באופן אישי, אחרי 2 תארים בתחומים של מדעים מדויקים\הייטק מאוניברסיטאות, עבדתי במשך כחצי שנה בשכר שהוא מעט גבוה יותר משכר מינימום למשך חצי שנה כדי להיכנס לתחום שרציתי שהיה קצת שונה ממה שלמדתי. (לשם השוואה, אנשים שסיימו איתי את התואר הראשון הרוויחו באותה תקופה פי 3 או 4 ממה שאני הרווחתי).

בדיעבד, זו היתה החלטה מצוינת ואחרי פחות משנה וחצי בתחום הזה, אני מאוד מרוצה מתנאי ההעסקה הנוכחיים שלי ומאוד אוהב את מה שאני עושה ובלי הנכונות לעבוד בשכר כזה למשך אותה תקופה, אני לא רואה איך הייתי מצליח להיכנס לתחום הזה.

בתור סטודנט, כשההפרש בין שכר נמוך (אפילו מאוד) לשכר יפה הוא לרוב לא עד כדי כך משמעותי, אם התחום מעניין ומתגמל, לדעתי זה לגמרי שווה את זה.

מה זה כמה חודשים של צמצום לעומת קריירה של שנים בתחום שרוצים?

כל עוד זה בגבולות הסביר ולא צורה כלשהיא של ניצול הייתי מסכימה

כדאי לך להתייעץ עם אנשים מהתואר שלך- כמה הם מרוויחים (עם טקט) ובאיזו משרה בדיוק, כדי לדעת איפה אתה עומד.

למה צריך להיות אכפת למישהו כמה אדם אחר מרוויח?

אני עובד בצוות עם עוד שלושה אנשים - ואין לי שום מושג כמה כל אחד מהם מרוויח. זה אפילו לא מעניין אותי (מה גם שבחוזה שלי - ואני מניח שגם בשלהם - כתוב שאסור לנו לדבר על השכר שלנו עם עובדים אחרים).

אין דבר כזה "ניצול" כשמדובר בהסכמה בין עובד למעביד.

כמו שכתבתי - חברים שלי ללימודים הרוויחו פי 4 יותר ממני (ואני לא מגזים בכלל) וקיבלו תנאים הרבה יותר טובים אבל אני לא מרגיש מנוצל - אני מרגיש שעשיתי את עסקת חיי.

במיוחד לא כשמדובר על ניסיון להכניס רגל למקצוע מסוים וזו המטרה העיקרית.

כמו שכתבתי, חברים שלי ללימודים הרוויחו פי 4 ממני כשהתחלתי לעבוד כי רציתי תחום מאוד מסוים - קצת יותר משנה חלפה, ולא הייתי מתחליף היום עם אף אחד מהם.

אם הייתי חושב "מה אני שווה בשוק אם אלך לתחומים הרגילים" אז הייתי מרוויח שנה אחת הרבה יותר כסף, אבל לא הייתי נהנה בעבודה שלי.

נסיון שווה יותר מכל תעודה

בעיני לשלם עליו אפילו במקום שהם ישלמו לי

היו לי חברות שגם כסטודנטיות סרבו לעבוד במינימום ועדיין מצאו מקומות עבודה.

לי היה חשוב בעיקר לצבור ניסיון והשכר היה חלק שולי בעיני.

כמו ש"רק אמונה" אמרה, הייתי מוכנה אפילו לעבוד בחינם אפילו שלא ציינתי עובדה זו בראיון עבודה

בגלל שהמקצוע שלי חולש על כמה תחומים ויש איפה להתמקצע בו יותר,

אני בהחלט מתכוונת ללכת למקום אחד ולעבוד בו בהתנדבות / לצפות בעבודה של אחרים כדי לקבל ניסיון ולהכיר אנשי מקצוע שאולי יעזרו לי בעתיד.

כשאסיים שם ואהיה טובה בX, ארצה להיות טובה גם בY ואז אלך לעשות תצפיות או לעבוד בשכר נמוך בקום שמתמקצע בY.

אבל,

המצב הנוכחי שלי מאפשר לי לעבוד בשכר כזה. אין לי הוצאות מרובות ואני לא צריכה להצטמצם.

