שכולם רק מחייכים
לא בא מבית אוהב
שכולם תמיד תומכים
לא בא ממקום גדול וחשוב
בא מעפר, בא מעפר
ולעפר יום אחד אשוב

לא בא ממשפחה מהורהרת
שכולם לא בטוחים
לא בא מבית הרוס
שכולם רק נפרדים
לא בא ממקום קשה ועצוב
בא מעפר, בא מעפר
ולעפר יום אחד אשוב

אם יש אלהים בלבי
אז למה הוא בורח
בא ונעלם, רחוק מעל כולם
עמוק בתוך הים
אם יש אלהים בלבי
אז למה זה צורח
עכשיו למלחמה
אז למרות שקר לך
חבקיני אהובה

בא מכאב, בא מכאב
ולכאב יום אחד אשוב

אני חשוך, אתה באור
שמחמם כמו אמא
ושדואג לך

אתה קטן, אני גדול
אני רוצה, אתה יכול
לרקוד, לצעוד קדימה
להיות שלם בין אנשים

ואולי יבוא יום
ונהפוך שווים
אתה תהיה לי נחל
ואני לך ימים
ונזרום ביחד עד אינסוף
שניה לפני שקו החוף מגיע
שניה לפני שקו החוף מגיע

אני בוכה, אתה צועק
אני טועה, אתה צודק
זו הצגה שלנו
ואין קהל
ואין במה

אולי נשב, ננוח
אתה-אתה, אני-אני
וגם תחלוף הרוח
ויעברו כל השנים

ואולי יבוא יום
ונהפוך שווים
אתה תהיה לי נחל
ואני לך ימים
ונזרום ביחד, עד אינסוף
שניה לפני שקו החוף מגיע
שניה לפני שקו החוף מגיע


(השיר הזה מחזיר אותי שלוש שנים אחורה |מתכווץ|
פעם היו בחיי אנשים טובים שאני מתגעגעת אליהם)

רואים עלייך שלא נרדמת
אל תרגישי מיוחדת
את לא הראשונה ש
שיכורה
בבת אחת פתאום עומדת
זורקת חיוכים לכל אחד
אבל בפנים את מתפללת
בואי, רוח

השדים באים בלילה
קולעים צמות מהכאב
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי, זה רק הלב

על הבמה בצד עומדת
כשאני בזרקורים זה קל להתאהב
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי, זה רק הלב

אמרת שאת רוצה לברוח
כדי לשכוח את העיר הזו
אבל את אף פעם לא עוזבת
את מכורה כבר
לבעיות
הלכת ליד, חיכית לי ולא באתי
כי ראיתי כבר יותר מדי זריחות
צעקת לכוכבים שמעלייך
בואי, רוח

השדים באים בלילה
קולעים צמות מהכאב
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי, זה רק הלב


(עיגולים שחורים במקום עיניים.
בואי, רוח.
השדים באים בלילה
קולעים צמות מהכאב
זה רק הלב שכואב לך
אל תדאגי, זה רק הלב.
את מכורה כבר לבעיות.)

וּכְשֶתִּנְהַג מִי יַנִיחַ יָדוֹ עַל עֹרְפֶּךָ
בְּאֵי שָמְךָ מִי יְלַבֵּב אֶת עֵינֶיךָ
מִי יָאִיר פָּנָיו אֵלֶיךָ
מִי יַדְלִיק לְךָ נֵר בְּסוֹף הַיּוֹם
יָרִים שְמִיכָה לְאוֹסְפֶךָ
יְכַסְיֶּךָ בִּנְשִיקוֹת
יַצְמִיד חֲזוֹ אֶל חֲזֶךָ
וִיחֻנֶּךָ
מִי יַשִֹים לְךָ דִּיסְק
יְבָרֶכְךָ וְיִשְמְרֶךָ
בְּיָמִים צוֹלְפִים מִי יְנַחֲמֶךָ
מִי בִּזְרוֹעוֹת אַהֲבָה יַעֲטְפֶךָ
שֶתֹּאבַד בַּטּוּחוֹת לְתוֹךְ רוֹךְ
גּוּפוֹ
שְלוּב-לֵב מִי יְכִילֶךָ.

(קליפסו/ אגי משעול)
(@מדענית מצאתי את זה. אבל אין ביוטיוב. וחבל כי הלחן מעולה)

ומתחיל לעוף
זה עצוב שהילד הפסיק לנשום
והתחיל למות

לא ידענו שכל כך כואב לך
מצטערים
לא ידענו שכל כך כואב לך
מצטערים

זה חמור שהוא נשלח לפסיכולוג
כשהוא רק רצה חיבוק
זה ברור כשאתם תהיו יתומים
אנ'לא אתגעגע

לא ידענו שכל כך כואב לך
מצטערים
בוא אנו נמחה את הדמעות שלך
כי לא ידענו איך בכלל קוראים לך
מי חשב שיום אחד נקבור אותך

זה עצוב שהילד נהיה ציפור
ומתחיל לעוף

אני רוצה דמעות
כמו מפל, כמו מזרקה
כמו מבול, כמו בריכה
שהעיניים יתמלאו
ויעלו על גדותיהן
אז אל תאמר לי שזה סתם
להתמסכן

אני רוצה לבכות
אני רוצה דמעות
כמו מפל, כמו מזרקה
כמו מבול, כמו בריכה
אז אל תפסיק אותי
זה לא קשור ללוותר
כשאת בוכה את לא יפה
עושה לי רק
לבכות יותר

כואב לי הלב, כואב לי הגוף
כואב לי הצד, כואב הפרצוף
כואב לי לחיות, כואב לי למות
כואב לי להיות, כואב לי בדידות

כואב לאהוב, כואב לעזוב
כואב לרצות, כואב לנסות
כואב העבר, כואב המחר
כואב לחשוב, כואב מה שטוב

כואב לעולם, כואב לחיות
מדוע קוראים להן כך, הן כה אומללות
כואב לאדם, כואב לצמחים
כואב שכולם, כולם כואבים

אני רוצה לבכות
אני רוצה דמעות
כמו מפל, כמו מזרקה
כמו מבול, כמו בריכה
אז אל תפסיק אותי
זה לא קשור ללוותר
כשאת בוכה את לא יפה
עושה לי רק
לבכות יותר

לא נרדמים כבר בלילות
רק עוצמים את העיניים
בין חלומות לחרדות
וחיים עם הכעס
ונשארים ביחד
תמיד אותו הפחד
שמשהו נורא יקרה

ילדים כמונו
איבדו את הילדות כל כך מהר
לתקן את הבית
לרוץ מהר שייגמר
ואז חיים עם הכעס
רק לא להיות ביחד
תמיד אותו הפחד
בתוך כל הטירוף הזה

על כל הנשמות הבודדות
שומר ירח
ורק כשלא שומעים אז בלילות
הלב צורח

ילדים כמונו
מסובכים באהבה
לא למדנו לחבק אף פעם
לא למדנו לקבל בחזרה
ועוצמים את העיניים
ולא בוכים בינתיים
והחיוך המזוייף הזה
תמיד חוסר בחזרה

לילדים כמונו
יש חור גדול בתוך הלב
ורגשות אשמה לנצח
ומשהו תמיד חסר
חיים עם הכעס
נמלטים מהפחד
רק לא להיות ביחד
בוך כל הטירוף הזה

על כל הנשמות הבודדות
שומר ירח
ורק כשלא שומעים אז בלילות
הלב צורח

על כל הנשמות הבודדות
שומר ירח
ןרק כשלא שומעים אז בלילות
הלב צורח

הלב צורח



(ורק כשלא שומעים אז בלילות הלב צורח הלב צורח הלב צורח צורח צורח צורח)

(לא למדנו לחבק אף פעם. לא למדנו לקבל בחזרה. למדנו לבד.)

(ורגשות אשמה לנצח.)

עננים משתנים
געגוע, בעלים הנושרים
ותמונה דהויה
אהבה ישנה

געגוע, תראי איך עוברות השנים
געגוע
פתאום הפכנו גדולים
אין כבר סודות בלחישה
אור דולק מתחת שמיכה

עם כל מה שנסגר לי בפנים
נישאתי ברוח
על כנפי כל השנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה
איך כל השנים נישאתי ברוח
עם כל מה שנסגר לי בפנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

געגוע
השכונה הישנה
געגוע, נחזור בריצה
ריח ערב שבת
הכל חוזר אלי לאט
ושוב הכל סוער

עם כל מה שנסגר לי בפנים
נישאתי ברוח
על כנפי כל השנים
סודות ושקרים, הלב הפצוע
מחכה ליד החמה

ולא שמתם לב
אני הייתי כאן, ידיים על שולחן
ולב בוער, רעב
אני רציתי גם כל הזמן, ולא ידעתי מה
אני רציתי גם, עכשיו אני מוכן
לרגע המושלם

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק רחוב עם בניינים
ראיתי סרט על רוצח מטורף
שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים
הלוואי יכולתי גם
לשכוצ מהרגע
בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים

ואני הייתי כאן כל הזמן, אני לא משתנה
אני הייתי כאן, עוד חלק בעולם
עיוור אבל רואה
אני חיכיתי גם כל הזמן לרגע מאושר
מוכרים לנו סיפור, סדרה בהמשכים
סירות על הנהר

קראתי ספר והיה שם איש אחד
עבר לכפר, גידר לו בית בלי שכנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק שורות של בניינים
ראיתי סרט ודיברו שם על סמים
איך זה מרגיש לראות הרבה יותר צבעים
חבר שלי נגמר
בצהריים הקרירים
נמאס לו להחזיק את החיים

חרטה נחרטת על הלב שלך כמו הצהרותה אהבה
על העצים
שמישהו יעביר את השלט וישחק
בערוצים
הבדידות כמו סכין המנתחים, כתבתי פעם אבל
כלום לא השתנה
היום מותר להיות עצוב, אמרתי לעצמי
מחר תבוא שמחה

קראתי ספר והיה שם איש אחד
חזר לכפר שלו אחרי הרבה שנים
הלוואי היה לי כפר לחזור אליו
לא רק רחוב עם בניינים
ראיתי סרט על רוצח מטורף
שחי מחוץ לזמן של שאר האנשים
הלוואי יכולתי גם
לשכוח מהרגע
בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים


(הלוואי יכולתי גם
לשכוח מהרגע
בלי להשאיר שובל של דם על השטיחים)

היית רע, היית טוב אלי
פה נגמר ושם התחיל, קשה לראות
הכל פשוט קרוב מדי

מחשבות שקופות, אין לי אוויר
כל כך חשוף רואים הכל עלי
גרים בחללים שונים, הרבה כתובות
הכל תמיד רחוק מדי

אין לי מקום
אין לי מקום בשבילי

הזדמנות שניה, מילים יפות
בלי משמעות, אתה קורא אלי
תמונות של ציפורים במסדרונות קרים
טובעים בתוך קירות זהב

כיבוי אורות הכוכבים
מביא אותי לבוקר שנופל עלי
בפנים ריקות נושא פרחים
אתה חוזר, אתה בא אלי

אין לי מקום
אין לי מקום בשבילי

לוותר
לוותר, לוותר, לוותר

אין לי מקום
אין לי מקום בשבילי



(אין לי מקום.
אין לי מקום, אפילו קצת
בשבילי.)

לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה, בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום

דיברנו כל היום
סיפרנו לה הכל
והיא לבד בחדר, בשקט
ולא אומרת כלום

וכל היום, כל היום
אנשים מתאספים, שואלים
מדברים המון
וכל היום, כל היום
מנסים סיפורים ותפילות
מנסים הכל

אבל היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם כשמתקרבים ו-לוחשים לה
זה לא עושה לה כלום

רצינו שתזכור
שיש סיבה לחזור
והיא סגורה בחדר, שוכבת
ולא אומרת כלום

וכל היום, כל היום
אנשים מתאספים, שואלים
מדברים המון
וכל היום, כל היום
מנסים סיפורים ותפילות
מנסים הכל

היא לא אומרת כלום
לא אומרת כלום

לא אומרת כלום



(לא אומרת כלום. כלום.
רק לפעמים בלילה, צרחות שקטות
שאף אחד לא ישמע.
שאף אחד לא ידע.)

במשעול אל האין
בדד, בנתיב אל לא-כלום
בדד, עם הזמן הבורח
והזמן לא שוכח
להציב את הגבול

בדד, בלי כף יד מלטפת
בדד, ללא שכם ידיד
בדד, כמה טוב לא לדעת
שידך כבר נוגעת
בידו של אחר

בדד אלך, גם תפילה אין לי
בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום
בדד אלך, גם תפילה אין לי
בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום

בדד, כמו השמש אנדודה
בדד, במדבר הלוהט
בדד, גם דמעות הן רק הבל
שיר מזמור אין לסבל
שיר מזמור של אילמים

בדד אלך, גם תפילה אין לי
בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום
בדד אלך, גם תפילה אין לי
בדד, בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום

לא נעלמת לי בכוונה
פשוט שבינתיים כאן כל כך הרבה קרה
ועכשיו אתה חוזר בחזרה

קצת עצוב לי, אתה איש כזה חכם
ורק דבר אחד למדתי ממך
עזבתי את הבית, עברתי לדירה שכורה
ועכשיו אתה חוזר בחזרה

אבל אתה יכולת להתקשר, אני יכולתי לענות
יכולנו לדבר אפילו על שטויות
שנים אני חשבתי שאולי עשיתי משהו רע
ועכשיו אתה חוזר בחזרה

אבל אתה יכולת להתכתב, אני יכולתי בלילות
לשכב עם ערימת שקרים ולהתעלות
היום כבר לא פוחדת שיעזבו בלי אזהרה
ועכשיו אתה חוזר בחזרה

מאוד אוהבת, לא זאת השאלה
אתה מבין נכון, אני לא יכולה
שוב לתת ללב שלי לחטוף ממך כזאת סטירה
ועכשיו אתה חוזר בחזרה

אבל אתה יכולת להתקשר, אני יכולתי לענות
יכולת לדבר דקה עם הבנות
שנים אני חשבתי שאולי עשיתי משהו רע
ועכשיו אתה חוזר בחזרה

אבל אתה יכולת להתכתב, אני יכולתי בלילות
לשכב עם ערימת שקרים ולהתעלות
היום כבר מחייכת, וגם לזו שבמראה
ועכשיו אתה חוזר בחזרה

אתה יכולת לבקר, אני יכולתי לחסוך
שנתיים של טיפול, כדי להבין בסוף
שחיפשתי את הדמות שלך בכל בחור שלי קרא
ועכשיו אתה חוזר בחזרה



(אתה איש כזה חכם, ורק דבר אחד למדתי ממך:
עזבתי את הבית.)

(אתה יכולת לבקר, אני יכולתי לחסוך שנתיים של טיפול.)

(היום כבר מחייכת, וגם לזו שבמראה.
ועכשיו אתה חוזר בחזרה?!)

אף אחד לא סופר לאחור על העץ
זה כמו משחק, מחכה בשקט
שלא תמצאו אותי
בזמן שאף אחד לא מחפש

אף אחד לא תופס ידיים
אני רוצה לברוח, אף אחד לא רודף
זה המשחק, רצה מהר
שלא תתפסו אותי
בזמן שאף אחד

נשארתי לבד
רכבות לא מגיעות לכאן
כל כך רחוקים
אנחנו כל כך רחוקים

אף אחד לא חורק שיניים
אף אחד לא מתקרב לדבר
זה המשחק, מחכה בשקט
שלא תמצאו אותי
הלואי והרחוב הזה היה עיוור

נשארתי לבד
רכבות לא מגיעות לכאן
כל כך רחוקים
אנחנו כל כך רחוקים



(אף אחד לא מחפש.
אף אחד.)

כינור מזייף שיר
עוזבת הכל לפני
שהחושך לתמיד יורד

אור, מתחילה לרוץ
שלא יברח האוויר
אחרי שהכל יגמר
רק הפחד לתמיד שורד

את הדמעות שלי לא רואים
בניתי בעיניים מבוכים
החיוך שלי מסתיר
החיוך שלי מסתיר

בוקר חדש על עיר
השקט לוחש לי סוד
מעכשיו זה רק אני ועצמי
לא אמעד יותר, לא אפול

את הדמעות שלי לא רואים
בניתי בעיניים מבוכים
החיוך שלי מסתיר
החיוך שלי מסתיר


(מעכשיו זה רק אני ועצמי:
לא אמעד יותר.)

שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.
יֶלֶד.
קָטָן.

אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!
רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.
רְסִיס נְהָרָה.
לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר
"אוּרִי!" –
אֶקְרָא!

עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.
עוֹד אֲחַכֶּה
לוֹ.

בחדרי חדרי
הולכתי זרים והצבעתי:
כאן -
גאווה רמוסה, כאן - צפיית שווא,
ושלווה לאחר ייאוש -
להלן.

גם אתה ביניהם,
גם אתה, הקרוב-הזר,
עברתני עבור והבט ותצא עם כולם,
ואני
בפינה אשקוט.
ואני - - האמנם, האמנם
לא היה דבר?

כמה דמעות על הלחיים
כל עולמך נהרות
כל הנהרות שבעים ממים
משהו גדול חייב לקרות מחר
או מחרתיים

עם מה אתה מתמודד
למה לבד, ממה הפחד
ואם אתה מפחד
בוא תן לי יד, נפחד ביחד
משהו גדול עוד יוולד מזה
עוד צעד

למה זולגות הדמעות על הלחים
כל עולמך נהרות שבעים ממים
אם לא תצליח לראות
אני אהיה לך עיניים

בוא ושחרר מלבך אנחה אחת שקטה
אני אמצא אותך כשתאבד תקווה
ולנצח אקבל אותך בדיוק
כמו שאתה

למה זולגות הדמעות על הלחיים
כל עולמך נהרות שבעים ממים
אם לא תצליח לראות
אני איהה לך עיניים
לך עיניים


(עם מה אתה מתמודד
למה לבד, ממה הפחד
ואם אתה מפחד
בוא תן לי יד, נפחד ביחד
משהו גדול עוד יוולד מזה
עוד צעד)

כשמישהו פתאום עוזב
אחד הולך, שני חושב
על כל מה שבפנים

וזה קורה
כשמישהו נשאר לבד
מרגיש פתאום מעט נפחד
מהגעגועים

והדמעות
דמעות של אהבה
דמעות של דאגה
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב

אז קח תרמיל
ושים בפנים את הזכרונות
ושים בפנים את החוויות
אם יש שם עוד מקום

ואל תשכח
שאבא שוב דואג לך
ואמא היא תמיד שלך
צלצל תגיד שלום

והדמעות
דמעות של אהבה
דמעות של דאגה
דמעות ששוטפות את החיוך שבלב

אז קח תרמיל
ושים בפנים את השיר הזה
שמתיישב שם בחזה
עמוק בתוך הלב


(לילה, ילדה בת שמונה עשר שתים עשרה מתחת לשמיכה, נגן עם אוזניות, בוכה בוכה.
צועקת לכרית, בועטת בה,
אבא שוב דואג לך ואמא היא תמיד שלך?!
צועקת צועקת בלחש
אבא ואמא ישנים, לא שומעים, לא יודעים.)

