה שמה שבראש זה מה שרואים...

דוקא אני תמיד הייתי מתפלאת איך זה שעם כל היצר הרע החזק שיש היום - אני לא רואה גברים יוצאים מכליהם ברחוב ובכל מקום, זה הרי מה שהיה צריך להיות עם כל הפריצות ועם היצר החזק הזה... ועד היום זה מפליא אותי.

איך זה רק במסתרים, ואיך לא רואים באופן בולט יותר דברים שקשורים לזה.

לך קשה בזה, לאחרים קשה בדברים אחרים.

כל אחד ישתדל להשקיע במה שמוטל עליו.

ומי ש"מדבר איתך" על מה שלא שייך - תהיי מספיק אסרטיבית בשביל לעצור את זה, במקום לעמוד נדהמת..

[לא יודע למה התכוונת בהודעת הפתיחה "במה שאני אשמה" - אם זה באמת או רק חוששת שאשמה במשהו. אבל אם יש משהו אובייקטיבי, לבוש או התנהלות מצידך שיש להם חלק בענין - בוודאי תיפרשי מכך מיידית]

אני לא מנסה לרמוז לך שאת לא צנועה,

אבל אם בצניעות עסקינן אז אכתוב מה שכתבתי בתגובה אחרת שלי פה:

יש בגדים שעל אף שהם צנועים - הם לא תמיד מסתירים את מה שאת לא רוצה שיראו ויש בגדים אחרים לעומת זה שיתנו הרגשה אחרת.

את בהחלט יכולה לבדוק מה את משדרת.

לדעתי קשה לראות כזה דבר (כמו שאת חווה) במקום העבודה, ולחיות את זה יום יום עם כזה בוס.

כמה אפשר? זה עושה רע בנשמה.

אני לא יודעת אם בכלל הייתי ממשיכה לעבוד במקום שזאת ההתנהגות של הבוס.

הייתי מחפשת עבודה אחרת תוך כדי.

ואם הייתי חייבת לצבור שם ניסיון כי זה מקום שקשה להתקבל אליו - אז הייתי מתנהגת בצורה מאד עיניינית ותמציתית וכל הזמן חושבת רק על זה שאני רוצה לסיים כאן X זמן וללכת.

וגם - שלא אכפת לי אפילו אם הבוס יפטר אותי כי אני לא נחמדה ולא מוצאת חן בעיניו.

וגם הייתי שוקלת להיפרד מחברות כאלה כמו שתיארת... כולל העובדת שיורדת עם הבוס לעשן, ולחפש חברה אחרת. מספיק אפילו חברה אחת טובה לצאת איתה לבלות לפעמים.

אבל זה כל כך כואב לשמוע...

אין לזה פיתרון??? 

התרבות המערבית מנסה לנטרל בכח את היצר הטבעי שיש לגברים ומנסים בכח ליצור מצב שהוא נגד הטבע בכך ששמים נשים וגברים בחיכוך יומיומי מתמיד ואז מתפלאים למה יש בגידות ובתים נהרסים.

אין אפוטרופוס זה כולל את כל סוגי האנשים בעולם: עודי"ם, אנשי צבא, חכי"ם, מורים וכן גם ת"ח, לא סתם גזרו על כ"כ הרבה הרחקות(פרמיטיבי וחשוך) אבל הם הבינו את מה שאנחנו מסרבים להבין, א"א להילחם נגד הטבע וכל הצדקנים למינהם יודעים את זה טוב מאד אבל הרצון להכניס את המודרניזציה לתורה עולה על השכל הישר וזה חלק מהעיוותים הנוראיים שיש בדורות האחרונים, הכל בשם השווין כמובן.. 

את רואה את מי ש"מסתכלים", שהרי לרבים שהולכים ולא מסתכלים, אינך שמה לב.

ומה קשור ל"לא בא להתחתן"? אדרבה, תתחתנו ותבנו בית נאמן, ונאמנות ואהבה זה לזה.

[לא כדאי להכליל "היצר שלהם".. אבל אכן את צודקת שחשוב גם הכבוד העצמי והענייניות שהבחורה משדרת]

היא לא נשואה אז הפתרון האולטימטיבי שלך להתגרש לא עובד כאן  

רק מה?

אני לא פותח על זה פוסט בן 1000 מילים שכולו האשמה כלפי המין הנשי

אם גבר פותח שיחה עם נשים - זה כי הוא פשוט סוטה

אם אישה פותחת שיחה עם גברים - זה רק כי בעלה לא מפרגן ומשוחח איתה בבית

אהבתי

בלי לדבר על אשמתו של מי.

לכל אחד בזוגיות יש צרכים שהם מהותיים, שאם הם לא מתמלאים זה פוגע ביכולת של אותו בן זוג להיות מחויב לזוגיות.

