רבנו נ נח נחמ נחמן מאומן, ננמ"ח, זי"ע, הדגיש מאד בעקבות זקנו הבעש"ט את עניין ההשגחה, שהכל מושגח כולל הכל, לכן אין סיבה להיות עצוב!
אף פעם!
אם הכל בידיו אז אין לנו בכלל בכלל מה להאשים את עצמינו, מה להאשים אחרים, מה לכעוס מה להיעלב,
רק להקשיב למה שה' מנסה להעביר לנו דרך כל המאורעות.
הוא אמר את זה בפירוש,
"העולם הזה אינו שווה אפילו אנחה אחת..."
הוא אומר עוד, שהשאיפה זה אדם יציב שהפנימיות שלו לא מושפעת משום מאורע חיצוני, זה הכוונה שיהיה בקיא ברצוא ובקיא בשוב, בעלייה ובירידה,
שלא יתפעל. לא משום אדם ולא משום מעשה.
כמובן שזה דרגה מאד גבוהה.
בכל מקרה, אני חושב שהקושיא העמוקה שלנו ביותר על האמונה בהשגחה היא נקודה גם מאד אמיתית.
הבחירה.
יותר משהידיעה והבחירה הן סתירה
ההשגחה ובחירה הן סתירה עצומה...
אם אני עשיתי פאדיחה, אז איך יכול להיות שזה רצון ה'?
זה אני עשיתי את זה!
ומה? אין בחירה חופשית?
אז מה הקטע של שכר וענש, מצוות עבירות...
אז לדעתי זה מה שצריך להגיד.
יש בחירה לחלוטין, ויש השגחה לחלוטין,
חס ושלום שאחד מהם פוגם בשני.
רבנו אומר בעקבות תורת האר"י, שהאור איןסוף
של הקב"ה מילא את כל המציאות לפני בריאת העולם,
וכשרצה הקב"ה שיהיה עולם גם, מופרד ממנו כביכול
הוא "פינה עצמו" מהחלל ושם ברא את העולם,
וזה כוונת המושג- החלל הפנוי, החלל הפנוי לענ"ד זה המקום שלנו להתגדר בו. זה המקום שלנו להיות בו, מופרדים, מובדלים, ולא רק חלק ממנו יתברך.

אבל וכאן בא האבל הגדול, רבנו אומר שהחלל הפנוי לא באמת פנוי. כי וודאי שעדיין הי"ת ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. הוא אומר שהוא לא נתפס המקום הזה-
כי יש ואין משמשים בו בערבוביא.
הוא גם המקום שלנו וגם המקום שלו.
אז זה תורף העניין. השגחה ובחירה.
זה ביחד לגמרי, והפוך בתכלית.
איך?
זה מצדנו וזה מצדו.
מצדנו: בחירה מוחלטת! כמו שכותבים הצדיקים כולם, בידו לעשות טוב או לעשות רע. בהחלטתו הפשוטה.
ומצדו יתברך: השגחה מוחלטת, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ואין אדם נוקף אצבע אא"כ מכריזיו עליו מלמעלה וכו'...
זה היש והאין, החלל הפנוי כביכול- אבל רק כביכול!
כשאנחנו נצליח להחזיק את שתי הנקודות האלה ולשחק ביניהם, ניגאל ונגאל את העולם איתנו. אמן.