אותו הנוף של הדמדומים
נחים על ספסלים
ולא יודעים דבר

מאוד מדאיג אותי הסוף
מאוד מפחיד אותי לחשוב
על מה יהיה אתי
ואיך זה נגמר

לפעמים זה עוזר
שאנחנו מציירים קווים
ונקודות קטנות ומספרים
משחקים הרבה עם כדורים
בוכים

לא, אל תלכי עוד
השמים מחכים
אל תוותרי עוד
למים הקרים
למים אבודים

חיות קטנות בתוך ערים גדולות
מתרוצצות
הן משלמות מחיר, לא מבינות:
הכל בגלל שבאנו לכאן

רק שלא אשמע קולות
בתוך הראש
שלא יהיו פחדים לא מובנים
שלא אפול לרחוב עייף מול כולם

לפעמים זה עוזר
שאנחנו מציירים קווים
ונקודות קטנות ומספרים
משחקים הרבה עם כדורים
בוכים

לא, אל תלכי עוד
השמים מחכים
אל תוותרי עוד
למים הקרים
למים אבודים

הרבה ימים של בכי, מעט ימים של צחוק
תמונות ילדות של קיץ תלויות לה על הקיר
מדהים כמה חיוך יכול להסתיר

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה,
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

והיה לה מין מבט עם כוח לא מוסבר
היא פיזרה הרבה שקרים, אבל לא את השיער
עם צרידות כזאת כהה, גם בצחוק הכי בהיר
מדהים איך שכוח יכול להיות שביר

והיא הבטיחה לעצמה: גם אלהים לא יעזור
כלום כבר לא ישבור אותי, כלום כבר לא ישבור
ואישה אחת אמרה לה, אבל היא לא הבינה,
את לא אישה פלדה, את אישה חרסינה

ושנים היא לא חשפה בפניו את הקלפים
רק בחושך הסודות שלה הפכו להיות שקופים
והוא ראה אותה עמוק, גם בלי לדבר
מדהים כמה שתיקה יכולה לספר

נשאר רק עוד ארגז אחד
כדי להרים אותו
אני צריך עזרה שמיימית

כמו אבן כבדה מונחת על נוצה
כדי להזיז אותה
אשיר לה מנגינה שקטה
ואחכה

זה כמו לקפוץ מצוק
ולהתחיל לרוץ, בכוח האמונה
לקחת נשימה גדולה
לרוץ

וליפול אל זרועותיו המושטות
של אב הרחמן

ולדבר עם נמר
בדיבורים של היגיון
כדי לחלץ מפיו
ציפור קטנה, יונה תמה
אחות כלה

ולעשות שלום
ביני לבין עצמי
צריך הרבה חוצפה
ידיים אמונה, עיניים לעצום

וליפול אל זרועותיו המושטות
של אב הרחמן

את מי את מחבקת
במי את מתעטפת בלילות הכי קרים
ילדה יחפה, מי מושך אותך ללכת
בדרך הקשה של זכוכיות ומסמרים

ילדה עצובה, במי את מתנחמת
מי נוגע בגופך, להעלים את הבדידות
בוכה את כאבך, אוסף בשקט את שברייך
וחום אהבתו: מקלט של נצח וילדות

אם תנסי לעוף, עוד תגלי כנפיים
תתחילי בלחלום ואז פקחי לאט עיניים
אם תנסי לעוף, עוד תגלי שמיים
ומה הם מגלים, וכמה הם גדולים, בינתיים

ילדה בודדה, על מי את מסתכלת
מבעד לזכוכית של החלון שבחדרך
את מי את מחפשת כל לילה בידייך
ללחוש לו את פחדייך לבד על מיטתך

אם תנסי לעוף, עוד תגלי כנפיים
תתחילי בלחלום ואז פקחי לאט עיניים
אם תנסי לעוף, עוד תגלי שמים
ומה הם מגלים, וכמה הם גדולים

רצית כבר הלאה
עם חצי חיוך
עלית למעלה

מיליון כוכבים בשמים
תופסים את הצבע שלך בעיניים
תן רק עוד שניה אחת
לומר לך שלום

רצית לעוף
הלכת רחוק מדי
בתוך הטירוף
אין מי שישמור עלי

מיליון כוכבים בשמים
תופסים את הצבע שלך בעיניים
רציתי שניה אחת
לומר לך שלום

אני רציתי לשיר
אתה הרמת גיטרה
מלאך מנגן לי עכשיו
אז אתך אני שרה

מיליון כוכבים בשמים
תופסים את הצבע שלך בעיניים
רציתי לשיר לך
לומר לך שלום

רציתי שניה אחת
לומר לך שלום
תן רק עוד שניה אחת
לומר לך שלום

ביי, תם

שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
מִקִּיר נוֹפֵל, מִגַּג נִדְלָק, מִצֵּל חָשֵׁךְ,
מֵאֶבֶן קֶלַע, מִסַּכִּין, מִצִּפָּרְנַיִם.
שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ מִן הַשּׂוֹרֵף, מִן הַחוֹתֵךְ,
מִן הַסָּמוּךְ כְּמוֹ עָפָר וּכְמוֹ שָמַיִם,
מִן הַדּוֹמֵם, מִן הַמְחַכֶּה וְהַמּוֹשֵׁךְ
וְהַמֵּמִית כְּמֵי בְאֵר וְאֵשׁ כִּירַיִם.
נַפְשֵׁךְ שִׁמְרִי וּבִינָתֵךְ, שְׂעַר רֹאשֵׁךְ,
עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ.

[הָעִיר חָשְׁכָה. אֵין אִישׁ יוֹדֵע מַה זֶּה עָם.
אֵין עָם יוֹדֵע מָה זֶּה אִישׁ וּמָה אִשָּׁה.
אַךְ בַּחוּצוֹת, אַךְ בַּחוּצוֹת בְּעֶרֶב חַם,
בְּעֶרֶב חַם הַשָּׁט כִּצְחֹק וְכִלְחִישָׁה,
רָצִים עַל שְׁתַּיִם הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם
וְהַשְּׁקִיעָה שֶנִפְרְדָה מִן הָעוֹלָם
וְהַדְּגָלִים וְהַשָּׂפָה הַחֲדָשָׁה
הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, יֵינָם, לַחְמָם.]

זֶה עֶרֶב קַיִץ לִכְאוֹרָה, זֶה לִכְאוֹרָה
רַק עֶרֶב קַיִץ טוֹב, יָדוּעַ וְיָשָׁן,
שֶׁבָּא לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים, לֹא לְמוֹרָא
וְלֹא לְרַחַשׁ חֲשָׁדוֹת וּדְבַר אָשָׁם,
שֶבָּא עִם רֵיחַ תַּבְשִׁילִים וְעִם מִנוֹרָה
אֲשֶׁר תָּאִיר עַד אִם נָנוּחַ וְנִישָׁן.
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם וָטוֹב הוּא לִכְאוֹרָה,
רַק עֶרֶב קַיִץ חַם שֶׁבָּא לֹא לְמוֹרָא.

[עַל פְּנֵי הָרְחוֹב, אֲשֶׁר הִדְלִיק אֶת הַצְּלָלִים,
עַכְשָׁו חַשְׁרוֹת הַצִּפֳּרִים אֵינָן עָפוֹת,
אֲבָל בַּחוֹרֶף מִקּוֹלָן בֵּין הֶעָלִים
כָּל הַשְּׂדֵרוֹת בָּעִיר צוֹוְחוֹת כִּמְטֹרָפוֹת.
עַכְשָׁו שׁוֹתְקוֹת הֵן, כִּי צִפּוֹר אֵין בֵּין עָלִים.
הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְגֶחָלִים.

הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל שֶׁל אוֹתִיּוֹת.
מוּאָר שְׁלָטִים שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְשֶׁל מִלִּים.
מֵאֲחוֹרֵי מוֹטוֹת בַּרְזֶל וְחָבִיּוֹת
נוֹשֵׁם הַיָּם, גָּדוֹל וָזָר כְּבֵית חוֹלִים.
הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר חַשְׁמַל וְאוֹתִיּוֹת.
הַחשֶׁךְ בָּא, מוּאָר מִלִּים וְגֶחָלִים.]

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ הָעֲיֵפָה, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
שְׂעַר רֹאשֵׁךְ, עוֹרֵךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי יָפְיֵךְ,
שִׁמְרִי לִבֵּךְ הַטּוֹב, אַמְּצִיהוּ בְיָדַיִךְ.

הִנֵּה הָרוּחַ יָד שׁוֹלַחַת וּבְלִי רַחַשׁ
פִּתְאוֹם חַלּוֹן לְאַט נִפְתָּח בַּחֲשֵׁכָה.
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ צוֹחֶקֶת כְּמוֹ פַּחַד,
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ קוֹפֵאת כְּמוֹ שִׂמְחָה
אִמְרִי מַדּוּעַ הָעוֹלָם כֹּה זָר עֲדַיִן
וְאֵשׁ וָמַיִם מַבִּיטִים בּוֹ מִכָּל צַד
אִמְרִי מַדּוּעַ בּוֹ מְפַרְפְּרִים חַיַּיִךְ
כְּמוֹ צִפּוֹר מְבֹהָלָה בְתוֹךְ כַּף יָד
אִמְרִי מַדּוּעַ אַתְּ מָעוּף וְרַעַד רָב
כְּמוֹ צִפּוֹר בַּחֶדֶר בְּחַפְּשָׂה אֶשְׁנָב

[הַגִּידִי לָמָּה וְאֶל מִי בְּלִי קוֹל בּוֹכָה אַתְּ
אִמְרִי מִנַּיִן לָךְ, פְּתַיָּה מַאֲמִינָה,
שֶׁהַחַיִּים נוֹצְרוּ לֹא לְלַמְּדֵנוּ דַעַת,
כִּי אִם נוֹצְרוּ כְּדֵי לִטֹּל אֶת הַבִּינָה
אִמְרִי, כֵּיצַד? מַדּוּעַ? מִי אָמַר לָךְ זֹאת
אִמְרִי, מִנַּיִן? מִי גִלָּה לָךְ אֶת הַסּוֹד

הַסַּכָּנוֹת רַבּוֹת וּמִסְפָּרָן מֵאָה
וְהֵן רוֹבְצוֹת אוּלַי בְּמַעְגָּל אוֹרֵב
אַךְ לֹא אוֹתָן, אַךְ לֹא אוֹתָן אַתְּ יְרֵאָה,
רַק אֶת נַפְשֵׁךְ הַמְאֹהָבָה וְהַמְּלֵאָה,
הַמִּתְחַלְחֶלֶת לְקוֹל צַעַד מִתְקָרֵב,
אוֹתָהּ יָרֵאת, אֶת הָרַכָּה, אֶת הַשֵּיָה,
אֶת הָרָעָה, אֶת הָרוֹחֶצֶת בִּדְמֵי לֵב.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, לִבֵּךְ שִׁמְרִי, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ,
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי חַיַּיִךְ,
אוּלַי הָאשֶׁר בָּךְ שׁוֹכֵן וְהוּא דִבְשֵׁךְ,
דִּבְשֵׁךְ הֶחָם כִּדְמֵי לִבֵּךְ וְדִמְעוֹתַיִךְ.
דִּבְשֵׁךְ הֶחָם וְהַכָּבֵד וְהֶחָשֵׁךְ.
הָעֶרֶב בָּא. יָפֶה מִמֶּנּוּ אֵין בֵּינְתַיִם.
הָעֶרֶב בָּא. הוּא כְּבָר הֶחֱלִיף אֶת הַשָּׁמַיִם.

שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ, הֲלֹא טוֹבוֹת צוֹפֵן הָעֶרֶב
וְרַק עוֹד אֵין לָדַעַת בְּיַד מִי וְאֵיךְ.
הֲלֹא הָרוּחַ, שֶׁאֵינֶנָּה מְדַבֶּרֶת,
לֹא לְחִנָּם רַכּוֹת נוֹגַעַת בִּכְתֵפֵךְ.
בְּאוֹר יָרֵחַ וְחַשְׁמַל הָעִיר מוּאֶרֶת.
שִׁמְרִי חַיַּיִךְ, בִּינָתֵךְ, שִׁמְרִי נַפְשֵׁךְ.]

מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא והדליק כמה כוכבים
והם נופלים, אחד-אחד

אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לארכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן

אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות
ניםגש בתום ימים רבים
בתום הרבה לילות
אני יודעת שאתה קרב עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב

מישהוש מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא ואסף כמה כוכבים
השיב אותם, אחד-אחד

זה כל מה שנשאר בי
הפרחים שאת נתת לי
קמלו בינתיים

דרכים בהן אני הלכתי
עכשיו חוזר על עקבותי
אחרי שלא מצאתי
את שחיפשתי

לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
אני אדם משום מקום
שמחפש לו רק סיבה לנשום

תראי
בניתי לנו בית
כשהוא נולד אני נתתי
את מה שלא היה לי

קוצים, שמזכירים בכוח
שלא נותנים לשכוח
דוקרים אותנו
ולא מרפים

לכל אחד יש זכות לחלום
סירות נייר במים
רציתי רק לשוט הכי רחוק
אני אדם משום מקום
שמחפש לו רק סיבה לנשום



(לכל אחד יש זכות לחלום.)