עדיין לכל אחד יש מחויבות לשמור אמונים לבן הזוג או להחליט שזה לא מתאים לו ולפרק את החבילה, בכל מקרה בגידה (באיזה רמה שלה גם היא ברמת הפזילה החוצה) זה דבר שהוא לא מוסרי.

איכשהו נתפס שחוסר מענה על צרכים מינים הוא יותר "מצדיק" פזילה חוצה מאשר חוסר במענה על צרכים ריגשיים. אולי כי באמת צורך ריגשי אפשר למלא בהרבה דרכים אחרות וצורך מיני אין דרך הלכתית למלא בלי הזוגיות (לא נתווכח על הדקויות זה לא המקום) 

אבל האמת שכמו שחמור לא להענות לצרכים המינים של בן הזוג ככה חמור לא להענות לצרכיים הריגשיים של בן הזוג. 

וזה באמת לא משנה מאיזה מגדר כל אאחד מבני הזוג. 

ועדיין זה לא מצדיק פזילה החוצה כמובן בשום צורה. 

יש נימה יותר סלחנית לבחורות שמתחילות, לא יודעת למה...

אבל ברמת העיקרון אפשר לומר את זה על שני הצדדים...לא הייתי אומרת שאם גבר נשוי מתחיל עם בחורה הוא סוטה, הייתי יותר מרחמת... 

זה מפחיד אבל יש בזה גם משהו מיוחד... 

מיוחד: ששמו אותי בעולם הזה וזה אומר שכן יש לנו את הכוחות להתמודד יותר מכל דור אחר שלא היה יצר הרע חזק כל כך ...

אני קראתי שלפני ביאת המשיח, הסטרא אחרא מוציאה את כל הכלים האחרונים שעוד נשארו לה, כי היא יודעת שעוד מעט הסוף, ולכן כל כך קשה מבחינת צניעות כי זה בדיוק הכח הכי חזק של הסטרא אחרא... 

וגבר אחד כזה ודאי קיים

פשוט כי הוא נשוי לי  

סתם, כי אין מישהו מושלם. 

ולעולם לא נצליח להיות בטוחים ב100% שלעולם יהיה לנו טוב ביחד,

אם "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" אז אם על עצמי אני לא יכולה לסמוך ב100% אז איך על מישהו אחר? באמת אי אפשר להבטיח.

כן יש הרבה מה לעשות, קודם עם הפחד הזה ואחר כך כדי למקסם את הסיכויים לזוגיות טובה. 

יש לי תשובות בשבילך, אבל זה ארוך וכנראה עדיף באישי אם באלך  

ראשית, מה שאת כותבת מזעזע. מישהו שלא נשוי להן.. ר"ל. איזה כיעור.

דבר שני, את כותבת ש"גם לך יש יצר הרע" - ומצד שני, שאת לא נפגשת בגלל דברים שפגשת בהם אולי..

נו? הפוך על הפוך. מרוב "זהירות" את רוצה חלילה להיכשל?

תכירי בצורה כשרה מישהו טוב, בלי להרבות בפחדים, תתחתני - ואז תשמחי מאד על כל הנורמליות שלך.

ובטוח יש לך כחות. תאמיני בהם.

[וגם כדאי לא "לשמוע חוויות" מבנות שנוהגות לגמרי ההיפך מה"דתיות" שכאילו אוחזות בה, בדברים הכי בסיסיים - בלי לדון אותן כעת על קשייהן וענייניהן. זו תותפעה לאנדירה בין בנות לצערנו, שכאלו שנכשלות בדברים לא טובים, "משתפות" חברות כשרות, ומכשילות אותן ע"י יצירת אוירה כאילו "זה כך". הרחק מחבר רע]

עושה רושם כל פעם שמישהו עושה משהו לא בסדר, בודקים קודם כל מה המגדר שלו, ובמקרה והמגדר שלו נגדי לזה של המתלונן, ייפתח שרשור שכותרתו 'למה כל הגברים/נשים (השלם בהתאם לסיטואציה)'.

אנשים לא בסדר יש פה ויש שם.

זה באמת לא נכון לגזור על כל המין הגברי חוסר אמון בכלל מיעוט 

אמנם ידיעה שהקב"ה ברא מציאות מורכבת ומסובכת מביאה אותנו להתמודדות ולא בריחה

לגזור חוסר אמון על הסביבה זו בריחה מהטוב האלוקי שטמון במציאות ולעיתים עטוף ברע

מאחל לך מכל הלב שתמצאי את הצדיק, הענו והקדוש שראוי לך

אתה לא מנהל את הפורום הזה?

לפעמים אני חושבת שיש אנשים שמדמיינים שמתחילים איתם וזה פשוט לא קרה. 

אם מישהי כותבת לך במפורש שאתה חמוד ובא לה להכיר אותה זה להתחיל אבל אם היא מנסה להיעזר באדם אחר ולשאול שאלות או עיצות בשביל להיתרם בשביל עצמה, אני לא בטוחה שהיא התחילה איתך .