חוץ מרכישת ניסיון יש פרמטרים נוספים שמשפיעים על צורך בעבודה ורמת השכר הנדרש- נשואים, ילדים, משכנתא, מניחה שאם הייתי בסיטואציה כזו הייתי שוקלת את צעדי שוב ומנסה לכלכל אותם בתבונה כך שאצליח לשלב את הכל.

לי כידוע אין תעודה בשום דבר. את שנות העשרה שלי ביליתי בהפעלת פרוייקטים שלא שילמו לי עליהם.

זה לא משנה. העיקר זה הנסיון הפרקטי.

אבל תעודה דווקא יכולה מאוד לקדם בקריירה.

יש המון משרות שדורשות תואר (לפעמים אפילו תואר מתקדם) והשכר המוצע בהם גבוה בהן בצורה משמעותית.

אבל לפני שאתה מתחיל לעבוד שם, איך המנהל המגייס יידע אם אתה עושה או לא עושה את העבודה?
 

התהליך הרגיל מתחיל בכח אדם - שם נבדקות הדרישות המינימליות לתפקיד שמפורסמות במודעת הדרושים (לרוב תהיה דרישה לתואר).

אם זה לא עובר את כח האדם, זה אפילו לא יגיע למנהל המגייס ואם זה כן עובר, אז לרוב זה ידליק למנהל המגייס נורה אדומה שאולי תגרום לכך שהוא לא יזמן את המועמד לראיון.

אחרי שמגיעים לראיון, זה כבר פחות משנה - הבעיה היא לקבל את הראיון.

זו פשוט מסננת מאוד יעילה מבחינה סטטיסטית. נכון, יהיו אנשי מקצוע מעולם שלא יזומנו לראיון בגלל שאין להם תואר, אבל לרוב זה יחסוך למגייס לא מעט ראיונות עבודה מיותרים וכל שעת עבודה שלו היא מאוד מאוד יקרה.

תיק עבודות משכנע, למשל.

אז קורות החיים לא יעברו את ה-HR-ית...

יש מקצועות שחובה תואר, בלעדיו לא יסתכלו עליך אפילו.

זה בעיקר במקצועות שדורשים עמידה במבחנים מקצועיים ורישיון תעסוקתי.

(בשכר נמוך, אם יש לך מקצוע לא אקדמאי ואתה מרוויח סביר, המחיר עולה עוד יותר).

קח 200 אלף שקל ושים אותם בתיק מניות  ל-20 שנה, עד היום היה לך בערך 800K בממוצע של 7% ריבית לשנה.

האם זה משתלם? לפעמים כן. תלוי במקצוע ובהעדפות החיים שלך.

אבל אם תיקח למשל את מקצועות ההיי-טק, בשנה השניה כבר אנשים מתחילים לעבוד במשרות סטודנט בשכר של 70 שקלים לשעה (וזה המינימום) - אז לא רק שלא מפסידים על זה, גם אפשר אפילו להרוויח. (50% משרה במשרה כזאת, זה יותר ממאבטח ועוד מקבלים קרן השתלמות).

מעבר לזה, השכר ההתחלתי המינימלי אחרי תואר ראשון הוא כ-15k (טרם נתקלתי בבוגר אוניברסיטה שהתחיל עם פחות) - בלי התואר, לרוב מתחילים לעבוד עבור חצי מהסכום הזה.
אז עבור מישהו שלומד מקצוע מתחום ההיי-טק שעבד במשרת סטודנט תוך כדי התואר, זה יוצא מאוד משתלם.

אגב,  אם אתה מכיר קרן שיש לה היסטוריה של ממוצע 7% על פני שנה שלמה, אני אשמח אם תעדכן אותי...
 

אגב,  אם אתה מכיר קרן שיש לה היסטוריה של ממוצע 7% על פני 20 שנים, אני אשמח אם תעדכן אותי...

אף אחד לא מבטיח לך שזה אכן ימשך.