מה רע ומה עושה לך טוב
רק שתבואי
ואעזוב אם תבקשי לך רגע לחשוב
לבד, בלעדי

מאחורי ימים רבים של טעויות
גם את אולי תהיי קצת כזאת
ואת עיני בעינייך אראה
מין ירוק מהרהר, כמו שלי רק יותר

אשמור פינה גדולה בלב למישהי קטנה
רק שתבואי
עם הזמנה לנוח בה
כשאת תרגישי מוכנה לבוא אלי

מאחורי ימים רבים של טעויות
גם את אולי תהיי קצת כזאת
ואת עיני בעינייך אראה
מין ירוק מהרהר, כמו שלי רק יותר

מאחורי ילדות מוצפת ציפיות
גם לך אולי תהיה מין אמא כזאת
שתאמר לך, אסור לוותר
כולם חשובים אבל את קצת יותר

אלמד לחשוב דרכך
מה רע ומה עושה לך טוב
רק שתבואי

כאן צומחים קברים
השונאים אותם נטעו פה מעברים
אל פונאר דרכים יובילו, דרך אין לחזור
לבלי שוב הלך לו אבא, ועמו האור

שקט בני לי, מטמוני לי, אל נבכה בכאב
כי בין כה וכה בכיינו לא יבין אויב
גם הים גבולות וחוף לו, גם הכלא סייג וסוף לו
ענותנו זאת היא בלי גבולות, היא בלי גבולות

תור אביב בא אל ארצך, לנו סתיו אבל
אור גדול בכל סרוע וסביבינו ליל
כבר הסתיו יזהיב צמרת, המכאוב יגבר
שכולה האם נשארת: בנה הוא בפונאר

מי הויליה הנכבלת כבר ישאו דכיים
זועפים קרעי הקרח, נישאים לים
תמוגר חשכת ימינו, אור גדול יזרח עלינו
בוא פרש, עלה, בנך קורא, בנך קורא

שקט, שקט, אל בסער, מבועי הלב
עד אשר חומות תיפולנה, נאלם בכאב
אל נא, בני לי, אל תצחק נא, לא עת צחוק עכשיו
צר הפך את אביבינו לעלה בסתיו

אט ייפך נא המבוע, שקט בן רחום
עם הדרור ישוב גם אבא, נומה-נומה, נום
וכמו ויליה המשוחררת, כאילן עוטה צמרת
עוד תזכה לאור, בבוא הדרור, בבוא הדרור


(למה זה תמיד ככה. שרע. וצריך להבטיח הבטחות מלאות תקווה. ואין תקווה, אנחנו נרדפים, אין תקווה.)

עשן
סמיך אל תוך החדר
שואלת לאן

רוצה לומר לך משהו, אבל
עכשיו הכל כבד
הלילה מת מזמן

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידילי
אולי השלכת העציבה את ליבך

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי יותר טוב שאלך

אפור-אפור עם שחר, ואת
ספוגה לך בכורסה
הגשם מצטרף

אל מחול הרוח שבחוץ
הוא מעיק על השמשות
מעיק לי על הלב

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי השלכת העציבה את ליבך

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי יותר טוב שאלך

עוד סיגריה מעשנת, עשן
נמהל בתוך עשן
רציתי לעזוב

ונדמה לי שדמעתי את הקול
קורא לי לעצור
קר עכשיו ברחוב

אז מה את חושבת
תגידי לי, תגידי לי
אולי השלכת העציבה את ליבך

אז מה את חושבת
תגידי לי. תגידי לי
אולי יותר טוב שאלך

אני יודע
אני אוכל להתעורר, להתפכח
אני אוכל עוד לדבר באהבה
על עצמי ועל העיר ועל אשה

כבר עכשיו אני פחות כועס
וגל שקט של רגש מתפקע
אמא שרה לבן בלילה
אמא כאן לידך כל הזמן

אני מרגיש שמשהו משתנה
העייפות תחלוף, האור יעלה
ואז אכיר אותך, יקירתי
ומייד תכירי את אותי

תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא ויתרוקן
אבל עכשיו כמו שאני יושב
יש לי סיכוי להינצל, אני חושב

(תמיד פחדתי להשתגע
שהלב יקפא
ויתרוקן)

וחולמת שאני ישנה
אני שונאת את הבוקר כבר הרבה שנים
עם הסיגריה הזאת שהיא תמיד אחרונה
ועוד כוסית אחת של מיץ תפוזים
[עם רק טיפת וודקה בפנים]

עומדת על גג גבוה, צועדת על חבלים
ואתם שואלים איך היא עוד לא נפלה
הסקרנות שכבר הרגה לי כמה חתולים
עוד לא הרגה אותי, החתולה הגדולה

אוי בנות, אוי בנות
כמה אנחנו נהנות מהתאבדויות קטנות
אוי בנות, אוי בנות
כמה אנחנו נהנות מהתאבדויות קטנות

אני חיה עם אחד, אוהבת את השני
רק כשאני ישנה איני עושה כל טעות
שונאת את הבוקר, כולל הציפורים
עם הסיגריה הזאת שהיא תמיד אחרונה
[ועוד כוסית וודקה אחת קפואה
לפני שאני אמות]

אוי בנות, אוי בנות
כמה אנחנו נהנות מהתאבדויות קטנות
אוי בנות, אוי בנות
כמה אנחנו מבינות התאבדויות קטנות


(כמה אנחנו מבינות התאבדויות קטנות)

היא רק שותה
בצהריים, וגם בבוקר במיטה
שותה כוסית, ואז לנוח
אחרי עוד בירה גם לקינוח
היא לא ידעה ולא אמרו לה
היא כועסת שכלל לא דאגו לה
בלי עבודה, היא מתייפחת
היא אבודה ואין לה שום גרוש על התחת

אז קחי עוד שוט של וויסקי
זה בטח יעזור לך
זה בטח גם יפתור לך
את כל הבעיות
אז קחי עוד שוט של וויסקי
זה בטח יעלים לך
זה בטח גם ישלים לך
את כל מה שחסר

כל היום היא רק שותה
בבית קפה ואז בלילה במיטה
בקבוק זכוכית ריק ופתוח
מהכבד הורידו לה כבר בניתוח
שמחת חיים, אין לה שום זכר
מהחיים שלה אפשר לכתוב רב מכר
רואים, מזמן היה בה יופי
לו רק היה מי שישמור לה על האופי

אז קחי עוד שוט של וויסקי
זה בטח יעזור לך
זה בטח גם יפתור לך
את כל הבעיות
אז קחי עוד שוט של וחיסקי
זה בטח יעלים לך
זה בטח גם ישלים לך
את כל מה שחסר

החלומות כבר הסתלקו
אפילו הם כבר לא מאמינים
התכניות התבלבלו
בלי כוונה שתלה שדה של אבנים
לו רק ידעתי מה לומר
לו רק יכולתי לעזור
אשב איתה כאן כל הלילה
נרים כוסית בבור האור

אז קחי עוד שוט של וויסקי
זה בטח יעזור לך
זה בטח גם יפתור לך
את כל הבעיות
קחי עוד שוט של וויסקי
זה בטח יעלים לך
זה בטח גם ישלים לך
את כל מה שחסר

ונכון שאת מנשקת
ונכון את רוצה לאהוב
את אפילו יפה, עצובה וכואבת
ואולי יש בך הכל

נכון את קרובה, ונכון שאת מתרגשת
וגם יש לך מקום בשבילי
את אפילו יפה וכל כך מיוחדת
ואולי זה בעצם הכל

אהבה, פתאום היא מתפרצת
כמו להבה
היא תשרוף את כל מה שהיית
היא תשרוף את כל מה שאתה

אהבה, פתאום היא מתפרצת
ומה היא רוצה
היא רוצה את כל מה שהיית
היא רוצה את כל מה שאתה

אולי זה הסתיו, ואולי זו רק השלכת
שעושה לי להיות קצת עצוב
אני כאן בשבילך אז לאן את הולכת
ואולי זה לא חשוב

אהבה, פתאום היא מתפרצת
כמו להבה
היא תשרוף את כל מה שהיית
היא תשרוף את כל מה שאתה

אהבה, פתאום היא מתפרצת
ומה היא רוצה
היא רוצה את כל מה שהיית
היא רוצה את כל מה שאתה

היא רוצה אהבה


(אהבה, פתאום היא מתפרצת.
מה היא רוצה.)

