בס"ד
הסתכלתי בקלסר הדרכה של אחי שיח'..
(סמינריון של אלעד..)
היו שם כמה קטעים שנתנו נקודות למחשבה..
עד כמה שחופרים על זה בסמינריונים,זה פשוט חשוב..
"אתמול בפעולה במשך חצי שעה כעס עלינו המדריך על שדיברנו בתפילה.
כולנו שתקנו.הרי הוא צודק ואנחנו דיברנו.על זה אין חולק.
אבל אתמול בערב.אחרי הפעולה פגשתי את המדריך .נפגשנו בתפילה.
הוא פגש חבר שלא ראה מזמן חבר טוב שלו.
חבר מצויין הוא דיבר ופטפט במשך כל התפילה.
ואני ראיתי וציפיתי בשתיקה.
השבת בבנ"ע כשתהיה פעולה ,יצעק עלינו שוב שדיברנו בתפילה.
וכולנו נשתוק.הרי הוא צודק ואנחנו דיברנו.על זה אין חולק.
אבל אני שראיתי לא אשכח.אני גיליתי שהוא גם כך.
אשאל את עצמי.שאלה מציקה שאלה פשוטה,אבל אין לי תשובה.."
(אלישיב ריכנר)
"אתה מדריך גם בטיול,שאין מסביב חניכים
ואפשר לקפוץ ואפשר לחתוך שבילים לא מסומנים
אתה מדריך גם עם החברה במסיבות חבריא ב'
כשבא לך לעשות שטויות כדאי קצת להתלבט
אתה מדריך בכל תפילה גם בלי עיניים בוחנות
למרות שיש עם מי לדבר ועם מי לספר חוויות
אתה מדריך בכל פעולה גם אם אתה לא מעביר
(הרי אתה מאוד לא אוהב שמפריעים לבן אדם להסביר)
אתה מדריך גם ברכב כשאתה לבד על הכביש
ואפשר "לדלג" על תמרור בלי שאף אחד ירגיש
אתה מדריך כשיש מי שרואה ומי שמקשיב
אתה מדריך גם שיאין נפש חיה מסביב
אתה מדריך בכל מקום.בבית וגם ברחוב
וכדאי שתשאר מדריך גם אחרי שתעזוב
בקיצור,כדאי שתזכור ויהיה תמיד לעיניך
בשבטך בביתך ובלכתך בדרך ובשוכבך ובקומך."
(אלישיב רייכנר)
נראה לי שדוגמא אישית זה ה-דבר..
לא רק בגילאים הקטנים שמחקים אותך..
גם ביותר גדולים...החניכים "מחפשים" אותך תמיד..
אז שנזכה באמת,בצלב"א!
