(יותר מדי פעמים= פעם אחת ומעלה)

אבל אצלי הוא מנצח יותר מפעם אחת...

שכשאדם מרגיש שאין לו כח, שלא יאמר "אין לי כח"

שיאמר- "ריבונו של עולם! תן לי כח!"

חוץ מזה שלא מציבים שוער אלוף עולם מול שחקן פשוט בנמשל...

התגברות על היצר הרע מביאה לעליה.

למלאכים אין יצר הרע.

הם גם לא יכולים להתקדם.

לנו יש.

בלי יצר הרע לא היינו מתקדמים.

היצר הרע עולה על הכל כשהדבר חשוב!!!!

נגיד אם יש בעיות עם יצר הרע בעיניני תפילה זה אומר שהתפילה שלך חשובה מאוד אצל ה'!!!!

והיצה"ר מקשה עלי את זה...

זה יכול לפתור מלא בעיות בעמ"י!!!!!!

לא ככ פשוט נכוןן???

(מזה אומר בעצם)

לבד גם קשה ללמוד, גם רואים הכל מזווית אחת, וגם קשה להחזיק את עצמך בגמרא...

לדעתי אין באמת לאדם בחירה חופשית!!

בגלל שה' יודע מה שאני ייעשההה

הכל כבר כתוב..

אז מה הבחירה חופשית בזהה???

דבר שני איננו מבינים מהי ידיעת ה'

כך שמכל מקום הטעות היא לא בתשובה לשאלת הידיעה ובבחירה אלא השאלה עצמה

כי אם הוא כבר יודע אז אין לנו מה לחשוב...

אנחנו יכולים לומר "מה אם ה' כבר יודע אז בואו לא נעשה כלום"

שאלה ידועה

ידיעת ה' זה לא ידיעת בשר ודם ולכן השאלה לא נשאלת מלכתחילה

אבל אני לא יודע כי אני אנושי

השם כבר יודע מה נעשה אבל עדיין רשות הבחירה בידינו - ושני הדברים אינם סותרים זה את זה - אז איך בכל אופן זה מסתדר??

מצאתי מאמר יפה כאן 

בגדול זה מה שהוא כותב:

אנחנו נמצאים במימד של זמן והשם הוא מחוץ למימד הזמן.

זה כמו שאתה תראה סרט כמה פעמים וכבר תדע מה כל דמות תעשה בסרט.

אבל עדיין - הדמויות שבסרט הן האחראיות למה שקורה שם ולא אתה.

עכשיו תדמיין שאתה מחוץ למימד הזמן ויכול לחזור אחורה בזמן - וללכת לזירת הצילומים של הסרט.

אתה יודע מה הולכים לצלם ומה הולך לקרות, אבל זה לא אתה קובע את זה אלא השחקנים.

כיוון שאין לנו אפשרות לצאת אל מחוץ למימד הזמן - זה בלתי אפשרי בשבילנו לדעת מה יקרה.

אבל הקב"ה יודע למרות שאנחנו השחקנים בעלי הבחירה.

מקווה שזה הסבר מניח את הדעת 

לעניות דעתי עיקר הבחירה החופשית של האדם היא ברצון לא בהכרח שיצליח אבל העיקר הוא מחשבה והרצון כי הקב"ה רוצה את הלב אבל ברור שאסור לוותר על השתדלות וצריך להתאמץ כמה שאפשר כי אלוקים יודע כמה באמת אדם מנסה/לא מנסה לממש את הרצון שלו.

זה לא סותר את זה שהקב"ה יודע מה נעשה, נדמה לי שהרמח"ל משווה את זה לאדם שעומד על מקום גבוה ורואה אנשים הולכים במבוך ויכול לדעת לאן מועדות פניהם, ברור שזה הרבה יותר מורכב אבל זה נדמה לי העיקרון הבסיסי.

איזה חיוביות יש ביצר???

יש כח יצירה רע ויש כח יצירה טוב.

צריך לדעת איך להימנע בשימוש בכח הרע ולהשתמש רק בכח הטוב בכל דבר ובכל נושא בעולם!

כך שגם אם אתה עושה מעשה כלשהו - תניע אותו מהכח הטוב, מנקודה טובה. זאת גם עבודה מחשבתית וגם עבודה מעשית.

חיזקת!!!!

יש טענה שהיצרים הם כח יצירה

הוא אומר שאים כוח יצירה טוב ולא טוב

וצריך להוביל אחד לכיוון החיובי

ואחד (שהולך מעצמו לכיוון השלילי) צריך לבטל אותו ולא לשמוע לו...

וצריך למצוא את האיזון (balans ראית?? אני מתקדמת)

אני רק יודעת שבלנס זה איזון

אני לויודעת איך כותבים את זה

כתוב גם שחז"ל ביטלו את היצר של העריות ובעקבות זה כוח ההולדה נחלש ואז הם תיקנו אותו ומה שאתה אומר ממש מאשר את זה.

בס"ד

לעניות הבנתי ה' רוצה שכל אחד מאיתנו יגיע לנקודה הזאת של ההבנה שהוא לא יכול בלעדיו, שקשה לנו ואנחנו לא באמת יכולים להתמודד לבד כי זהמחזק את הקשר שלנו איתו. רואים את זה בין השאר ממלחמות כיבוש הארץ- ברגע שחייל שם מבטחו בה' רואים ניסים וכשיוצאים למלחמה חלילה לא עם ה' רואים שיש תוצאות אחרות. אז מה שונה מלחמה באומות הגויים לבין כל התמודדות אחרת שיש לאדם?

ורבי נחמן מדבר על זה שכשישאלו אדם למה לא התקדם בעבודת ה' והוא יגיד זה היה לי קשה מידי, יישאלו אותו גם להתפלל לא יכולת? כל האחריות שלנו היא לא עצם ההצלחה, אלא לבקש מה' שייתן לנו את הכח להצליח. אני מבינה שיש חוסר הבנה בעניין "הכל צפוי והרשות נתונה" (למרות שהסבירו פה ממש יפה ונראה לי זה כן מובן, בכ"א-) אבל מה שבטוח כן אפשר להבין שה' רוצה קשר איתנו, אני מניחה שזה ברור, ואם זה ברור אחד הדרכים שבהם נבנה קשר בין אבא לילד וזה משמח את אביו- זה שהילד שלו אומר לו: אבא, אני צריך אותך.. אני לא יכול להסתדר בלעדיך.. כן, להתרפק עליו ולבכות לו בלב נשבר ואוהב. כמו שאמר ר' נחמן: אין שלם מלב שבור. (חשוב לחדד- כמובן שהכוונה ממש לא עצבות)..

לי זה מאוד עוזר שאני מתבוננת מה משמח אבא בקשר שלו עם הילד, איש בקשר שלו עם אשתו וכנ"ל מלך ונתינים, בכל אלו הצדדים שהם של ה' (אבא, בעל, מלך) הוא הצד היותר חזק, הרוצה להשפיע, רוצה שנכבד אותו ונודה בפניו כן, אנחנו צריכים את השפע שלו. בדיוק מהסיבה הזאת השפע לא יורד כמו גשם משמים, גם זה בשביל הקשר שלנו איתו. כי רק הקשר איתו זה מה שבאמת הכי משמח אז הוא עושה הכל על מנת לעורר אותנו לדבר איתו (: לפעמים זה מתוך שפע אור ולפעמים זה מתוך קושי. הכל בשביל זה..

ואם זה לא היה ארוך מידי עד עכשיו, אז תוספת מתוקה- "צרה" = צר ה'. ה' עושה שנרגיש איזה שהוא צר, הרגשת לחץ, קטן לי מידי איפה שאני נמצא. ודוד המלך מלמד אותנו: "בצר הרחבת לי" מי שפותח לנו את המקום הצר שאנחנו נמצאים בו זה ה' יתברך.. אבינו מלכנו כל יכול... 

ועוד פירוש ממש מתוק לצרה- (גם מלשון צר,) כמו שאמרו פה כבר בתגובות קודמות- לפעמים אדם לא יודע מה תפקידו בעולם, אז הוא מתבלבל, פונה למקומות לא נכונים, לכן ה' מצר עליו את הדרך, בשביל שהוא יתמקד, יבין מה משימתו, לאן עליו לפנות. שהמטרה תהיה יותר ברורה מולו והוא לא יתפזר לכיוונים לא נכונים. מתוק, לא?

ולע"ד אם זה אומר שאם קשה לך בזה סימן שזאת משימתך ותמסור על זה את הנפש או שלהפך, כנראה ה' רוצה לכוון אותך למקום אחר שיותר מתאים לך - זה כבר דבר שרק אתה תדע לענות עליו כי "אדם הכי קרוב אל עצמו" ואל משימת נשמתו, מה שכן מומלץ להתייעץ על זה עם דמות תורנית שאתה סומך עליה (:

בעזהי"ת שיהיה בהצלחה ובקרבתך אליו! 

(הדרך הארוכה קצרה)

בס"ד

אתה עוד תמצא תשובה אל תדאג...

חזק ואמץ!

בס"ד

צדיקים - נראה להם כהר גבוה, רשעים - נראה להם לחוט השערה.

הללו בוכין והללו בוכין".

אשרי מי שיזכה לבכי הנכון.

הרעידה הכי חזקה לשנת 2016. כבוד!

2026 Mindanao earthquake - Wikipedia

למה אני קוראת הודעות מפעם

למה כבר בשני ספרים גדליה הוא גבר חסון גבוה ומושך שכל קוראת רוצה כמוהו ואז באמצע הספר הוא מאכזב למה

למה אני מרגישה שהכל עליי 

למה קשה להיות עצמאית (לא בעסק)

למה אני לא הולכת לישון בכאלה שעות

איך החיים הולכים להשתנות מסוף השבוע הזה ואני מקווה ממש שישתנו לטובה

למה תמיד אבא עוזר ועוזר ועוזר ואז בסוף אני כועסת עליו

למה הוא כאילו עוזר לי אבל באמת נראה לי שהוא עושה את זה בשבילו

למה כל התהיות שהיו לי בראש שבשבילם נכנסתי, כדי להוציא ותם, נעלמו פתאום וחוץ מגדליה אני לא זוכרת מה עוד הפריע לי

למה החיים כאלה עליות וירידות

ולמה גם דברים פשוטים מסתבכים לפעמים

לא תמיד, אבל לפעמים כן

למה אי אפשר להרוויח 20 אלף שח לגדל ילדים בנחת לאפשר לבעלך לגדול בתורה להיות רגועה עם בית מסודר בגדים מקופלים בארונות כיורים ריקים בלי שימוש בחדפ ארוחצ מוכנה חמה כל יום למה

איך יכול להיות שכל כך הרבה הודעת ורק אחת שלי

אני זוכרת שהיו הרבה יותר

ללכת ביישוב בלילות מזכיר לי את פעם

מעניין

אולי בקיץ יהיה מעניין יותר? אולי לא

למה הפסיקו לייצר נוקיה208

למה לא המציאו עוד טלפון חדש בדיור כמו נוקיה 208

למה אני בטלפון הרביעי או החמישי ב7 שנים האחרונות זה לא תקיןןןןן

ואין לי מספרים של אנשים מפעם ואין איך לשחזר

אפילו בנות מפה שפעם היו לי

מה שלומך?

ואת עדיין כותבת באותו סגנון שהיית לפני מאה שנה.

ללכת עם אילה בלילה ולדבר על חשופיות ישר הזכיר לי את האולפנא

למה אני האישה היחידה בגילי שעדיין מתגעגעת לאולפנא

למה אני אומרת בגילי וזה נשמע שאני זקנה אני לא זקנה

אני רוצה להיות קשורה לבנות המתוקות הצדיקות קדושות צנועות האלה

אני רוצה לחזור לאולפנא ואני מוכנה להתפקשר גם אם זאת לא ה- אולפנא

אני רוצה להיות עצמאית

אני רוצה שירים זמינים בלי לפתוח מחשב

מספיק לי די והותר מה שעובר עליי

והעומס הזה שמגיע

מכל מיני סיפורים שקורים מסביב

עושה לי אדרנלין לתקופה ואז בבת אחת ריסוק עז מלווה בדכאון לא ברור

עד שהבנתי שהוא ברור

אסור לי להיות שם יותר מידי

ואני מוגבלת

אני יכולה להיות נחמדה

להתעניין בשלום

להביא משהו נחמד אם מסתדר לי

אני לא יכולה לתת את הבית שלי

או את האוכל שלי

או את הלב שלי

וזה גם לא יעזור

עכשיו צריך להתפלל

ואיפה אני ואיפה להתפלל

ויערה עושה לי פה 3 תפילות ביום מעמידה אותי במצב שאני מרגישה הכי לייטית בעולם

אבל יש לי תפקיד

כרגע במסגרת התפקיד אני נותנת תנאי חיים לאלה שבאחריותי

הלוואי שאצליח גם לתת להם תנאים רוחניים מיטביים

הוי טאטע רחמים עלינו

אנחנו רוצים להתפלל

חסרים לי כמה ימים בשבוע להספיק כל מה שצריך גם ככה אני בעומס לא יאומן

מתלבטת אם לישון או לאכול או ללכת לשיעור

בקיצור גאולה עכשיו

זה בוודאי יפתור את כל בעיותינו

ובלי הנחת של אביגייל

אנחנו רוצים בית דוד

מהר עכשיו אין זמן לחכות

חיכינו מספיק אביגייל

טאטעעעעעע רחמיםםםם עלינו

ותן לנו שמחה!

קוראים לזה מובחנות

אולי יום אחד אהיה פסיכאטרית

אולי בגלגול אחר כשיהיה לי יותר הבנה בשפה האנגלית

צריך פשוט להכיר את הנפש לחיות איתה בשלום ולא לתת לה לנהל אותנו למקומות אסוניים.

מובחנות היא היכולת של אדם לזהות ולהחזיק בזהות, במחשבות, ברגשות וברצונות שלו, מבלי להיות תלוי באישור, בלחץ או בציפיות של אחרים.

אדם בעל מובחנות מסוגל לשמור על עמדתו ועל גבולותיו האישיים, ובמקביל לקיים קשרים קרובים ומשמעותיים עם הסובבים אותו.

אגב, רגישים לפעמים מתקשים בזה. הם ממש מרגישים פיזית את הסביבה שלהם.

לא שאני תלויה באישור ובציפיות. פשוט לוקחת ללב כאבים של אחרים וחושבת שראוי שאעזור להם כמה שאני יכולה.

כאילו אם זאת היתה אחותי, לא הייתי מארחת אותה?

אבל כאן בדיוק הנקודה, היא לא אחותי ואני באמת לא יכולה ארח אותה.

ואז לשחרר את זה והלבין שלמרות שזה נשמע אגואיסטי וגם בתיה אמרה לי מה פתאום מה פתאום ולאה אמרה זה לא שייך איפה תשימי אותה

אז למרות שבהתחלה חשבתי איזה אנוכיות זו לדבר ככה

להבין שזה המצב ואין לי ברירה אלא לשחרר

כי לחשוב עליה בלי  יכולת לעזור זה קשה

ולעזור זה לא אפשרי

אז מה נותר?

להתפלל

והוא זה שמוביל אותי לרצות לעזור ולהיות קשורה ולהתעניין

ההיא התגרשה, בא נהיה איתה בקשר אולי ככה נדע מה הסיפור שהיה שם

ההיא בודדה, נהיה איתה בקשר אולי נבין משהו על הנפש. אולי נקבל כבוד כי היינו שם בשבילה.

ההיא בעלה עובר מה שעובר, בא נעזור לה, ואז תכנס בפנים והיא תפתח את הלב.

אולי, אני לא יודעת.

בינתיים לא קיבלתי שום מידע על שום דבר וזה גם לא ייתן לי שום דבר, וגם כבוד לא קיבלתי חחח

איזה יצר הרע יש בעולם הזה! לרצות לעזור כדי לקבל כבוד. אז זאת האנוכיות האמיתית בעצם. עכשיו הבנתי.

זה סקרנות בלבוש אחר. ואולי את בסוף באמת נותנת את הלב שלך (ואז נשארת מרוקנת). ולגבי כבוד - אולי. אבל לא מקבלים ככה כבוד. גם הצד השני מרגיש אותך כמו שאת מרגישה אותו ולפעמים הוא נרתע בלי לדעת למה.

(אגב, נשים, ובמיוחד דתיות, הרבה פעמים אומרות "הוא הטריד אותי" על כל שיחה שהיה שם אנרגיה לא ברורה שהייתה לא נעימה להן ולא היה להן טוב שם, כלומר - הוא פעל בסדר לפי הכללים אבל האנרגיה שלו הייתה מרוקנת ולא נעימה והן מרגישות את זה, רק שבהעדר מילים לתאר את זה הן אומרות "מטריד")

לא חושבת שהן הרגישו אותי ככה, כי באמת עשיתי את מה שעשיתי לא בשביל הכבוד, באמת באמת באכפתיות.

בסדר 

אנחנו גם וגם וגם וגם. גם רוצים (כבוד, סקרנות,...) וגם רוצים להביא טוב לעולם. שני הגורמים האלה חיים בתוך הגוף ביחד. לא תמיד הם סותרים אחד את השני.

אנחנו צריכים להציב גבול רגשי.

הדבר הכי חשוב.

אם אני יכול לעזור או לעשות משהו. בשמחה. אבל סתם לכאוב אותם ולסבול יחד איתם? למה? למה זה מועיל?. אותו כנ"ל אגב חדשות ואקטואליה שהייתי מכור כבד וקצת נגמלתי במידה ואני רואה מהצד מכורים אחרים. זה נוראי.

צריך לדעת חדשות. צריך להתעדכן. צריך לפתח דעה. אבל לא צריך להתכווץ בגוף על כל דבר שקורה בעולם.

לא חדש, כבר חודש. אבל חדש. אולי אפשר לומר: הבחור החדש.

והוא אמר לי תודה רבה.

יותר מששמחתי על התודה שמחתי על עצם זה שהוא אמר לי משהו.

כאילו, חמודים, אני אוהבתתכם והכל אתם ב"ה טפו טפו יחידי סגולה בדור הזה

ואשריכם לגמרי כמו שנאמר

אבל

לומר תודה למי שהכין לך אוכל וטרח בשביל שיהיה לך נעים ונחמד זה דבר בסיסי

ואם האדם הזה הוא אישה אז כן

צריך לומר תודה גם אם זו אישה

עכשיו אני דנה לכף זכות וברור לי שהם בסדר ואף פעם לא הקפדתי עליהם בעניין הזה

(למעט שבועות? אולי)

אבל פתאום כשמישהו פונה אליך ומכיר בעצם קיומך ובעצם זה שנתת מעצמך בשבילו

וואו

אשריך לגמרי

והוא הזכיר לי את יהודה פתאום זה היה לי כזה אווץ

אבל יהודה אומר שהוא לא אותה בחינה אז כנראה שלא

להבדיל בין החיים, כן.

(יהודה זה מי שאני חושב שזה?)

הבחור שאמר תודה הזכיר את יהודה שכנראה אולי אתה חושב. לא שהכרתי אותו מידי בחייו אבל נדמה לי שהוא היה מהסוג של האנשים שיגידו תודה לאישה למרות שהיא אישה והוא בחור. נכון?

אחרי שהוא נרצח, פתאום התחילו לחפש שיחות איתו. גם נשים וגם גברים.

אח"כ אם זוכרים אותך

אולי בהודעה הנעוצה של נוג"ה יש משו על סרטים