תארגני, או תבקשי ממישהו לארגן, שקית לכל ילד שיש בפנים לחמניה, כמה חטיפים וטרופית. עולה גג 6 שקל לאחד. אבל זה רק בתנאי שיש לך מספיק אומץ להודיע שילדים לא יושבים.

של אנשים שמגיעים לאירוע ונותנים מתנה סמלית. הרי ברור לכולם שהזוג פה משקיע סכום כסף לא מבוטל- איך בדיוק הם אמורים לעמוד בזה? 

זה להתעלם בקלילות מכך שבהחלט הזוג פה נקלע למצוקה שיש בה עניין רגשי וכלכלי. 

יקירתי,

את צריכה להיות חזקה עכשיו, כי עלייך לעשות משהו שהוא בניגוד למצופה ממך, וזה קשה. שתי אפשרויות עומדות בפנייך:

1. לשתף בדאגה הכלכלית ולהגיד למשפחה המצומצמת אשתם מעדיפים השתתפות בהוצאות ןשהם ידאגו להעביר את זה הלאה. 

2. לעשות בופה של דברים קלילים- עוגות, פירות, חמוצים, סלטים, לחמים וכו'. את יכולה לקנות או שאת יכולה לבקש מכל משפה להביא משהו.

וכמה מילים מהלב-

די. הגיע הזמן להפסיק את הטירוף הזה. באמת, זאת ברית ולא חתונה. ברית ולא בר מצווה. למה צריך להסתבך גם סביב זה? למה אי אפשר להפסיק את כל הלחץ החברתי הזה?

אנחנו התחתנו לפני שבועיים במחצית מהסכום הסטנדרטי לחתונות. איך עשינו את זה? פשוט. לא התחתנו במרכז, הזמנו 200 ומשהו אנשים ולקחנו נותני שירות שהיו מעולים (!!) אבל לא לקחו הרבה. יצאנו בהרגשה של אירוע מכובד ויפה שלא מפוצץ את הכיס. 

ועדיין אפשר היה לעשות גם בפחות מזה.

היום אחרי החתונה (רק שבועיים אחרי אבל בכל-זאת) אני יכולה לאשר באופן אישי את מה שכולם אומרים- זה רק ערב! 

נכון, זה הערב שלנו, הערב המיוחד שלנו, ולכן רצינו שיהיה עדין ולא מנקר עיניים. 

נכון, אנחנו מלך ומלכה ליום אחד- אבל גם יש את יום המחרת, ואנחנו לא רוצים להישאר בחובות, או להשאיר את ההורים בחובות.

כולם אמרו שהיתה חתונה יפה ומושקעת, מצד הכל כולל הכל, ואף אחד לא ידע כמה חשבנו איך לעשות את הכל שיהיה בטוב טעם, אבל שלא ישבור את הכיס.

ואם זה בחתונה- בברית על אחת כמה וכמה.

תרגישי חופשי לעשות ככל העולה על רוחך. באמת. 

האחריות בלהיות הורים מתחילה בלעשות רק מה שנכון לך ולא מה שנכון לכלל החברה.

אם אין יכולת כלכלית לא עושים אירוע! ברית אפשר לעשות עם עשרה אנשים במניין של 6 בבוקר וזהו. מי שבוחר לעשות אירוע עם כל המשפחה נושא בתוצאות..

אפשר כמובן כמו שאמרת לומר למשפחה שהילדים לא מוזמנים/ לא יושבים כי כרגע אנחנו במצב שלא מאפשר לחגוג אירוע. עדיף לטעמי. מאשר לכעוס על המשפחה שלא חשבה שהיא צריכה לכסות שיגעון של זוג הורים

למה אי אפשר קצת לפתוח את הראש ולחשוב על הזוג הצעיר? הרי כולנו היינו פעם זוג צעיר ויודעים את הקשיים, כולנו חיים על אותו כוכב ויודעים מזה ברית סבירה, אז למה לא לפרגן קצת או לפחות להביא את המינימום אנשים האפשרי?

ולא ציפיתי למתנות שיכסו לי את האולם, הצלם וכו'..

וזה ממש לא קשור לפרגון. אלא ליכולת כלכלית שלי. אני לא מתכוונת להתחיל לממן  כל תקופה אירוע של אח אחר במשפחה

אני תמיד אמרתי את זה...

לא באתי לכסות את המנה שלי (בתור אורחת) אלא לבוא לשמוח עם בעלי השמחה ולכבד אותם.

כן אביא משהו אבל לא במטרה לכסות את המנה...

וכך צריך להתנהג מי שמארח...הרי מארחים לא לוקחים בחשבון שהאורחים שלהם ישלמו להם על האוכל שאכלו אצלם.. ככה באירוע. 

וגם אם יש כסף זה לא סיבה להשתמש בו להבלים.

הבעיה היא שהרבה מאוד מאלו שיש להם (לא העשירים הגדולים, אבל המבוססים) דווקא יש להם בדיוק בגלל שהם לא עושים דברים כאלה.

אני לא מבינה את המארחים, שהזמינו אותי כדי להרשים אותי בכסף שאין להם, ומצפים שאשלם את הגחמות שלהם...

כשאני עושה שמחה- כיסוי האירוע הוא אחריות שלי בלבד. אם מישהו יפנק אותי במתנה כספית- אשמח מאוד וזה יעזור לי, אבל אני ממש לא חושבת שאי מי אמור לכסות אירוע שאני יזמתי ואני קבעתי את עלויותיו. סליחה???

כל אחד שיעשה אירוע בהתאם ליכולותיו, אלא אם כן בא לו לקחת הלוואות ולהמר על כך שבמשך הזמן יחזיר אותם.