סתם נשמע לי הזוי שמישהי נשואה תתחיל עם מישהו בפורום שהוא גם נשוי על סמך כלום ושום כלום.

יש כאן כמה דברים וברשותך אני רוצה לה 

א. אכן גם גברים שמוחזקים כ"דוסים" יש להם יצר הרע ונפילות וחלקם מחזיקים תדמית שרחוקה מאד מהרף המוסרי שלהם. נכון. זה ממש כואב. 

ב. את צריכה רק איש אחד שיהיה ברמה הרוחנית שמתאימה לך ואיתו תבנו את הקן המוגן שלכם. ממש רק אחד, אני בטוחה שהוא קיים  

ג. החשש בכלל לקבל הצעות בגלל כל המגעילים שפגשת זה עניין שכדאי לברר אותו, זה הכי מובן בעולם, באמת. ואני מניחה שאת לא רוצה שתהיה לך סיבה מוצדקת לא לשמוע הצעות אלא לנסות להסתכל על הדברים בצורה אחרת, יש מה לעשות עם זה. אם תרצי אני קצת מבינה בזה ויכולה להסביר לך יותר בפרטי. 

ד. האם יש משהו בך שמושך הצעות כאלה? לא בהכרח. בואי נגיד שמי שמחפש את זה ינסה אצל הרבה בנות וזה לא אישי וכן חשוב אולי לשבת עם עצמך ולחשוב מה הגבולות שלי, מה אני רוצה לשדר לעולם, איפה אני חותכת גם כשלא נעים כדי לשמור על עצמי. אין לנו שליטה על איך שאנשים מתנהגים אלינו אבל יש לנו שליטה על איך להגיב וזה מה שישנה את מה שיקרה בהמשך. 

זה פשוט עולם פנימי מעוות שלא קיבל טיפול מספק...

לפדופילים, עברייני מין ועוד כמה מילים לא נעימות...

ובאמת אם אישה עושה כזה מעשה היא לא נקראת סוטה..

לכן אקרא לזה יותר עולם פנימי מעוות... או בקיצור כמו שחז"ל אמרו רוח שטות אבל רוח שטות רצינית...!! 

זה אחרת מהמושגים של היום...

ואין וויכוח שהמעשה מזעזע בין לאישה בין לגבר... 

סטיה זה לא ללכת בדרך הנכונה. אדם שיורד מהשביל בטיול הוא סוטה, סוטה מהדרך..

ואגב, לדעתי זו כן סטיה, כי יש כאלה שרק כשהם מבינים שאת נשואה הם מציעים, כלומר זה מה "שעושה להם את זה"

אכן סוטה.

פראי אדם. משוגעים.

עוד "דתי וחרדי". מגעיל.

[ואני לא חושב שזה "עוזר". כי ריבוי דוגמאות כאלה, שהן מיעוט קטן ביחס לאנשים הנורמליים, עלולות ליצור אוירה כלשהי כאילו זה סוג של "נורמה"..]

להסתובב בחברה נורמלית, להתרחק מכל שיחה לא במקום עם גבר וזה לא יקרה לך.

וגם אם מישהו יתבלבל, הוא מיד יבין את מקומו וילך.

יש נחמדות וחיוכים שהם לא במקום.

הצחקתני...

אני מסתובבת בחברה שנחשבת נורמטיבית. ואני יודעת לייבש יפה מאוד... ואת יודעת? יש כאלה שכשייבשתי אותם אז הם יותר נדלקו... ואני לא רוצה לצטט אותם בפורום פתוח...

ואגב, אני מעדכנת את כל מי שגולש לשיחה קצת יותר אישית איתי שאישי רואה את כל ההתכתבויות שלי (וזה לא משנה אם זה נכון או לא נכון) ויש כאל שבלב הזה נעלמו ויש כאלה שיותר נדלקו... אין סוף לסטיות... (ויש כאלה שגם אחרי איומים מאישי וחסימה וכו המשיכו להציק....)

זה לא תמיד עוזר לייבש, אלא לפעמיים זה יותר גורם לרגש אצל גברים לנסות יותר ויותר בלי להרפות, זה החברה שאנחנו חיים בה ואין מה לעשות עם זה, זה מציאות שלצערנו קיימת.

לגבי מה שאמרת לה שאת מקווה שזה "יעזור לה" - על זה אמרתי שאני לא חושב שלתת דוגמאות מפורטות דווקא עוזר. מישהי שכותבת כמותה, יכולה לחשוב שנו... אולי הם ה"נורמליים".... הרי היא כותבת שמתמודדת בעצמה. 

לעומת זה, אלו שכתבו כאן שלא נתקלו - "מיישר" מה אמור להיות. מחזק לאחוז בכך.

לגבי"השתקה", זה כבר אכן משהו אחר. אם נתקלים בעבירה ו"משתיקים" במקום לטפל/להתלונן, כל דבר לפי עניינו וחומרתו - אז באמת עלולות לצאת מכך תקלות (אני עצמי, כשקראתי את התועבות שהבאת, דבר ראשון שעלה לי זה למה לא התלוננת על הטרדה.. שמא מישהי אחרת כן תיפול בפח וזה יציל אותה).

