היא מרגישה שהוא נופל עליה.
היא מרגישה שהוא גדול עליה.
כל מה שהיא צריכה עכשיו זה רק חיבוק ומישהו שיסתיר אותה.
מישהו שיגיד לה שהכל טוב, שקצת יסדר את הבעיות, ינסה לפחות.

היא מרגישה שהיא טובעת בו, בעולם.
נאבדת בין המוני אנשים.
המון רגליים הולכות, ממהרות.
אחד הזוגות הוא שלה.
אבל לא, הוא לא באמת שלה. כי הרגליים שלה לא יודעות לאן הן צריכות ללכת.
היא הולכת כמו רובוט, כי זה מה שכולם עושים.
אבל בעצם, כל מה שהיא רוצה זה רק לברוח.
לברוח מהרעש, מהבלגן. לברוח מהעולם הזה שכל כך מגביל אותה. כל כך שופט. כל כך מחליט.

היא צריכה שמישהו יתפוס אותה, שיראה לה את הכיוון.
היא צריכה עידוד, חיבוק וכוחות.
היא צריכה שיאמינו בה. באמת האמיתית שלה.

אבל בנתיים, בנתיים היא ממשיכה ללכת, כמו כולם, עוד זוג נעליים על רצפה מבריקה.