תארגני, או תבקשי ממישהו לארגן, שקית לכל ילד שיש בפנים לחמניה, כמה חטיפים וטרופית. עולה גג 6 שקל לאחד. אבל זה רק בתנאי שיש לך מספיק אומץ להודיע שילדים לא יושבים.

של אנשים שמגיעים לאירוע ונותנים מתנה סמלית. הרי ברור לכולם שהזוג פה משקיע סכום כסף לא מבוטל- איך בדיוק הם אמורים לעמוד בזה? 

זה להתעלם בקלילות מכך שבהחלט הזוג פה נקלע למצוקה שיש בה עניין רגשי וכלכלי. 

יקירתי,

את צריכה להיות חזקה עכשיו, כי עלייך לעשות משהו שהוא בניגוד למצופה ממך, וזה קשה. שתי אפשרויות עומדות בפנייך:

1. לשתף בדאגה הכלכלית ולהגיד למשפחה המצומצמת אשתם מעדיפים השתתפות בהוצאות ןשהם ידאגו להעביר את זה הלאה. 

2. לעשות בופה של דברים קלילים- עוגות, פירות, חמוצים, סלטים, לחמים וכו'. את יכולה לקנות או שאת יכולה לבקש מכל משפה להביא משהו.

וכמה מילים מהלב-

די. הגיע הזמן להפסיק את הטירוף הזה. באמת, זאת ברית ולא חתונה. ברית ולא בר מצווה. למה צריך להסתבך גם סביב זה? למה אי אפשר להפסיק את כל הלחץ החברתי הזה?

אנחנו התחתנו לפני שבועיים במחצית מהסכום הסטנדרטי לחתונות. איך עשינו את זה? פשוט. לא התחתנו במרכז, הזמנו 200 ומשהו אנשים ולקחנו נותני שירות שהיו מעולים (!!) אבל לא לקחו הרבה. יצאנו בהרגשה של אירוע מכובד ויפה שלא מפוצץ את הכיס. 

ועדיין אפשר היה לעשות גם בפחות מזה.

היום אחרי החתונה (רק שבועיים אחרי אבל בכל-זאת) אני יכולה לאשר באופן אישי את מה שכולם אומרים- זה רק ערב! 

נכון, זה הערב שלנו, הערב המיוחד שלנו, ולכן רצינו שיהיה עדין ולא מנקר עיניים. 

נכון, אנחנו מלך ומלכה ליום אחד- אבל גם יש את יום המחרת, ואנחנו לא רוצים להישאר בחובות, או להשאיר את ההורים בחובות.

כולם אמרו שהיתה חתונה יפה ומושקעת, מצד הכל כולל הכל, ואף אחד לא ידע כמה חשבנו איך לעשות את הכל שיהיה בטוב טעם, אבל שלא ישבור את הכיס.

ואם זה בחתונה- בברית על אחת כמה וכמה.

תרגישי חופשי לעשות ככל העולה על רוחך. באמת. 

האחריות בלהיות הורים מתחילה בלעשות רק מה שנכון לך ולא מה שנכון לכלל החברה.

אם אין יכולת כלכלית לא עושים אירוע! ברית אפשר לעשות עם עשרה אנשים במניין של 6 בבוקר וזהו. מי שבוחר לעשות אירוע עם כל המשפחה נושא בתוצאות..

אפשר כמובן כמו שאמרת לומר למשפחה שהילדים לא מוזמנים/ לא יושבים כי כרגע אנחנו במצב שלא מאפשר לחגוג אירוע. עדיף לטעמי. מאשר לכעוס על המשפחה שלא חשבה שהיא צריכה לכסות שיגעון של זוג הורים

למה אי אפשר קצת לפתוח את הראש ולחשוב על הזוג הצעיר? הרי כולנו היינו פעם זוג צעיר ויודעים את הקשיים, כולנו חיים על אותו כוכב ויודעים מזה ברית סבירה, אז למה לא לפרגן קצת או לפחות להביא את המינימום אנשים האפשרי?

ולא ציפיתי למתנות שיכסו לי את האולם, הצלם וכו'..

וזה ממש לא קשור לפרגון. אלא ליכולת כלכלית שלי. אני לא מתכוונת להתחיל לממן  כל תקופה אירוע של אח אחר במשפחה

אני תמיד אמרתי את זה...

לא באתי לכסות את המנה שלי (בתור אורחת) אלא לבוא לשמוח עם בעלי השמחה ולכבד אותם.

כן אביא משהו אבל לא במטרה לכסות את המנה...

וכך צריך להתנהג מי שמארח...הרי מארחים לא לוקחים בחשבון שהאורחים שלהם ישלמו להם על האוכל שאכלו אצלם.. ככה באירוע. 

וגם אם יש כסף זה לא סיבה להשתמש בו להבלים.

הבעיה היא שהרבה מאוד מאלו שיש להם (לא העשירים הגדולים, אבל המבוססים) דווקא יש להם בדיוק בגלל שהם לא עושים דברים כאלה.

אני לא מבינה את המארחים, שהזמינו אותי כדי להרשים אותי בכסף שאין להם, ומצפים שאשלם את הגחמות שלהם...

כשאני עושה שמחה- כיסוי האירוע הוא אחריות שלי בלבד. אם מישהו יפנק אותי במתנה כספית- אשמח מאוד וזה יעזור לי, אבל אני ממש לא חושבת שאי מי אמור לכסות אירוע שאני יזמתי ואני קבעתי את עלויותיו. סליחה???

כל אחד שיעשה אירוע בהתאם ליכולותיו, אלא אם כן בא לו לקחת הלוואות ולהמר על כך שבמשך הזמן יחזיר אותם.

ואתן לך את המקרה שלנו:

אנחנו עשינו חתונה מתחת לממוצע. לא מבחינת הרמה אבל מבחינת העלויות.

לא ביקשנו להרשים, לא ביקשנו לנקר עיניים. ביקשנו להתחתן. וגם לא ציפינו מאף אחד שיממן את החתונה.

אבל..

בשורה התחתונה,

כשבן אדם יוצא עם הפסד של אלפי שקלים (וכן, חתונה, גם אם היא הכי פשוטה היא בסדר גודל של אלפים)- הוא תוהה לעצמו מה כ"כ קשה לאנשים עם הכנסה ממוצעת להביא 150-200 ש"ח. למה לא להבין גם את הצד השני? למה להיות ראש בקיר עם הסיסמא- אתה הזמנת אותי תישא בתוצאות! למה לא לגלות קצת התחשבות ורגישות? הרי הזמנו אוכל טעים-בשבילך (ידוע שהחתן והכלה בקושי טועמים משהו),

הבאנו הסעה- בשבילך,

הזמנו להקה- כדי שגם לך יהיה ערב באוזן..

השקענו גם בלחשוב עליך. כדי שגם לך יהיה נעים. למה להיות אטומים לצד השני? למה לא להביא סכום סימלי (אפילו 100 ש"ח) רק כדי להראות שחשבנו גם עליכם? 

מצד אחד אומרים לאנשים היום לעשות חתונות פשוטות,

ומצד שני שלא יצפו שאחרים ישימו סכום סימלי?

זה נראה לי חוסר רגישות.

ואת מרוויחה הכנסה ממוצעת..

200 ש"ח הופכים להיות הון עתק!

ואני באמת לא מצליחה להבין אם את עשית אירוע למה את מצפה שמישהו אחר יכסה אותו?! 

יש לך מושג כמה עולה בייבי סיטר ודלק לחתונה? יש לך מושג מה התוצאה של אמא שהלכה לישון מאוחר בלילה בגלל חתונה? אם תעשי את החישוב של ההשקעה הכספית והפיזית על החתונה, יוצא הרבה מעבר לסכום הסמלי שאת חושבת עליו..

אבל כבר נאמר 'שונא מתנות יחיה'... 

ובכל זאת.. כשמגיעים לשמחה נהוג לתת משהו.

אז אל תשימי 100-200 ש"ח כי יש לך עוד הרבה אירועים החודש.

אבל את יכולה לקנות מתנה נחמדה ויפה ב50 ש"ח בלי שאף אחד ידע את המחיר (ויש דברים ממש יפים למתנה במחיר הזה).

לא צריך להיות קמצנים...

גם כשלך יש שמחה אתה תצפה שאנשים יביאו לך משהו. לא חייב להיות גדול אבל משהו.

אז אם יש לך 4 חתונות בחודש תחשבי מסלול חדש,

אבל ברוב חודשי השנה אין 4 חתונות בחודש (יש את ימי ספירת העומר וימים בין המצרים ועוד ועוד),

ככה שאת נותנת דוגמא קיצונית.

אצלנו הרבה הגיעו יחידים כדי לאפשר לבן זוג להיות בייביסיטר על הילדים,

ואנחנו שילמנו הסעה על הרבה מהאורחים,

וכן- החתונה לא היתה בחור כזה, שמצריך הון של דלק.

לא מצפה שהאורחים יממנו את האירוע,

מצפה לשים סכום סימלי שיראה שהם מבינים גם את הצד השני.

דרושה פה התחשבות משני הצדדים.

גם הצד המתחתן יכול להגיד בשרירותיות-

אני אתחתן איך שבא לי!

לא אתחשב במיקום המשפחות!

לא אתחשב בכשרויות!

לא אתחשב בגדרי צניעות!

אשים מוזיקה בכזה ווליום, שכל השכונה תשמע! עד 12 בלילה מותר לי!

אני בעל האירוע ואני אקבע הכל מאל"ף עד ת"ו.

איך זה מרגיש לאורחים? זה מרגיש כאילו אף אחד לא רואה אותם ממטר.

תשאלי את המבוגרים שאפילו בצעקות לא שומעים אחד את השני.

תשאלי אנשים שאכפת להם מכשרות ומגישים להם חלזונות מאודים.

אז זה יחסים של התחשבות הדדית. 

לא רוצה להתחשב? לא רוצה לשים שקל?

זכותך המלאה.

שיהיה לך בכיף.

מלא אנשים בחתונה שלנו לא שמו שקל ואנחנו ביחסי חברות מצוינים ולא נגיד להם כלום.

אבל כן, זה  מרגיש שהם לא חשבו מעבר, גם עלינו קצת.

כל אחד רשאי לנהוג בצורה שרירותית ולעשות מה שבא לו,

השאלה היא האם אני רואה\לא רואה מה קורה מסביבי.

אולי הם ויתרו על זמן איכות שבועי בשביל החתונה?

אולי יש להם שיעור/ חוג קבוע שויתרו עליו בשביל זה?

רואים שאת עדיין לא מנהלת משפחה וילדים

וכן. את יכולה לעשות איזה אירוע שמתחשק לך! אם תעשי אירוע מעורב ואנשים דתיים לא יבואו, זה תוצאה של בחירה שלך. אם תעשי אוכל לא כשר,לדוג', לא תוכלי להתחתן על ידי הרבנות וזה בחירה שלך. אם תעשי מוזיקה עד 2 בלילה, תקבלי קנס וזה גם בחירה שלך.

לכל בחירה שלנו בחיים יש תוצאה!

חבל מאוד שמאמץ/ השקעה או מחשבה נמדדת אצלך בסכום ששמו במעטפה!

אולי באמת היית צריכה לומר לאנשים לוותר על המאמץ הגדול שעשו כדי להגיע ולשמח ופשוט לשלוח צ'ק. יש מצב גדול שזה הרבה הרבה יותר קל וזול!

אני הולכת לשמחה כי אני שמחה לעשות את זה! לא כי אולצתי...

אם זה ממש נורא לך להשאיר בן זוג ולוותר על הרבה דברים, תעשה טובה- ואל תלך.

אני רציתי אנשים בחתונה שלי שיבואו לשמח אותי ולהיות איתי! לא כי אני צריכה את הכסף שלהם

אבל אם זה ממש נוראי לצאת קצת מעצמך ולבוא לחתונה ואפילו גם לשים איזה מתנה בסוף

אז וואלה- אל תהיה חבר באמת.

איזה מאמץ אדיר וכביר זה ללכת לחתונה שהזמינו אותך.

זה הכל. זה נשמע היסחפות לגמרי.

לא מתאים לך ויותר מדי מאמץ- אל תגיע, באמת. שלא יהיו לי מצפונים בסוף.

מי שבא- בא עם כל הלב. בשביל לשמח.

חברות שלי לא שמו כסף או מתנות (חלק כן) כמו שכשאני הייתי רווקה והיו המון חתונות לא הבאתי מתנות לכולן... אבל אף פעם לא אמרתי לאף אחד שלא הבאתי מתנה כי ההשקעה בלהגיע זה המון ומעל ומעבר וזה מספיק - אז לא צריך מתנה. 

מבחינתי מתנה/ כסף לבעל השמחה זה לומר- חשבתי עליך, אני רוצה לשמח אותך. 

בדיוק כמו שמביאים מתנה ליום הולדת.

ואני בקושי יוצאת מהבית לאיזה שיעור פה קרוב...

כשחברות התחתנו הלכתי עם כל השמחה והכיף ואפילו קניתי מתנה. וגם בתקופה שלא עבדתי כ"כ. 

כרגע לצערי אין הרבה אירועים... אז מחכה שחברותיי יתחתנו כבר ואוכל בהחלט בעז"ה ובלנ"ד ללכת להשקיע, לשמח אותן ולרקוד איתן

וגם לקנות להן מתנה שחשבתי עליה והשקעתי בה כדי להביא להן משהו שהן יאהבו וישתמשו בו ולא סתם איזה משהו שנתנו לנו פעם שננסה להפטר ממנו... 

אני גם השקעתי ולא שמתי שקל על הרבה חברות טובות! שלא תביני לא נכון, אבל זה בפירוש ובהחלט זה היה מקובל על כולן.

ועל חברות טובות בהחלט השקעתי יותר. לא כי ציפיתי שהן ישקיעו עלי - אלא מחברות ואהבה. 

ואגב- לא כולם באירוע חברים כך ש..

פשוט נהייתה קיצוניות לצד השני- אגיע ולא אביא כלום!

כנגד הקיצוניות של- אני אגיע וצריך גם להביא סכום כסף גבוה כדי לכסות את המתנה..!

לא זה ולא זה- תגיע בכיף, בשמחה, ותביא איתך משהו. לא חייב להיות גדול אלא לפי היכולת.

זה הכל!

זה מינימום של כבוד. 

לא יכול גם את זה- לא נורא, יסלחו לך. אבל אל תבוא בגישה של להגיע בשביל ארוחת ערב חינם.

תבוא נטו לשמח- ועל הדרך גם תשים משהו כדי לעזור או לשמח את בני הזוג בחייהם.

קצת איזון בחיים.

אנשים השתגעו לגמרי

אם התחתנת לא מזמן - זה הזמן לחשוב על החתונות של הילדים. כבר היום לחיות בצורה שכזו שלא חיים מעל מה שיש. לא נכנסים לחובות. אבל - זה לא מספיק. צריך להכניס כ20% יותר ממה שמוציאים ולשים בצד. כן, יהיו לך בע"ה חתונות לממן לילדים. אם תכתבי פה בפורום זה כנראה לא ישנה את העובדה שתצטרכי לממן את זה.

שורש הבעיה הוא שבישראל לצערנו רבים מדי (מעריך שאת לא כזו) חיים יותר ממה שיש להם, קונים אוטו חדש בהלוואה מהבנק וכו' וכו' - וכשמגיעה חתונה של הילד, אז גם אן עושים אותה צנוע ומתפשרים על עלויות זה לא מממן את הווצאות.

החיים הם כל הזמן מערכת מסועפת של ציפיות הדדיות. מי שלא מבין את זה, או שהוא חי בעולם משלו או שלא אכפת לו מאחרים.

זוג צעיר למשל, רוצה לנסוע לשבת לחברים-

והאישה אוהבת לישון עד 12 בצהריים בסבבה שלה.

רק מה? אצל החברים אוכלים ב-9.

הם יכולים להגיד-

אבל אנחנו שילמנו דלק! אבל אנחנו התארגנו במיוחד כדי לבוא! ואם הם רוצים להזמין אותנו- שיקבלו אותנו כמו שאנחנו! אנחנו קמים ב-12! לא נאה להם- שלא יזמינו!

זאת התנהגות שלא לוקחת בחשבון קודים חברתיים ברורים. זה כמו להגיד- הזמנת אותי? אני לא אשם. מותר לי לא לקחת אותך בחשבון בכלל ולא להביא לך כלום!

זאת התעלמות. פשוט להתעלם בכך שהשקיעו בך (כן, השקיעו בך. דאגו לך לאוכל ושתייה ברמה אחרת ממה שאתה רגיל לאכול בבית)- ואתה אומר (בדיוק כמו הזוג הצעיר בדוגמא)- הזמנת אותי? שא בתוצאות.