ואתן לך את המקרה שלנו:

אנחנו עשינו חתונה מתחת לממוצע. לא מבחינת הרמה אבל מבחינת העלויות.

לא ביקשנו להרשים, לא ביקשנו לנקר עיניים. ביקשנו להתחתן. וגם לא ציפינו מאף אחד שיממן את החתונה.

אבל..

בשורה התחתונה,

כשבן אדם יוצא עם הפסד של אלפי שקלים (וכן, חתונה, גם אם היא הכי פשוטה היא בסדר גודל של אלפים)- הוא תוהה לעצמו מה כ"כ קשה לאנשים עם הכנסה ממוצעת להביא 150-200 ש"ח. למה לא להבין גם את הצד השני? למה להיות ראש בקיר עם הסיסמא- אתה הזמנת אותי תישא בתוצאות! למה לא לגלות קצת התחשבות ורגישות? הרי הזמנו אוכל טעים-בשבילך (ידוע שהחתן והכלה בקושי טועמים משהו),

הבאנו הסעה- בשבילך,

הזמנו להקה- כדי שגם לך יהיה ערב באוזן..

השקענו גם בלחשוב עליך. כדי שגם לך יהיה נעים. למה להיות אטומים לצד השני? למה לא להביא סכום סימלי (אפילו 100 ש"ח) רק כדי להראות שחשבנו גם עליכם? 

מצד אחד אומרים לאנשים היום לעשות חתונות פשוטות,

ומצד שני שלא יצפו שאחרים ישימו סכום סימלי?

זה נראה לי חוסר רגישות.

ואת מרוויחה הכנסה ממוצעת..

200 ש"ח הופכים להיות הון עתק!

ואני באמת לא מצליחה להבין אם את עשית אירוע למה את מצפה שמישהו אחר יכסה אותו?! 

יש לך מושג כמה עולה בייבי סיטר ודלק לחתונה? יש לך מושג מה התוצאה של אמא שהלכה לישון מאוחר בלילה בגלל חתונה? אם תעשי את החישוב של ההשקעה הכספית והפיזית על החתונה, יוצא הרבה מעבר לסכום הסמלי שאת חושבת עליו..

אבל כבר נאמר 'שונא מתנות יחיה'... 

ובכל זאת.. כשמגיעים לשמחה נהוג לתת משהו.

אז אל תשימי 100-200 ש"ח כי יש לך עוד הרבה אירועים החודש.

אבל את יכולה לקנות מתנה נחמדה ויפה ב50 ש"ח בלי שאף אחד ידע את המחיר (ויש דברים ממש יפים למתנה במחיר הזה).

לא צריך להיות קמצנים...

גם כשלך יש שמחה אתה תצפה שאנשים יביאו לך משהו. לא חייב להיות גדול אבל משהו.

אז אם יש לך 4 חתונות בחודש תחשבי מסלול חדש,

אבל ברוב חודשי השנה אין 4 חתונות בחודש (יש את ימי ספירת העומר וימים בין המצרים ועוד ועוד),

ככה שאת נותנת דוגמא קיצונית.

אצלנו הרבה הגיעו יחידים כדי לאפשר לבן זוג להיות בייביסיטר על הילדים,

ואנחנו שילמנו הסעה על הרבה מהאורחים,

וכן- החתונה לא היתה בחור כזה, שמצריך הון של דלק.

לא מצפה שהאורחים יממנו את האירוע,

מצפה לשים סכום סימלי שיראה שהם מבינים גם את הצד השני.

דרושה פה התחשבות משני הצדדים.

גם הצד המתחתן יכול להגיד בשרירותיות-

אני אתחתן איך שבא לי!

לא אתחשב במיקום המשפחות!

לא אתחשב בכשרויות!

לא אתחשב בגדרי צניעות!

אשים מוזיקה בכזה ווליום, שכל השכונה תשמע! עד 12 בלילה מותר לי!

אני בעל האירוע ואני אקבע הכל מאל"ף עד ת"ו.

איך זה מרגיש לאורחים? זה מרגיש כאילו אף אחד לא רואה אותם ממטר.

תשאלי את המבוגרים שאפילו בצעקות לא שומעים אחד את השני.

תשאלי אנשים שאכפת להם מכשרות ומגישים להם חלזונות מאודים.

אז זה יחסים של התחשבות הדדית. 

לא רוצה להתחשב? לא רוצה לשים שקל?

זכותך המלאה.

שיהיה לך בכיף.

מלא אנשים בחתונה שלנו לא שמו שקל ואנחנו ביחסי חברות מצוינים ולא נגיד להם כלום.

אבל כן, זה  מרגיש שהם לא חשבו מעבר, גם עלינו קצת.

כל אחד רשאי לנהוג בצורה שרירותית ולעשות מה שבא לו,

השאלה היא האם אני רואה\לא רואה מה קורה מסביבי.

אולי הם ויתרו על זמן איכות שבועי בשביל החתונה?

אולי יש להם שיעור/ חוג קבוע שויתרו עליו בשביל זה?

רואים שאת עדיין לא מנהלת משפחה וילדים

וכן. את יכולה לעשות איזה אירוע שמתחשק לך! אם תעשי אירוע מעורב ואנשים דתיים לא יבואו, זה תוצאה של בחירה שלך. אם תעשי אוכל לא כשר,לדוג', לא תוכלי להתחתן על ידי הרבנות וזה בחירה שלך. אם תעשי מוזיקה עד 2 בלילה, תקבלי קנס וזה גם בחירה שלך.

לכל בחירה שלנו בחיים יש תוצאה!

חבל מאוד שמאמץ/ השקעה או מחשבה נמדדת אצלך בסכום ששמו במעטפה!

אולי באמת היית צריכה לומר לאנשים לוותר על המאמץ הגדול שעשו כדי להגיע ולשמח ופשוט לשלוח צ'ק. יש מצב גדול שזה הרבה הרבה יותר קל וזול!

אני הולכת לשמחה כי אני שמחה לעשות את זה! לא כי אולצתי...

אם זה ממש נורא לך להשאיר בן זוג ולוותר על הרבה דברים, תעשה טובה- ואל תלך.

אני רציתי אנשים בחתונה שלי שיבואו לשמח אותי ולהיות איתי! לא כי אני צריכה את הכסף שלהם

אבל אם זה ממש נוראי לצאת קצת מעצמך ולבוא לחתונה ואפילו גם לשים איזה מתנה בסוף

אז וואלה- אל תהיה חבר באמת.

איזה מאמץ אדיר וכביר זה ללכת לחתונה שהזמינו אותך.

זה הכל. זה נשמע היסחפות לגמרי.

לא מתאים לך ויותר מדי מאמץ- אל תגיע, באמת. שלא יהיו לי מצפונים בסוף.

מי שבא- בא עם כל הלב. בשביל לשמח.

חברות שלי לא שמו כסף או מתנות (חלק כן) כמו שכשאני הייתי רווקה והיו המון חתונות לא הבאתי מתנות לכולן... אבל אף פעם לא אמרתי לאף אחד שלא הבאתי מתנה כי ההשקעה בלהגיע זה המון ומעל ומעבר וזה מספיק - אז לא צריך מתנה. 

מבחינתי מתנה/ כסף לבעל השמחה זה לומר- חשבתי עליך, אני רוצה לשמח אותך. 

בדיוק כמו שמביאים מתנה ליום הולדת.

ואני בקושי יוצאת מהבית לאיזה שיעור פה קרוב...

כשחברות התחתנו הלכתי עם כל השמחה והכיף ואפילו קניתי מתנה. וגם בתקופה שלא עבדתי כ"כ. 

כרגע לצערי אין הרבה אירועים... אז מחכה שחברותיי יתחתנו כבר ואוכל בהחלט בעז"ה ובלנ"ד ללכת להשקיע, לשמח אותן ולרקוד איתן

וגם לקנות להן מתנה שחשבתי עליה והשקעתי בה כדי להביא להן משהו שהן יאהבו וישתמשו בו ולא סתם איזה משהו שנתנו לנו פעם שננסה להפטר ממנו... 

אני גם השקעתי ולא שמתי שקל על הרבה חברות טובות! שלא תביני לא נכון, אבל זה בפירוש ובהחלט זה היה מקובל על כולן.

ועל חברות טובות בהחלט השקעתי יותר. לא כי ציפיתי שהן ישקיעו עלי - אלא מחברות ואהבה. 

ואגב- לא כולם באירוע חברים כך ש..

פשוט נהייתה קיצוניות לצד השני- אגיע ולא אביא כלום!

כנגד הקיצוניות של- אני אגיע וצריך גם להביא סכום כסף גבוה כדי לכסות את המתנה..!

לא זה ולא זה- תגיע בכיף, בשמחה, ותביא איתך משהו. לא חייב להיות גדול אלא לפי היכולת.

זה הכל!

זה מינימום של כבוד. 

לא יכול גם את זה- לא נורא, יסלחו לך. אבל אל תבוא בגישה של להגיע בשביל ארוחת ערב חינם.

תבוא נטו לשמח- ועל הדרך גם תשים משהו כדי לעזור או לשמח את בני הזוג בחייהם.

קצת איזון בחיים.

אנשים השתגעו לגמרי

אם התחתנת לא מזמן - זה הזמן לחשוב על החתונות של הילדים. כבר היום לחיות בצורה שכזו שלא חיים מעל מה שיש. לא נכנסים לחובות. אבל - זה לא מספיק. צריך להכניס כ20% יותר ממה שמוציאים ולשים בצד. כן, יהיו לך בע"ה חתונות לממן לילדים. אם תכתבי פה בפורום זה כנראה לא ישנה את העובדה שתצטרכי לממן את זה.

שורש הבעיה הוא שבישראל לצערנו רבים מדי (מעריך שאת לא כזו) חיים יותר ממה שיש להם, קונים אוטו חדש בהלוואה מהבנק וכו' וכו' - וכשמגיעה חתונה של הילד, אז גם אן עושים אותה צנוע ומתפשרים על עלויות זה לא מממן את הווצאות.

החיים הם כל הזמן מערכת מסועפת של ציפיות הדדיות. מי שלא מבין את זה, או שהוא חי בעולם משלו או שלא אכפת לו מאחרים.

זוג צעיר למשל, רוצה לנסוע לשבת לחברים-

והאישה אוהבת לישון עד 12 בצהריים בסבבה שלה.

רק מה? אצל החברים אוכלים ב-9.

הם יכולים להגיד-

אבל אנחנו שילמנו דלק! אבל אנחנו התארגנו במיוחד כדי לבוא! ואם הם רוצים להזמין אותנו- שיקבלו אותנו כמו שאנחנו! אנחנו קמים ב-12! לא נאה להם- שלא יזמינו!

זאת התנהגות שלא לוקחת בחשבון קודים חברתיים ברורים. זה כמו להגיד- הזמנת אותי? אני לא אשם. מותר לי לא לקחת אותך בחשבון בכלל ולא להביא לך כלום!

זאת התעלמות. פשוט להתעלם בכך שהשקיעו בך (כן, השקיעו בך. דאגו לך לאוכל ושתייה ברמה אחרת ממה שאתה רגיל לאכול בבית)- ואתה אומר (בדיוק כמו הזוג הצעיר בדוגמא)- הזמנת אותי? שא בתוצאות.

תאמין לי שאני ממש לא מסתכלת על לכסות את המנה או לא.

לתת סכום כסף סימלי זה בעיניי להבין מה מתרחש סביבך.

לא מקובל עליך? בבקשה. אל תשים אפילו שקל. כבר כתבתי פה שהיו הרבה בחתונה שלנו שלא הביאו 10 אגורות וזה לא פוגם בהוא-זה בחברות.

אתם נתפסים לנקודה אחת והיא-

אני לא רוצה לממן אירוע של מישהו אחר!

תאמין לי שאתה לא תממן אפילו חצי גם אם תשים 400 ש"ח. מניחה שכבר התחתנת ואתה יודע זאת בעצמך.

הציפייה היא לא לממן את האירוע,

אני חוזרת על זה שוב ושוב,

הציפייה היא שתיתן מה שאתה יכול. 

ככה תראה שאתה מבין שמדובר פה באירוע שהשקיעו לכבודך ואתה גם משקיע חזרה.

מדובר באירוע שהשקיעו עלי..ואני השקעתי ערב מזמני, מצאתי בייבי סיטר ו"בזבזתי" את השעות המעטות בהם הילדים ישנים ויש לי זמן לעצמי ולזוגיות שלי.

השקעה לא נמדדת בכסף!!!!

זה מבאס לסיים אירוע, שמחה כלשהי ולגלות שבעצם אף אחד לא נתן לך שום מתנה.

לא מכובד בעיני.

הרי זה מקובל ונהוג אצל כולם.

אם לא היה מקובל להביא מתנות בכלל- אז סבבה.

אצלנו בלימודים לתואר בין החברות לא היה צריך להביא מתנות לחתונות- חלק אמרו את זה בפירוש 

וחלק לא אמרו ממש אבל ידעו כולן שנוסעים לחתונה ולא צריך לטרוח על מתנה או כסף אלא רק להגיע.

אז סבבה- אין ציפיות=אין אכזבות. באו נטו בשביל לשמח.

אבל ברגע שיש ציפיה למתנה כלשהי,לא משנה מה היא..- זה די מאכזב לא לקבל כלום.

ולא שאני מאלה שאוהבים מתנות וכו'- אבל אם אגיע לחתונה או שמחה כלשהי אשתדל כן לתת משהו.

לתת זה לפרגן, להגיד שאתה מעריך את החבר שלך ואוהב אותו ורוצה לפנק אותו במשהו- מתנה או כסף..

זה הכל.

למה להפוך את זה לתשלום על המנה שאכלת?

לא מזמן נולדה לנו בת ודודים שלנו שרחוקים מאיתנו שלחו מתנות או כסף מרחוק אפילו שלא היה שום אירוע. פשוט לשמח.

גם תדברי ככה?

(לא שאני חושבת שאת לא עומדת במילותייך, גם אני לא מצפה מאף אחד לתת לי משהו ולכן אשמח מאד בכל מתנה הקטנה ביותר שישימו. כי אני יודעת שזה בכלל לא העיקר ולא בשביל זה הזמנתי אנשים לחגוג איתי את היום הזה.)

ברור שלא נתחיל לעשות חשבון מי הביא כמה ולמה ההוא לא הביא.

גם אני לא הבאתי מתנות לכולן ולא כסף לכולן... במיוחד בתקופה שכל שני וחמישי יש חתונה.

אבל אף פעם לא ראיתי שלא הביאו בכלל בכלל כלום.. נדיר הא?

פשוט אנשים אוהבים גם לתת משהו מעצמם לפעמים, קצת לא להיות אגואיסטים.

יש גם כאלה שמביאים שי קטן למארחים כשהם מתארחים בשבת. זה מגיע מאותו מקום.

פשוט אם היה מקרה חריג או קיצוני (נגנב הכסף) לא הייתם גומרים במינוס.

תמיד באירועים יש את הבנאדם שיביא יותר ויש את האדם שיביא פחות. אם עובדים בשיקול דעת אז יוצאים באיזון כספי. 

למרות שהיה לי קשה לעשות חתונה קצת צנועה, לא פשוט למצוא דברים טובים ולא יקרים... 

אבל עדיין מסכימה איתך בכל לב!

לקנות בורקס ו/או רוגלך לפי התקציב,

שקרובות המשפחה יאפו עוגות ו/או עוגיות, אפשר לקנות גם קרקרים, לחתוך ירקות או פירות, חבילת סוכריות, ושתייה.

הוצאה של כמה מאות שקלים בודדים.

סעודה עם פת תוכלו לעשות את ובעלך בבית.

כולם כותבים שרק השיקול הכלכלי ינחה אותם אבל אף אחד לא רוצה להיות זה שירכלו עליו במשפחה על הארוע הירוד..
 

גם אצלנו מקובל להביא ילדים (אנחנו לא עשרות רבות עדיין..אז בסדר...)

אני בכלל לא הייתי חושבת שלא יביאו ילדים.

העניין הוא שעל ברית מודיעים ולא מזמינים בד"כ... אז את לא ממש יודעת מי הולך להגיע חוץ מהאחים שלך.

יש לי בית משלי ואני לא חייבת שקל לאף אחד בעולם. בדיוק בזכות שלא מעניין אותי מה ירכלו עלי..

ואם יש אנשים ש"המה יגידו" משמעותי להם יותר מלקחת הלוואה..שיערב להם

אחת התכונות החי חשובות לחיים שמחים (וגם לזוגיות בריאה) אי להפחית למינימום את 'איך אני נראה' ו'מה יגידו עליי' (כנראה שקשה מאוד לנצח את זה לגמרי. אבל להפחית. מסתובבים ביננו הרבה מסכנים שמנהלים את חייהם לפי ציפיות החברה)

אם זאת משפחה שמרכלת עליך ככה על דברים כאלה אז עוד יותר לא הייתי מתאמצת...

וזו בהחלט הוצאה שאפשר לעמוד בה!

ואם עושים את זה בצורת בר, בכלל, גם אין הרבה עבודה.

הלכתית. זו סעודת מצווה

עוד לא מצאתי אולמון שכזה...

מה שצריך.

רק שהיולדת לא תעשה כלום כלום כלום!!!

 יולדת- רק לנוח ולהיות עם התינוק. גם ככה ברית זה אירוע לא פשוט לאמא.

קודם כל מזל טוב! שיהיה בשעה טובה! הרבה נחת ושמחה לאורך ימים ושנים!

אני רוצה קצת לסנן פה חלק מהתגובות ולהבהיר כמה דברים!

האורחים לא באים בשביל לממן את הארוע שלכם אלא באים לשמוח ולחגוג ביחד איתכם!

בזה שהם יביאו סכום כסף זה כמובן מאוד יעזור וישמח אבל ממש לא לבנות על זה!

תעשו את הארוע לפי התקציב שלכם ואני יוכל לתת לכם רעיונות להרים שמחה יפה

גם בלי ליהות מילירדרים!

כשההורים שלי חוגגים אצלינו שמחות אז בחיים הם לא בנו על הכסף של האחרים

הכל היה לפי התקציב והם התיחסו לאורחים לאלה שבאו לחגוג איתם לא לבקש מהם כסף

ולממן את הארוע וכיסוי הוצאות

וברוך ד השמחות יצאו מושקעות ושמחות מגדר הרגיל ולא ניכנסנו לחובות ולכל זה..

אגב לא חייב לעשות משהו מפואר ובומבסטי..מספיק ארוע יפה ונחמד בקצת כסף!

אגב למה לא להזמין את הילדים?? זה בנידודים שלהם אז למה לא?

אפשר לעשות להם שולחן חמוד עם כמה חטיפים מהסופר כמה סוכריות וכמה בקבוקי שתיה ולגמור עניין!

למבוגרים מציבים שולחנות כמו ברים כאלה ולשים שם סלטים, פרות חתוכים,חומוס וטחינה וכאלה..

עוגיות,רוגלך,שתיה,

בפעמיסטור (יש בבני ברק,פתח תקווה,ירושלים,רמת גן,וכו..)

אפשר להשיג מפות יפים וקישוטי שולחן זולים בטירוף

ולעשות ברים יפים בשיא הזול!

שכל אחד יקח בצלחת חד פעמית יפה ויאכל!

אפשר גם שולחנות ישיבה שהאורחים לא יעמדו אבל זה ממש לא נורא אם יעמדו..זה ברית לא בר מצווה!

תיקחו שני נערות ובסכום סימלי יכינו את האוכל ויסדרו לכם את המועדון או האולם בית כנסת!

אז בקלות אפשר לארגן ארוע נחמד ונעים בלי לשבור את הקופה!

הולכים לסופר וקונים את המצרכים כמה ימים לפני הלידה!

והבחורות יקחו ויסדרו ויקשטו את זה בצורה יפה

לא צריך שניצלים ועופות והכל כי אחרי הכל זה ברית של שעתיים שלוש שעות בבוקר אז בשביל מה?

באמת שהכל בקטנה..

אם יודעים לחשב נכון אז אפשר ב800 ואפילו פחות לעשות אחלה ברית!

ותתעוררו פה כולם! זה רק ברית!!

ולמה לא להזמין את הילדים?? מספיק שולחן ממתקים נחמד ולגמור תסיפור!

למה צריך קטרינייג? עורכים קנייה בסופר ועושים סלטים ופרות רוגלכים עוגיות ושתיה ומסיימים!

אז באמת בזיל הזול יכול לצאת ארוע יפה ומושקע!

אז המון מזל טוב! מקווה שעזרתי! ושיהיה המון בהצלחה

אצלינו במשפחה מקובל להזמין לאולם אירועים לארוחה בשרית את כוווולם.

לעומת זאת למזלי הרב - אח שלי יצר תקדים מוצלח:

לפני כמה חודשים נולד לו בן (ראשון) והוא ואשתו החליטו לעשות ברית מוקדם בבוקר בבית הכנסת ולמבוגרים בלבד.

הם הודיעו מראש שהם הולכים לעשות משהו מצומצם ביותר ובלי ילדים.

הזמינו רק : הורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות של הורי התינוק ואולי עוד כמה דודים ודודות שגרים קרוב וכמה שכנים כדי שיהיה מניין +.

אחרי תפילת שחרית הגברים עלו לאולם של בית הכנסת, שם הנשים (שוב, נשים קרובות ביותר) הספיקו בינתיים לארגן שולחנות עם קייטרינג חלבי זול וטעים.

אפילו לא חייבים להזמין קייטרינג - אני ובעלי שוקלים פשוט לקנות לחמניות וגבינות ולחתוך סלט גם עם המון חסה.

זהו...

יש לנו ביטחון לעשות את זה בזכות התקדים שיצר אחי והיה פשוט מקסים!

וכמובן שאם יודעים לומר זאת באסרטיביות אבל גם בנעימות - אף אחד לא אמור להיפגע 

בהצלחה לכולנו!! ושיהיה במזל טוב!

תעשו ברית חלבית קלילה. (הכי טוב על הבוקר) ולבקש מאחות או משהי שתארגן שכל אחת תכין משהו. אתם תדאגו לחד פעמי נחמד לשתיה וכ'ו. 

אנשים מעריכים אנשים אמיצים.