ופנס על הגשר
ליל הסתיו ושפתי הלחות מני גשם
כך ראית אותי ראשונה, התזכור?
והיה לי ברור כמו שתיים ושתיים
כי אהיה בשבילך כמו לחם ומים
וכאל מים ולחם אלי תחזור

בענינו המר, בעבור אותך זעם
גם למוות אתה קיללתני לא פעם
וכתפי הקרות רעדו משמחה
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שיובילו אותך בגללי בנחושתיים
וגם אז לבבי לא יסור מעמך

כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל זכור איך נפגשנו בליל מלילות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת

באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה, אות באות

וקינאתי לך ובחושך ארבתי
ושנאתי לך ועד דמע אהבתי
וביתנו שמם מחיוך ומצחוק
ובשובך אל הבית, מרוד כמו כלב
עלבונות של זרים בי נקמת פי אלף
ואדע כי חשבת עלי מרחוק

ובלילה ההוא, עת הטחת בדלת
והלכת לעד, ואני נושאת ילד
רק חשך אור עיני אך לבי לא נשבר
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שתשוב עוד אלי ותיפול על ברכיים
ואני בפניך אביט ואומר

כן, הי זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל טוב שנפגשנן בליל מלילות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת
באותו מעילון עם אותו ציץ הורד
באותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה, אות באות

הן ידעתי שאין לי אוהב מלבדך
וידעתי: המוות יבוא מידיך
ואני מחכה ומצפה לזיוו
הוא יבוא פתאומי, כגרזן על עץ יער
או יקרב לאיטו בעינוי ובצער
אבל לא מידי זר - מידיך יבוא

וגם אז לביתך, בליל שכול וליל עוני
בחלום עוד אשובה, כסילה שכמוני
ואומר: הנה באתי מנדוד בשבילי
כי היה לי ברור כמו שתיים ושתיים
שאבוא לביתך בעצמך עיניים
עד אשר ישאוך בדרך אלי

כן, היה זה לא טוב, היה רע לתפארת
אבל עד לי האל החורץ גורלות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
רק אותה אהבה עניה וסוררת
עם אותו מעילות ואותו ציץ הורד
ואותה השמלה הפשוטה משמלות
אם יהיה זה שנית - אל יהיה זה אחרת
יהיה כך, כך יהיה, אות באות

איך שאני חושבת עליו
הוא לא יודע איך כל מבט משפיע עלי
די במילה אחת, די במבט אחד

לבד בלילה, בלי שירגיש, אני שרה אליו
די במילה אחת, די במשפט אחד

תן לי סימן שגם אתה רוצה
תן לי סיכוי, נצעד עד הקצה
רוצה להגיד לך איך אני באה עד אליך
תן לי יד

שם בשמים, אם רק אפשר, אז הייתי רוצה
לפתוח פתח, רק לצעוק
איך אני אוהבת אותך
די במילה אחת, די בחיוך אחד

תן לי סימן שגם אתה רוצה
תן לי סיכוי, נצעד עד הקצה
רוצה להגיד לך איך אני באה עד אליך
תן לי יד

די במילה אחת, די במבט אחד
הוא לא יודע
איך שאני חושבת עליו

לבכות לך, תהיה חזק למעלה
געגועי כמו דלתות
שנפתחות בלילה

לנצח אחי, אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע
יש לי חברים, אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע

כשעצובים הולכים לים
לכן הים מלוח
וזה עצוב, שלהחזיר ציוד אפשר
לא געגוע

לנצח אחי, אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע
ויש לי חברים, אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע

וכמו הגלים
אנחנו מתנפצים
אל המזח
אל החיים

לנצח אחי, אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע
ויש לי חברים, אבל גם הם כבים
אל מול אורך המשגע

אני הולך לבכות לך
תהיה חזק למעלה

השיר הפשוט של הלחם
ופרוס לי חלק משלומך
קחני עם אבק היומיום על השכם
כשתראני לפניך

אני שהנחתי לרגש יחף לרחף
כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ומגובה רב ראשי עכשיו נרכן
כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ובאה עד כאן

למדני את השיר הפשוט של הלחם
ופרוס לי חלק משלומך
קחני עם אבק היומיום על השכם
כשתראני לפניך

חיי וחייך אורות וצללים מכילים
בעיני שבת, בעיני חולין
לו מחר שלך יגש אל אתמולי
בעיני שבת, בעיני לולין
שלך ושלי

קחני עם אבק היומיום על השכם
כשתראני לפניך
אני שהנחתי לרגש יחף לרחף

כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ומגובה רב ראשי עכשיו נרכן
כבר יודעת כי התפתלה דרכי
ובאה עד כאן

רק מעט פשטות
להעביר מילה, לתקן טעות
ולצלול עמוק, כמה שאפשר
כשעיניי פקוחות, כשהלב נשבר

עם מקל שבור, על החול החם
לצייר עיגול, בתוכו אדם
והים עולה ושוטף הכל
ואני זוכר סימנים בחול

אם היה לי מטוס אז הייתי טס
מעל העננים
יש לי כמה וכמה מילים
להעביר עם אלהים

להשקיט את הלב המלא צער
ולשבור מנעול של אותו שער
ולשכוח ולסלוח ולבטוח
לפתוח הכל

נשימות חמות באוויר הקר
ופנס רחוב עם זמזום מוכר
ומילים עומדות חרש באוויר
מבקשות לצאת, מבקשות לשיר

את כל כך יפה, בכזאת פשטות
מנסה שלא לעשות טעות
ואולי הפעם, אם אפשר
לקבל אותך גם מחר

אם היה לי מטוס, אז הייתי טס
מעל העננים
יש לי כמה וכמה מילים
להעביר עם אלהים

להשקיט את הלב המלא צער
ולשבור מנעול של אותו שער
ולשכוח ולסלוח ולבטוח
לפתוח הכל

להכין לך את הבוקר
מסדר לך את התיק על הגב
את הדלת ףותח
הרוח פורצת פנימה
דרך עיניך הגדולות
ולרגע נדמית בעיני הדלת
ללוע ארי

ולבי מבקש
תהיה נשמר
תהיה אהוב וקרוב
ותמיד תלך בשדות של אמת
בשדות של שמחה ויופי
ולבי כורע ומשתחווה
חסוך מלבו בושה ועלבון ופחד

ממילא רוב הזמן אני לבד
יושבת כל היום שותה קפה
נלחמת שיצא לי שיר יפה

רוב הזמן לבד
חצי בחירה
עדיף לי לבד
מאשר עם אנשים
שעושים לי רע.
רוב הזמן לבד
רבע בחירה
רבע בדידות
חצי נחמה.

