התלבטתי רבות אם לשתף את סיפור הלידה שלי ובסוף החלטתי שיש בזה משום פרסום הנס (לדעתי).
זה היריון ראשון, לידה ראשונה. אובחנתי עם סכרת היריונית.
לקראת סוף ההיריון ביקשו ממני להגיע למעקב משקל כל 3 ימים על מנת לוודא שהקטן לא עולה יותר מדי במשקל.
ביום ראשון בשבוע שעבר הומלץ לי לחזור ביום רביעי לביצוע סטריפינג ובמידה ולא יעזור לחזור ביום ראשון שלאחריו לסטריפינג נוסף. החשש היה שהתינוק יגדל מעבר ל4 קילו ויאלצו לבצע קיסרי בשל הסכרת.
הגעתי ביום רביעי, הערכת משקל 3.600. הרופאה אומרת שהחשש שהוא יגדל עוד עולה וביצעה סטריפינג.
יצאה להתייעץ עם רופא אחר וכשחזרה אמרה שכדאי מאד להפעיל את הלידה היום,ולהכניס בלון.
הבלון הוכנס בשעה 11:30,כאבי תופת! לא יכולתי לזוז.
הרופאה אומרת שבממוצע בלון יוצא אחרי 12 שעות ושלחה אותי להתאשפז. עליתי למחלקה וחיברו למוניטור. במוניטור ראו צירים שלאט לאט התמעטו.
השעה 13:30-הבלון יוצא!!!!! תוך שעתיים! זה הנס הראשון.
הורידו אותי בחזרה למיון להתקלח ולעשות חוקן. הסתובבתי קצת והלכתי כדי קצת לקדם את העיניינים תוך כדי שיש צירים אבל לא כואבים כמעט.
באיזור השעה 16:00 (קצת לפני,קצת אחרי, לא זוכרת) הוכנסתי לחדר לידה.
השכיבו אותי במיטה חיברו עירוי ומוניטור.
אחרי כמה זמן הרגשתי שאני צריכה להתפנות דחוף (קטנים) ביקשתי מהמילדת היא ניתקה אותי מהמוניטור ואמרה שאני יכולה ללכת אבל מיד לחזור. התכנון היה לתת לי פיטוצין כי הצירים היו ממש חלשים.
התיישבתי במיטה ופתאום פקעו המים! עוד נס!
המילדת אמרה שעכשיו לא אוכל לרדת כי היא צריכה לחבר שוב למוניטור.
שוב מחברים.
הצירים מתגברים ומתארכים. כאבי תופת. כולי מזיעה וסובלת. בוכה את חיי מהכאב. המיילדת קולטת את זה ובודקת פתיחה- 3.5-4! ביקשתי אפידורל,הצירים היו בלתי נסבלים. בגלל שהם כל כך כאבו הבינו שאין צורך בפיטוצין,נס נוסף!
נתנו אפידורל. אחרי כמה דקות יש ירידות בדופק של הקטן,האפידורל עוד לא משפיע ואני לא מצליחה לנשום מכאבים. חיברו לחמצן. הדופק מתאזן ב"ה.
האפידורל התחיל להשפיע ואני קצת נרגעת.
לאחר כמה זמן,באיזור השעה 19:00,פתיחה 6.
אני מבקשת מבעלי לצאת מהחדר.
הוא יוצא ובתוך מעט מאד זמן אני מרגישה צורך דחוף לשירותים. אמא שלי קוראת למילדת- פתיחה 10!
לוחצת במשך זמן מסוים ובשעה 20:00 הנסיך שלי הגיח לאוויר העולם. אני בוכה ביחד איתו מהתרגשות.
לא מאמינה שזו חווית הלידה המדהימה שלי. הרגשתי את יד אלוקים ממש בכל שלב ושלב.
כולם היו נרגשים מהדרך בה התקדמה הלידה ומופתעים מאד שזו הלידה הראשונה שלי.
אני חושבת שזה בזכות הלימוד של בעלי, הוא אברך ואני מאפשרת את זה למרות הקשיים.