תאמין לי שאני ממש לא מסתכלת על לכסות את המנה או לא.

לתת סכום כסף סימלי זה בעיניי להבין מה מתרחש סביבך.

לא מקובל עליך? בבקשה. אל תשים אפילו שקל. כבר כתבתי פה שהיו הרבה בחתונה שלנו שלא הביאו 10 אגורות וזה לא פוגם בהוא-זה בחברות.

אתם נתפסים לנקודה אחת והיא-

אני לא רוצה לממן אירוע של מישהו אחר!

תאמין לי שאתה לא תממן אפילו חצי גם אם תשים 400 ש"ח. מניחה שכבר התחתנת ואתה יודע זאת בעצמך.

הציפייה היא לא לממן את האירוע,

אני חוזרת על זה שוב ושוב,

הציפייה היא שתיתן מה שאתה יכול. 

ככה תראה שאתה מבין שמדובר פה באירוע שהשקיעו לכבודך ואתה גם משקיע חזרה.

מדובר באירוע שהשקיעו עלי..ואני השקעתי ערב מזמני, מצאתי בייבי סיטר ו"בזבזתי" את השעות המעטות בהם הילדים ישנים ויש לי זמן לעצמי ולזוגיות שלי.

השקעה לא נמדדת בכסף!!!!

זה מבאס לסיים אירוע, שמחה כלשהי ולגלות שבעצם אף אחד לא נתן לך שום מתנה.

לא מכובד בעיני.

הרי זה מקובל ונהוג אצל כולם.

אם לא היה מקובל להביא מתנות בכלל- אז סבבה.

אצלנו בלימודים לתואר בין החברות לא היה צריך להביא מתנות לחתונות- חלק אמרו את זה בפירוש 

וחלק לא אמרו ממש אבל ידעו כולן שנוסעים לחתונה ולא צריך לטרוח על מתנה או כסף אלא רק להגיע.

אז סבבה- אין ציפיות=אין אכזבות. באו נטו בשביל לשמח.

אבל ברגע שיש ציפיה למתנה כלשהי,לא משנה מה היא..- זה די מאכזב לא לקבל כלום.

ולא שאני מאלה שאוהבים מתנות וכו'- אבל אם אגיע לחתונה או שמחה כלשהי אשתדל כן לתת משהו.

לתת זה לפרגן, להגיד שאתה מעריך את החבר שלך ואוהב אותו ורוצה לפנק אותו במשהו- מתנה או כסף..

זה הכל.

למה להפוך את זה לתשלום על המנה שאכלת?

לא מזמן נולדה לנו בת ודודים שלנו שרחוקים מאיתנו שלחו מתנות או כסף מרחוק אפילו שלא היה שום אירוע. פשוט לשמח.

גם תדברי ככה?

(לא שאני חושבת שאת לא עומדת במילותייך, גם אני לא מצפה מאף אחד לתת לי משהו ולכן אשמח מאד בכל מתנה הקטנה ביותר שישימו. כי אני יודעת שזה בכלל לא העיקר ולא בשביל זה הזמנתי אנשים לחגוג איתי את היום הזה.)

ברור שלא נתחיל לעשות חשבון מי הביא כמה ולמה ההוא לא הביא.

גם אני לא הבאתי מתנות לכולן ולא כסף לכולן... במיוחד בתקופה שכל שני וחמישי יש חתונה.

אבל אף פעם לא ראיתי שלא הביאו בכלל בכלל כלום.. נדיר הא?

פשוט אנשים אוהבים גם לתת משהו מעצמם לפעמים, קצת לא להיות אגואיסטים.

יש גם כאלה שמביאים שי קטן למארחים כשהם מתארחים בשבת. זה מגיע מאותו מקום.

פשוט אם היה מקרה חריג או קיצוני (נגנב הכסף) לא הייתם גומרים במינוס.

תמיד באירועים יש את הבנאדם שיביא יותר ויש את האדם שיביא פחות. אם עובדים בשיקול דעת אז יוצאים באיזון כספי. 

למרות שהיה לי קשה לעשות חתונה קצת צנועה, לא פשוט למצוא דברים טובים ולא יקרים... 

אבל עדיין מסכימה איתך בכל לב!

לקנות בורקס ו/או רוגלך לפי התקציב,

שקרובות המשפחה יאפו עוגות ו/או עוגיות, אפשר לקנות גם קרקרים, לחתוך ירקות או פירות, חבילת סוכריות, ושתייה.

הוצאה של כמה מאות שקלים בודדים.

סעודה עם פת תוכלו לעשות את ובעלך בבית.

כולם כותבים שרק השיקול הכלכלי ינחה אותם אבל אף אחד לא רוצה להיות זה שירכלו עליו במשפחה על הארוע הירוד..
 

גם אצלנו מקובל להביא ילדים (אנחנו לא עשרות רבות עדיין..אז בסדר...)

אני בכלל לא הייתי חושבת שלא יביאו ילדים.

העניין הוא שעל ברית מודיעים ולא מזמינים בד"כ... אז את לא ממש יודעת מי הולך להגיע חוץ מהאחים שלך.

יש לי בית משלי ואני לא חייבת שקל לאף אחד בעולם. בדיוק בזכות שלא מעניין אותי מה ירכלו עלי..

ואם יש אנשים ש"המה יגידו" משמעותי להם יותר מלקחת הלוואה..שיערב להם

אחת התכונות החי חשובות לחיים שמחים (וגם לזוגיות בריאה) אי להפחית למינימום את 'איך אני נראה' ו'מה יגידו עליי' (כנראה שקשה מאוד לנצח את זה לגמרי. אבל להפחית. מסתובבים ביננו הרבה מסכנים שמנהלים את חייהם לפי ציפיות החברה)

אם זאת משפחה שמרכלת עליך ככה על דברים כאלה אז עוד יותר לא הייתי מתאמצת...

וזו בהחלט הוצאה שאפשר לעמוד בה!

ואם עושים את זה בצורת בר, בכלל, גם אין הרבה עבודה.

הלכתית. זו סעודת מצווה

עוד לא מצאתי אולמון שכזה...

מה שצריך.

רק שהיולדת לא תעשה כלום כלום כלום!!!

 יולדת- רק לנוח ולהיות עם התינוק. גם ככה ברית זה אירוע לא פשוט לאמא.

קודם כל מזל טוב! שיהיה בשעה טובה! הרבה נחת ושמחה לאורך ימים ושנים!

אני רוצה קצת לסנן פה חלק מהתגובות ולהבהיר כמה דברים!

האורחים לא באים בשביל לממן את הארוע שלכם אלא באים לשמוח ולחגוג ביחד איתכם!

בזה שהם יביאו סכום כסף זה כמובן מאוד יעזור וישמח אבל ממש לא לבנות על זה!

תעשו את הארוע לפי התקציב שלכם ואני יוכל לתת לכם רעיונות להרים שמחה יפה

גם בלי ליהות מילירדרים!

כשההורים שלי חוגגים אצלינו שמחות אז בחיים הם לא בנו על הכסף של האחרים

הכל היה לפי התקציב והם התיחסו לאורחים לאלה שבאו לחגוג איתם לא לבקש מהם כסף

ולממן את הארוע וכיסוי הוצאות

וברוך ד השמחות יצאו מושקעות ושמחות מגדר הרגיל ולא ניכנסנו לחובות ולכל זה..

אגב לא חייב לעשות משהו מפואר ובומבסטי..מספיק ארוע יפה ונחמד בקצת כסף!

אגב למה לא להזמין את הילדים?? זה בנידודים שלהם אז למה לא?

אפשר לעשות להם שולחן חמוד עם כמה חטיפים מהסופר כמה סוכריות וכמה בקבוקי שתיה ולגמור עניין!

למבוגרים מציבים שולחנות כמו ברים כאלה ולשים שם סלטים, פרות חתוכים,חומוס וטחינה וכאלה..

עוגיות,רוגלך,שתיה,

בפעמיסטור (יש בבני ברק,פתח תקווה,ירושלים,רמת גן,וכו..)

אפשר להשיג מפות יפים וקישוטי שולחן זולים בטירוף

ולעשות ברים יפים בשיא הזול!

שכל אחד יקח בצלחת חד פעמית יפה ויאכל!