וכמובן שהאח הגדול צריך לקבל את ליטרת הבשר שלו כיוון שהיה לך העונג שתסכן את כספך במדינה ישראל... אז זה כבר 4.5%

(וגם שם יש לא מעט חריגים, למשל אם ניצלת את הזמן של גילאי העשרה שהערך שלו הוא אפס)

לא חסרים מקצועות אחרים שלומדים באקדמיה ופשוט לא שווים את זה.

יש גם חסרונות אחרים לתעשיה הזו, אבל זה נושא אחר.

אבל כן, בכל שאר התארים שאפשר ללמוד באוניברסיטה, אני מסכים איתך לגמרי.

(למעט חריגים כמו רפואה - שאין כ"כ הרבה אפשרויות ועוד כמה תארים שבאמת יכולים לקדם אדם משמעותית).

רוב מוחלט של תארים הם בזבוז מוחלט של זמן (כמו למשל, תארי ה"לוגיה" המשולבים למיניהם).

רפואה, משפטים, הוראה לסוגיה - חייבים. זה החוק (הבעייתי בראייתי כקפיטליסט).

אם התואר משדרג לך את המשכורת על ההתחלה ל-15K, כנראה שהוא שווה את זה, למרות שאגב יש עוד דרכים להגיע לשם.

יחידות בצבא זה דוגמא אחת, לא יחידה.

זה לא רק ביזבוז זמן כמו שאתה מתאר

ואני לא חושב שהוא כתב שלימודים כשלעצמם הם בזבוז זמן - אלא שתלוי מה לומדים ואם זה פרקטי. (אם הבנתי נכון).

לא כמו כמה מכרים שלי שלמדו תואר ואחר כך גילו שאין בזה עבודה / אין עבודה מתאימה לאמהות / אין עבודה בפריפריה.

ויש גם לימודים קצרים

פרקטיים וממוקדים

ואפילו מסופסדים

ותואר בהנדסת מחשבים\חשמל\תכנה או מדעי המחשב מאוניברסיטה אכן משדרג את המשכורת לפחות לרמה הזאת (בתנאי שמסיימים בממוצע של 80+, אחרת התואר לא שווה הרבה).
לגבי יחידות בצבא - זה נכון, אבל צריך להחליט בגיל 18 על מקצוע לחיים ולא כולם מוכנים לזה.

כל עוד זה לא פוגע לי בלימודים...

אין לי בעיה עם שכר מינימום (ואפילו פרוייקטים בהתנדבות...)

אבל זה צריך להיות בשעות שלי ובקצב שלי (בלילה למשל...)

פשוט לא שוים יותר מידי.

יש מעט מאוד נישות באקדמיה ששווה ללמוד אותם מהצד של פרנסה.

יש רפואה ופרא רפואה, STEM, משפטים וראיית חשבון, הוראה ואדריכלות, זהו בערך.

אם המטרה היא פרנסה אפשר ללמוד מגוון תעודות ורישיונות שלא באקדמיה, תיווך נדלן, רתכות ומסגרות, אינסטלציה ושיפוצים, טכנאים וחשמלאים למיניהם, רישיון מנוף או טרקטור או מלגזה או משאית, הלוואי שהציבור החרדי (והציבור הישראלי בכלל) יתמקד בזה במקום בתארים מיותרים במדעי הרוח והחברה, אין שום פרנסה בתחומים האלה.

כמו שכתב ריה"ל "ואל תפתיך חוכמה יוונית שאין לה פירות כי אם פרחים".

גם מעניינת אותי ההזדמנויות שיש ללימודי תואר "מהדרין"

אגב אולי בפרוג יהיו תשובות רלוונטיות יותר

קמפוס שטראוס,

יש להם מכינה לגברים, מניח שיש גם לנשים אבל לא יודע 

עכשיו רואה ששאלת על תואר אז לא רלוונטי

לעבור מנחה 3 חודשים לפני הסוף- אני לא יודעת כמה זה ריאלי.

תואר עיוני, ולצערי באמת אין המון חומר ל-2 מאמרים נוספים. אפשר ל-1. המון זמן התבזבז על כיוונים שלא צלחו.

אני מרגישה שהמנחה חושב שהתחתנתי קטולית עם הבעיה שאני מנסה לפתור. אני כולו באתי ל-4-5 שנות מחקר, לא מעבר. 