[לגבי מה שכתבת בסוגריים, התגובה היחידה שאני יכול לומר על זה היא: איכס. מעבר לכל התועבות/איסורים שכרוכים בכך.

מה שלא ברור לי, איך קרה לך שהיית שם עד שהם עברו את ה"חמש דקות"... הכי טוב במקרה כזה, פשוט לעוף משם. מגעיל]

ובכלל מי שעובדת כנותנת שירות במיוחד שהוא לא פנים מול פנים - יש יותר סיכוי שתיפגש עם יותר סוטים.

מספיק סוטה אחד ליום על כל כמה עשרות שיחות עם אנשים נורמליים וכבר אפשר להצהיר - שסוטים פונים אלי דבר יום ביומו...

אני עצמי עובדת במקום שרובו גברים ובחיים לא נתקלתי בכאלה מקרים.

אני רק אומרת שאם "חוזרת" עבדה במקום שנותן שירות ולכן עברו תחתיה הרבה לקוחות כל יום

אז יש יותר סיכוי שהיא תיתקל במדגם מייצג מאד קטן ומזערי של סוטים.

אם היא מדברת עם המון אנשים נורמליים ורק פעם ביום יש מישהו סוטה - אז אפשר להגיד שכל יום היא נתקלת בסוטים , שזה נשמע כאילו זה דבר נפוץ - למרות שהוא בכלל לא נפוץ.

 ואכן לא תמיד זה לקוחות מזוהים, יכול להיות שתרצי לקבל שירות כל שהוא ולהתקשר לברר פרטים את לא תהיי חייבת להזדהות, ויש סוטים שבכוונה מתקשרים לכאלה מקומות כדי לדבר עם בנות, בלי שהם באמת יצטרכו את השירות.

גם שלא תחשובנה שדמיון כשזה באמת. עוד יותר - שבזכות זה תדענה לעצור מיד ואסרטיבית. לא להגיע למצב של "התביישה לומר" ו"בטח לא התכווין" כשזה לא כך. וגם לא להאשים את עצמה כשאין לה בכך חלק (שגם זה, לצערנו, לא תמיד נכון. אבל כשאין- צריכה לדעת שאין).

ומשתתף בצערך על "פנינים" מגעילות כאלה.. ה' ירחם, ישפוך רוח טהרה ומשמחה.

במיוחד לאור העובדה שכמות לא מבוטלת של נשים הודו שאירוע כגון זה מעולם לא קרה להן,

לעומת מעטות שטענו שזו התנהגות נפוצה

אולי החתימה?

גם אני לא נתקלתי בשום גבר נורמלי שחי בזוגיות טובה ומסתכל על אחרות...

וגם בעלי הוא אדם מקסים ואת זה קלטתי כבר בתקופת הדייטים כשהיינו במסעדות - הוא הוריד את העיניים כשמלצרית הגיעה לידנו ודיבר בתמציתיות כשצריך.

בין השורות של ההודעה הפותחת שלך ראיתי שאת כותבת שאת לא מסירה מעלייך אחריות, זה אומר שבהחלט יכול להיות שגם את אשמה?

אולי זה תלוי במקומות שבהם את מסתובבת?

אולי זה תלוי במה שאת משדרת?

או באיך שאת מתלבשת?

לי אישית היתה חברה ממש טובה בתקופת התיכון שהיינו הולכות ביחד להרבה מקומות, ולמרות שתמיד היו אומרים שאני יותר יפה ממנה - קרו מקרים שבחורים פוחזים (ולא גברים נשואים) היו מתחילים דוקא איתה ומעולם לא התחילו איתי! אפילו שאני לידה - לא היו מסתכלים עלי! היא היתה מושכת אותם במבטים שלה כי היא היתה נמשכת לזה.

טוב בעצם את כותבת שאת צנועה אבל את מודעת לעצמך שיש בך משהו שמשדר את זה... אז זאת כבר בעיה אחרת,  אולי לא כל בגד צנוע הוא גם מתאים לך? יכול להיות שבגדים מסויימים על אף שהם צנועים עדיין לא מסתירים את מה שאת רוצה, ובגדים אחרים יגרמו להרגשה אחרת...

את אומרת שקשה לך ובא לך לפרוק עול, ובכן - זה יכול לקרות בכל מצב בחיים.

גם לי בתור נשואה מעל שנתיים - היתה תקופה כזאת שהיה לי קשה עם ההריון ועם העבודה ועם המטלות של הבית, וממש הרגשתי חזק שאני רוצה לפרוק עול, עד שמגיעה השבת ויש לי קצת זמן אז אני לא יכולה לראות סרט שלא הספקתי כל השבוע? מי צריך את כל החוקים והגבולות האלה??