זוג צעיר שאני מכירה עשו משהו ממש יפה, אמרו לכל אחד להביא משהו לסעודה והוסיפו מראש שאין צורך להביא שתייה וכלים, כך יצא שהרכיבו סעודה ממש יפה ועשירה רק מזה שכל אחד הביא משהו. כמובן לעדכן שלא יהיו מעט אנשים ולכן כל אחד שמביא משהו לוקח בחשבון שהוא צריך להביא לכולם.

את הדברים הגדולים כמו דגים או מנה עיקרית תנסו לבקש ממישהו ממש קרוב (הורים/אחים וכו...)

בהצלחה והרבה מזל טוב

אם יש מי שיעזור לכם להתארגן, ובעלך חברה'מן מספיק בשביל זה:

מכינים סלט ירקות גדול חתוך גס(2-3 קערות גדולות)

מכינים סלט טונה מקופסאות טונה גדולות, משהו בסיסי (2-3 קערות בינוניות)

קונים 2-3 סלטים בסיטונאות (הקופסאות המרובעות הגדולות).

3 קערות: אחת עם קוטג, אחת עם גבינה ובצל ירוק קצוץ ואחת עם גבינה ופפריקה לקישוט מעל.

לחמניות כיד המלך.

כלים חד פעמיים סבירים (כשקונים כמות, אפשר לבקש הנחה וכד').

שתיה: מים, קולה RC (זול) ובקבוקי מיץ - מפוזרים על שולחנות.

2-3 שולחנות שעליהם מניחים את הכל, ושלום עלייך נפשי.

הדובדבן שבקצפת: לבקש מהחברות הקרובות ביותר להכין כל אחת צלחת קינוחים מושקעים.

ולהוסיף 2 קרטונים של מאפיה עם עוגיות (מחפשים משהו זול...).

עמדה עם נס, חלב, תה כמה חבילות כוסות שתיה חמה ושני מיחמים מלאים מים.

תסגרו את כל זה בערך בשליש מחיר מהקייטרינג (כולל האולם והסידור).

יותר מאורגן מזה - מה עוד אפשר לבקש?....

יהיה מכובד, יפה, משביע והכי חשוב: ישאיר לכם זמן להשקיע בנסיך, בלי שדאגות יעיבו על ההורים שלו בחודשים הראשונים של החיים.

אם אין מי שיעזור - תעשו ברית בוותיקין (מצווה!!) ותגישו שתיה חמה ועוגיות.. מי יכול יותר על הבוקר?...

יאללא. תדפיסי והייד'ה.... חיים רק פעם אחת, חבל להשקיע את זה בשטויות...

מכירה זוג צעיר שבישלו הכל והקפיאו לפני הלידה.

זה בטוח מצמצם הוצאות. (אנחנו עשינו מסיבת הודיה לאחת הבנות- היו בערך 60 איש- ובישלתי הכל כך שהיה מגוון, ובשפע- ולא יצא יותר מ1000 ש"ח על האוכל)

ולחסוך את כל העבודה הרבה.

גם עבדת קשה וגם שילמת כמו קייטרינג. חפשי קצת אולי בין חברים יש קייטרינגים זולים מאד שאפשר למצוא לברית. זה יכול להיות מנה אחת עיקרית וסלטים. 

לנו יצא באיזור ה5000 נראה לי פחות לברית כולל המוהל, קייטרינג, אולם בנפרד, מלצרים, לחמניות וחד"פ...

אני חושבת שאפילו לכיוון ה4500 יצא.. היו כ 100 איש

כמו שחלק אמרו- לעשות מוקדם בבוקר, (גם הידור מצווה וגם לאנשים יהיה פחות זמן לשבת )

ולעשות בופה עם כיבוד צנוע. לא צריך מנות גורמה..

שימו לחמניות שיהיה סעודת מצווה, ממרחים למיניהם - חומוס, מטבוחה, אפשר גבינות קצת פה ושם, ירקות חתוכים יפה על מגשים גדולים (זה תמיד נראה טוב...), סלטים שבא לכם, אולי גם קרקרים, ושתיה.

וזהו, לדעתי זה מכובד מספיק, וקחו בחשבון את הכמויות- תבקשו מההורים שלכם שיבררו כמה הולכים להגיע מכל צד שתוכלו להערך בהתאם.

אם המשפחות שלכם בעניין אולי הם יוכלו להכין כמה דברים ויקלו עליכם? למשל סלטים חיים ומגוונים, פשטידות וכאלה. עוגות לקינוח. מספיק נגיד שכל אחות/גיסה מכינה עוגה וכבר יש לך קינוחים לכולם. והשאר קנוי.

טוב עד כאן רעיונות, אם יהיו לי עוד אקפוץ לפה שוב..

בשעה טובה, שיהיה בעז"ה בידים מלאות, בשמחה ובטוב!

לפי דעתי צריך לעשות משהו צנוע , לפי היכלת הכספית , ולא לנקר עיניים ...

אם ההורים שלכם עוזרים לממן /מממנים אז אולי זה משהו אחר.

לא חייבים משהו גדול , אפשר באמת משהו קטן לילדים (אם יש הרבה ילדים ).

ואפשר גם לא הזמין את כל ה"חבר'ה" זה בסך הכול ברית .

אם ככה זורם במשפחה, וההורים שמחים והילדים שמחים, אז למה לא? 

ומי יעזור בזמן שצריך אם לא המשפחה?

השכנים?

את לא עוזרת למשפחה שלך לפעמים?

ולא קובעים מראש שהם לא יוכלו לעזור ולא לשאול אותם...