אפשר גם שולחנות ישיבה שהאורחים לא יעמדו אבל זה ממש לא נורא אם יעמדו..זה ברית לא בר מצווה!

תיקחו שני נערות ובסכום סימלי יכינו את האוכל ויסדרו לכם את המועדון או האולם בית כנסת!

אז בקלות אפשר לארגן ארוע נחמד ונעים בלי לשבור את הקופה!

הולכים לסופר וקונים את המצרכים כמה ימים לפני הלידה!

והבחורות יקחו ויסדרו ויקשטו את זה בצורה יפה

לא צריך שניצלים ועופות והכל כי אחרי הכל זה ברית של שעתיים שלוש שעות בבוקר אז בשביל מה?

באמת שהכל בקטנה..

אם יודעים לחשב נכון אז אפשר ב800 ואפילו פחות לעשות אחלה ברית!

ותתעוררו פה כולם! זה רק ברית!!

ולמה לא להזמין את הילדים?? מספיק שולחן ממתקים נחמד ולגמור תסיפור!

למה צריך קטרינייג? עורכים קנייה בסופר ועושים סלטים ופרות רוגלכים עוגיות ושתיה ומסיימים!

אז באמת בזיל הזול יכול לצאת ארוע יפה ומושקע!

אז המון מזל טוב! מקווה שעזרתי! ושיהיה המון בהצלחה

אצלינו במשפחה מקובל להזמין לאולם אירועים לארוחה בשרית את כוווולם.

לעומת זאת למזלי הרב - אח שלי יצר תקדים מוצלח:

לפני כמה חודשים נולד לו בן (ראשון) והוא ואשתו החליטו לעשות ברית מוקדם בבוקר בבית הכנסת ולמבוגרים בלבד.

הם הודיעו מראש שהם הולכים לעשות משהו מצומצם ביותר ובלי ילדים.

הזמינו רק : הורים, סבים וסבתות, אחים ואחיות של הורי התינוק ואולי עוד כמה דודים ודודות שגרים קרוב וכמה שכנים כדי שיהיה מניין +.

אחרי תפילת שחרית הגברים עלו לאולם של בית הכנסת, שם הנשים (שוב, נשים קרובות ביותר) הספיקו בינתיים לארגן שולחנות עם קייטרינג חלבי זול וטעים.

אפילו לא חייבים להזמין קייטרינג - אני ובעלי שוקלים פשוט לקנות לחמניות וגבינות ולחתוך סלט גם עם המון חסה.

זהו...

יש לנו ביטחון לעשות את זה בזכות התקדים שיצר אחי והיה פשוט מקסים!

וכמובן שאם יודעים לומר זאת באסרטיביות אבל גם בנעימות - אף אחד לא אמור להיפגע 

בהצלחה לכולנו!! ושיהיה במזל טוב!

תעשו ברית חלבית קלילה. (הכי טוב על הבוקר) ולבקש מאחות או משהי שתארגן שכל אחת תכין משהו. אתם תדאגו לחד פעמי נחמד לשתיה וכ'ו. 

אנשים מעריכים אנשים אמיצים.

זוג צעיר שאני מכירה עשו משהו ממש יפה, אמרו לכל אחד להביא משהו לסעודה והוסיפו מראש שאין צורך להביא שתייה וכלים, כך יצא שהרכיבו סעודה ממש יפה ועשירה רק מזה שכל אחד הביא משהו. כמובן לעדכן שלא יהיו מעט אנשים ולכן כל אחד שמביא משהו לוקח בחשבון שהוא צריך להביא לכולם.

את הדברים הגדולים כמו דגים או מנה עיקרית תנסו לבקש ממישהו ממש קרוב (הורים/אחים וכו...)

בהצלחה והרבה מזל טוב

אם יש מי שיעזור לכם להתארגן, ובעלך חברה'מן מספיק בשביל זה:

מכינים סלט ירקות גדול חתוך גס(2-3 קערות גדולות)

מכינים סלט טונה מקופסאות טונה גדולות, משהו בסיסי (2-3 קערות בינוניות)

קונים 2-3 סלטים בסיטונאות (הקופסאות המרובעות הגדולות).

3 קערות: אחת עם קוטג, אחת עם גבינה ובצל ירוק קצוץ ואחת עם גבינה ופפריקה לקישוט מעל.

לחמניות כיד המלך.

כלים חד פעמיים סבירים (כשקונים כמות, אפשר לבקש הנחה וכד').

שתיה: מים, קולה RC (זול) ובקבוקי מיץ - מפוזרים על שולחנות.

2-3 שולחנות שעליהם מניחים את הכל, ושלום עלייך נפשי.

הדובדבן שבקצפת: לבקש מהחברות הקרובות ביותר להכין כל אחת צלחת קינוחים מושקעים.

ולהוסיף 2 קרטונים של מאפיה עם עוגיות (מחפשים משהו זול...).

עמדה עם נס, חלב, תה כמה חבילות כוסות שתיה חמה ושני מיחמים מלאים מים.

תסגרו את כל זה בערך בשליש מחיר מהקייטרינג (כולל האולם והסידור).

יותר מאורגן מזה - מה עוד אפשר לבקש?....

יהיה מכובד, יפה, משביע והכי חשוב: ישאיר לכם זמן להשקיע בנסיך, בלי שדאגות יעיבו על ההורים שלו בחודשים הראשונים של החיים.

אם אין מי שיעזור - תעשו ברית בוותיקין (מצווה!!) ותגישו שתיה חמה ועוגיות.. מי יכול יותר על הבוקר?...

יאללא. תדפיסי והייד'ה.... חיים רק פעם אחת, חבל להשקיע את זה בשטויות...

מכירה זוג צעיר שבישלו הכל והקפיאו לפני הלידה.

זה בטוח מצמצם הוצאות. (אנחנו עשינו מסיבת הודיה לאחת הבנות- היו בערך 60 איש- ובישלתי הכל כך שהיה מגוון, ובשפע- ולא יצא יותר מ1000 ש"ח על האוכל)

ולחסוך את כל העבודה הרבה.

גם עבדת קשה וגם שילמת כמו קייטרינג. חפשי קצת אולי בין חברים יש קייטרינגים זולים מאד שאפשר למצוא לברית. זה יכול להיות מנה אחת עיקרית וסלטים. 

לנו יצא באיזור ה5000 נראה לי פחות לברית כולל המוהל, קייטרינג, אולם בנפרד, מלצרים, לחמניות וחד"פ...

אני חושבת שאפילו לכיוון ה4500 יצא.. היו כ 100 איש

כמו שחלק אמרו- לעשות מוקדם בבוקר, (גם הידור מצווה וגם לאנשים יהיה פחות זמן לשבת )

ולעשות בופה עם כיבוד צנוע. לא צריך מנות גורמה..

שימו לחמניות שיהיה סעודת מצווה, ממרחים למיניהם - חומוס, מטבוחה, אפשר גבינות קצת פה ושם, ירקות חתוכים יפה על מגשים גדולים (זה תמיד נראה טוב...), סלטים שבא לכם, אולי גם קרקרים, ושתיה.

וזהו, לדעתי זה מכובד מספיק, וקחו בחשבון את הכמויות- תבקשו מההורים שלכם שיבררו כמה הולכים להגיע מכל צד שתוכלו להערך בהתאם.

אם המשפחות שלכם בעניין אולי הם יוכלו להכין כמה דברים ויקלו עליכם? למשל סלטים חיים ומגוונים, פשטידות וכאלה. עוגות לקינוח. מספיק נגיד שכל אחות/גיסה מכינה עוגה וכבר יש לך קינוחים לכולם. והשאר קנוי.

טוב עד כאן רעיונות, אם יהיו לי עוד אקפוץ לפה שוב..

בשעה טובה, שיהיה בעז"ה בידים מלאות, בשמחה ובטוב!

לפי דעתי צריך לעשות משהו צנוע , לפי היכלת הכספית , ולא לנקר עיניים ...

אם ההורים שלכם עוזרים לממן /מממנים אז אולי זה משהו אחר.

לא חייבים משהו גדול , אפשר באמת משהו קטן לילדים (אם יש הרבה ילדים ).

ואפשר גם לא הזמין את כל ה"חבר'ה" זה בסך הכול ברית .

אם ככה זורם במשפחה, וההורים שמחים והילדים שמחים, אז למה לא? 

ומי יעזור בזמן שצריך אם לא המשפחה?

השכנים?

את לא עוזרת למשפחה שלך לפעמים?