אז תדעי לך שכמו שכתבה המכונה "סטופ" - האחריות על החיים שלך היא שלך בלבד. וזה יכול לתפוס אותך בכל עת ובכל מצב בחיים - וזוהי בדיוק ההתמודדות שלנו.

אולי דוקא עכשיו זאת ההזדמנות שלך להוכיח לך ולבוראך שאת יכולה, שיש בך כוחות שאת יודעת לנצל! שאת לא נכנכית ואת לא תשברי!!!

כתוב שבימות המשיח יהיו נסיונות קשים והמשילו את זה לחבל שמנערים אותו חזק (חבלי משיח) ורק מי שיתפוס בו חזק חזק ולא יפול - יזכה להינצל. אז דוקא עכשיו כשהחבל רועד בעוצמה - תתפסי אותו חזק בכל הכח 

בהצלחה רבה.

ועוד דבר - כשתתחילי להיפגש, ותמצאי בחור חמד, ותתחתנו, ויוולדו לכם ילדים מתוקים ואת תראי את התום בעיניים שלהם - כל ההרגשה הזאת של חוסר אמון בעולם תתפוגג כלא היתה, והעולם שלך יהיה מלא בשמחה וטוב, עם בעל אוהב וילדים טובים.... כמובן עם כל הקושי במירוץ החיים. אבל זה קושי טוב ומאתגר שמוליד רק אושר וסיפוק!!!

תמיד טוב להתפלל ולדעת שאנחנו בידיים של הקב"ה ולסמוך ולבטוח עליו, ואין רוגע גדול מזה.

לא מכירה אף סיפור כזה בסביבתי ולא נתקלתי בהתנהגויות כאלה. ואני יכולה להעיד על בעלי שהוא כמו שסטופ כתבה  על בעלה - נקי לחלוטין. הוא מקפיד במקומות פחות צנועים (נניח בשכונות מסוימות שמתלבשים שם פחות צנוע) ללכת עם כובע וחליפה כדי שאף אחת לא תתחיל איתו, והוא לא יסתכל על אף אחת (כשלבושים דוסי פחות נעים להסתכל אפילו בטעות על משהי לא צנועה). אני לא יודעת מה עם החברים שלו, אבל אף פעם לא הרגשתי שמשהו בסביבתנו מסתכל עלי. (האמת שכשאני נראת טוב את המחמאה אני מקבלת מנשים כשמסתכלות - לא הרגשתי אף פעם שגברים דתיים/חרדים הסתכלו מעבר להרף עין - בטעות, נשים מרשות לעצמן יותר לבחון). יתכן שאנחנו ב"ה בסביבה שמורה, יתכן שזה משהו שמשדרים/לא משדרים, אבל ברור לי שהעולם לא כזה גרוע כמו שתיארת. עבדתי גם עם גברים לא צדיקים במיוחד-נשואים ואף פעם לא היה לי או לחברותי לעבודה משהו מהסוג שתיארת. 

אני ממש נעלבת כי מעולם לא פנה אלי גבר והציע לי דברים כאלה, לא כשהייתי רווקה ולא כנשואה 

ואני לא שיא הצניעות (מודעת, זו נקודה שקשה לי) לובשת חצאית קצרה וצמודה, פאה ארוכה ומתנופפת, חולצות צמודות וכו'. 

כנראה שזה עניין של הסתכלות ולא כל שיחה אישית שמפתח איתי אדם בעבודה אני רואה כאילו הוא מתחיל איתי ואולי אני לא תמימה מספיק אבל הייתי בעבר וגם אז לא התחילו איתי.

יש לזה דימוי של שיא הגועל אבל זה פשוט לא קרה לי

כי חיביים להיות נחמדים-בתור נותני שירות

ולהגיד גם שיש כאלה שמדברות יותר מידי קיטשי

והם מעצבנות אותי כשהם מדברות עם בעלי

הי מה שלומך?ומחכות לתשובה טוב אז יש לי להציע לך

כדאי לך...

והכל בטון מתוק צעיר ורענן ואישי מידי מידי

אאוצ'

או שאני נתקלתי במדגם לא מייצג (משכאמור דיי לא הגיוני כי אני עובדת בתחום שנחשב פרוץ מאוד לכל נושא ההטרדות המיניות)

או שאת נתקלת במדגם לא מייצג (מה שאת אומרת שלא הגיוני)

או ששתינו נתקלנו במדגם לא מייצג של גברים משני הסוגים.

יש בנות יפות ויש בנות עם חן... וזה לא קשור לצניעות..

לפעמים גברים אוהבים יותר את החמודות והמתוקות מאשר את היפיופות... 

יש גם בנות שמטבען פחות נעימות או פחות משדרות חום ואולי איתם בלי קשר קשה יותר להתחיל.

והפוך.. 

ולא כל חיוך הוא התחלה....

יש לך טעות בפרשנות של מה שקורה סביביך...

לתת ציונים לפרשנויות שלי.

ולא ראיתי שכתבתי במקום כלשהו שחיוך = התחלה. הבטה = סטיה.

של "מלא מלא גברים" מכל המינים הסוגים והצבעים מביא אותי לחשוב שאת טועה בפרשנות.

זה שיש סוטים זה ברור. זה שיש אנשים שלא יודעים איפה הגבול שאסור לעבור אותו עם אשה זרה זה גם ברור. וזה שיש נשים שלא יודעות לתת ברקס לגברים האלה זה גם ברור.

אבל חבל לא להתחתן בגלל זה. אולי יש לך פחד מנישואין והוא לובש את הדבר הזה כדי למנוע ממך להתחתן. אולי כדאי לטפל בזה. מגיע לך להיות מאושרת , זה לא הוגן שגברים האלו יהרסו לך את החיים בעקיפין.

מה הפשר שגברים שטוב להם עם נשותיהם שונאים אותך? למה ואיך זה מתבטא?

א. אם הכוונה "התחילו", זה ממש - לא סתם שאמרו לך שלום בחביבות וכד' בקצרה, או התענינות, כאל סתם אדם, ואת "פירשנת" כך, אלא ממש - אז באמת חבל מאד. בלתי ראוי בעליל.

ב. לא "שומעים אל הרבה מאד רבנים".. אלא בגלל שזה ההיפך ממה שמצפים, אז זה מרעיש ומזעזע מאד.

אבל רוב הרבנים האמיתים, שהם רבים מאד, דרכם נאמנה; אוהבים את הבריות, נוהגים בחביבות ודרך ארץ, ובצניעות הראויה.

ג. הסיפור עם הבוס מאד מצער. נכון שלפעמים אדם שעבר מה שעבר, עלול לחפש איזה "עידוד", אבל מה שתיארת מוגזם. כדאי שתזהירי את חברתך מהנזק שעלול להיגרם.

ד. חבל מאד-מאד שיש לך חברות שלא שמרו עצמן כהוגן. מלבד האיסור החמור - הזיקו לעצמן, לכל החיים.

ה. אשרייך, ממש אשריך, שאת שומרת על עצמך. על אף שזה אמור להיות מובן מאליו.

הסיבה אינה צריכה להיות רק התקוה אצל מי זה לא קורה - אלא שזו האמת הכי בסיסית. גם אנושית. גם תורנית.

וחבל לחשוב שזהו, בעצם העולם מופקר ו"כולם" כך... לא. תמשיכי בדרכך, מתוך הכרת האמת היפה והטהורה שבה - ותמצאי מי שמתאים לך ואת לו.

לא נכון ש"העולם מופקר וכולם כך". נכון שיש יצר הרע, ונכון שלצערנו הפקרות שמשודרת מכל מיני צדדים, משפיעה לצערנו גם על מי שלא היו אולי מושפעים ללא זה - אבל אין מעמידין אדם בנסיון שלא יכול לעמוד בו. "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". יש בחירה, ה' יעזור.

ו. את יכולה לתת אמון, בדיוק כמו שאת יכולה לתת אמון שאדם אינו גנב, למרות כל מיני מקרי מעילות וכד' שיש בעולם.

אדרבה, תיעני להצעות, אחרי שתבררי על מה מדובר. תכירי בנחת, ותבדקי במי מדובר. 

ז. אם היית מליונרית מצליחה - והיית רואה המון כאלה פשוט אין להם כסף לאוכל נורמלי, גם היה לך חשק בעצם להפסיד מה שיש לך? לא. אז התורה ודרכה, יותר יקרה מזה. ממש שטות וחבל להפסיד טוב שיש בך, כי את רואה כאלה שהיצר סימא את עיניהם, ואינם רואים את הטוב האמיתי שאת רואה.

ח. הנה, את אומרת "הרגשתי שמתחשק.. לפרוק עול"... אולי זו היתה "הדגמה" קטנה של יצר הרע.

אז כעת לא תפקידך "להבין" את כל מי שנכנע ליצרו ומאד טובה הרבה של  חיים שלווים וכשרים וטהורים - אבל כן תפקידך להיות שם בעצמך, ולהשתדל להקים בית כזה.  

[וגם כדאי להבחין בין "יצר" רגעי לתופעות כמו שהזכרת, בלי להכשיר אף דבר לא טוב. "שאני רואה גבר מתחתן הוא בוהה".. בוודאי שלא טוב, ובוודאי שהתפיסה שלך איך צריך להיות היא הנכונה. אבל מישהו כזה, על אף שהתחתן, לא בהכרח מחוסן מיצר הרע, ויתכן שמשהו תפס לרגע את מבטו, ויצא מזה. אין לכך קשר בהכרח לנאמנותו לאשתו, ובוודאי שלא בגלל זה אמור "להתחיל" עם מישהי כתיאורך]

ט. כדאי שתנצלי את מה שהרגשת אתמול, כדי להעמיק קצת בהבנה של הכיעור שבתופעות שהזכרת - וממילא בטוב בפנימי והיציב בדרך שאת בחרת בה. ואז - במקום להיות ביאוש ממה שנתקלת ולחשוב כאילו "הכל הפקר" עד לקבלת המכה בפנים ח"ו - את תתחזקי בשמחה על כך שאת לא שם. 