אבל בכל אופן היא צריכה להבין שיש מצבים כמו שאכן רואים במצב הזה - שבוודאי לא צריך לשאול אם ההורים יכולים לעזור, וכן צריך לקבוע מראש שהם לא יעזרו כי אם יש עוד ילדים בבית והמצב של ההורים לא משו - אז זה יפה לעשות כמו שפותחת השרשור עושה - מנסה לחשוב על אלטרנטיבות ועל דרכים כאלה שיש ביכולתה לעשות לבד ללא עזרת אף אחד!! וזה יפה!!

זה בדיוק מה שצריך לעשות במקום ליפול על ההורים אפילו כאופציה!!! באמת שבמקרה כזה עזרה מההורים לא יכולה להיות אפילו אופציה.

כנראה שנשארו ילדים ולא התבגרו מספיק.

הם לא יכולים להושיט יד אחרי הלידה לעזור בעריכה או בהכנת מאכלים מסוימים או לחתוך ירקות וכו'? לעזור למצוא דברים לא יקרים כדי שהזוג לא יקנה ביוקר?

אחרי הלידה עסוקים בטרטורים בין הבי"ח לבית (בעל), האישה לא יכולה לעשות כלום, 

ואם אפשר לקבל עזרה בלארגן ברית שהיא לא באולם עם מנות (מה שחוסך את העבודה אבל מגדיל את המחיר משמעותית) למה לא להעזר?

למה להיות אנטיפטיים כל כך?

ב"ה שההורים שלנו מושיטים יד איפה שצריך.

הם לא מימנו לנו אירועים, שיהיה ברור. הם באו והושיטו יד איפה שצריך. בדיוק איפה וכמה שהם יכולים.

ולמרבה הפלא אנחנו גם לא היינו צריכים לבקש.. זה כ"כ ברור מאליו...

גם ההורים שלי עוזרים איפה וכמה שצריך, אבל לא הייתי מבקשת מהם.

אם הם פונים אלי אני מקבלת את עזרתם בשמחה ובהערכה, אבל אם יש הורים שלא מציעים מעצמם כנראה שאין להם יכולת (כספית או פיזית) לעזור.

ולראות את המציאות

אבל היתה כאן אמירה כוללנית כזאת - שיש כאלה שהולכים ישר להעזר בהורים

כאילו זה איזה מילה גסה.

ח"ו לבקש משהו מההורים שלך, שילדו אותך ודאגו לך כל החיים...

אחרי לידה צריך להעזר! ומי שצריכה עזרה אבל לא נעזרת כי לא נעים לה יש לה בעיה.(ואח"כ זה עלול להתנקם בה ח"ו בחולשה או רצפת אגן וכו')

אז אם ההורים יכולים- נהדר, זה הכי טבעי והגיוני שהם או האחים יעזרו. כי זאת משפחה.

אם הם לא יכולים או לא רוצים או לא יודעת מה- ייעזרו בשכנים, באנשים שיביאו בתשלום או.. אין לי רעיונות עוד.

בכל מקרה המשפחה זה מקום ראשון (אני מדברת על בתים נורמטיביים..אל תתנו לי סיפורים עכשיו על בתים הרוסים או הורים שלא מתייחסים לילדים שלהם...)

גם ההורים שלי גרים רחוק, ואני יודעת מה זה . אבל אני יודעת שהם מאד רוצים לעזור וגם מרחוק הם עוזרים ולפעמים קופצים כשממש ממש צריך (לא בייביסיטר... אני לא מהנסחפים ואני גם לא מבקשת מהם לבוא.. זה נטו יוזמות שלהם)

ובאירועים מיוחדים זה ברור שמתגייסים! לידה זה אירוע מיוחד.

הורים רוצים שיהיה טוב לילדים שלהם ולכן הם ינסו לעשות כל מה שיכולים. גם אני בעז"ה מקווה להיות ככה לילדים שלי. בעז"ה שיתן לי כח.

קראי בנחת יותר ותביני.

בהצלחה ולידה קלה בעז"ה

גם ההורים שלי ב"ה עובדים משרות מלאות... גם להם יש עדיין ילדים לא נשואים

אבל זה שיש ילדים ביסודי זה בהחלט מוסיף לעומס ולחוסר יכולת להיות זמין לעזרה.

בכל מקרה זה עדיין תלוי באופי ובמנטליות. אצלנו גם אם עסוקים מפנים זמן... 

הרי לא כל הזמן אנשים חיים לעצמם... 

לא צריך לדרוש עזרה, צריך רק לבקש ולשאול אם זה נוח ואם לא מפריע ורק רק אם אפשרי. ואפשר בכלל לא לבקש אלא רק לספר מה אתם עושים ואם יציעו עזרה אז סימן שיכולים ואם לא לא.  ברור שלא מחייבים משפחה לעזור אלא רק מבקשים בנימוס.

ולא דיברתי על בייביסיטר או עזרה כלכלית... דיברתי על עזרה בכללי (עזרה יכול להיות הרבה דברים לא רק כסף)

א. יש סכום שמגיע מביטוח לאומי בלידה. משתנה בין הילד הראשון לאחרים. אם לא בניתם עליו - תוכלו לייעד אותו לזה.

ב. בהרבה משפחות גדולות, יש הרבה שמציעים עזרה בהכנות - אפשר לבקש מהם להכין סלטים, תוספות וכד'. מקווה שגם אצלכם זה כך.

 מבחינת מנה עיקרית, אפשר לעשות מכובד גם אם עושים מנות מסוג קוסקוס+רוטב בשרי וכד', יוצא יותר זול. גם בכמות גדולה - זו עדיין ברית ולא חתונה, אפשר לעשות לבד או לשלם לחברה על הכנה. (צריך סירים גדולים) יוצא יותר זול מקייטרינג.