ולא קובעים מראש שהם לא יוכלו לעזור ולא לשאול אותם...

אבל בכל אופן היא צריכה להבין שיש מצבים כמו שאכן רואים במצב הזה - שבוודאי לא צריך לשאול אם ההורים יכולים לעזור, וכן צריך לקבוע מראש שהם לא יעזרו כי אם יש עוד ילדים בבית והמצב של ההורים לא משו - אז זה יפה לעשות כמו שפותחת השרשור עושה - מנסה לחשוב על אלטרנטיבות ועל דרכים כאלה שיש ביכולתה לעשות לבד ללא עזרת אף אחד!! וזה יפה!!

זה בדיוק מה שצריך לעשות במקום ליפול על ההורים אפילו כאופציה!!! באמת שבמקרה כזה עזרה מההורים לא יכולה להיות אפילו אופציה.

כנראה שנשארו ילדים ולא התבגרו מספיק.

הם לא יכולים להושיט יד אחרי הלידה לעזור בעריכה או בהכנת מאכלים מסוימים או לחתוך ירקות וכו'? לעזור למצוא דברים לא יקרים כדי שהזוג לא יקנה ביוקר?

אחרי הלידה עסוקים בטרטורים בין הבי"ח לבית (בעל), האישה לא יכולה לעשות כלום, 

ואם אפשר לקבל עזרה בלארגן ברית שהיא לא באולם עם מנות (מה שחוסך את העבודה אבל מגדיל את המחיר משמעותית) למה לא להעזר?

למה להיות אנטיפטיים כל כך?

ב"ה שההורים שלנו מושיטים יד איפה שצריך.

הם לא מימנו לנו אירועים, שיהיה ברור. הם באו והושיטו יד איפה שצריך. בדיוק איפה וכמה שהם יכולים.

ולמרבה הפלא אנחנו גם לא היינו צריכים לבקש.. זה כ"כ ברור מאליו...

גם ההורים שלי עוזרים איפה וכמה שצריך, אבל לא הייתי מבקשת מהם.

אם הם פונים אלי אני מקבלת את עזרתם בשמחה ובהערכה, אבל אם יש הורים שלא מציעים מעצמם כנראה שאין להם יכולת (כספית או פיזית) לעזור.

ולראות את המציאות

אבל היתה כאן אמירה כוללנית כזאת - שיש כאלה שהולכים ישר להעזר בהורים

כאילו זה איזה מילה גסה.

ח"ו לבקש משהו מההורים שלך, שילדו אותך ודאגו לך כל החיים...

אחרי לידה צריך להעזר! ומי שצריכה עזרה אבל לא נעזרת כי לא נעים לה יש לה בעיה.(ואח"כ זה עלול להתנקם בה ח"ו בחולשה או רצפת אגן וכו')

אז אם ההורים יכולים- נהדר, זה הכי טבעי והגיוני שהם או האחים יעזרו. כי זאת משפחה.

אם הם לא יכולים או לא רוצים או לא יודעת מה- ייעזרו בשכנים, באנשים שיביאו בתשלום או.. אין לי רעיונות עוד.

בכל מקרה המשפחה זה מקום ראשון (אני מדברת על בתים נורמטיביים..אל תתנו לי סיפורים עכשיו על בתים הרוסים או הורים שלא מתייחסים לילדים שלהם...)

גם ההורים שלי גרים רחוק, ואני יודעת מה זה . אבל אני יודעת שהם מאד רוצים לעזור וגם מרחוק הם עוזרים ולפעמים קופצים כשממש ממש צריך (לא בייביסיטר... אני לא מהנסחפים ואני גם לא מבקשת מהם לבוא.. זה נטו יוזמות שלהם)

ובאירועים מיוחדים זה ברור שמתגייסים! לידה זה אירוע מיוחד.

הורים רוצים שיהיה טוב לילדים שלהם ולכן הם ינסו לעשות כל מה שיכולים. גם אני בעז"ה מקווה להיות ככה לילדים שלי. בעז"ה שיתן לי כח.

קראי בנחת יותר ותביני.

בהצלחה ולידה קלה בעז"ה

גם ההורים שלי ב"ה עובדים משרות מלאות... גם להם יש עדיין ילדים לא נשואים

אבל זה שיש ילדים ביסודי זה בהחלט מוסיף לעומס ולחוסר יכולת להיות זמין לעזרה.

בכל מקרה זה עדיין תלוי באופי ובמנטליות. אצלנו גם אם עסוקים מפנים זמן... 

הרי לא כל הזמן אנשים חיים לעצמם... 

לא צריך לדרוש עזרה, צריך רק לבקש ולשאול אם זה נוח ואם לא מפריע ורק רק אם אפשרי. ואפשר בכלל לא לבקש אלא רק לספר מה אתם עושים ואם יציעו עזרה אז סימן שיכולים ואם לא לא.  ברור שלא מחייבים משפחה לעזור אלא רק מבקשים בנימוס.

ולא דיברתי על בייביסיטר או עזרה כלכלית... דיברתי על עזרה בכללי (עזרה יכול להיות הרבה דברים לא רק כסף)

א. יש סכום שמגיע מביטוח לאומי בלידה. משתנה בין הילד הראשון לאחרים. אם לא בניתם עליו - תוכלו לייעד אותו לזה.

ב. בהרבה משפחות גדולות, יש הרבה שמציעים עזרה בהכנות - אפשר לבקש מהם להכין סלטים, תוספות וכד'. מקווה שגם אצלכם זה כך.

 מבחינת מנה עיקרית, אפשר לעשות מכובד גם אם עושים מנות מסוג קוסקוס+רוטב בשרי וכד', יוצא יותר זול. גם בכמות גדולה - זו עדיין ברית ולא חתונה, אפשר לעשות לבד או לשלם לחברה על הכנה. (צריך סירים גדולים) יוצא יותר זול מקייטרינג.

ד. אפשר להזמין מקייטרינג רק את המנה עיקרית. לחסוך בדברים אחרים, סלטים כנ"ל, שתייה, ובמקום מנות ילדים להביא להם נקניקיות וצ'יפס! ילדים הכי אוהבים את זה (וכן כמה קופסאות איגלו)

ה. טוב מאוד שנערכים חודש לפני. כשנערכים מראש בד"כ (אך לא תמיד) יש מאיפה לקצץ ולהתחיל לשים בצד סכום מסויים כל חודש. (אחרי הפעם הזאת, תפיקו לקחים ובפעם הבאה תיערכו חצי שנה מראש. זה נכון על כל תחום בחיים, ע"ע פעמונים).

ו. לתת לכל דבר את המשקל הנכון. מדברייך ניכר שמבחינתך מועדון וקייטרינג צנוע זה כבר 'פשרה'. יש אחרים שאצלם זה המקסימיום שאפשר לחלום עליו. גם כאשר יש אילוצים של משפחה וחברה וכו' - צריך לעשות חשבון אם עדיף חשים את הכסף באוכל של הברית או בציוד איכותי לילד שנולד.

והכי חשוב - ברית זה אירוע קדוש שמכניסים את הבן בברית שלנו עם ה' מאז אברהם אבינו. זו זכות גדולה, והיא העיקר. לא האוכל

בשתי בריתות הזמנתי חברים שלי להיות מוהלים (חבר אחר בכל פעם).

מבחינה כלכלית נערכתי לתת להם 800 ש"ח. 

שניהם לא הסכימו לקבל (זו לא העבודה שלהם). ממש ביקשתי שיקחו לפחות סכום מסויים, ולא הסכימו בשום אופן. אפילו לא על הציוד המתכלה (ערכת ברית).

אני ממש לא חיפשתי דווקא את זה, אבל אפשר לברר על מוהלים כאלה ולחסוך, מאשר להביא מישהו שזו פרנסתו

אין צורך לשלם לילדים מנה רגילה הם ישמחו מלחמנייה נקניק וציפס..או משו בסגנון

עוגות וקולה

וכל השאר יכולים להעלב אם בא להם

אבל מה שעושים האחים שלי בקש למנות לילדים (יש לנו הרבה בלי עין הרע...) פשוט מכינים להם שקיות עם לחמניה ונקנקיה, בקבוק מיץ קטן, בלון ועוד איזה הפתעה קטנה- הילדים הרבה יותר נהנים מזה, וזה גם הרבה יותר זול ומשתלם! וגם צאצלינו בגלל שהמשפחה המוצומצמת- קטנה, אז פשוט לא מזמינים בני דודים וכו', אולי רק דודים שחשובים.... 

