אולי כדאי לקבוע נהלים ברורים לגבי שימוש במכשירים אלקטרונים בשעות של הביחד..

זה לאו דווקא זמן איכות זוגי אלא זמן שאתם ביחד.. אני מניח שכמו כל זוג אתם לא ביחד רוב היום ואם מוסיפים שעות שינה אתם כנראה לא ביחד רוב שעות היממה..

ככה שזה לא משאיר הרבה זמן שאפשר וכדאי לקבוע לזמן הזה כללים.. 

יש מכורים בעולם. הם מסיטים מבט, זה גדול עליהם.

אני פשוט קצת יותר מבין אותו מרוב האוכלוסיה פה. וזה לא מקרי - גם אני עונה לקטגוריה הזו.

נראה לי כיוון שיכול לעזור לך...

הם צריכים להכיר את חולשתם, גם אם מפיקים ממנה בנוסף תועלת,

ואם האשה אמרה להם אמירה כזו, הם צריכים להבין שזה בא לבטא תסכול מסויים ולא לקחת אותה כפשוטה,

להסביר את הקושי שלהם - וגם להתאמץ יותר..

לא עובד אין מה לעשות אתם יכולים לקבוע מראש חצי שעה שעה ביום של זמן איכות עם פלא מכובה ומחשב אבל בגדול את לא יכולה למנוע מנבאדם לחיות בתוך מסך חחחחח רק לבקש ממנו צומי

עדיף בנוסח מתון יותר..

[אם כי יש להניח שהוא הבין בדיוק מה את רוצה לומר, ולא ראה צורך לשריין את המכשירים]

תסבירי לו שזה לא נעים. אם מדברים, אז להיות מרוכזים האחד בשני, אם לא מקרה חירום.

תשאלי אם יש לו רעיון. אולי יציע - ואם לא אז את תציעי - שכאשר יושבים לשוחח, המכשירים במקום אחר.

בסוף זה גם טוב בשבילו. זמנים שאינו משועבד. גם בשבת הוא מצליח..

אפילו אם זה אומר להגיע לשיחות עומק רק בשבת או בחדר הרחצה..

מדוע ניקוי השטח מהסחות מכריח לחשוב שהנייד חשוב לו יותר מאשתו?

אם את באמצע לקרוא ספר והילד מפריע לך, אז הילד פחות חשוב לך מהספר?

אם את באמצע לשוחח בטלפון עם אמא שלך ובעלך מבקש ממך משהו ואת לא נענית, זה אומר שאת מעדיפה את אמא על פניו?

אם את באמצע תפילה ובעזרת נשים מתחוללת מריבה מסקרנת, הן פתאום חשובות יותר מה' יתברך?

לא. זה נקרא הסחה. כמעט לא רצונית.

לא מבין מדוע את מתעקשת להחליט שהנייד חשוב לו יותר מאשתו

מה שדובר עליו, היה שתוך כדי שיחה עם האשה, מסיט מבט למחשב או לנייד. זה ענין אחד.

אבל אם היה עסוק במשהו במחשב או  בנייד, גם לא חירום - אז זה לא נכון להכליל ולומר ש"צריך להפסיק בשבילה", על אף שברור שהיא יותר חשובה. וגם אם היא קוראת ספר והוא מעונין סתם לדבר איתה, לא הכרחי שהיא תפסיק, וגם לא כ"כ ראוי להפסיק את השני באמצע עיסוק.

הסדר המתוקן לכאורה הוא, שאם מישהו עוסק במשהו, מכבדים את זה, פונים אליו קודם ושואלים אם אפשר לדבר על משהו - או שמביאים בחשבון שהוא בתוך משהו אחר, ויתכן שבראש שלו הוא עדיין "שם".

אבל כאשר כבר עוסקים בשיחה, אז להתעסק "תוך כדי" עם מחשב וכו', זה באמת נוהל שצריך להיגמל ממנו.

תקבעו זמן איכות ביום שבו אתם ללא פלאפונים, מחשבים, עיתונים וכ'ו בשאר הזמן אל תעמדי על זה אבל הוא לבד יראה כמה זה נחמד לדבר ללא הסחות דעת כך שממילא מעצמו זה יקרא יותר גם במשך היום. 

(לא אמרתי שאת מתקיפה, אלא שהוא חווה את זה כמתקפה)

אולי כדאי לא להעיר לו לאחר מעשה, אלא לציין בזמן אחר שאת לא אוהבת לדבר עם מישהו שמסיט מבט לכיוון הפלאפון תוך כדי.

"מכחיש", זה אומר שלא רוצה להיות בזה. מרגיש שיש משהו לא בסדר. אז כמה שאפשר, כדאי לא ללחוץ "כן עשית".. הרי הוא כבר הבין.

וגם, כדאי לחשוב מה הפידבק שהוא מקבל כשאומר, נכון, סליחה..

ומה את עושה כאשר אומר לך משהו? מכחישה? מודה?

ומה הפרופורציות בין ההערות שלך אליו, לשלו אלייך.

אני כמובן לא יודע. יכול להיות שהכל מעולה. מעלה רק נקודות להתבוננות עצמית. אין צורך להשיב עליה לאף אחד כאן.

לא מגיעים למצב כזה.

תעשו "רוורס".

[ואני מציע לך גם לא לייחס לבעלך "התמכרות" כמו שהציעו כאן. אל תסתכלי דרך משקפיים של אחרים. לא פעם, מי שכך, נוטה לחשוב שכל מי שמסתכל במחשב, הוא גם בכיוון...]

תדברו "מחדש". תגידי לו, שמע, אני לא המפקחת שלך - ולא נעים  לי, גם בשבילך, שאתה צריך לומר לי "לא הסתכלתי"...

העיקר ששנינו מבינים שכאשר יש בינינו שיחה, אז המחשב לא צריך להיות ברקע. אנחנו, שנינו, קודמים.

על כן, אם יושבים לשוחח, נעשה את זה קצת רחוק מממנו ומהנייד. אם אני נכנסת באמצע שאתה רואה משהו, מביאה בחשבון שלא תמיד נוח להפסיק. תגיד אם אתה באמצע משהו.

כשיש לי התמודדות דומה עם האיש שלי, אני אנסה לאמץ את שיטתך. 

נחמד לקרוא את עצותיך שהן על פי רוב שקולות ולא מתלהמות. ונראה שהן לטובת השניים ולא האחד על פני השני. ישר כח.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.