@גיבעוננח

תמיד מרגיש לי ריק מידי מתוכן

חניכים שלי אוהבים את זה!

יש לי חניך שעולה גם להר הבית אז אנחנו מחליפים חוויות משם כל פעם!

אז צריך להדפיס תמונה.

יש לך עוד רעיונו בסגנון?

אצל אחותי המדריכות עשו תמונה של פו הדב

 אני אנסה לחשוב

אבל לדעתי את יכולה לומר להם שהם מציעות משחקים ובסוף הם מוצאות מסר

ככה אחותי עשתה לנו פעםם

מישי אמרה שבאתר המדרשה לידע המקדש יש פעולות טובות על ביהמק אז לקחתי משם

בהצלחה

פעולה בנושא חסר לך!

מהלך הפעולה:

משחק "חי-גוסס-מת": משחק מסירות עם כדור. כל המשתתפים עומדים במעגל ומוסרים את הכדור מאחד לשני, מי שלא תופס: בפעם הראשונה "חולה" - ממשיך לשחק בישיבה על הברכיים, בפעם השניה "גוסס" - ממשיך לשח בישיבה על הרצפה, בפעם השלישית "מת" - ממשיך לשחק בשכיבה על הרצפה עד שנפסל סופית.

משחקים את משחק "הטבעת" (מחלקים את הקבוצה ל-2, ומתיישבים בשתי שורות קבוצה מול קבוצה. המדריך נותן לחניך הראשון מאחת הקבוצות טבעת/אבן/גולה/גומיה. החניכים בקבוצה זו צריכים להעביר את הטבעת בתוך כפות הידיים (ראה נספח 2) שלהם מאחד לשני עד לסוף הקבוצה בלי שקבוצה ב' תזהה איפה נמצאת הטבעת. הטבעת לא צריכה לעבור עד החניך האחרון, המטרה היא שהטבעת תשאר איפשהו באמצע כך שהקבוצה השניה לא תוכל לדעת בקלות היכן הטבעת. כאשר הקבוצה סיימה להעביר כל החניכים בה מורידים את ידיהם על הברכיים (יד על כל ברך) בלי שקבוצה ב' תיראה אצל מי הטבעת. כעת, על הקבוצה השניה לגלות אצל מי הטבעת, כל אחד מהחניכים בקבוצה ב' מהמר בתורו על יד אחת של חניך מקבוצה א' שבה לדעתו נמצאת הטבעת. אם הטבעת באמת נמצאת ביד שנבחרה הקבוצה השנייה ניצחה ומחליפים בין הקבוצות.), משחקים כרגיל מלבד פרט אחד - משתמשים ביד אחת בלבד... אם החניכים לא הכירו את המשחק לפני הפעולה מומלץ לשחק מספר משחקים כמו המשחק הרגיל ורק אח"כ להוריד יד אחת.

המדריך מספר את סיפור "העיירה המושלמת" (נספח 1) ומפתח דיון קצר:

#מה היתה הבעיה בתינוק עם שתי הרגליים?

#רגע, רגע, מדובר באי או בנו? אנחנו דור יתום, בלי מקדש. התרגלנו לחיות בלי הדבר העיקרי - בית המקדש, מרכז החיים של העם היהודי!

#למה היה לנו קשה לשחק את משחק הטבעת ביד אחת בלבד? - בדיוק כך צריך להרגיש לנו כשאין בית מקדש, כאילו חסר לנו איבר חיוני שאי אפשר להמשיך בלעדיו. המשכנו ולמדנו להסתדר בלי, אבל זה לא המצב האידיאלי.

מדרש על חז"ל, שאחרי החורבן רבו פרושים מהיין, מהבשר, הכל בגלל שאיך אפשר לשתות יין שאי אפשר לקיים את מצוות ניסוך היין? איך אפשר לאכול בשר שקורבנות אין אנו יכולים להקריב? וכך הלאה והלאה. ראו חכמים שהעולם לא יכול להתקיים כך, ואמרו להם לשתות יין ולאכול בשר כי חייבים להמשיך לחיות. אך אנו, הרבה דורות הרבה, שכחנו את ההרגשה של "חיסרון המקדש". אותה הרגשה שלה' אין בית!

צ'ופר:

אפשר להביא את הסיפור כצ'ופר ואפשר להביא תפילה לבניין המקדש.

הסיפור:

נספח 1

מעשה בעיירה תרבותית ומנומסת,

עיירה למופת, עיירה נהדרת!

כל תושביה מתורבתים ומחונכים.

יוצאים לבלות בהצגות בערבים,

קוראים ספר ויושבים בבתי קפה,

רוכבים על אופניים לעבודה, ומתלבשים תמיד יפה.

יום אחד, קרה אסון נורא!

תינוק נכה נולד בעיירה,

תינוק בעל רגל אחת ויחידה,

תינוק שכזה - זו ממש בעיה!

שוד ושבר! המשפחה הזדעזעה,

כל העיר כולה כמרקחה.

מה נעשה עם תינוק שכזה?

אי אפשר לתת לו להסתובב כהוא זה!

חייבים למצוא פיתרון מהר!

את התינוק ישלחו למקום אחר,

לא משנה היכן- הרחק!

קדימה, להזדרז, הזמן דוחק!

מהר, לפני שיגדל שלחו התושבים את התינוק לאי אחר,

שם יגדל, יתפתח וילמד לבד להסתדר.

העיר עוד לא הספיקה להתאושש מן ההלם

וכבר אסון נוסף בדלת הולם,

תינוקת נוספת הרגע נולדה

גם היא בעלת רגל אחת בודדה,

תינוקת שכזו - זו ממש בעיה!

שוד ושבר! המשפחה הזדעזעה,

כל העיר כולה כמרקחה.

או אז, הגיעו חברי העיר לכלל החלטה!

גם את התינוקת ישלחו שתגדל לבדה.

לבדה? לא בדיוק...

התינוקת גדלה על האי לצד הפעוט האחר, ששימש לה בן-זוג.

כך קמו דורות באי הנידח,

שבט שלם במקום שמזמן נשכח,

והתרבות אצלם מפותחת עד מאוד:

בהתחלה רק פריטים שיעזרו לא למעוד,

ובהמשך התפתחו עוד שלל מוצרים

כאלו שרק לבעלי רגל אחת מתאימים;

מכנסיים, אופניים והליכונים,

קביים, סולמות וגינות שעשועים.

בדורות הבאים כבר הלכו כל כך מהר

שאף אחד לא יכול עוד להיזכר

שאי פעם שני תינוקות היו

שלא באשמתם עם רגל אחת נבראו.

והם אלו שהקימו את הכפר על האי

והתחילו שושלת של שבט חד רגלי.

החיים זרמו על מי מנוחות

עד שיום אחד סערו הרוחות

וללא כל אזהרה

תינוק נכה נולד בעיירה,

תינוק בעל שתי רגליים, ממש נורא!

תינוק שכזה - זו ממש בעיה!

שוד ושבר! המשפחה הזדעזעה,

כל העיר כולה כמרקחה.

מה נעשה עם תינוק שכזה?

אי אפשר לתת לו להסתובב כהוא זה!

חייבים למצוא פתרון מהר!

את התינוק ישלחו למקום אחר,

לא משנה היכן- הרחק!

קדימה, להזדרז, הזמן דוחק!

מהר, לפני שיגדל שלחו התושבים את התינוק לאי אחר,

שם יגדל, יתפתח וילמד לבד להסתדר...

https://www.facebook.com/photo?fbid=10239873363265984&set=gm.1951613102181781&idorvanity=140293843313725&locale=he_IL