לפני בנין בית שני רוב עם ישראל לא עלה לארץ [וכן רוב החכמים] !
(מי שעלה היו בעיקר מפשוטי העם, פסולי יחוסין וכדומה הרב המוחלט נשאר בבל ובגולה.
לפני הקמת המדינה רוב העם היה נגד העליה [וכן רוב הרבנים]
(רוב העולים היו חילונים, גם הדתיים היו לרוב בודדים מקהילות שונות)
עכשיו אלינו-
רוב העם והרבנים נגד העלייה להר.......
את ההמשך תמשיכו אתם
קודם כל בודקים את ההלכה אם היא נכונה ומי הפוסק שעומד מאחריה, ואז נותנים לרגש מקום.
לא להפך...
הרגש יכול לגרום להרבה טעויות.
כמובן שאני מאד מעריך את הרגש להר הבית! הלואי שיהיה לנו בית מקדש
אז כולם יעלו, גם חלק שלא בטהרה.
או (בודדים מהם) טוענים שאין בכך מצווה בעלייה ולכן אין טעם בכלל להיכנס לדיון בנושא.
רוב הרבנים עמדו מהצד. לא בעד ולא נגד. כל העיד הרצי"ה.
ואין לכך קשר לנידון המדובר, שהוא שאלה הלכתית מובהקת - ולא של "הערכת מצב".
וכללית, ברוב דורות ישראל ומצבי עם ישראל - "הרבנים" צדקו.. בוודאי בשאלות הלכתיות.
וכתיבה כזו, היא ראיה טובה למתנגדים לעליה הזו:
אם בדבר בסיסי של כבוד חכמים, שהוא עמוד כל התורה כולה, לא נזהרים - אז מה שחסר זה רק "לקפוץ להר הבית"?... זה בדיוק מה שטוענים מעבר לנושא ההלכתי. שבית המקדש, בא אחרי מדרגות רוחניות קודמות.
והרצי"ה זצ"ל היה אומר בשם הגר"א (קשור לדוגמה שהובאה), שבנוגע להר הבית - הייפך ממה שנוגע לישוב הארץ. בישוב הארץ, ההזדרזות המעשית מביאה גם את הצד הרוחני. בנוגע לבנין ביהמ"ק - ההכנה הרוחנית קודמת (בלי להיכנס כעת לשאלות הלכתיות, היכן מומתר בהלכה העקרונית והיכן לא, ומה המשקל של לגדור שלא יכנסו להלכה, מול המחשת ה"כיבוש" שם).
עולים בלי היסוס עם הייתה להם האפשרות
אתה אולי מתכוון לרבנים של היום שכולם השתכנזו.
אחרי הרב אליהו והרב עובדיה אין כבר רבנים מזרחים בכלל (כמעט)
הרבנים שיש היום, כבודם במקומם מונח כתלמידי חכמים, אבל ההשקפה שלהם התעצבה בישיבות אשכנז... הדבר ידוע ופשוט
על זה אין מי שחולק. ובוודאי שיש בעיה של טומאה אם עולים במקום האסור, זו הלכה, לא ענין של סברה "רוחנית".
ובוודאי שמקום המקדש יותר קדוש מהכותל המערבי.
אלא שהמזהירים מעליה בהר, או שחוששים לגבי ידיעת הגבולות הברורים, או סייג שמא ייפרץ לגמרי ויעלו גם מעבר לכך וייכשלו בעוון חמור ויחללו קדושת המקום וחרדת הקדש כלפיו.
ועל כן, מתפללים ליד הכותל דבוודאי קדושתו למעלה מבית כנסת רגיל, ומצפים לזכות להגיע לזמן שבו תחחזור העבודה למקומה.
המדגישים את ההיתר במקומות מסויימים, חוששים על שדר מוטעה כאילו יש בכך איזו חולשה בריבונות. וריבונות - לכולי עלמא צריך לההקפיד עליה בכל תוקף.
אתה צודק שכך היה ראוי להיות..
וכי הגויים היו יכולים להתעסק עם עם ישראל, שקדושתו הפנימית לא זזה מעולם.
אלא שכבר אמרו חכמים: מי כמוך באלים ה' - מי כמוך באלמים ה'.
אנחנו לא יודעים סוד ההשגחה האלוקית, אבל במצב כיום של העולם הזה - עדיין יכולים מבחוץ לנהוג בפראות, אע"פ שאם באמת הקדושה היתה גלויה, היו נשרפים ממנה..
על קדושת מקום המקדש אין חולק.
וקידשה לעתיד לבוא״.
מכאן שאף בזמן שבו בית המקדש חרב - במקום בו היה המקדש נשארת קדושה,
וישנן הגבלות על הכניסה אליו בטומאה.
כל ההיתר לעלות להר הוא לא למקום המקדש, אלא לחיל שבהר הבית,
שם מותר להיכנס בטומאה אפילו בטומאת מת.
ועיין להרחבה בנושא בהלכות בית הבחירה לרמבם.
מבקש אמונהסוף פרק 30
רבי ישמעאל אומר: חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים
אחד מהם הוא - ויבנו בנין בהיכל.
הדוכס מירוסלבאבל נראה שהוא לא כותב בדיוק כמו הראב"ד
בינו לבין הראב"ד. הוא לא אומר שבטלה הקדושה לגמרי, ובתשובה של הרב אפשטיין שהבאת הוא מדבר על עניין קנייני
שם... אם אני לא טועה זה דעת יחיד כנ"ל
הייתי בחתונה עכשיו של חבר והיה 0 אנשים מהישיבה התיכונית שלנו (היום כבר נמצאים עמוק בעולם הישיבה) הגיעו מהישיבה התיכונית אני הרב שלנו וראש הישיבה עכשיו זה לא היה בחור שקט הוא בחור שבתיכוניץ היה מאוד פעיל ובאמת היה חבר טוב של כמה חבר'ה וחברמן עכשיו בסדר לא כולם חייבים לבוא אבל מינימום חבר אחד שניים טובים מה נסגר??
והלוואי שיתעוררו מחשבות
אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.
היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.
זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.
סיימנו תיכון לפני 3 שנים
ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים
אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם
יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם
האם מישהו מכיר אנשים דתיים שהיו רוצים לצאת למסע
לפולין - אתרים יהודיים שמלפני השואה, חמישה ימים?
חברים שלנו היו רוצים אך לא מצאו סוכנות נסיעות שעורכת
כזה עכשיו.
הם סיפרו שאחת מהסוכנויות הציעה לגבש קבוצה
של לפחות עשרה איש. דתיים המעוניינים בהכשר
מהודר, וצניעות.
נשמח לשמוע אם לאי מי יש רעיון עבורם.
הם רוצים לנסוע עכשיו. לא מאוחר יותר.
יישר כוח!
.
כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?
אם אתחיל לכתוב ביקורת על הגיליון האחרון של מגזין ''פנימה'' 🙈
כמעט בכל עמוד הרגשתי צורך לדפוק את הראש בקיר, אבל הצלחתי להתגבר על היצר 🥳
קפיץמה הקטע שלכם עם זקנים של גברים?
לא ידעתי שזה עדיין קיים. אז ברוכים תיהיו אנשים חדשים וישנים
בפעם האלף החלטתי שהפעם אני לא נסחף.
כאילו, שום דבר לא יעזור זה חזק ממני.
לא בקטע של צדקות או נפילה, פשוט נגרר, זה שורף זמן ואני מרגיש שאין לי שליטה על הזמן שלי.
מה יש באינטרנט שמטשט את גבולות הזמן, ותמיד תמיד תהיה עליו יותר זמן ממה שתכננת?