שמחים ומאושרים ♡♡♡
תודה רבה לכולכן על העצות, עוד אמשיך לחפור פה(:
זה היריון ראשון, לידה ראשונה. אובחנתי עם סכרת היריונית.
לקראת סוף ההיריון ביקשו ממני להגיע למעקב משקל כל 3 ימים על מנת לוודא שהקטן לא עולה יותר מדי במשקל.
ביום ראשון בשבוע שעבר הומלץ לי לחזור ביום רביעי לביצוע סטריפינג ובמידה ולא יעזור לחזור ביום ראשון שלאחריו לסטריפינג נוסף. החשש היה שהתינוק יגדל מעבר ל4 קילו ויאלצו לבצע קיסרי בשל הסכרת.
הגעתי ביום רביעי, הערכת משקל 3.600. הרופאה אומרת שהחשש שהוא יגדל עוד עולה וביצעה סטריפינג.
יצאה להתייעץ עם רופא אחר וכשחזרה אמרה שכדאי מאד להפעיל את הלידה היום,ולהכניס בלון.
הבלון הוכנס בשעה 11:30,כאבי תופת! לא יכולתי לזוז.
הרופאה אומרת שבממוצע בלון יוצא אחרי 12 שעות ושלחה אותי להתאשפז. עליתי למחלקה וחיברו למוניטור. במוניטור ראו צירים שלאט לאט התמעטו.
השעה 13:30-הבלון יוצא!!!!! תוך שעתיים! זה הנס הראשון.
הורידו אותי בחזרה למיון להתקלח ולעשות חוקן. הסתובבתי קצת והלכתי כדי קצת לקדם את העיניינים תוך כדי שיש צירים אבל לא כואבים כמעט.
באיזור השעה 16:00 (קצת לפני,קצת אחרי, לא זוכרת) הוכנסתי לחדר לידה.
השכיבו אותי במיטה חיברו עירוי ומוניטור.
אחרי כמה זמן הרגשתי שאני צריכה להתפנות דחוף (קטנים) ביקשתי מהמילדת היא ניתקה אותי מהמוניטור ואמרה שאני יכולה ללכת אבל מיד לחזור. התכנון היה לתת לי פיטוצין כי הצירים היו ממש חלשים.
התיישבתי במיטה ופתאום פקעו המים! עוד נס!
המילדת אמרה שעכשיו לא אוכל לרדת כי היא צריכה לחבר שוב למוניטור.
שוב מחברים.
הצירים מתגברים ומתארכים. כאבי תופת. כולי מזיעה וסובלת. בוכה את חיי מהכאב. המיילדת קולטת את זה ובודקת פתיחה- 3.5-4! ביקשתי אפידורל,הצירים היו בלתי נסבלים. בגלל שהם כל כך כאבו הבינו שאין צורך בפיטוצין,נס נוסף!
נתנו אפידורל. אחרי כמה דקות יש ירידות בדופק של הקטן,האפידורל עוד לא משפיע ואני לא מצליחה לנשום מכאבים. חיברו לחמצן. הדופק מתאזן ב"ה.
האפידורל התחיל להשפיע ואני קצת נרגעת.
לאחר כמה זמן,באיזור השעה 19:00,פתיחה 6.
אני מבקשת מבעלי לצאת מהחדר.
הוא יוצא ובתוך מעט מאד זמן אני מרגישה צורך דחוף לשירותים. אמא שלי קוראת למילדת- פתיחה 10!
לוחצת במשך זמן מסוים ובשעה 20:00 הנסיך שלי הגיח לאוויר העולם. אני בוכה ביחד איתו מהתרגשות.
לא מאמינה שזו חווית הלידה המדהימה שלי. הרגשתי את יד אלוקים ממש בכל שלב ושלב.
כולם היו נרגשים מהדרך בה התקדמה הלידה ומופתעים מאד שזו הלידה הראשונה שלי.
אני חושבת שזה בזכות הלימוד של בעלי, הוא אברך ואני מאפשרת את זה למרות הקשיים.
שמחים ומאושרים ♡♡♡
תודה רבה לכולכן על העצות, עוד אמשיך לחפור פה(:
