שצריך להראות "כאילו כועס", זה חריג.

איך אתה פונה לבן שנתיים שעושה משהו "בכוונה" כמו להרביץ לאחיו או להשחית משהו?

מהיכן המקור שכעס הפנים הוא נדיר?

אני בדיוק מתלבטת איך להגיב לילד שלי שחוזר שוב ושוב על אותו מעשה לא טוב.

נשאל שאלה מקדימה:

את רואה תועלת מכך שאת מראה "פנים כעוסות" בגיל זה?

קשה קצת להסביר, כי זה ענין של "ניגון". אבל לדוגמה, אם מרביץ, ואנחנו נאמר: לא מרביצים, זה כואב. בוא נעשה לו טובה.. וניקח את היד ונעשה ביחד "טובה" לאח, ירגיש נעים, יש סיכוי שיעזור יותר. וכמובן, לתת תשומת לב שלא תלויה בכך שעשה איזה מעשה כזה.
 

ואפשר לומר בצורה "בהירה" שברור שמתכוונים לכך, גם בלי "כעס".

אני דווקא מבקשת ממנו ללטף את אחיו ולבקש סליחה, אבל עדיין- זה לא עוזר. הוא חוזר על עצמו.

וכשאני מרימה את הקול-זה גם לא עוזר.

עוד לא מצאתי פתרון.

אחרת אין יבין שזה אכן לא טוב? אבל זה גם מאוד תלוי בהקשר, ובסיטואציה

להראות כעס, זה לעיתים נדירות יותר. אם צריך - אז צריך.

ולא

א. כל אחד כותב את דעתו. הרי את כתבת - בתגובה לדברי שיסבירו בנחת ויבין - "הסבר בנחת זה אומר שכנראה זה לא חמור". לא כתבת ש"לדעתך" זה אומר כך.. ברור שכל אחד כותב את דעתו.

ב. בנידון זה, עוד יותר מזה. כי אם אני יודע מנסיון שאפשר להסביר בנחת וילד יבין את המשמעות, זה אומר שההכללה שעשית, לגבי "הסבר בנחת", אינה נכונה. בשביל לומר שהכללה אינה נכונה - מספיק שיש מקרים מצויים שמראים שזה לא כך.

אלא שגם אני הוספתי, שאכן יש מקרים - נדירים יותר - שצריך.

הדוגמה שהבאת, היא באמת שאלה טובה.

ברור שלא יעלה על הדעת לקבל אמירה כזו.

אבל, יש כאן שתי דרכים. ולכן אני באמת לא בטוח ש"הדרכות" מפורטות נכונות לכך.

כי זה תלוי גם בהורים, בנסיון וכו'. 

לפעמים, הורים צעירים, עוד לא מרגישים מספיק "גובה" באופן טבעי, כדי שיוכלו לענות בחיוך ויצא טוב. אז הם אומרים, בצדק, בקול "קשה" או חד משמעי, "לא אומרים לאבא או אמא חצוף, אפילו אם כועסים". אח"כ יכולים להסביר: אם כועסים מותר להגיד מה מרגיז אותך, אבל לא להגיד כך לאבא ואמא.

לעומת זה, הורה שכבר יש לו כמה ילדים, ישמע את הזאטוט צועק בכעס: "חצוף"!....לא יוכל להבליע את חיוכו, ויאמר בנחת לילד: לא אומרים לאבא ואמא חצוף.. אם משהו מרגיש אותך, אתה יכול להסביר מה הרגיז אותך?.. ויהיה דיבור.

הילד בעצמו מרגיש במקרה כזה כמה זה מגוחך שהוא אומר כך. יש להניח, שבאופן הזה התופעה תיעלם מהר יותר, היא פשוט לא משיגה כלום..

אבל - צריך לציין עוד משהו. שבפשטות זה תלוי גם ב"סוג" הילד. יש ילד שבאופו ילדותי מתפרץ כך בכעסו. לגביו הדברים לעיל נכונים לדעתי.

אבל, יש ילדים שהתרגלו כביכול בהתרסות. מתרגלים אופי מחוצף. ואצל כאלו, מרגישים שצריך קודם לעצור את זה. גם לא בעוינות, אבל בצורה ברורה , תמציתית: לא אומרים ככה. או: אצלנו לא מדברים ככה. כעת תגיד סליחה, וונשמע מה אתה רוצה..

הקיצור, מה שאמרתי, היה כיוון כללי שאפשר להבהיר דברים גם בצורה נינוחה, ובהירה. אבל בפרטים, תלוי במציאות ובנפשות הפועלות.

לפעמים, מה שאצל ילדים ראושנים זה טקסים שלמים של חינוך, אצל הקטנים יותר, נפתר בחצי מילה. הילד מרגיש את הסמכות הטבעית והנסיון של ההורים בלי שהם צריכים להפעיל מאמצים מיוחדים.

אבל, יש גם חן מיוחד, שנשאר לטווח ארוך, לנסיונות ולחשיבה עם הילדים הראשונים..

הרמב"ם מרשה כעס מבוקר (בכאילו). טבעו של כעס שהוא איננו מבוקר ואחרי זה מתחרטים עליו. לא שווה לכעוס.

התגובה שלנו לדברים קטנים גם כשהילדים עדין קטנים הוא זה שיקבע האם כשהם יהיו במצוקה הם יבואו לשתף אותנו, יראו בנו כתובת או שיעדיפו להסתדר בכוחות עצמם.

אני חושבת שביום יום הפשוט טמונים המון סודות ונסתרות על העתיד שלהם והקשר שלהם איתנו

זה מה שעובד אצלי..

כשאני כועסת זה כמעט תמיד כי אני חסרת סבלנות או עייפה מאד וכו'...זה לא ממש עוזר.. הוא רק נעלב

מזה..

אולי אם כועסים אז הוא מבין מייד שהוא עשה משהו לא בסדר... 
 

אבל זה גם נורא תלוי בהגדרה :מהו משהו לא בסדר?

אם קישקש על הקיר? אומנם זה לא אמור להיות, אבל זה לא משהו שצריך להראות כעס עליו.

אבל אם הרים יד, והיה אלים. בהחלט כן. להראות כעס, כדי שיבין שזה אכן חמור. [שוב, כעס של ממש לא מתאים]

פעם אחת אמרתי לבן שלי (בן שנתייםוחצי) נו נו נו על זה שהוא יצא מהבית בלי רשות והראיתי פנים כועסות (שיבין שזה חמור...) אבל הוא רק כזה בא בפרצוף חצי שליו חצי לא מבין "למה אומרים לי נונונו?"

קטן בן שנתיים וחצי. מישהו הזיז לו איזה משהו והוא שואל "מי הזיז את זה?" ואז בכעס כזה "מי הזיז את זה?"

כאילו הוא הבין, שאם הוא מאד לא מרוצה מהעניין צריך לכעוס וקצת להרים את הקול.

אז המסקנה שלי - להסביר בנעימות. אולי בטון קצת פוקד אבל לא בכעס ולא בעצבנות.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות