אני מאוד מאוד ממליצה עליה, היא הייתה הדולה שלי וגם עשינו אצלה קורס הכנה ללידה.

ממש השקיעה בלידה שלי עשתה מעל ומעבר בלי שנבקש,

יודעת את מקומה ובכללי מתנהלת בחוכמה- שזה מאוד חשוב בסיטואציה של לידה גם מול הבי"ח.

והכל בנעימות ובסבלנות.

לי היא לקחה 1800, אבל לגמרי שווה.

בטח אם את לידה ראשונה...

מגדר- אישה אבל בטח התכוונת מגזר, סגנון קריית משה. 

ולי למשל היה חשוב שהדולה לא תהיה רחפנית ורוחנית מידי- היא הייתה ממש לעניין.

ועוד טיפ, חשוב לבדוק את הכימיה- כי בסוף זה לידה שלך ואת צריכה מישהי שאת מתחברת אליה, לא כולן מתחברות לכולן.

נשמע לי אפילו קצת ביחס אליה שהיא גובה רק 2000  

שממש עזרה לה בעיסויים...

ובאמת המיילדת ברוב הזמן לא היתה בחדר לידה של בתי.

אלא הסתובבה אצל יולדות אחרות. עד רגע הלידה כמעט...

אבל כשהיתה בחדר, היתה 100% ביחס ובמקצועיות!

כנראה צריכה את מה שהיא מעניקה ונותנת. וביחס לזה, היא זולה

זה שני דברים שונים. 

א. מיילדת אחראית על 2-3 יולדות בו זמנית אז במקסימום את מקבלת אותה ב50% מהזמן
 

ב. מיילדת את לא בוחרת (אלא אם בחרת לשלם הרבה יותר מ2000 בשביל מיילדת פרטית) דולה בחרת לפי מה שמתאים לך ולפי הצרכים שלך, עשית איתה תיאום ציפיות ואת יודעת שהיא יודעת מה חשוב לך במהלך הלידה, לעומת מיילדת שאין לה הרבה זמן לעשות איתך הכרות ותיאום ציפיות כי היא קצרה בזמן ואת לא בדיוק בזמן שקל לך להסביר את עצמך, אז היכולת שלה לדייק את התמיכה לפי הרצון שלך קטנה יותר

ג. דולה מביאה איתה הרבה ידע לגבי אפשרויות טבעיות לקדם לידה או לשחרר מצבים תקועים, דבר שלא כל מיילדת מכירה כי אילו דברים שבקושי מלמדים בקורס מיילדות והמערכת לא מממנת יציאה להשתלמות בתחומים האלה, בסורוקה אני יודעת שכמה מיילדות הלכו נניח לסדנה של ספינניג בייביז שהיא ממש חשובה בעיני לכל מיילדת והן שילמו על זה מכיסן וכשכירות זה בכלל לא ברור מאליו. הלוואי שזה היה נכנס כהשתלמות לכל הצוותים. 

ד. המיילדת מחויבת למערכת, הדולה מחויבת אליך. בהתלבטויות שיש לפעמים במהלך הלידה דולה תעזור לך בחשיפה לידע המקצועי בלי לערבב את שיקולי המערכת בתוכו (והרבה פעמים זה בכלל יהיה לעזור לאישה להבין שכרגע צריך להסכים למה שמציעים לך כי לפעמים הצוות מציע לאישה בצורה שגורמת לה להרגיש שסתם מכסחים למרות שזה כן עניין מהותי אבל לאישה קשה להבדיל)

ועכשיו לעניין המחיר,

רוב הדולות נפגשות עם הזוג 2-3 פגישות לקראת הלידה ועוד פגישה אחת אחריה, פגישות שיכולות להגיע לשעתיים כל אחת. (אז יש לנו כאן 6-8 שעות)
ליווי לידה זה לא משמרת של מיילדת שאת יודעת מתי תתחיל ומתי תסתיים, נניח השבוע הייתי בלימודים בתל אביב ביום שישי, משם בלי לעבור בבית נסעתי לסורוקה, והייתי עם זוג עד 3:30 לפנות בוקר, חזרתי ברגל הביתה והגעתי הביתה ב4:30, וזה כשהיה לי אורחים בבית. הייתי עם הזוג בערך 12 שעות, אוקי? אם תסתכלי על זה בעיניים של שכירה יש כאן יום עבודה של 12 שעות גם בלילה וגם בשבת ואני לא מקבלת על זה תעריף מוגדל, המחיר הוא אחיד למרות שאין לי דרך לדעת מראש מתי הלידה תקרה.
וזה יחסית ליווי שנחשב באורך נורמלי, היו לי כבר ליווים של 20 שעות וזה יכול להגיע גם ל30 שעות בלי להתבלבל. תחשבי כמה פעמים מתחלפות המיילדות בזמן הזה  

ומעבר לשעות העבודה בפועל הדולה נמצאת בכוננות 24/7 כדי להיות זמינה לכל עניין של היולדת, 
יש ליולדת אפשרות להתקשר מתי שהיא צריכה כדי לשאול כל שאלה שחשובה לה, יש לכוננות הזו הרבה משמעות עבור היולדת והרבה מאמץ בשבילי כדולה, אני לא יכולה להגיד, יאללה בא לי שקט כמה שעות אני נוסעת לים ומשאירה טלפון בבית. 

מעבר לזה בגלל ששה התחיל בקשר למיכל, אני יודעת שהיא גם מדקרת ויש לה עוד כמה כובעים מעבר להיותה דולה ולכן בעיני הגיוני גם שתגבה יותר, באיזור המרכז יש דולות שגובות מעל 3000 שח לשם ההשוואה. 

עניתי לך?  

אבל לפחות תסכימי להודות שאכן 2000 ש"ח הוא מחיר זול מאוד בשביל דולה...

שיהיו לך לידות קלות תמיד!

למה צריך את כל המפגשים לפני ואחרי הלידה?

אני מבינה שצריך תאום ציפיות, לא מספיק לזה שיחת טלפון? 3-4 מפגשים??

סתם סקרנות

יש חשיבות להכרות המוקדמת, 

לא אגיד לך שלא יצא לי ללוות נשים שלא הכרתי בכלל (כמגבה לדולה אחרת), זה עובד אחרת, אין ספק. 

וגם כמובן במפגשים האלה יש הזמנות גדולה להכנה ללידה,

יש נשים שזה יהיה אצלן רענון לקורס הכנה ללידה ויש נשים שאתן ליווי ריגשי, לפעמים זה יהיה טיפול פיזי, לפעמים עוד מידע בנושא ספציפי שחשוב ליולדת להעמיק בו (למשל בלידת תאומים או אחרי קיסרי וכד') 

אחרי הלידה זה פגישה כדי לראות מה שלום היולדת והתינוק, אם מסתדרים ולפעמים יש צורך בעיבוד חווית לידה ואז זה גם הזדמנות טובה. 

אז יש בו גם הרבה פסיכולוגיה וכאלה, בקטע של תמיכה וליווי

זה נכון, לידה זה אירוע משמעותי בחיים.

אני בחרתי ללמוד B.O.T- תרפייה מוכוונת לידה כדי שבאמת תהיה לי אפשרות לתת מענה ריגשי במקומות היותר רגישים כי באמת כדולה אנחנו נחשפות הרבה פעמים לעניינים מורכבים ריגשית. 

לפעמים נהיה הראשונות לזהות חשד לדיכאון בהריון/אחרי לידה או משהו קטן שנעשה יהיה ההבדל בין "רק" חוויה קשה לפוסט טראומה שנשארת אחר כך. 

בלידה. ולא מנסיון אחד.

אבל יש כאלה שיגידו - אני רוצה ללדת וללכת הביתה, שלא ידברו איתי ולא יגעו בי, אני יודעת הכי טוב. ואם את מהסוג הזה - אז כיף לך!

ואם יש לך מישהי מהמשפחה או חברות שאת יכולה לסמוך עליה וטוב לך איתה, גם יופי לך.

ואם בעלך ידע לתפקד ולעזור לך - אז הכי טוב לך.

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.

רלוונטי, וחשוב מאוד, למי שלא - כנראה שהתלוש מספיק

אם זה סעיף חובה זה מה שהייתי עושה 

בס"ד

לא פירטת אבל נשמע כואב מאד ❤️‍🩹

בגלל שביקשת עצות: שקלת טיפול כדי לעבד את מה שהיה? מהמעט שכתבת מזכיר קצת תגובות פוסט טראומטיות. המוח והגוף זוכרים את הטראומה ושולפים אותה בכל מיני הזדמנויות וכשזה קורה, זה גורם לכאב ולשיבושים של כל מיני הסיטואציות.

מצד אחד חצי שנה זה עדיין די טרי לחוויה קשה.

מצד שני נשמע שאת סובלת ושזה פוגע בך ביום יום 💔 וטיפול טוב יכול לעזור עם זה.

חיבוק גדול שוב!

בע"ה שמכאן תראי רק אור ומתוק תמיד!!!

לידה שקטה.

בעקבות הפסקת הריון.

ועכשיו צריכים טיפולים.

והמלחמה הזאת דחתה את כל התורים...

זה נחשב טראומה? לא יודעת

בעקרון קיבלתי 12 פגישות עם עו"סית. הרחיבו לי כי עברנו לטיפולים, אבל אין כמעט תורים.

אמן!!!

לגמרי טראומתי

וקשה גם לחשוב על העתיד ומה שתצטרכו לעבור

שולחת מלא כוחות

חיבוק על זה🩷

אולי אם את לא מקבלת מענה מספיק דרך הקופה, שווה לשקול ללכת לטיפול באופן פרטי כדי לעבד את זה.

ומצד שני כמובן שזה הגיוני לגמרי להמשיך להתאבל על זה. זה גם יכול להמשיך לכאוב עוד שנים, וזה בסדר שכואב🩷