מזל טוב

קודם כל שיהיה במזל טוב והרבה סיעתא דשמיא.

אני בסוף התמחות אצל מוהל מומחה. (מלתי כבר חמש בריתות מצויינות בס"ד תחת השגחתו).

אם תרצו אשמח למול אצלכם אפילו בחינם.

לפרטים נוספים, הסברים או התייעצות עם המוהל המלווה אפשר לחזור אלי - נתנאל 054-7883262

לידה קלה ורק טוב

מצבינו הכלכלי לא משהו בכלל, וכשבני נולד (ה5) החלטנו לעשות ברית צנועה. עשינו בבוקר במועדון הישוב. הזמנו את האחים ומשפחתם (יש לנו הרבה אחים ב"ה) וההורים בלבד. (חברים מהישוב באים רק לברית בד"כ, לא נשארים לסעודה)

למוהל יש את התשלום שלו. ( המןהל שלנו לא דורש תשלום, הוא מקבל מה שנותנים לו. שאלנו מה מקובל ונתנו)

אוכל: שלחתי את בעלי לסופר. קנינו מגוון ירקות, גבינות מעדנייה דגני בוקר הכי זולים (בשקית) כלים חד פעמיים פשוטים. הזמנו במאפייה כמה כיכרות לחם מיוחד ופיתות. בבוקר הברית ההורים באו וחתכו וסידרו יפה את האוכל. חברות הכינו כמה עוגות. 2 גיסות הכינו פשטידה. גיסה אחת הכינה חלה גדולה מיוזמתה. יצא אירוע יפה מאוד, אף אחד לא נשאר רעב זה בטוח. סה"כ האוכל והכלים יצא כמעט 1000. לדעתי לא צריך יותר מזה.

אם יש משפחות גדולות אולי אפשר לחלק שכל אחד יבשל משהו וכך תהיה סעודה עשירה?

האם זה שייך אצלכם?

אני מכירה מקרוב משפחה שערכו שבת חתן ולכלה לשני הצדדים, ששניהם משפחות גדולות מאוד,

והצד של החתן - מצד האם והאב - בישלו הכל!!! כולל מנות אחרונות.

זה אפשרי, אך לא אצל כולם.

אצל אחי הברית יצאה ערב חג שני של פסח- שום קייטרינג לא היה בנמצא (עם כשרות לפסח לפי כל הצדדים)

אז את המנות העיקריות הכינו ההורים (וזה עוד עם טוסטר אובן של פסח... חח)

ואת שאר הדברים חילקו בין הדודים, 

לא כזה נורא- כולה להכין איזה סלט או תוספת, אם יש הרבה שיכולים להכין אפשר שכל אחד יכין משהו קטן וזהו.

לא שואלים את כל האורחים, רק את האנשים שקרובים ואתה יודע שאין להם בעיה להירתם בשבילך. וכמובן אנשים שאתה יודע שהם יחסית פנויים (יש כאלה) ולא עסוקים עד הגג.

וברור שחלק דברים קונים...אף אחד לא יטיל על מישהו להכין חומוס נראה לי...

(בכל מקרה היא כתבה שלמשפחה שלה אין אפשרות לעזור לה בזה... )

אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו... 

אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,

אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.

(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)

אין נכון או לא נכון.

לאחת זה יפריע-וזה בסדר.

ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.

אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.

תשתפי אותו בתחושות שלך.

אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?

זה  טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".

אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה ,  לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".

אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.  

אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי  

יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.

זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).

מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.

השאלה אם יש לו ברירה.

אבל כמה נקודות ציון

א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .

ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים

ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת

ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת

הצלחה רבה 

לק"י

לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.

ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.

אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.

עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..

זה די פשוט ובסיסי

שיפריע לך

כדאי לשתף בזה❤️

אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים..  או שילמדו בזום.

יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו

ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)

אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם

שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.

אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.

גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.

והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.

אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין  שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.

מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.

זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...

העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.

אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.

אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.

וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים

בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...

זו האמת וזו דרכה של תורה

ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.

*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.

אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).

ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.

אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.

א. העזרה של בעלך לאדם בודד

ב. חוסר בגבולות בעזרה

ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה

ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו

אתחיל מההתחלה.

בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.

גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.

הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.

כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.

ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.

השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?

למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?

האם את מרגישה שאכפת לו ממך?

האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?

ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?

האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?

תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.

להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.

שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.

למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.

מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.

יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.

מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.

בהצלחה יקרה!

מציע לנסות ללכת ביחד לטיפול זוגי ופשוט להעזר במטפל/ת לתקשר. תשמעי איך בעלך רואה את הדברים ואת חלוקת המשימות, הוא ישמע אותך ותראו ביחד איך מסדרים את החיים עם פרופורציות.

לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?

אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.

החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם. 

או שהוא מצא חבר שהוא נהנה איתו והוא יכול להתנהג כמו רווק

או ללכת למחוזות רחוקים יותר כמו קשר של ניצול.

הקשר עם המשפחה שלך לא רלוונטי למקרה הספציפי אבל רלוונטי לתקשורת ביניכם, גם איתך אין תקשורת?

לחזור כל הזמן ב3-4 זה לא תקין.

שיש כל מיני מורכבויות,

מה שלי בלט זה שאת מדברת עם הרבה אנשים אבל ביניכם שיח כן וקרוב שראוי לבני זוג.

ממליצה לך מאד לא להסתפק בעצה של המקובל, כבודו במקומו מונח. (גם כי יש כל מיני שרלטנים,

וגם כי לא מבינה איך המידע הזה מקדם את המצב)

אלא ללכת לקבל עזרה אמיתית: ללכת יחד שניכם לטיפול זוגי, או לחילופין אם זה לא מצליח ללכת בעצמך לטיפול ולקבל מענה מה לעשות ואיך.

קורה שיש מצבים מורכבים או קשרים בתקשורת.

יש דברים בסיפור שתיארת שיכולים להתפרש בכל מיני אופנים.

בשורה התחתונה לא ניתן להבין דרך הודעה את המצב לאשורו, וודאי שכדאי לנסות לתקן מה שאפשר

(בזוגיות או אצל כל אחד מכם בפני עצמו, זה אף פעם לא רק "הצד השני").

מאחלת לכם שתמצאו שליחים טובים.

ברור שהוא אמור להפנות אותו אלייך

ובפרט כשאת בהריון

תעצרי אותו לשיחה

ותגיד לו שאת רוצה שהוא יהיה איתך.

בצורה ברורה.

אולי אפילו כדאי לדבר עם רב סביר

לא מקובל וכאלה

רב הלכתי, רב שכונה או מי שיכול להשפיע

ולא לדפדף את המקרה

כי ברור שהסדר עדיפויות הנכון

הוא להיות עם האשה שלו, ובפרט כשהיא בהריון.

זו טעות שיכולה לקרות להרבה, ובפרט כשמגיע אדם

מבוגר, אולי אפילו חולה, ומצווה ענקית לעזור לו.

 הכל טוב ואושר לעזור לבן אדם,

ולהאכיל אותו זה מצוה רצינית וטוב שעשית

לפעמים האנשים האלה סבירים

יודעים לא להפריע.

ולפעמים הם חסרי גבולות וטקט או לא מודעים לנזק שהם גורמים, כי נותנים להם את התחושה שבכיף והכל סבבה.

ואולי זה מה שהולך מרגיש שזה דיי בכיף מבחינתי

תפקידך להבהיר לבעלך, שאת מעוניינת ביחס שלו עכשיו, ושיתעדף אותך ביחס ובזמן.

אפשר לעזור לו, אבל מהצד כזה בלי לתת לו

נתח מהזמן, שישים לב.

ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.

לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.

ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.

שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.

בהצלחה רבה וברכה גדולה בביתכם

אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.

מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:

1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).

2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.

עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.

כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.

אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.

מלא הצלחה יקרים!

ומזל טוב 🍷

פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.

קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.

אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...

מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
 

הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש

אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה

ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...

שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)

ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.

אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.

מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר. 

שאין הכוונה שכל היום תשהו בחברת אנשים, כמו להתארח הרבה אצל ההורים וכדו. זה יהרוס לכם את הכיף של הביחד.