ד. אפשר להזמין מקייטרינג רק את המנה עיקרית. לחסוך בדברים אחרים, סלטים כנ"ל, שתייה, ובמקום מנות ילדים להביא להם נקניקיות וצ'יפס! ילדים הכי אוהבים את זה (וכן כמה קופסאות איגלו)

ה. טוב מאוד שנערכים חודש לפני. כשנערכים מראש בד"כ (אך לא תמיד) יש מאיפה לקצץ ולהתחיל לשים בצד סכום מסויים כל חודש. (אחרי הפעם הזאת, תפיקו לקחים ובפעם הבאה תיערכו חצי שנה מראש. זה נכון על כל תחום בחיים, ע"ע פעמונים).

ו. לתת לכל דבר את המשקל הנכון. מדברייך ניכר שמבחינתך מועדון וקייטרינג צנוע זה כבר 'פשרה'. יש אחרים שאצלם זה המקסימיום שאפשר לחלום עליו. גם כאשר יש אילוצים של משפחה וחברה וכו' - צריך לעשות חשבון אם עדיף חשים את הכסף באוכל של הברית או בציוד איכותי לילד שנולד.

והכי חשוב - ברית זה אירוע קדוש שמכניסים את הבן בברית שלנו עם ה' מאז אברהם אבינו. זו זכות גדולה, והיא העיקר. לא האוכל

בשתי בריתות הזמנתי חברים שלי להיות מוהלים (חבר אחר בכל פעם).

מבחינה כלכלית נערכתי לתת להם 800 ש"ח. 

שניהם לא הסכימו לקבל (זו לא העבודה שלהם). ממש ביקשתי שיקחו לפחות סכום מסויים, ולא הסכימו בשום אופן. אפילו לא על הציוד המתכלה (ערכת ברית).

אני ממש לא חיפשתי דווקא את זה, אבל אפשר לברר על מוהלים כאלה ולחסוך, מאשר להביא מישהו שזו פרנסתו

אין צורך לשלם לילדים מנה רגילה הם ישמחו מלחמנייה נקניק וציפס..או משו בסגנון

עוגות וקולה

וכל השאר יכולים להעלב אם בא להם

אבל מה שעושים האחים שלי בקש למנות לילדים (יש לנו הרבה בלי עין הרע...) פשוט מכינים להם שקיות עם לחמניה ונקנקיה, בקבוק מיץ קטן, בלון ועוד איזה הפתעה קטנה- הילדים הרבה יותר נהנים מזה, וזה גם הרבה יותר זול ומשתלם! וגם צאצלינו בגלל שהמשפחה המוצומצמת- קטנה, אז פשוט לא מזמינים בני דודים וכו', אולי רק דודים שחשובים.... 

מזל טוב

קודם כל שיהיה במזל טוב והרבה סיעתא דשמיא.

אני בסוף התמחות אצל מוהל מומחה. (מלתי כבר חמש בריתות מצויינות בס"ד תחת השגחתו).

אם תרצו אשמח למול אצלכם אפילו בחינם.

לפרטים נוספים, הסברים או התייעצות עם המוהל המלווה אפשר לחזור אלי - נתנאל 054-7883262

לידה קלה ורק טוב

מצבינו הכלכלי לא משהו בכלל, וכשבני נולד (ה5) החלטנו לעשות ברית צנועה. עשינו בבוקר במועדון הישוב. הזמנו את האחים ומשפחתם (יש לנו הרבה אחים ב"ה) וההורים בלבד. (חברים מהישוב באים רק לברית בד"כ, לא נשארים לסעודה)

למוהל יש את התשלום שלו. ( המןהל שלנו לא דורש תשלום, הוא מקבל מה שנותנים לו. שאלנו מה מקובל ונתנו)

אוכל: שלחתי את בעלי לסופר. קנינו מגוון ירקות, גבינות מעדנייה דגני בוקר הכי זולים (בשקית) כלים חד פעמיים פשוטים. הזמנו במאפייה כמה כיכרות לחם מיוחד ופיתות. בבוקר הברית ההורים באו וחתכו וסידרו יפה את האוכל. חברות הכינו כמה עוגות. 2 גיסות הכינו פשטידה. גיסה אחת הכינה חלה גדולה מיוזמתה. יצא אירוע יפה מאוד, אף אחד לא נשאר רעב זה בטוח. סה"כ האוכל והכלים יצא כמעט 1000. לדעתי לא צריך יותר מזה.

אם יש משפחות גדולות אולי אפשר לחלק שכל אחד יבשל משהו וכך תהיה סעודה עשירה?

האם זה שייך אצלכם?

אני מכירה מקרוב משפחה שערכו שבת חתן ולכלה לשני הצדדים, ששניהם משפחות גדולות מאוד,

והצד של החתן - מצד האם והאב - בישלו הכל!!! כולל מנות אחרונות.

זה אפשרי, אך לא אצל כולם.

אצל אחי הברית יצאה ערב חג שני של פסח- שום קייטרינג לא היה בנמצא (עם כשרות לפסח לפי כל הצדדים)

אז את המנות העיקריות הכינו ההורים (וזה עוד עם טוסטר אובן של פסח... חח)

ואת שאר הדברים חילקו בין הדודים, 

לא כזה נורא- כולה להכין איזה סלט או תוספת, אם יש הרבה שיכולים להכין אפשר שכל אחד יכין משהו קטן וזהו.

לא שואלים את כל האורחים, רק את האנשים שקרובים ואתה יודע שאין להם בעיה להירתם בשבילך. וכמובן אנשים שאתה יודע שהם יחסית פנויים (יש כאלה) ולא עסוקים עד הגג.

וברור שחלק דברים קונים...אף אחד לא יטיל על מישהו להכין חומוס נראה לי...

(בכל מקרה היא כתבה שלמשפחה שלה אין אפשרות לעזור לה בזה... )

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?