אז החלטתי לא להיתלות באף אחד
גם אני לא איזה בן אדם שדואג לכל אחד
אנ'לא יכולה לצפות שיתנו לי ולתת רק כשיש
אז אני לבד - זה מה שיש

רוב הזמן לבד
חצי בחירה
עדיף לי לבד
מאשר עם אנשים
שעושים לי רע.
רוב הזמן לבד
רבע בחירה
רבע בדידות
חצי נחמה.

אז החלטתי קצת לעלות
ולרדת במדרגות
ומה אכפת לי להישאר
מה אכפת לי מקום אחר.

רוב הזמן לבד
חצי בחירה
עדיף לי לבד
מאשר עם אנשים
שעושים לי רע.
רוב הזמן לבד
רבע בחירה
רבע בדידות
חצי נחמה.

זה מה שאת אוהבת
אלך אל המדבר, ושם אלמד לכאוב
ואם שירים אהבת - רק שכתובים באבן
בין הכיפים אגור, ובסלעים אכתוב

ואז כשנתכסה עם החולות בחושך
וספר הדברים בחושך יתכסה
תגידי לי מילים יפות מבכי ואושר
הוא כנראה אהב אותי, האיש הזה


(זר קוצים כואב זה מה שאת אוהבת.
אלך אל המדבר
ושם אלמד לכאוב.
שם אלמד לכאוב.
במדבר אלמד לכאוב, לאהוב,
לומר מילים יפות מבכי ואושר.
והלוואי שיאהב אותי האיש הזה.)

my old friend
I've come to talk with you again
Because a vision softly creeping
Left it's seeds while I was sleeping
And the vision that was planted in my brain
Still remains
Within the sound of silence

In restless dreams I ealked alone
Narrow streets of cobblestone
Nearh the halo of a street lamp
I turned my collar to the cold and damp
When my eyes were stabbed by the flash of
A neon light
The split the night
And touched the sound of silence

And in the maked I light saw
Ten thausand people, maby more
People talking withaut speaking
People hearing without listening
People writing songs that voices never share
And no one deared
Disturb the sound of silence

Fools said I, you do know
Silence like a cancer grows
Hear my words that I maight teach you
Take my arms that I maight reach you
But my words like silent raindrops fell
And echoed
In the wells of silence

And the people bowed and preyed
To the neon God they made
And the sign flashed out it's warning
In the words that it was forming
And the signs said, the words of the prophets
Are written on the subway walls
And tenement halls
And whisper'd in the sound of silence

ביום הכי קר בשנה
ומעיני שלי טפטוף מקומי
כי יש סדק בלב אהבה

כשהלכת מכאן, לא ידעת לאן
מסגרת פני בחלון
אבל גם בתמונות, לפעמים הדמויות
מקשיבות לתקתוק השעון

ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן, אתה שם
ובכל זאת
אתה פה חסר לי

אתה אידיוט אמיתי אם חשבת אותי
שאבוא וארוץ עד אליך
וכלום לא קרה כשאתה לא בסביבה
כן, הכל די רגיל בלעדיך

הייתי בכיף מחבקת אותך
מחכה לך בין הסדינים
אני שונאת אנשים, אנשים חלשים
שבמקום לדבר הם זזים

ואולי אתה פה חסר לי
אתה כאן, אתה שם
ובכל זאת
אתה פה חסר לי


(אתה פה חסר לי. אתה שם אתה שם, ולכן אתה פה חסר לי.)

משונה להרגיש ככה
לא רגיל לחרוק את שעריי
אילו מין מחשבות מתעוררות עם הפחד
משהו שנצרב עוד בנעוריי

זה בחזה, בתוכך, באצבעות אין מנוחה
מותר לך להתאהב ככה
יותר מדי שנים אתה במצולות, בחשכה
מותר לך להתאהב ככה

הספרים מדברים על זה
להתרסק ולהמשיך הלאה
קורא שוב ושוב אותו משפט
לא מעניין אותי חברים
לא מגניב אותי חקר הלילה
להסתבך עם אשמורת האשפה

יותר מדי שנים אתה במצולות, בחשכה
מותר לך להתאהב ככה
מספיק עם זה, תמיד לבד
עם המזוודות של הנווד
מותר לך להתאהב ככה

עד שלא נתנשא על כנפי אהבה
נוסיף להתמסר לגר-בי-ט-ציה

יותר מדי שנים אתה במצולות, בחשכה
מותר לך להתאהב ככב
מספיק עם זה, תמיד לבד
עם המזוודות של הנווד
מותר לך להתאהב ככה



(הספרים מדברים על זה: להתרסק ולהמשיך הלאה.
נו בטח. להתרסק ולהמשיך, להתרסק ולהמשיך, בסוף נגמר הכוח, גם כשמתרגלים, כשיודעים מה עוזר להמשיך הלאה. בסוף נגמר. עד שלא נתנשא על כנפי אהבה.)

על גבי שק האוכל הדל
המדבר מתחתי, אין סופו לפנים
ואמי מבטיחה לאחי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת
להרים רגליים
מאמץ אחרון לפני ירושלים

אור ירח, החזק מעמש
שק האוכל שלנואבד
המדבר לא נגמר, יללות של תנים
ואמי מרגיעה את אחי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת
בקרוב ניגאל
לא נפסיק ללכת לארץ ישראל

ובלילה תקפו שודדים
בסכין, גם בחרב חדה
במדבר דם אמי, הירח עדי
ואני מבטיחה לאחי הקטנים

עוד מעט, עוד קצת
יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל

בירח דמותה של אימי
מביטה בי, אמא אל תיעלמי
לו היתה לצידי, היא היתה יכולה
לשכנע אותם שאני יהודי

עוד מעט, עוד קצת
יתגשם החלום
עוד מעט נגיע, לארץ ישראל

עוד מעט, עוד קצת
להרים רגליים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים





(ואיך זה שבכי ככה פתאום.)

צמרמורת לשמוע את זה.

אבל- ראה את ההודעה הראשונה בשרשור
(סליחה שאני לא נחמדה)

לא ראיתי,מחילה.

לילט

אשכרה.