אני הייתי ממליץ לטייל ברחוב או בקניון וכדו, שיש אנשים אז המגע תמיד עדין (או לא קיים - עניין של הנורמות שלכם), או לנסוע למקומות ואירועים אבל יש לכם את הביחד של הדרך לשם ברכב וכדו.

מאוד חשוב להתרגל להנות מלשבת לפטפט ולספר על עצמינו ולשתף ביחד, בלי אנשים נוספים ובלי יותר מדי מגע. זה הרגל מאוד כדאי להמשך הזוגיות (יש גם רובד של להעמיק את השיח המשותף, אבל זה לא נשאל כאן ולא כאן המקום לדבר על זה).

באמת יכול להועיל חלק מהזמן לצאת מהבית, מסכים שזו עצה טובה לחלק מהזמן או אפילו להרבה זמן, למי שבאמת לא מסוגל.

אבל, חשוב מאוד באופן כללי לשלוט בעצמנו וחשוב באופן ספציפי שתהיה זוגיות עמוקה ואוהבת גם בלי המגע. לא אומר בהכרח שהייתי מנדב לזה בלי שהתרה חייבה, אבל אחרי שיש את המצווה והאיסור - כדאי לקחת זאת כהזדמנות להעמקה.

הזדמנות לברר שהקשר שלנו הוא קודם כל קשר של נשמות, מתוך כך קשר של אנשים שיש להם ערכים משותפים ועולם ידע משמעותי ועשיר. מתוך כל הקומות הללו ועל גביהן מגיעה, בזמנים המתאימים, גם הקומה החשובה של המגע- שהיא מאוד מיוחד ונעימה ומביאה את היחד שלנו לקומות מדהימות. אבל היחד קיים הרבה לפני המגע.

כמדומני שאצלינו כזוג צעיר (אי אז...), הרבה מהשיחות הארוכות שביססו את היחד התודעתי שלנו - היו דווקא בשבתות שהיינו לבד בבית ואסורים.

ובמהות שמירת התורה והמצוות כולה.

ובפן הפרקטי, אכן מנסים קודם כל להיות בזה *יחד* מתוך הבנה שזה מה שאנו בוחרים וכי זה מה שחשוב לנו,

ומתוך החיזוק הזה כל אחד לעצמו וגם לשני/ה לעשות בפועל דברים שיעזרו - כגון דיני ההרחקות שבאים בדיוק כדי לשים את הגדרות הללו.

כתבו עוד על הפן הפרקטי ומצטרפת לכל דברי החוכמה שנאמרו כאן,

ורוצה גם להוסיף על הפן הרעיוני וההבנתי של הדברים בהרחבה:

בהחלט הזמנים השונים במעגלי החיים (כדוגמת הזמן שאסורים) מזמנים לנו הזדמנות מופלאה ללמוד ולהעמיק בכך יחד, ולגדול בתור הזוג שאנחנו לעוד ועוד רבדים עמוקים.

זו ממש עבודת חיים. 

בהחלט אפשרות של עבודה על רמת קירבה נפשית-רגשית בעוצמה גבוהה בזמנים אלו יכולה לתרום,

גם התכנסות והתמקדות אישית חשובים בפני עצמם

ולשניהם יש מקום, הכל תלוי באיזון העדין והנכון לכם כיחידים וכזוג.

ויש גם נקודה שחוזרת על עצמה הרבה פעמים בתקופה הזו, שהיא נקודת הרגשת הבדידות בזמנים אלו שאסורים. כתבתי עליה בהרחבה בעבר ומצרפת את הדברים גם כאן:

לפעמים עולה אצל האישה, ואולי גם אצל האיש, מן תחושה של "בדידות" כאשר אסורים.

וזו אכן נקודה מאוד עמוקה שלדעתי יושבת איפשהו שם-בנבכי הנפש של הרבה מאוד נשים (וגם גברים) בזמן שאסורים.

וזה ממש לא סתם.

הרי יש שפה שלמה של אהבה (בין היתר, יש 8 שפות של אהבה) שהיא שפת המגע -

שבעצם מי ש"מדבר" בה - אומר ע"י כל סוג של מגע - חיבוק, נשיקה, ליטוף, יחסי אישות וכו' - אומר ע"י כך "אני אוהב/ת אותך"

וגם מרגיש אהוב/ה ע"י מגע שנותנים לו/לה.

עכשיו,

בתקופה שאסורים,

ועוד אחרי החיבור הגדול שהיה שמותרים,

ועוד אחרי הרבה זמן שהייתם מותרים -

פתאום נלקחה מכם השפה הזו!

משניכם!

אז גם בעלך - זה קשה לו

כי הוא אוהב אותך

ורוצה להגיד את זה

להגיד את זה גם במגע

והוא לא יכול!!!

ואת, אוהבת אותו כל כך

ורוצה להיות קרובה אליו

אבל לא יכולה לומר לו זאת בשפת המגע!

ואז מה קורה?

למי שממש קשה, כי הוא ממש "ספץ'"- ממש מדבר חזק ורהוט בשפה הזו של האהבה - הוא לגמרי מרגיש כמו נכה חלילה שלקחו לו את הקביים והוא לא יכול ללכת... כאילו איבר ממשי מתוכו חסר...

ואז מתוך קושי הוא ממש מרגיש חסר אונים!

ומהחוסר אונים הזה באמת לפעמים נוצר ריחוק גם ברגש/בנפש -

*כי* כל כך אוהבים

*כי* כל כך קשה בלי המגע

ולעיתים אפילו מעדיפים "להתרחק" לגמרי כדי שלא יהיה קשה מדי עד בלתי אפשרי

וגם כדי לא ליפול.

 השורש החיובי של זה כמובן מראה עד כמה אהבה ענקית וקירבה ענקית *כן* יש ביניכם!

שעד כדי כך אתם מפחדים לא ליפול מרוב שהתשוקה והאהבה ביניכם חזקה!

שעד כדי כך אתם מרגישים חסרי אונים בלי יכולת המגע הזו

שעד כדי כך לפעמים הנפש ומנגנוני ההגנה מעדיפים להתרחק כי פשוט לא יכולים ככה בלי המגע!

אם מבינים את השורש של זה,

את המקום ממנו הכל קורה -

זה מאוד יכול להרגיע את הנפש.

כי דווקא כאשר אסורים יכול לעלות רצון יותר חזק לקירבה נפשית ומילולית

אך לעיתים מרגישים, כמו שפירטתי קודם, בדיוק להיפך

ואז התסכול גדול שבעתיים

גם אין שפת המגע

וגם אין את שפת המילים

אז כאילו מה? אז מה כן יש?

מה? כל מה שאנחנו זה רק מגע?

מה, למה אנחנו כ"כ רחוקים?

מה, הוא כבר לא אוהב אותי?

מה, הוא רק רוצה אותי כשמותר לגעת? ואני אותו?

מה יש לנו?!

אז על כל השאלות האלה לענות - ממש ממש לא!

יש ביניכם קשר שלם!

אהבה שלמה ואמיתית

אתם פשוט אנושיים!

פשוט לקחו לכם שפה! קביים, איבר, פה, יכולת התבטאות!

והריחוק הוא לא אמיתי אלא רק כמו מסכה לתסכול וחוסר האונים שהנפש מרגישה *כי* היא רוצה להיות כל כך קרובה!

עכשיו זה חשוב חשוב חשוב

אני כותבת את זה לך, לעצמי, לכולן

וכ"כ למה?

כי דווקא בימים האלו,

הימים שאיש ואישתו אסורים,

הם ימים שחלילה "מועדים לפורענות".

הכוונה שחלילה חלילה בגלל אותה הרגשה בנפש

אותו איש

או אותה אישה

יכולים "להאמין" ו"ללכת שבי" אחרי הרגש המתעתע והשקרי הזה של ה"ריחוק" לכאורה

ולחשוב שהאישה שלהם/האיש שלהן רחוק מהם

ואז זה כר פורה לחלילה ריחוק אמיתי

ע"י קשרים אסורים ל"ע

או מריבות

ויכוחים

צעקות

חוסר הבנה

רצון למלא את ה"חלל" הזה בהתכתבויות או דיבור עם גבר אחר חלילה,

או לצחוק ממישהו אחר חלילה,

או כל דבר שמכניס גורם זר בקשר המקודש בינינו

וכל דבר שהוא לא מקרב בינינו אלא מרחיק

כיוון שאין ואקום בעולם.

איפה שלא נכניס את הטוב - ישר יש בור פעור לרע.

