קודם כל בודקים את ההלכה אם היא נכונה ומי הפוסק שעומד מאחריה,  ואז נותנים לרגש מקום.

לא להפך... 

הרגש יכול לגרום להרבה טעויות.

כמובן שאני מאד מעריך את הרגש להר הבית!  הלואי שיהיה לנו בית מקדש

אז כולם יעלו, גם חלק שלא בטהרה.

או (בודדים מהם) טוענים שאין בכך מצווה בעלייה ולכן אין טעם בכלל להיכנס לדיון בנושא.

רוב הרבנים עמדו מהצד. לא בעד ולא נגד. כל העיד הרצי"ה.

ואין לכך קשר לנידון המדובר, שהוא שאלה הלכתית מובהקת - ולא של "הערכת מצב".

וכללית, ברוב דורות ישראל ומצבי עם ישראל - "הרבנים" צדקו..  בוודאי בשאלות הלכתיות.

וכתיבה כזו, היא ראיה טובה למתנגדים לעליה הזו:

אם בדבר בסיסי של כבוד חכמים, שהוא עמוד כל התורה כולה, לא נזהרים - אז מה שחסר זה רק "לקפוץ להר הבית"?... זה בדיוק מה שטוענים מעבר לנושא ההלכתי. שבית המקדש, בא אחרי מדרגות רוחניות קודמות.

והרצי"ה זצ"ל היה אומר בשם הגר"א (קשור לדוגמה שהובאה), שבנוגע להר הבית - הייפך ממה שנוגע לישוב הארץ. בישוב הארץ, ההזדרזות המעשית מביאה גם את הצד הרוחני. בנוגע לבנין ביהמ"ק - ההכנה הרוחנית קודמת (בלי להיכנס כעת לשאלות הלכתיות, היכן מומתר בהלכה העקרונית והיכן לא, ומה המשקל של לגדור שלא יכנסו להלכה, מול המחשת ה"כיבוש" שם).

עולים בלי היסוס עם הייתה להם האפשרות

אתה אולי מתכוון לרבנים של היום שכולם השתכנזו.

אחרי הרב אליהו והרב עובדיה אין כבר רבנים מזרחים בכלל (כמעט)

הרבנים שיש היום, כבודם במקומם מונח כתלמידי חכמים, אבל ההשקפה שלהם התעצבה בישיבות אשכנז... הדבר ידוע ופשוט

על זה אין מי שחולק. ובוודאי שיש בעיה של טומאה אם עולים במקום האסור, זו הלכה, לא ענין של סברה "רוחנית".

ובוודאי שמקום המקדש יותר קדוש מהכותל המערבי.

אלא שהמזהירים מעליה בהר, או שחוששים לגבי ידיעת הגבולות הברורים, או סייג שמא ייפרץ לגמרי ויעלו גם מעבר לכך וייכשלו בעוון חמור ויחללו קדושת המקום וחרדת הקדש כלפיו.

ועל כן, מתפללים ליד הכותל דבוודאי קדושתו למעלה מבית כנסת רגיל, ומצפים לזכות להגיע לזמן שבו תחחזור העבודה למקומה.

המדגישים את ההיתר במקומות מסויימים, חוששים על שדר מוטעה כאילו יש בכך איזו חולשה בריבונות. וריבונות - לכולי עלמא צריך לההקפיד עליה בכל תוקף.

אתה צודק שכך היה ראוי להיות..

וכי הגויים היו יכולים להתעסק עם עם ישראל, שקדושתו הפנימית לא זזה מעולם.

אלא שכבר אמרו חכמים: מי כמוך באלים ה' - מי כמוך באלמים ה'.

אנחנו לא יודעים סוד ההשגחה האלוקית, אבל במצב כיום של העולם הזה - עדיין יכולים מבחוץ לנהוג בפראות, אע"פ שאם באמת הקדושה היתה גלויה, היו נשרפים ממנה..

על קדושת מקום המקדש אין חולק.

וקידשה לעתיד לבוא״.

מכאן שאף בזמן שבו בית המקדש חרב - במקום בו היה המקדש נשארת קדושה,

וישנן הגבלות על הכניסה אליו בטומאה.

כל ההיתר לעלות להר הוא לא למקום המקדש, אלא לחיל שבהר הבית,

שם מותר להיכנס בטומאה אפילו בטומאת מת.

ועיין להרחבה בנושא בהלכות בית הבחירה לרמבם.

סוף פרק 30

רבי ישמעאל אומר: חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים

אחד מהם הוא - ויבנו בנין בהיכל.

אבל נראה שהוא לא כותב בדיוק כמו הראב"ד

בינו לבין הראב"ד. הוא לא אומר שבטלה הקדושה לגמרי, ובתשובה של הרב אפשטיין שהבאת הוא מדבר על עניין קנייני

יש דיון (בקישור) - צעירים מעל עשרים

שם... אם אני לא טועה זה דעת יחיד כנ"ל

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.