לפעמים כשרואים יותר מידי דברים רעים, אז עלולים לקבל לרגע חלישות הדעת, כאלו יאוש, כאילו את ה"מלאכותית".. אבל לא. איפה שאת, שם האמת.  תתחתני - תראי כמה טוב ששמרת עליה.

אבל תכירי. תבררי. פשוט תחפשי אדם בסטנדרטים שמתאימים לך אל תקלקלי לעצמך, לא בשידוכים ולא באישיות, בגלל מה שאצל אחרים פחות טוב ממה שאת זכית בעמלך.

חזק ונתחזק...

אבל לפעמים הבטה, חיוך טון דיבור יכולים להתפרש לכל מיני כיוונים

השאלה הופנתה לכותבת

וזה לא תמיד נקרא שרצה להתחיל איתך. 

כי מה שאת מתארת מהעבודה שלך זה באמת בעיני גבר חילוני לא נקרא כלל וכלל להתחיל.

במצב של ימינו זה מאד לגיטימי לומר דברים כאלה, זאת התעניינות\סמול טוק ותו לא. (לצערינו הרב)

גם לדעתי תגובתו מדוייקת.

וזה לא קשור לאיך שדוקא אני או את מתלבשות, מספיק שבכלליות הדור פרוץ וגבר חשוף לכל כך הרבה מראות לא טובים בכל מקום.  הגירוי הוא בכלליות, באויר, באווירה.

ודווקא בגלל היצר הרע הזה חז"ל הביאו שאין אפוטרופוס לעריות.

זה לא צחוק ואסור לרמות את עצמנו.

יש יצר הרע והוא רוקד בתוכנו (כן גם לנשים יש יצר הרע בעניין הזה) הוא יודע איך לגרום לאדם ליפול אף שהוא לא רוצה בכך ולכן צריך מאוד מאוד להזהר ומאוד מאוד לשמור את עצמנו מכל דבר שיש בו חלק קטנטן של יצר הרע, לא לחינם חז"ל מביאים המון דברים להילחם עם היצר הרע, ואם זה בעריות אז במסכת אבות מביאים שאל תרבה שיחה עם האישה באשתו אמרו ק"ו וכו'... וכן בגמרא שמספרת על מישהו שחלה בגלל שרצה להיות עם מישהי ואפילו לדבר איתה אחרי הגדר חז"ל לא הסכימו ולבסוף האדם מת. זה לא לחינם, יש יצר הרע ואם משחקים איתו אם מוותרים לו הוא גובר פי כמה וכמה.

אדם (מדבר על גברים בעיקר) שמדבר על סתם דברים עם אישה זה עלול להביא לשאר דברים שאף הוא לא חלם שזה יגיע לזה.. 

וד"א אני יודע על מה את מדברת ואני מבין את זה, אבל זה כלל וכלל לא כל הציבור כך.

וכן אסור לסמוך על אף אחד,

וכל הסיפורים ששומעים זה בגלל שעוברים על הלכות שחז"ל קבעו אם זה הלכות ייחוד ואם זה עוד הלכות שחכמים קבעו סייג להרחיק מעבירה. לדוגמא רב שעובר על הלכות ייחוד מיד צריך להוקיע אותו ולפרסם ברבים.. לצערנו העולם מלא בבעיות.. יש עוד הרבה להאריך אבל לבינתיים זה מספיק

חייבים להגדיל תורה ויר"ש בעמ"י ולהיות חלוצים בנושאים שצריך להיות חלוצים בהם.

בתור אחד שהיו לי המון נסיונות ועדיין יש המון נסיונות, אני  אומר לך שגבר ירא שמיים ע"פ רוב עובד על עצמו וזה עבודה יום יומית וכל רגע ורגע, העולם מלא בנסיונות ובעיקר בענייני עריות, אני לא חושב שיש היום גבר בין רווק בין נשוי שלא מרגיש את הנסיונות יום יום ורגע ורגע, יש הרבה קשיים וגם גבר שיפול לדוגמא לראיית מראות אסורים, הוא ימצא דרך לחזור בתשובה ולתקן את המעוות כי גבר שהוא ירא שמיים הוא לא ירפה במלחמה הזו, כי כל גבר ואני מדגיש כל גבר עובר נסיונות בעניינים האלו, אבל השאלה איך הוא מתמודד איתם, ואני אומר לך שבתור אחד שכבר עבר המון דברים (וזה לא להתפאר חלילה) אדם שהוא ירא שמיים הוא חוזר בתשובה ומתקן את המעוות, הנסיון הזה להפוך את המין הגברי לבעייתי הוא לא צודק, כי כמו שגבר לא מבין את הנסיון של הנשים לדוגמא בשמירת הצניעות (או כמו שאמרה לי אשתי שהעניין של השרוול מעל המרפק או מתחת אצל חלק או רוב הנשים אצלם זה מלחמה חזקה ותמידית) כך גם אישה לא מבינה את הנסיון של הגבר, ויש המון נסיונות שהם קשים מנשוא.