גם באמת שהמחקר מייאש אותי לגמרי. אני אמורה ללדת בתחילת שנה ואין כיוון מבטיח באופק. אם אצטרך לעבוד על זה עד לפתרון הבעיה אני עלולה להשתגע באמצע.

הגיוני שיש הרבה כיוונים שלא צולחים אבל בדרך כלל יש כיווני מחקר עם סיכון יותר גבוה ויותר חדשניים וכיווני מחקר נוספים פחות חדשניים אבל עם סיכוי טוב יותר להצלחה.

לגבי הוועדה המלווה זה החוקרים שהיו במעבר שלב.

הייתי קובעת פגישה עם המנחה ומנסה להבין איך כן אפשר לכנס את החומר שיש למאמר אחד נוסף. איזה סימולציות חסרות וכו ושמה על זה פוקוס מרכזי. יכול להיות גם שהמנחה שלך אובר ביקורתי ואם תדברי עם הוועדה המלווה הם דווקא כן יחשבו שיש מספיק חומר או קרוב לזה (מכירה מנחים משוגעים שלא רצו לשחרר אנשים בתואר שני גם אחרי כמה פרסומים וטענו שזה לא מספיק).

פשוט אני כבר כל כך מותשת מזה שכבר פחות חשוב לי התוספת ד"ר לשם שלי, העיקר לסיים.

כרגע הכיוון של הפסקת לימודים הכי ריאלי, מקווים לנס עם הרבה עבודה קשה.

ומוסיפה שאפשר לקבל הארכות אוטומטית עכשיו בגלל המלחמה..

בכל מקרה לא הייתי מוותרת, הייתי מנסה לראות איל אפשר כן להוציא מזה בחודשים הקרובים דוקטורט, את לא צריכה שלושה מאמרים אלא עבודה בהיקף של שלושה מאמרים

מניחה שיש לך וועדה מלווה, אולי להתייעץ איתם? זה אמור להיות חלר מהאחריות שלהם

בדכ עושים באמצע הדוקטורט ומגישים להם מסמך. רוצה לכתוב לי בפרטי מאיזה אוניברסיטה את?

אם את לא זוכרת, יכולה לשלוח מייל לרשות לתלמידי מחקר אצלכם

לי התואר השני לקח זמן רב, כך שבאמת לפעמים דברים מאתגרים ממש ולא הייתי מציע להתייאש אם כי הרמה של שני ודוקטורט לא קרובים.

שולח כוחות מכאן.

תרצי שאפרסם את זה בראשי כדי להשיג עוד תשובות?

אין חובה לסיים דוקטורט בצורה של מאמרים. זה אופציה, אבל לא חובה.

אמור להיות בתדירות של פעם בשנה פגישה עם ועדה מלווה (מהמוסד שלך או חיצוני), והם אמורים לתת חוות דעת נוספת למנחה לגבי התרומה, התקדמות וכו'.

נראה שלא היה לך דבר כזה.

בטח יש אצלכם דיקן\אחראי תארים מתקדמים שאפשר לדבר איתו על העניין.

בסופו של יום, דוקטורט זה עובר\נכשל. זה לא משנה אם עוברים ב-61 או במאה.

אז בסדר, לא יצא מאמר יוקרתי. אבל השאלה היא אם מה שכן נעשה מספיק למשהו, ובשביל זה שווה לפנות למישהו בעל תפקיד באוניברסיטה (הכוונה היא לפרופ' בכיר מהתחום, שכבר הגיש סטודנטים משלו ובחן אחרים, ויש לו למה להשוות) ולשמוע מה אפשר לעשות.

והרבה דירות שותפים.
 

בלוד יש כפר סטודנטים.

ברחובות יש כפר סטודנטים.

מניח שיש גם מעונות בבר אילן, לא יודע איך הם.

אוכל לחפש פרטי קשר לכל השלושה למי שרוצה, מוזמן לפנות בפרטי.

ממה שהבנתי

הרבה דתיים גם

ייתכן מאוד שאפשר לגור שם גם בלי ללמוד באריאל

שווה לבדוק