אני עוזר למישהו בחיים בכלל, בלימודים, בעבודת ה' כדי להיות חבר שלו, מה רע?
אני באמת מתעניין בשלומו או שאני מתעניין עד כמה אני מעניין אותו?
אני באמת רוצה לתת לו מבלי לקבל תמורה, או שאני חי בהזיות?
אבל הוא באמת אחלה גבר, והוא גם חבר אמת כזה, שעוזר לי בעבודת ה', אבל האו באמת רוצה לדבר איתי כל הזמן?
אני כל הזמן משכנע את עצמי שאנחנו חברים, אם באמת זה ככה, לשם מה לשכנע?
אם לחבר אחר שלי אני שולח הודעות כל הזמן, ככה נמדד חבר?
אולי יש חברים שונים עם תכונות שונות, ואין מה להשוות.. ואלי ככה לא נמדד חבר...
עד שהוא לא יגיד לי: כן, אנחנו חברי אמת, אני ארגיש צבוע ואנוכי שאכפת לו רק מעצמו והנאותיו..
שה' יעזור לי. אמן.