נכון יש קשיים השאלה מה האדם עושה איתם, האם הוא נותן להם להשתלט עליו או שהוא נלחם בזה יום יום... ואני חושב שהמדד ליראת שמיים זה לא מה האדם חוטא אלא איך הוא קם, 'שבע יפול צדיק וקם" כך נלע"ד

וכן אסור שיהיה לך אמון באף אחד שעובר איתך אפילו בטעות על הלכות ייחוד או כל דבר שכתוב בשו"ע ואף אם זה יהיה גדול הדור. ברגע שאדם עובר על משהו (לא מדבר על מקרה של שוגג) צריך מייד לברוח ממנו כמו מאש.

לסיכום: העולם לא שחור לבן

א]לא כולם כאלה הרבה כן ב] זה נושא מורכב ג] תעשי מה שטוב לך אבל בסוף מגיעים לקופה בסופר ולא דנים אדם עד שמיגעים למקומו אבל יש בסוף חשבון לשלם 

ד] שווה לך לצאת ולהתחתן הרוב לא שוכבים עם נשים אחרות [אני לא קורא לזה בגידה אלה עם כן האישה הייתה נשואה בגלל שזה נושא מורכב הלכתית אצל בנים]    אומרים ש 1 ל7 יש מקרה של בגידה ומאחורי כל גבר יש גם אישה חחחח 

או עוד נשים יש הבדל בין הדברים

חחח שמירת הסטטוס שקבעו היום אשכנזים בגלל החרם ובגלל שהם וספרדים כדי שהנשים שלהם לא ידקרו אותם

[כל אחד וסיבותיו הוא] תחשבי מישהו שהיה נשוי ל 13 נשים נניח ושכב עם אישה 14 אז הוא בגד בכל ה 13?! לא בגלל שלא היה כזה מושג בכלל [הוא כן עבר אולי על חטא אבל לא בגד ]

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

קיצור זה טוב בשביל להבין על מה כתבת. אבל זה לא מעביר את התוכן באמת.

וכתבת כל כך מהמם וחזק שהיה לי שווה לקרוא הכל...❤️❤️

אני באמת חושבת שללב ולהבעה של כל אדם ישנה חשיבות ולא תמיד ניתן להעבירה בהכרח בקיצור או בתימצות או בבינה מלאכותית, 

וכי יש מקום לזרימה, לעומק, למהות ולכוונת הלב שבאים מתוך האדם כפי שהם באותו רגע.

וגם מבינה לגמרי מהצד השני שקשה לקרוא אורך ולא אפשרי פעמים רבות מבחינת זמן, פניות, כוח וכו'

לכן בהחלט טוב שכל אחד יעשה כפי ראות עיניו והעדפותיו

ושוב תודה יקרה על הפידבק והמילים הטובות, מחמם את הלב לשמוע שהדברים נגעו בך 🙏❤️

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

לשאול אותו

אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט

זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).

שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

בכולן את כותבת שאת לא יודעת מה לעשות, את רוצה להתגרש. עוד לפני שהתחתנת איתו! ורגע אחרי החתונה! ושנה אחרי, ושנה וחצי אחרי!

למה את עדיין איתו בכלל? אני שואלת באמת, זה לא שאלה רטורית. לא מכירה אותך.

את יודעת מה את רוצה בחיים? זה נכון הילד וכו'... אבל עדיף ילד שגדל עם הורים שטוב להם בנפרד מאשר ילד שנמצא בבית אחד מפורק ורואה ריבים ותסכולים כל הזמן, ואמא שלא פנויה אליו רגשית כי היא מתעסקת בזה שלא טוב לה בזוגיות.

תעצרי שנייה את הכול. תחשבי על עצמך- טוב לך עכשיו? יהיה לך טוב בשנה הבאה ובעוד כמה שנים? מה יעשה לך טוב? מה את יכולה לעשות שיעשה לך טוב? לא לצפות שאחרים יעשו דברים שאולי ישפיעו עלייך. תשני דברים בעצמך.

שיכול להיות שהבעיה היא לאו דווקא באדם הספציפי, אלא שזה דפוס מסוים של הפותחת, חוסר יכולת להתחייב ולהשלים עם הבחירה שלה.

כך שייתכן שהפתרון הוא מציאת בן זוג אחר, אבל ייתכן גם שהפתרון הוא בשינוי פנימי אצלה (לא קראתי את הפרקים הקודמים, רק מה שכתבת כאן).

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.