וישר צריך למלא אותו!

כמו שכתוב בתורה "הבור ריק"

ומפרש רש"י מים אין בו

אבל נחשים ועקרבים יש בו!

ז"א, אם אין את הקירבה

אז חלילה הפוטנציאל לרע ולריחוק עוד יותר גדול!

וצריך להיזהר שבעתיים!

צריך ל"סור מרע" שבעתיים!

ואז "לעשות טוב" שבעתיים

לא לדבר עם מישהו שאסור (תמיד כמובן!)

לא לריב מריבות מכוערות

להמשיך להבין אחד את השני

כן להסתכל בעיניים (אם מתאים לכם, אני חושבת שזה חשוב)

כן לצאת יחד דווקא כשאסורים לבילוי רק בלי מגע

כן ליצור זמן ומרחב לזוגיות - זמן, פניות ומקום לזוגיות,

כן לדבר על הדברים

כן לומר במילים "אני אוהבת אותך"

או בפתקים

או מחוות

או חיוך

כן להתמלא במה שכן יש

במה שכן היה

להיזכר בזה

לזכור את זה

להפנים את זה

להסניף את זה עמוק לתוכנו

ובשאר הזמן?

בשאר הזמן להבין את המקום בנפש של זה.

ולשחרר.

להרפות.

ככה זה.

אי אפשר תמיד מושלם.

אז להכניס גם דברים טובים *אחרים* אבל שיהיו *טובים*

זמן למרחב *האישי* של כל אחת ואחד מאיתנו

זמן יותר לפיתוח תחביבים

זמן יותר ליציאות עם אחות/חברה/אמא/אחר

זמן יותר לפתח דברים בעצמך ובעולם האישי שלי ולהשקיע בזה יותר

זמן יותר לבקר הורים ומשפחה

זמן יותר לישון

זמן יותר לראות סדרות אולי, או כל דברים שאוהבים וזה דורש רק אחד ולא זוג

וכמובן גם אישך אותו דבר - יקדיש את הזמן להתמלא ב*אני* שלו

זמן יותר לעצמו

לעבודה/לימוד תורה

לחברים

ליציאות עם משפחה וחברים

לפיתוח עצמו ותחביבים שלו ויצירתיות שלו

ואז

כאשר המקום של זה בנפש קצת נרגע

אפשר לאט לאט לראות גם את הברכה בזה -

שזה באמת באמת מאםפשר גם זמן לגדול בתור יחידם ולא רק בתור זוג,

ואז אותם שני היחידים האלה יגיעו לטבילה ולמפגש המחודש עוד יותר מלאים

עוד יותר שמחים

עוד יותר *הם*

ומתוך המקום האישי השלם הזה - גם הזוגיות תהיה שלמה יותר

כי כאשר כל אחד מרגיש *עם עצמו* ועם *עצמה* טוב ושלם - הזוגיות היא הראשונה להרוויח מכך! (וגם להיפך כמובן!)

ואז יש גם את הגעגוע

והציפייה

והכמיהה

והתשוקה

ואת החיבור המחודש שהוא ממש יכול להיות עם פרפרים בבטן ממש כמו ואפילו עוד יותר מיום החופה!

ולהכניס עוד עומק וגיוון וטוב שלם בתוך המרחב הזוגי שלכם בתחום האישות ובכל התחומים.

אני קוראת לזה (לתקופה שאסורים) "שעת האפס"

שכאילו אנחנו, הנפש שלנו, כמו שעון,

שצריך מדי פעם להתאפס

לאפס אותו.

כי אם לא הוא משתגע ולא מראה את השעה הנכונה

אבל כאשר מאפסים אותו

ונותנים לו את היחס הראוי לו - הוא ימשיך להתאפס על עצמו ולהרואת את השעה הנכונה

ממש "אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" -

שיש כמו שטח אפור כזה שהוא הזמן שאסורים בו, תקופת הריחוק בנידה,

שמה שיכול לתרום ולעזור לאפס אותו זה מה שכתבתי קודם - להכניס טוב ולא רע,

למשל סרט, שיר שכותבים או שרים עליכם עם תמונות שלכם מכל הזמנים, ממש להקדיש באופן *אקטיבי* זמן ב"להעיר ולעורר" את האהבה עד שתחפץ בזמן הזה שזה דורש יותר אנרגיה,

אז כן, לעשות קליפ מכל הסרטונים והתמונות שלכם,

לדבר על הילדים החמודים

להקדיש יותר זמן לילדים החמודים

לשמוע שירים שמקרבים ומחזקים

לרקוד

לראות סרט שיכול לקרב (לאו דווקא ביחד, הכוונה לקרבב את הלב שלכן בנפרד לשני ולתחושת הקירבה)

בילוי יזום יחד

שיחה טובה

מבט בעיניים א ר ו ך

ממש להעיר את הקירבה הזו

כמו שעון מעורר

ואז,

במקום ללכת ולהיות בשטח האפור - שיכול לזמן את כל הרע והריחוק והדברים הרעים חלילה שפירטתי למעלה -

ללכת לשטח הלבן, או הורוד - ששם הכל טוב, ומקרב, ונכון, ואמיתי ולא מזויף, גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

למשל להוסיף עוד פגישה עם אחות

עם חברה

לצאת לאוויר עם מוזיקה

לישון

להסניף את הילדים

להתפלל על זה ולהתפלל בכלל

להתחזק

לראות סרט טוב

לראות תמונה שלכם יחד

ליצור משהו

לעזור למישהו - בטוב

ממש להתכוונן לזה!

לדבר את זה.

לשהות לבקש מהשם את זה.

במילים פשוטות.

כל יום.

ואם קשה אז יותר חזק לבקש.

ותמיד תמיד לחשוב

מהי מטרת העל שלי? למשל זוגיות טובה לנצח ובית שלם ושמח לנצח -

אז מה מקרב אותי למטרת העל הזו שלי?

ומה מרחיק אותי ממטרת העל הזו שלי?

וכ-ל מה שמקרב אותי למטרה - לעשות!

וכ-ל מה שמרחיק אותי מהמטרה - להתרחק!

ב"הצלחה רבה, מאחלת לכם שתזכו לצמוח ולמצוא המון מתנות דווקא בתוך התקופות שאסורים, ומתוכן להעמיק ולשמוח עוד יותר גם בתקופות שמותרים 🙏🌹

הטקסט מדגיש את רעיון “נר איש וביתו”: חנוכה הוא זמן לחזור לבסיס הזוגי – איש ואשתו, פנימה אל הבית והקשר. מתוך חיזוק השלום, הקרבה והתקשורת בבית, ניתן להשפיע גם החוצה. הוא קורא לראות את בן/בת הזוג במבט על, מתוך הכרה בטוהר הנשמה והכוונות, גם כשיש פגיעה או משבר, ולזכור שדווקא הקושי הוא הזדמנות לצמיחה, תיקון והעמקת האהבה.

עוד מודגשת החשיבות של בלעדיות, נאמנות והשקעה רגשית בקשר הזוגי: לראות חיים רק עם בן/בת הזוג, להשקיע בהם את כל הטוב, החיבה, העזרה והשמחה, ולא לפזר את הכוחות החוצה. אהבה זוגית מתוקנת מביאה טוב לשני בני הזוג, לילדים, ולעולם כולו – והיא האור האמיתי שנדליק, במיוחד בימי חנוכה.

(GPT)

מחילה, עניתי לך אתמול (לא גילית סוד, זה ידוע בפורום) כי הייתי בטוח שמי שבפורום נשואים מחפש מטפל - מחפש לעצמו מטפל זוגי. אבל אם אתה בסה"כ רוצה לברר משהו כללי - אין צורך לאסוף כאן מידע.

מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?

מה היקף העבודה?

מנסה להשיג.

המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.

גם מה גובה המשכורת וכמה יש להם ביו''ש.

המטרה שלך לא ברורה, (ואם כבר נראית כחשודה) ולכן אין רצון לעזור לך.

אתה שוקל ללכת לטיפול? אתה שוקל ללמוד טיפול? או שאתה סתם רוצה להסביר שהכל חארטה?

תסביר מה אתה צריך, תקבל תשובות למה שאתה צריך.

למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.

מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.

הכיף מבחינתי בזה שאפשר לפטפט תוך כדי.

כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות

עיצוב שוקולד לפרלינים

ציור בקפה

יש לי המלצות..