שעות עבדתי עליו, בסוף הציון ההתחלתי שלי הוא שבעים, ויש מלא טעויות אז זה ירד לפחות לשישים.

אחכ ניסיתי להשיג מורה ללשון והיא בחופש, היא לא יכולה.

עכשיו לא סומכים עלי כי בניתי על המורה הזאת והיא לא יכולה.






וגם די התייאשתי בעצמי. חסר לי לימודים בכמות לא הגיונית. אין לי סיכוי להשלים את זה, גם ככה אין לי איפה להיות שנה הבאה. אין לי בשביל מה להשלים.
סתם, יום דפוק.



מה היה לך?

עם מתמטיקה... שעות ללמוד ולוותר על דברים ובסוף לא לעבור. מבאס רצח.

 

אבל הי! אל תיתיאשי! נכון, זה מבאס, זה מתסכל, זה נראה כאילו כל המאמצים לא מועילים והמצב רק הולך ומידרדר, אבל אין מצב כזה בעולם שהאדם יתאמץ ולא יצא מזה כלום!! אני בטוחה שאחרי תקופה תראי שהיה שווה את המאמץ, תמצאי דברים שיוכלו לתת לך כח ואל תיתיאשי! כי זה יהיה שווה את זה בעז"ה!

ואל תסתכלי על כמה יש לך, תתמקדי במשהו אחד- שתיים ותחליטי שאת נלחמת עליהם ולא משנה מה קורה! וכשתצליחי זה יתן לך כח גם לדברים הבאים... 

 

לי סתם יום חסר משמעות, שרק סידרתי ת'בית והשתעמעמתי והרגשה מגעילה שלא יודעת מאיפה נחתה עלי ומשהו כבד שיושב על הלב....

זה כל מה שקשור ללימודים ואולפנות.
זה הרבה יותר מסובך, קצת קשה להתגבר על זה.

כן, המצב רק הולך ומדרדר. כבר שנתיים שהוא לא משתפר. ולא, הנה, אני מתאמצת ולא קורה מזה כלום. כבר התייאשתי.
אין לי כח להשקיע.


זה לא כל כך החלטה של אחת שתיים.


ואוף, יום שלא קורה בו כלום זה באמת מבאס ממש.

יהיה טוב בעז"ה. 

פעם שמעתי בקשר לתפילה שלפעמים אנחנו מתפללים הרבה ונראה כאילו כלום לא עוזר,שעם כמות התפילה שאני מתפללת ה' בכל זאת לא מקשיב. אבל בעצם הוא רוצה לראות שאנחנו דבקים בזה, שלא מתיאשים, ואז הישועה תבוא כהרף עין (ולפעמים צריך רק עוד תפילה אחת כדי שזה יקרה)

(הרב רונן חזיזה הצדיק) וזה דבר שמאוד חיזק אותי בתפילה, כמעט התיאשתי מלהתפלל על משהו שאני מתפללת על זה הרבה שנים ובזכות מה ששמעתי אני ממשיכה להתפלל על זה ומקווה לטוב.

אולי גם פה זה ככה, ככל שהזמן יעבור יותר, וככל שהסיבות שלך להתיאש יהיו גדולות יותר, וככול שתתגברי על זה יותר ככה הישועה תבוא גדולה יותר.

 

שמעתי עוד משהו יפה, שלכל המידות יש שתי צדדי קיצון, טוב ולא טוב. שנאה: כשאתה שונא סתם ככה-זה רע, כשאתה שונא משהו שלילי-זה טוב. ענווה: כשהיא יותר מידי- זה לא טוב, כשהיא במינון הנכון-זה טוב. וכו'

אבל מידה אחת אין לה שתי צדדים, היא רע מוחלט! וזה היאוש *אין יאוש בעולם כלל!!*

 

תנסי למצוא את הכוחות, מותר לפעמים ליפול, צריך את זה לפעמים אך הכי חשוב זה לדעת לקום מזה! ולא לוותר!! וזה עבודה, זה לא קל, ולפעמים זה גם נראה לנו בילתי אפשרי, אבל ככול שנעבוד יותר, שנתגבר יותר נראה ישועות גדולות יותר בעז"ה וכח גדול יותר.

 

והכי חשוב שזה לא יפגע בשמחה שלך! כי אם אין שמחה ואמונה שום דבר לא שווה. אז פשוט תעשי את ההשתדלות שלך אבל תמיד תיזכרי שבסופו של דבר רק הוא יחליט מה יקרה, ורק הוא יודע מה הכי טוב. אז תעשי את שלך, את מה שאת יכולה בשמחה ואמונה והכי טוב שלך ואת השאר תשאירי לו.

פעם מישהי אמרה לי משפט שמאוד מחזק אותי 'מה זה בשבילו?! הוא ברא את העולם!!" 

הוא ברא את העולם, אז בשניה הוא יכול להזיז לך עינינים.

והתפקיד שלנו זה לעשות את מה שבשליטתינו הכי טוב, בשמחה, אמונה, ובלי יאוש, ולזכור שבסוף הוא מנהל כאן את הכל!!

ותתפללי על זה!! זה חשוב!!

 

(ובקשר לאחת שתיים, עדיף שזה יהיה בודדים מאשר לא יהיה בכלל)

כן. אני לא מתפללת.
קשה לי, זה לא עוזר לי בכלום. אני לא רואה מזה שום התקדמות.
קשה לי להתמיד בזה אם אני לא רואה שזה עוזר. גדול עלי.


לקום זה קשה. אפילו לא אפשרי. כל פעם קמים טיפה ונופלים עוד יותר. עדיף כבר להשאר למטה.

(זה יפה, באמת ליאוש אין שני צדדים. אולי בגלל זה כזה קל ליפול אליו)


וכן, זה פוגע לי לגמרי בשמחה. בעיקר כי אין לי ממה לשמוח.
נכון, זה בקטנה בשבילו, הוא יכול לעשות הכל, אבל כנראה אני לא מספיק מעניינת אותו.

אז קודם כל קחי חיבוק ענק ענק

 

ויש לי לכתוב לך, אבל אני מתלבטת אם במצב הזה כדאי או שפשוט צריך רק להקשיב.

 

אז כרגע אני מקשיבה. ומחבקת. וכואבת איתך. 

 

אם את רוצה שאכתוב אז רק תגידי...

 

וקחי עוד אחד 

באסה

ואם את רוצה מורה ללשון יש אחת מעולה בירושלים, אבל היא קצת יקרה...

זה פשוט קצת מסובך לנסוע פעמיים בשבוע בחופש לירושלים. זה גומר את כל היום
וגם יקר זה בעיה. אני צריכה פעמיים או שלוש בשבוע לפחות לשלושה חודשים.)

בהחלט באסה

חשבתי שאת מירושלים...

נראה לי שיש לי חומר בתחביר, אם זה יעזור לך

כי אני לא בבית היום..
מקווה למצוא את זה ושיעזור לך

אשכרה.